יעקב הצדיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב הצדיק
Saint James the Just.jpg
איקונין יווני אורתודוקסי המתאר את יעקב הצדיק
תאריך פטירה 62 בירושלים
קדוש עבור כל הכתות
חג קתולים: 3 במאי
אנגליקנים: 1 במאי
לותרנים: 23 באוקטובר
תכונות מחזיק בידו ספר

יעקב הצדיקיוונית: Iάκωβος; נפטר בשנת 62) המכונה גם יעקב ירושלים, יעקב אדלפותאוס (יעקב אחי האל), היה, על פי המסופר בבשורה על-פי מתיו י"ג 55 ובבשורה על-פי מרקוס ו' 3, אחיו של ישו ובנו של יוסף בעלה של מרים. אחיו הנוספים היו יהודה, יוסה ושמעון. יעקב מוזכר כאחי ישו גם בספרים נוספים של הברית החדשה - במעשי השליחים י"ב 17, ובאיגרת אל הגלטים (שנכתבה על ידי פטרוס הקדוש) א' 19.

על פי המסורת הנוצרית הוא היה הפטריארך הראשון של ירושלים, והראשון מבין שבעים השליחים המוזכרים בבשורה על פי לוקס בפרק י'.

מיוחסת לו כתיבת הבשורה על-פי יעקב (בשורת ילדות אפוקריפית שאינה מהווה חלק מהברית החדשה).

כינויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מכונה "הצדיק" הן בשל נדרי הנזירות שלקח על עצמו והן על מנת להבדילו מיעקב בן זבדי בן תקופתו.

בכנסייה הנוצרית אורתודוקסית הוא מכונה "יעקב אדלפותאוס" - ביוונית: Iάκωβος ο Αδελφόθεος - "יעקב אחי האל" בהתבסס על תיאורו בברית החדשה (ראו בהמשך).

שמו העברי תורגם ליוונית כ"יעקובוס" (Iάκωβος) וללטינית כ- Jacobu (יקובו) או יקומוס (Jacomus). שם זה שינה צורתו ובאנגלית הוא נקרא ג'יימס (James), בספרדית: דייגו (Diego) ובאיטלקית ג'יאקומו (Giacomo).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזכוריו של יעקב בברית החדשה מועטים ביותר, אף שניתן ללמוד מ"מעשי השליחים" כי יעקב היה דמות בעלת השפעה רבה בקרב הקהילה הנוצרית בירושלים, בשנים שלאחר צליבת ישו. כך לדוגמה בעת שפטרוס נאלץ להימלט מירושלים בשל רידפתו על ידי אגריפס הראשון, הוא מודיע על כך ליעקוב (מעשי השליחים י"ב 17); וכאשר הנוצרים שהתגוררו באנטיוכיה התווכחו בשאלה האם יש למול את הגויים שהצטרפו לנצרות, ליעקב תפקיד חשוב בניסוח החלטת מועצת ירושלים (מעשי השליחים ט"ו 13). כמו כן, על פי האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פאולוס (כותב האיגרת) מציין כי ישו, לאחר תחייתו, התגלה ליעקב, ובאיגרת אל הגלטים מציין פאולוס כי יעקב (יחד עם פטרוס ויוחנן) הם שלושת "עמודי הכנסייה". מסורות נוצריות מציינות כי יעקב היה למעשה הבישוף הראשון של ירושלים (אולם אין בכך כדי לקבוע שהוא היה חשוב יותר מפטרוס - שנחשב לאבי הכנסייה הקתולית).

הירונימוס, בכתביו, מציין כי ליעקב לבדו הייתה הסמכות להיכנס לקודש הקודשים בבית המקדש - דבר שממנו ניתן להסיק כי היה כהן גדול, דבר שלא ייתכן כי משפחתו של ישו על פי המסורת הנוצרית באה משבט יהודה ולא משבט לוי. היו כאלה שניסו לזהות את יעקב הצדיק עם יעקב אחי ישו, בכתבי יוספוס פלאביוס. בסיפרו "קדמוניות היהודים", מזכיר יוספוס את יעקב אחי ישו שנסקל לאחר מותו של הנציב הרומאי פורקיוס פסטוס ולפני מינויו של לוקיוס אלבינוס כנציב (קדמוניות כ' 9), הינו בשנת 62 לספירה. הכוהן הגדול באותה עת חנן בן חנן ניצל את הזמן שבין הנציבים, וכינס את הסנהדרין אשר שפטה את יעקב וגזרה את מותו לסקילה בגין כפירה ביהדות. הטקסט המקורי של יוספוס שובש על ידי נזירים שהעתיקו את כתביו ולא ניתן לזהות בוודאות את יעקב אחי ישו המוזכר בספר עם יעקב הצדיק. כמו כן לא ניתן לדעת בוודאות האם ישו שמוזכר בפרשייה הוא ישו בן יוסף (ישו הנוצרי) או ישו בן גמליאל (הכהן הגדול) או ישו בן דומנאוס (הכהן הגדול).

הבשורה על פי יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת, יעקב כתב את "הבשורה על פי יעקב", אולם חוקרים מודרניים סבורים כי האיגרת, אשר נכתבה ביוונית, נכתבה על ידי כותב שיוונית היא שפת אימו, ואילו יעקב היה דובר ארמית, ולכן הם סבורים כי האיגרת נכתבה על ידי סופר אשר תרגם את דברי יעקב או על ידי אחד מתלמידיו של יעקב. חוקרים אחרים, ובהם לוק טימותי ג'ונסון וג'יימס אדמסון, טוענים כי אף שיעקב לא דבר יוונית כשפת אם, הוא יכל להגיע לרמת השפה המופיעה באיגרת, ויכל לכתוב את האיגרת בעצמו.

האיגרת מביעה את ההשקפה של הנוצרים הראשונים שהיו ממוצא יהודי, ובכך עמדותיה שונות מאיגרות פאולוס הנותנות עדיפות לעקרונות האמונה הנוצרית על קיום חוקי תורת משה.

ספרים נוספים אשר שויכו ליעקב היה הספר הפסאודואפיגרפי "האפוקליפסה הראשונה של יעקב" (בה מצוין כי יעקב נמלט מירושלים בשנת 70 קודם למצור הרומאי על העיר, אולם ייתכן שמדובר בכך שנוצרי העיר שנמלטו קודם למצור נטלו עימם את עצמותיו של יעקב); וכן ה"הבשורה המאוחרת של יעקב" שנכתבה במאה השנייה, אף שנטען בה כי נכתבה על ידי יעקב.

קרבתו המשפחתית לישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבשורה על-פי מתי (י"ג 55), בבשורה על פי מרקוס (ו 3) ובאיגרת אל הגלטים (א 19) מוזכרים האחים של ישו, ובהם יעקב, יהודה, יוסף (או יוסה) ושמעון. יעקב מופיע תמיד ראשון ברשימות, דבר המעיד על היותו הבכור. גם בספרו "קדמוניות היהודים" מציין יוספוס פלאביוס כי יעקב היה אחיו של ישו.

מאחר שעל פי האמונה הנוצרית ישו נולד למרים בהיותה בתולה, לא ברור הקשר בין יעקב לישו, והיותו אח בכור (על פי אמונת הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית מרים נותרה בבתוליה גם לאחר הולדת ישו, ועד יום מותה). מסיבה זו מאמינים בכנסיות אלה כי יעקב היה אח חורג של ישו (בן של יוסף הנגר מנישואים קודמים), דבר המסביר את היות יעקב אח בכור של ישו.

כנסיות פרוטסטנטיות מאמינות כי יעקב היה הבכור בין יתר אחיו של ישו, וכי יעקב נולד אחרי הולדת ישו.

ישנם תאולוגים נוצריים המאמינים כי מדובר ב"אח רוחני" של ישו או בבן דוד.

הגלוסקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלוסקמת יעקב אחי ישו

בשנת 2002 פורסם ב-"Biblical Archaeology Review" דו"ח על גילוי גלוסקמא הנושאת את הכיתוב "יעקב בר יוסף אחי ישוע", גלוסקמא שהייתה בבעלות האספן עודד גולן. גלוסקמא זו, אם הייתה אמיתית, הייתה מהווה ראייה ארכאולוגית ראשונה לקיומו של ישו. בשנת 2003 פרסמה רשות העתיקות דו"ח המסביר מדוע הגלוסקמא אמנם מתקופת בית המקדש השני, אולם הכתובת מזויפת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]