עדי יהוה

מרכזם של עדי יהוה בניו יורק

עדי יהוה- דת המבוססת על הנצרות שמרכזה בניו יורק. שמה מבוסס על הפסוק "אתם עדיי, נאום יהוה, ועבדי אשר ‏בחרתי..." ‏. הארגון מונהג על ידי גוף מנהל ‏ של "זקני הקהילה" שהוא חלק מהתאגיד המכונה בשם "אגודת המצפה לעלונים וכתבי הקודש" ‏.

חברים בעדי יהוה משתתפים בשיעורים שבועיים שמסתכמים בחמש שעות שבועיות. באוגוסט 2007 המספר הרשמי של עדי יהוה בעולם היה 7 מיליון.

אמונתם של עדי יהוה היא שצריך לפרסם את שמו של אלוהים, יהוה, בעולם, והדרך היחידה אל אלוהים היא הדרך שמכתיב ארגון "המצפה". לשיטתם מותו של ישוע היה שלב חשוב בתהליך שהחל בחטא עץ הדעת על ידי אדם הראשון - תהליך המוביל ליום הדין (ארמגדון). לפי חקירתם במקרא 144,000 בני אדם ישלטו ביחד עם ישוע בשלטון רוחני על הארץ ואך ורק עדי יהוה וקומץ מאמינים אמיתיים יישארו חיים על האדמה לעד. לשיטתם המלחמה הבלתי נמנעת, ארמגדון, תחסל את הרוע כשהיחידים שיישארו חיים עלי אדמות בדור שבו יבוא יום הדין הם עדי יהוה ותלמידיהם.

אגודת ה"מצפה" מנוהלת על ידי גוף אוטוקרטי בשם "בית אל" (bethel) מתוך מרכזה בברוקלין, גוף המכנה עצמו "העבד הצנוע והנאמן", ולשיטתם האגודה היא הגוף שנבחר על ידי ישוע בשנת 1914 על מנת להכין את העולם ליום הדין. אגודת המצפה מפרסמת עלונים שבועיים בשם "המצפה" ו"עורו!" וספרים רבים אחרים.

היווסדות הדת

האגודה נוסדה ב-1879 על ידי צ'ארלס טייז ראסל תחת השם "מצפה ציון" (Zion's Watch Tower). לאחר מספר שנים שונה השם ל-Watchtower Bible and Tract Society (אגודת המצפה לעלונים וכתבי הקודש). ראסל לא קיבל את תפיסת הגיהנום וגן העדן בנצרות וגיבש דת ובה דוקטרינות משלו, אותן ריכז בסדרה בת שישה ספרים - "מחקרים על כתבי הקודש" (Studies in the Scriptures). גישת האגודה עד היום היא שאין הישארות הנפש לאחר המוות. האגודה נוסדה כדי לתת מענה למה שהם מגדירים "השחיתות בממסד הדתי הנוצרי"

היסטוריה

מקורה של האגודה היא בקבוצה דתית נוצרית בשם "תלמידי המקרא" (bible students) שנוסד בשנות 1870 המאוחרות על ידי צ'ארלס טייז ראסל טלטלות רבות עברו על הקבוצה אחרי מותו של ראסל, במיוחד אחרי כניסתו של יורשו, ג'וזף רוטרפורד. אלה שהמשיכו בחברותם באגודה אמצו את השם "עדי יהוה" בשנת 1931 תחת מנהיגותו של רוטרפורד; חלק מהקבוצות שהתפלגו מאגודת ה"מצפה" אחרי החלפת ההנהגה קיימות עד היום.

ראסל וברפור

בשנות ה-70 של המאה ה-19 ראסל ארגן קבוצה ללימוד המקרא שהורכבה בעיקר מאדוונטיסטים בפיטסברג שבפנסילבניה. הקבוצה דנה רבות בנבואות, בעיקר בניצוחו של ג'ונס ונדל. בשנת 1876 ראסל נפגש עם נלסון ה. ברפור. ברפור ניבא את חזרתו הנראית לעין של ישו שתגיע בשנת 1873, וכשזו לא קרתה הוא תיקן את נבואתו לשנת 1874. זמן קצר אחרי האכזבה השנייה של ברפור קבוצתו החליטה שישו חזר באופן בלתי נראה לארץ בשנת 1874. הם התפלגו משיטתם של האדוונטיסטים בכך שהם טענו שבבוא יום הדין תהיה אפשרות לכל האנושות לחיות בגן עדן עלי אדמות. בשנת 1877 ברפור וראסל הוציאו לאור ספר "שלושת העולמות" שהסביר את שיטתם. הם ציפו להתאספות של הקדושים בגן העדן בשנת 1878 ושנת 1914 סומנה כתאריך שבו יבוא לקיצו שלטון הגויים על ירושלים וסוף השליטה האנושית על העולם כולו. בשנת 1877 ראסל וברפור נפרדו ביניהם ונוצרה קבוצה נוצרית נפרדת בהנהגת ברפור.

פרידתם של ראסל וברפור

ביולי 1879 ראסל וברפור נפרדו בדרכיהם בגלל חילוקי דעות בגישתם לגבי שיטות כפרה על חטאים, וזמן קצר לאחר מכן ראסל החל להוציא עלון משלו, "מצפה ציון - מכריז על נוכחותו של ישו". אחרי הפילוג ראסל התנער באופן גורף משיטותיו של ברפור ומההשקפה של הנוצרים האדוונטיסטים על הגיהנום וב-1882 הוא דחה את שיטת השילוש הקדוש, הוא לקח על עצמו את התואר "פסטור" (כינוי לכומר אדוונטיסטי) ובשנת 1891 יצר את אגודת המצפה. ראסל פרסם חיבור בן שישה כרכים "לימודים בכתובים" - כשההוצאות הראשונות ניבאו ששנת 1914 תהיה השנה בה יבוא יום הדין. כדי לחזק את אמינות דבריו הצהיר הצהרות שונות המבטיחות את דיוק הדברים כגון "אין שום סיבה לשנות את המספרים - ואנחנו גם לא נשנה אותם. התאריכים, כך אנו מאמינים, הם התאריכים של אלוהים, לא שלנו. אבל תקחו בחשבון הסוף של 1914 הוא לא התאריך של ההתחלה אלא הסוף של הזמן ושל הצרות". בשנת 1914 ראסל הקים את האיחוד הבינלאומי של תלמידי המקרא בבריטניה.

נשיאותו של ג'וזף פרנקלין רוטרפורד

אחרי מותו של ראסל ב-31 באוקטובר 1916, על פי ההנחיות של ראסל בצוואתו הוקמה וועדה של חמישה אנשים הוקמה על מנת לפקח על ההוצאה של עלון "המצפה". ב-6 בינואר 1917 ג'וזף פרנקלין רוטרפורד, עו"ד אשר קרא לעצמו "השופט" רוטרפורד, נבחר כנשיאה השני של אגודת המצפה. נוצר מאבק כוחות בין רוטרפורד וארבעה מתוך שבעת החברים בוועד המנהלים של האגודה, כשבסוף המאבק רוטרפורד פיטר את ארבעתם בטענה שהם לא נבחרו כחוק. בעקבות המאבק ובעקבות נבואות שוא נוספות על בוא יום הדין בשנת 1918, 1920 ושנת 1925 עזבו רבים את האגודה.

"התעלומה הפתורה" - ספר שפורסם בשנת 1917, נחשב לשנוי במחלוקת בגלל ביקורתו על התערבותה של הכנסייה הקתולית במלחמת העולם הראשונה. ממשלת ארצות הברית האשימה את רוטרפורד ואת מועצת המנהלים של המצפה בהפרה של חוק הריגול, ובמאי 1918 הם הורשעו ונענשו ב-20 שנות מאסר. במרץ 1919 גזר הדין בוטל והם שוחררו מהכלא - מאוחר יותר ההאשמות נגדם בוטלו אף הן.

הדגש על הטפה מדלת לדלת החל בשנת 1922 עם הוצאתו לאור של הספר "מיליונים שחיים היום לעולם לא ימותו" שחזה את יום הדין לשנת 1925. בשנות 1925-1933 נראו שינויים רבים בשיטתם של עדי יהוה ומספר המאמינים ירד מ-90,434 בשנת 1925 ל-17,380 בשנת 1928 בגלל מאבק הכוחות הקודם, נבואות השקר על שנת 1925 והשינויים הרבים בשיטתם שגרמו למי שדבר בשיטתו של ראסל לעזוב את האגודה. בשנת 1933 שנת 1914 הוכרזה כחזרתו הבלתי נראית של ישו, מינוי למלך וההתחלה של "הימים האחרונים" במקום ההכרזה המקורית על התאריך כיום הדין. הוועדה שהוקמה אחרי מותו של ראסל פורקה מפני שרוטרפורד לקח על עצמו את הזכות הבלעדית לגבי הקביעה של תוכן ההוצאות של הארגון. הבחירות הרשמיות ל"זקנים" בקהילות הפסיקו אף הן כשאת ה"משרתים" מינו מראש הארגון.

בגרמניה הנאצית רבים מעדי יהוה נעצרו ונלקחו למחנות הריכוז. התג שזיהה אותם היה משולש סגול. בספרו על עדי יהוה תחת שלטון הנאצים הנס הסה אמר "בערך 5,000 מעדי יהוה נשלחו למחנות ריכוז שבהם הם היו "אסירים מרצון" - כך הוגדרו כיוון שברגע שהם הודיעו שאינם רוצים להימנות כחברי הכת הם היו יכולים להשתחרר. חלקם נהרגו במחנות הריכוז ומעטים הודיעו על הפסקת אמונתם בכת. בזמן זה עדי יהוה סבלו מאלימות בארצות הברית ובקנדה הכת יצאה אל מחוץ לחוק באופן זמני משום שהם התנגדו לקחת חלק במאמץ המלחמתי.

תחת הנהגתו של רוטרפורד הארגון גדל מכ-21,000 מאמינים בשנת 1917 לכ-115,000 בשנת מותו ב-1942.

נתן קור, ארגון מחדש ונשיאים נוספים

נתן הומר קור מונה לנשיא אגודת המצפה אחרי מותו של רוטרפורד והיה מוכר כמנהל יעיל. קור ייסד את בית הספר לתנ"ך "גלעד" להכשרת מיסיונרים, כמו גם בית ספר תיאוקרטי להכשרת כמרים בקהילות. האגודה זכתה במספר תביעות בבית הדין העליון האמריקאי תחת הזכות לחופש הביטוי והדת. בשנת 1943 בית המשפט העליון בארצות הברית פסק שילדי עדי יהוה לא יוכרחו להצדיע לדגל.

סגן הנשיא תחת קור היה פרדריק וויליאם פרנץ נהיה התאולוג הראשי, ומאמינים שהוא היה המתרגם העיקרי בתרגום "העולם החדש" של התנ"ך, תרגום שזכה לביקורות ממומחים רבים שטענו שהתרגום אינו נצמד כלל לגרסה המקורית של התנ"ך ומשנה את הפסוקים ע"מ להתאים לשיטתו של "המצפה". בנוסף יצא לאור מילון יווני אנגלי ועברי-אנגלי להבנת התנ"ך והברית החדשה. התפקידים של ה"זקנים" וה"משרתים" הנבחרים על ידי הארגון הוחזרו בשנת 1972. בשנות נשיאותו של קור החברות בארגון עלתה מ-115,000 ליותר משני מיליון.

בשנות ה-60 ובשנות ה-70 המאוחרות אמירות רבות בספרות של המצפה טענו שתחילת שלטונו בן 1000 השנה של ישו יתחיל בשנת 1975. הכרונולוגיה שמצביעה על 1975 צוינה בתוכנית הלימודים באותו הזמן. משנת 1975 עד 1980 הורגשה ירידה ניכרת בחברות בגלל נבואת השקר הזו. בשנת 1980 ארגון המצפה הודו באשמתם בבניית הציפיות לאותה השנה.

בשנת 1976 שינתה הנהגת עדי יהוה את צורתה, וכוחו של הנשיא הועבר לגוף השולט של עדי יהוה ואגודת המצפה. אחרי מותו של קור בשנת 1977 ההחלטות לגבי שיטתם של עדי יהוה בוצעו על ידי סגנו פרנץ, מילטון הנשל ודון אדמס. אך משנת 1976 החלטות לגבי השיטה והארגון בוצעו על ידי הגוף השולט והם הופקדו על הפרסומים של אגודת המצפה. משנה זו עדי יהוה הפסיקו לטעון שהאנשים שחיו בשנת 1914 יחיו לראות את יום הדין, אבל הומלץ בפניהם שלא לאבד את ביטחונם ב"קרבה של יום הדין של יהוה".

דמוגרפיה

לעדי יהוה נוכחות כמעט בכל מדינה בעולם, אך ברוב המדינות הנוכחות אינה משמעותית. בשנת 2007 המספר הרשמי של עדי יהוה הפעילים שעוסקים במיסיון, היה 7 מיליון בכל העולם.

פעילות המאמינים

עדי יהוה עוסקים בפעילות מיסיונרית. במשך השנים הוקמו על ידי החברה בית ספר גלעד להכשרת מיסיונרים ובית ספר תיאוקרטי נוסף שבו מכשירים את המאמינים להפצת הדת ולניהול שיעורי מקרא במסגרת פעילות הבשורה בעזרת ספרות החברה. חלקם פרושים באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, מרכז גדול שלהם נמצא בכפר זלטרז (אייזנבך) שנמצא בהסן שבגרמניה.

תאולוגיה

הבשורה אותה מבקשת הדת להפיץ היא שישו קיבל את מלכותו בשמיים בשנת 1914, שאנחנו נמצאים בתקופה המוגדרת כאחרית הימים ושיום הדין (ארמגדון) קרוב. אחרי כל נבואות השווא של הדת על שנות 1914, 1925 ו-1975 הנהלת המצפה טוענת שהיא אינה מוסרת תאריך מדויק ליום הדין כפי שלטענתם ישו המשיח עצמו לא ידע את המועד. עדי יהוה אינם מקיימים טקסים (כגון חגיגות חג המולד) ומשנת 1920 אינם נושאים סמלים (כגון צלב), כי לטענתם המקור של כל אלה הוא באמונות פאגאניות (עד שנת 1918 הסמל של המצפה היה צלב בתוך כתר). לטענתם ישו הוצא להורג על עמוד ולא על צלב. מרים הבתולה אינה נחשבת לקדושה, אלא לאישה צדיקה, אשר אלוהים בחר בה להיות האם של המשיח.

עדי יהוה מאמינים ששיטתם היא הנצרות האמיתית ואף זרם אחר בנצרות אינו אמיתי, כך גם כל הדתות האחרות. הכת טוענת שהיא איננה כת קיצונית שנצמדת לפירוש המילולי של המקרא אלא לומדת את המקרא בכללותו. לשיטתם ישו הוא יצירתו הראשונה של אלוהים, כשעד הולדתו בארץ הוא היה המלאך מיכאל, ואחרי מותו חזר להיות מיכאל, ולעולם לא ישוב עוד לארץ באופן גשמי (שיטה זו נוגדת את אמירתם שישו יחזור באופן נראה לארץ בשנת 1874). הם מאמינים שישו הוא ראש הארגון והארגון חייב לציית לו. לשיטתם בבוא יום הדין רק חברי הכת יישארו בחיים, כש-144,000 מהם ישלטו ביחד עם ישו בשמיים והשאר יחיו על כדור הארץ בתנאי גן עדן. אחרי יום הדין מספר לא ידוע של אנשים, צדיקים וכאלו שלא, יקומו לתחייה לחיים עלי אדמות.

השקפתם של עדי יהוה על המוות היא שאין השארות של הנפש אחרי המוות, יחסי מין הומוסקסואליים ויחסים לפני הנישואים נחשבים לחטא חמור. הפלה נחשבת לרצח, הימורים אסורים וצניעות היא דבר שמעודדים לקיימו. עדי יהוה לא תורמים דם, לא מקבלים דם ואינם מאפשרים השתלת איברים, גם במצבים מסכני חיים.

מנהגים הקשורים ללאומיות כמו שירת ההמנון או הצדעה לדגל אסורים, חגים דתיים וחילוניים כמו חג ההודיה, תחילת השנה האזרחית וכו' אינם נחגגים.

עדי יהוה ידועים בפעולות המיסיונריות שלהם ברחבי העולם.הם עוברים בזוגות מדלת לדלת ומנסים לשכנע אנשים להצטרף לכת. בדרך כלל הם יסתירו את האיסורים הרבים על חברי הכת עד שלב מתקדם מאוד. עדי יהוה מתבקשים להשקיע זמן רב לפעולת השכנוע מדלת לדלת. חלקם אף נקראים "חלוצים" ומקדישים את כל זמנם לנושא.

אגודת המצפה ממליצה מאוד לחברים לא ללכת ללימודים אקדמיים בגלל קירובו של יום הדין לטענתם, ובגלל העובדה שמניסיון העבר רבים שהלכו ללימודים אקדמיים עזבו את עדי יהוה.

עדי יהוה נייטרליים פוליטית, אינם מצביעים בבחירות, אסור להם לרוץ למשרה ציבורית או לתמוך במישהו שרץ למשרה כזו. לשיטתם מעשים כאלו מקבילים לעבודת אלילים. החל משנת 1999 שיטתם שונתה ועדי יהוה יכולים להצביע בבחירות אך מתבקשים שלא לעשות זאת.

מדי שנה בי"ד בניסן, לטענתם יום הולדתו של ישו, משתתפים כל עדי יהוה בטקס המזכיר מיסה נוצרית, שבו מועברים לחם ויין בין כל המשתתפים אך רק אלה שנחשבים חלק מ-144,000 ה"נבחרים" שישלטו עם ישו בשמים אוכלים מהלחם ושותים מהיין. (המסמלים את דמו של ישו ואת בשרו)

מבנה קהילות עדי יהוה

קהילות עדי יהוה נשלטות על ידי "זקנים" הנבחרים על ידי הגוף השולט בבסיס הכת בברוקלין. כל עבירה על חוקי הכת נשפטת על ידי ה"זקנים". פניה למשטרה גם במקרים של עבירות כבדות על החוק כגון התעללות מינית בילדים וכדומה מטופלות ברמת הקהילה בלבד. במשך הזמן הוקמו ארגונים כגון "הכבשים השקטות" המורכבות בעיקר מילדי עדי יהוה שעברו התעללות מינית והושתקו. הסנקציה העיקרית והחמורה ביותר שניתן ל"זקנים" להטיל על חבר בקהילה היא נידוי, בו אף אחד מחברי הקהילה אינו רשאי ליצור כל קשר עם החבר אותו נידו, אפילו אם הוא בן משפחה מדרגה ראשונה במקרים בהם בן המשפחה אינו גר בבית. במקרה בו הוא גר בבית עם בן משפחה אחר שהוטבל לכת, יחול עליהם איסור לדבר איתו על נושאי דת. סנקציות נוספות הן מניעת תקשורת עם החבר הנענש בה הוא ישתתף בפגישות השבועיות ובכנסים, אך לא יורשה לו לדבר עם שאר חברי הכת לזמן מוגבל. הסנקציות מוטלות על ידי ועדת משפט המורכבת משלושה חברים או יותר במקרים מסובכים יותר, בוועדה זו חל איסור על הקלטה, רשימת פרוטוקול או פיקוח של צד ג'. עונשים כאלו יוטלו על אנשים שמהווים, על פי דעת ראשי הקהילה, סכנה רוחנית לקהילה, או שהם יוגדרו כ"כופרים" (למשל במקרה בו החבר יבקר בכנסייה או בית כנסת) ויוחרמו מהקהילה. במידה שיוטל חרם תהיה לחבר אפשרות לחזור לקהילה תחת תנאים מגבילים. במקרים של התעללות מינית בדרך כלל חברי הכת לא יטילו סנקציות שכן התעללות מינית מתבצעת בדרך כלל ללא עדים, וע"פ שיטתם של עדי יהוה ניתן להרשיע אך ורק במקרה שבו ישנם שני עדים למעשה.

דם

עדי יהוה אינם מקבלים עירויי דם ואינם תורמים דם, גם במקרים שמסכנים חיים. המקור לאיסור זה הוא פסוק בספר מעשה השליחים "הימנע מכל דם" (15:28-29). עדי יהוה המוטבלים לכת ועוברים על איסור הדם עומדים בפני נידוי. מצד שני, ניתנת לעדי יהוה אפשרות לבחור האם להשתמש בדמם שלהם במהלך ניתוחים. ניתן לעדים להשתמש בתחליפי דם שאינם מכילים רוב מרכיבים שמקורם מדם. עדי יהוה מדגישים את הסכנות שבעירויי דם מסיבות שונות, אך בסירובם הם עומדים על כך שהסירוב לקבל דם הוא מסיבות דתיות בלבד.

התנגדות לעדי יהוה

במשך כל זמן קיומם עדי יהוה, שיטותיהם התאולוגיות ומנהגיהם היו שנויים במחלוקת. התנגדות פוליטית ודתית לעדי יהוה הובילה במקרים רבים לפגיעה פיזית בחברי הכת על ידי המון ועל ידי ממשלות, כמו למשל חיסולם בתקופת השואה. עדי יהוה ספגו ביקורת ממנהיגי דתות אחרות, עוינות מצד נוצרים אוונגליסטים וקתוליים נראתה באופן בולט, כשהאמירה המרכזית הייתה שעדי יהוה הם כת.

בארצות הברית, במקרים רבים בבית המשפט העליון שבהם עדי יהוה היו התובעים או הנתבעים, שינו את צורתו של התיקון הראשון (חופש הביטוי)^{[דרוש מקור]} אישרו זכויות כגון:

• הזכות לא להצהיר אמונים למדינה
• הזכות לא להצדיע לדגל
• אישור לסירוב השירות בצבא
• הזכות להטפה בפומבי

בזמן השואה

בזמן מלחמת העולם השנייה רצחו הנאצים כ-2,000 עדי יהוה (ראו השמדת לא יהודים במלחמת העולם השנייה)

הדת בישראל

בישראל מונים אנשי הדת כ-4,000 איש הפועלים בעיקר בערים חיפה, תל אביב, נהריה, לוד, רמלה, באר יעקב, בת ים, באר שבע ואשקלון. כמו שאר אנשי הדת בעולם, "עדי יהוה" בישראל מתנגדים לשירות בצבא מתוך אי רצון להרוג או לעזור להריגה, הם אינם מקבלים דם גם במקרים של סכנת חיים, ואינם מציינים ימי הולדת וימי חג (כמו חגי ישראל, חגי הנצרות או חגי האסלאם).

בשנת 1999 פעל ארגון "יד לאחים" נגד אדוארדו קמפוס, שהיה פעיל בתנועת "עדי יהוה". פעילי הארגון הפעילו לחץ, תוך איום בחרם צרכנים חרדי, על חברת ויטה כדי שתפטר את קמפוס, שהיה מנהל כוח אדם במפעל "ויטה" באשדוד. בדצמבר 1999 פוטר קמפוס מעבודתו, ופיטוריו הביאו להתארגנות חרם צרכנים נגדי ביוזמת עיתון "הארץ" וחבר הכנסת דאז אילן גילאון (מר"צ). הארגון טען כי "עדי יהוה" היא כת מיסיונרית, והעובדה שקמפוס פועל בה מסוכנת לכל מי שעובד סביבו בשל החיוב שהוא רואה בהעברתם על דתם. קמפוס עצמו טען שאין הוא מנסה לשכנע עובדים אחרים להמיר את דתם, וכי הלחץ שמופעל למען פיטוריו הוא פגיעה בחופש הדת שלו. קמפוס הוחזר לעבודה בעקבות החרם הנגדי, אולם בתנאים לא-נוחים, שהביאו אותו בסופו של דבר להסדר פרישה תמורת פיצויים. הזדרזות חברת "ויטה" להודיע על פרישת קמפוס לארגון "יד לאחים" עוררה זעם רב בקרב יוזמי החרם הנגדי.

בדוח על זכויות האדם שמפרסמת מחלקת המדינה האמריקנית מדי שנה, דווח בשנת 2000 כי הארגונים החרדיים "יד לאחים" ו"לב לאחים" אחראים לחלק גדול מהתנכלויות, איומים והטרדות כלפי נוצרים אוונגליסטים, "עדי יהוה" וכן יהודים רפורמים וקונסרבטיבים. בדו"ח של שנת 2001 נכתב כי בניגוד לשנים קודמות לא התקבלו דיווחים על התנכלויות כאלה.

קישורים חיצוניים

• האתר של עדי יהוה
• אתר שמבקר את פעילות עדי יהוה