הבשן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבשן
מיקום הבשן
הבשן
הבשן

הַבָּשָׁן הוא חבל הארץ ממזרח לירדן שממשיך עד להר הדרוזים (בדרום מזרח סוריה) ומשתרע מהחרמון בצפון עד לנהר הירמוך בדרום.

מקור השם בשן אינו ברור אך ייתכן כי יש קשר בין מקור השם בשן ומקור המילה הארמית בתנ'ה והמילה הערבית בתן, שפירושן הוא מישור ללא אבנים. על שם הבשן ומשום הפעילות הגעשית הרבה שהייתה בתחומו, קרוי הסלע בשנית.

הבשן התפרסם בפוריות אדמתו, ביערותיו ובשדות המרעה שבו. הוא מוזכר בתנ"ך 47 פעמים בה"א הידיעה ו-12 פעמים בלעדיה, והוא משמש מקור לדברי נבואה פיוטיים, כסמל של פוריות ושפע, לעתים בצמידות לכרמל.

כדי לתאר את נשות שומרון הדשנות ועושקות הדלים, משתמש הנביא עמוס בבטוי "פָּרוֹת הַבָּשָׁן".‏[1] גם יערות הבשן הסבוכים ובעלי החיים שמצאו בהם מקום מחיה נוח, הפכו למשל ולסמל בספר זכריה: " הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן",‏[2] ובספר דברים: " גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן".‏[3]

בבשן עברה דרך המלך הקדומה מאילת לדמשק. (בראשית מאה ה-20 נסללה בתוואי דרך המלך מסילת הרכבת החיג'אזית).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מכתבי אל עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס נמצאו מכתבים ממלך עשתרות שהייתה הממלכה החשובה ביותר בבשן. המכתב נשלח למלך מצרים ועוסק בסכסוך בין ממלכת עשתרות וממלכת חצור.‏[4]

לפי מסורת המקרא תושביו הקדומים של הבשן הם הרפאים, אשר בזמן עליית ישראל ממצרים, לא נשארו מהם אלא שרידים מעטים שאחד מהם היה עוג מלך הבשן, אשר הוכה על ידי משה באדרעי ואת ארצו נתן לחצי שבט מנשה. יאיר בן מנשה כבש את כל חבל ארגוב, שישים ערים גדולות, וקרא להן "חוות יאיר". נֹבח משבט מנשה כבש את העיר קנת.

בתקופת בית ראשון תקפה ארם דמשק את הבשן והגלעד ולפרקים השתלטה עליהם. יואש וירבעם השני בנו היו מלכי ישראל האחרונים שהחזיקו בבשן.

בשנת 732 לפנה"ס השתלט תגלת פלאסר השלישי מלך אשור על עבר הירדן, ובכך הסתים שלטונה של ישראל בבשן. לאחר שהסלאוקים כבשו את הבשן, התיישבו יוונים-סורים רבים בארץ. הם והעמונים התייחסו באיבה ליהודים הרבים שישבו בבשן. החשמונאים יהודה המכבי ויוחנן חשו לעזרת אחיהם, כבשו כמה מערי הבשן והחריבו אותן, ואת היהודים העבירו ליהודה. בשנת 82 לפנה"ס כבש אלכסנדר ינאי את הבשן מידי הנבטים, אך המצביא והשליט הרומאי פומפיוס ספח את הבשן לסוריה. הקיסר הרומאי אוגוסטוס החזיר את הבשן להורדוס והוא הושיב בו יהודים מבבל.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדעה הרווחת הבשן גובל מצפון עם הר החרמון ומדרום הוא גובל עם הגלעד בערוץ הירמוך. הבשן כולל רמה מישורית שאדמותיה בזלתיות כתוצאה מהתפרצויות של לבה שהחלו בסוף עידן השלישון.

ואת הרי הגולן ואת הרי הבזלת "א-לג'א" (הטראכוניניטיס המוזכרים אצל יוסף בן מתתיהו ובברית החדשה).

הרמה השטוחה מתאפיינת ביכולת חקלאית גבוהה, הן בשל פוריותה והן בשל כמות מאגרי המים בשטחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר עמוס, פרק ד', פסוק א'.
  2. ^ ספר זכריה, פרק י"א, פסוק ב'.
  3. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק כ"ב.
  4. ^ נדב נאמן, תעודות עמארנה בין מחקר היסטורי לממצא ארכאולוגי, זמנים, 101, 2008, עמ' 10-9.

קואורדינטות: 33°01′04″N 35°50′09″E / 33.01767085°N 35.8357926°E / 33.01767085; 35.8357926