יצחק פורטר

יצחק פורטר

אין תמונה חופשית
לידה	1878 מיקולאייב, אוקראינה
פטירה	1944 (בגיל 66 בערך)
מוקד פעילות	ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון
עיסוק	מוזיקאי, כנר, מנצח
כלי נגינה	כינור

יצחק פורטר (1878 – 1944) היה מוזיקאי, כנר ומנצח, ייסד את תזמורות ראש פינה וזכרון יעקב, והיה מראשוני מנצחי האורקסטרה של ראשון.

ביוגרפיה

נולד במיקולאייב, בעבר ברוסיה וכיום באוקראינה, ב-24 בנובמבר 1878 לרחל לבית ברנר מאודסה ומשה פורטר שהיה מראשוני חובבי ציון, כנר ומוזיקאי בפני עצמו. יצחק קיבל חינוך מוזיקאי ויהודי מסורתי בצד לימודים בגימנסיה רוסית. ב-1891 עלה עם הוריו לארץ ישראל. המשפחה הייתה מראשוני ההתנחלות היהודית בחורן. שם עבד מבוקר עד ערב כמו המבוגרים, ובשעות הפנאי היה מנגן בכינור ומנעים למתנחלים, את החיים הקשים בבדידות ומרחק ממקומות היישוב היהודי בארץ ישראל.

כשהוכרחה "החברה היהודית להתיישבות" - יק"א לחסל את ההתיישבות בגולן עברה המשפחה לצפת. הם נדדו על חמורים שלשה ימים ברגל מהרי הגולן והבשן דרך עמק הירמוך וטבריה לצפת, כשמעט כולם נגועים בקדחת. במכתבו ליהודה לייב פינסקר ולשמריהו לוין תיאר אביו – משה פורטר את הסבל והעוני שמהם סבלה המשפחה במסע זה. מצפת המשפחה עברה לימא, יחד עם עשר משפחות ממגורשי הגולן. קבוצה זו הייתה מראשוני מקימי יבנאל. לאחר מכן חי בראש פינה, זכרון יעקב ראשון לציון ותל אביב, בהתאם להתפתחות הקריירה המוזיקלית שלו.

משפחה

אשתו ציפורה הייתה צ'לנית בתזמורת שלו. היא נפטרה סמוך למותו. להם היה בן עורך דין דוד פורטר, שנפטר ב-1967, שני נכדים: דן פורטר ודינה לבל, וכן נינים.

קריירה מוזיקלית

כבר בילדותו התגלה בו כישרון נגינה בכינור ובהיותו בן תשע הוזמן לנגן בארמון מושל המחוז, במסיבה שערך לאורחים רמי מעלה. במגוריו בחורן יצחק התפרסם ככנר מוכשר, ויהושע אוסובצקי, נציג הברון אדמונד ג’יימס דה רוטשילד, הזמין אותו לייסד ולהדריך תזמורת כלי נשיפה בראש פינה. לשם כך הזמין כלי נגינה מפריז. אחר כך יצחק עבר לזכרון יעקב וגם שם יסד וניהל תזמורת, שליוותה את המתיישבים הראשונים במושבות השונות. רוזנצוייג בתיאורו את כיבוש הכפר מלחמיה, כיום מנחמיה על ידי חלוצים מזכרון יעקב, סיפר שהם יצאו למעשה הכיבוש עם מקלותיהם ותרמיליהם כשהם שרים שירי ציון כי היו "חברים לתזמורת הראשונה שהסתדרה בזכרון יעקב, על ידי המנוח פורטר. כושרו המוזיקלי התפרסם גם בארצות השכנות, ופעמים רבות הוזמן לנגן ולנצח על תזמורות שלהן. בייחוד היה אורח קבוע, בעונות התיירות, על במות קונצרטים בביירות, אלכסנדריה וקהיר. לא פעם הציעו לו בערים אלה משרות קבועות בשכר גדול, אך הוא סירב להתנתק מארץ-ישראל ו"לצאת אחרי ברק הזהב והכבוד". על סף פרוץ מלחמת העולם הראשונה סירב לצאת למצרים אף לזמן קצר, בחששו שלא יוכל לחזור ארצה בגלל המלחמה.

לאחר מכן השתקע בראשון לציון, הורה נגינה וארגן שם תזמורת כלי נשיפה ורביעיית מיתרים. נהג להופיע עם התזמורת בחגיגה העממית והמכביה שהייתה נערכת ברחובות בכל שנה בחול המועד פסח, בהשתתפות המוני נוער מכל ארץ ישראל. בראשון לציון. עם התזמורת ניגן בחגיגות בבית העם וברחבת בית כנסת, בקבלות פנים לשליטים ולאורחים רמי-מעלה, ולכבוד חיילי הגדודים מאוסטרליה וניו זילנד, ששחררו את מושבות הדרום מידי טורקיה. מאז הייתה ראשון לציון כעין מרכז מוזיקלי למחנות הצבא שבדרום הארץ. כן השתתף עם תזמורתו בכינוס הראשון של מכבי (ספורט), שנערך אחרי הכיבוש בירושלים.

את שנותיו האחרונות חי בתל אביב, שם עסק בהוראת מוזיקה, בנגינה, בעיבוד יצירות לתזמורת ולכלים שונים ובכתיבת תווים להפקת יצירות עבור הצגות תיאטרון והופעות בלט. הוא ליווה את הסרטים האילמים בקולנוע עדן בנגינה. עיבד יצירות רבות לתזמורת וכן הלחין את המוזיקה להצגת "בלשצאר", שחיבר יוסף אחרון.