האיגרת הראשונה אל הקורינתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האיגרת הראשונה אל הקורינתים היא אחת מהאיגרות שנכתבו על ידי פאולוס, ומהווה חלק מספרי הברית החדשה הקדושים לנצרות.

בספר זה מצויים מספר פסוקים ידועים ובהם "מבעד הזכוכית האפלה".

מיקום כתיבת האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגרת נכתבה על ידי פאולוס בהיותו באפסוס (כמסופר בפרק 16 פסוק 8). על פי מעשי השליחים, פאולוס ייסד את הכנסייה הנוצרית בקורינתוס (מעשי השליחים י"ח 10 - 17) ולאחר מכן שהה שלוש שנים באפסוס, ובמהלך שהות זו נכתבה האיגרת. האיגרת מתוארכת לשנים 53 - 57 לספירה.

לפי סברה שאינה מקובלת על ידי החוקרים בני ימינו, נכתבה האיגרת בפיליפי - ככל הנראה בשל תרגום שגוי של אחד הפסוקים.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגרת מחולקת לשישה חלקים:

  1. פרק א' 1 - 9 - הצדעה לאל
פאולוס דן בקשיים ובמכשולים הצפויים לשליחותו.
  1. הודיה
פאולוס מודה לאל על בריאותו, מסעו המוצלח, הצלתו מידי סכנות ומזלו הטוב.
  1. המחלוקת בקורינתוס (פרק א' 10 - ד' 21)
סיבות המחלוקת והפתרון למחלוקת
  1. העדר מוסריות בקורינתוס (פרק ה 1 - ו' 20)
    1. האח הבלתי מוסרי
    2. מחלוקות אישיות
    3. טהרה מינית
  2. קשיים בקורינתוס (ז' 1 - י"ד - 40)
    1. נישואים
    2. חירות
    3. עבודת האל
  3. תחיית המתים (ט"ו 1 - 58)
  4. סיום (ט"ז 1 - 24)
דברי סיום לקורינתיים ובקשתו כי הקוראים את האיגרת יברכו אחד את השני בנשיקה קדושה.

תמות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולוס כתב את האיגרת על מנת לתקן דעות שונות של הכנסייה הקורינתית אותה יסד - דעות שפאולוס ראה אותן כשגויות. לאחר שנודע לפאולוס על המחלוקות שהתעוררו בקרב הכנסייה (מעשי השליחים 19 א'), השיב פאולוס באיגרת במטרה למנוע את המחלוקת בכנסייה הקורינתית. אדם בשם טיטוס ואחיו, אשר שמו לא מוזכר, נשלחו לקורינתוס (על פי האיגרת השנייה אל הקורינתיים) עם האיגרות.

המחלוקות בכנסייה הקורינתית התעוררו בשל שילוב של אלמנטים פגניים שנותרו בקרב המאמינים בדוקטרינה של פאולוס. פאולוס מודה לאל על שנתן לו את ההזדמנות להיות בונה היסודות האיתנים של הכנסייה (פרק ג' 10).

פאולוס מורה למאמינים לשוב לאמונה, שאם לא כן ייענשו על ידי האל, וכן דן בחוסר מוסריות ובדוקטרינת האח הלא מוסרי. לאחר מכן דן בטהרה מינית, בפתרון סכסוכים, ולעניין הנישואים הוא מציין כי עדיף שנוצרים לא יינשאו, אולם עדיפים הנישואין על חיים בחטא. האיגרת דנה במעמדה של האישה - הצריכה להיות כנועה וצייתנית לבעלה (י"א 2-16), ובאיסור עשיית פסלי אלילים. בפרק י"ג מדבר פאולוס על חשיבותה העליונה מכל של האהבה: "אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחשת הומה או כמצלתים רועשים. אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל הסודות ואשיג כל הדעת; ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאין וכאפס" (י"ג, 1-2).

בסיום הספר דן פאולוס בתחייתו של ישו ככפרת החטא הקדמון ובתחיית המתים.

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק י"ג של האיגרת הולחן בשלמותו על ידי אברהם טל בשנת 2008 באלבום הנקרא על שמו של הזמר. השיר נקרא על שם המילים הראשונות של הפרק "אם בלשונות", ואולם לא נכתב על האלבום כי המילים לקוחות מהברית החדשה אלא נכתב כי המילים הם "מן המקורות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]