יצחק שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק שלו במסגרת טיול שהדריך בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. חבריו קראו לקבוצת הטיולים שלו טיולי טר"ש, טיולי רבנו שלו

יצחק שלו (1919 - 13 ביולי 1992) היה משורר, סופר ומסאי ישראלי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שלו נולד בתרע"ט בטבריה, לצפורה ולמאיר שלו, ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני" שבו, לפי עדותו, רכש אהבה גדולה לתנ"ך. אחר-כך למד בגימנסיה העברית בירושלים והשתלם בבית המדרש למורים בית הכרם. הוא שימש כמורה בבית המדרש למורים בירושלים ובבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נמנה עם חברי שורת המתנדבים.‏[1]

ספר שיריו הראשון, "אוחזת ענף שקד", פורסם בשנת תשי"ב 1951. יצחק שלו התחבב על קהל קוראי השירה בזכות פשטות שירתו מבחינת הסגנון וגישתו הישירה מבחינת התוכן. בשנת 1952 זיכה אותו הספר בפרס אוסישקין. בינואר 1955 זכה ספרו "קולות אנוש חמים" בפרס רופין.‏[2] זכה גם בפרס רמת גן.

הוא כתב גם ספרי סיפורת, ופרסם מאמרים בענייני ספרות באכסניות שונות בהן מוספי ספרות בעיתונות היומית.

לשלו הייתה זיקה מיוחדת לירושלים ולנופיה וקובץ שירים תחת הכותרת "שירי ירושלים" יצא לאור בתשכ"ח.

נודע באהבתו לארץ ישראל והרבה לטייל בה ברגל. הוא הטיף גם לאחרים לעשות זאת, דבר שבא לידי ביטוי בפעילותו למען מפעלי טיולים רגליים במסגרות בתי הספר. בכלל זאת, התגעגע לשטחי יהודה והשומרון שהיו אז בידי ירדן ושאף לביטוי הגעגועים בספרות העברית. על כך כתב: "ייתכן שהכרח מדיני כופה עלינו, לפי שעה, ששום יהודי לא יצעד דרומה מרמת רחל ומזרחה מהר ציון, אבל זה ששום שיר או סיפור איננו צועד בכיוונים הללו, זאת לא אבין לעולם".

נמנה עם מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה (1967). היה חבר האקדמיה ללשון העברית וועדת השמות הממשלתית, וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ברשות השידור.

יצחק שלו נודע גם באהבתו הגדולה לתנ"ך. על ראשיתה, בבית הספר "תחכמוני", סיפר: "היה שם עמנו מורה-מחנך, מר אריה אלקלעי... הלכנו עמו לקבר רחל לבית לחם ולחברון, וממנו למדנו שתרמיל טיולים שיש בו צידה ואין בו תנ"ך משול לזבחי מתים". שלו ידע את התנ"ך על בוריוֹ‏. הוא השתתף בחידון התנ"ך הראשון‏[3] וזכה במקום השני, אחרי עמוס חכם.

נפטר בירושלים. על מצבתו בהר המנוחות נחקקה השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים.

בנו, הסופר מאיר שלו, אימץ השקפת עולם שמאלית משל אביו, אך על פי עדותו הדבר לא יצר ריחוק ביניהם. בספרו של מאיר שלו הדבר היה ככה מובאים כמה פרטים אוטוביוגרפיים על יצחק שלו, ומצוטט במלואו שיר שכתב.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אוחזת ענף שקד" (תשי"ב).
  • "קולות אנוש חמים" (תשי"ד).
  • "קול ענות" (תשט"ו).
  • "אלוהי הנושק לוחמים" (תשי"ז).
  • "נער שב מן הצבא" (תש"ל).
  • "שמלת הריון" (תשל"ב).
  • "שיכרון זהֹ‏ב", הוצאת לוין-אפשטין מודן, (תשל"ה).
  • "מעשן מקטרת רעי" (תשל"ו).
  • "שירי ירושלים" (תשכ"ח).
  • "השיר אל הזמן העובר", עריכה: מאיר שלו, רפאלה שיר, צור שלו. הוצאת עם עובד, 2009.

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו:

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]