מנואל טרכטנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' מנואל טְרַכְטֶנְברג

פרופ' מנואל טְרַכְטֶנְברגספרדית: Manuel Trajtenberg; נולד ב-21 בספטמבר 1950) הוא כלכלן ישראלי, יושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. באוגוסט 2011 מונה לעמוד בראש ועדת טרכטנברג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרכטנברג נולד בקורדובה שבארגנטינה לחוליו, רואה חשבון ועיתונאי בעיתונות היהודית, ושרה (לבית קרביץ; 1921), מורה בבית הספר היהודי. הוא גדל בתנאי מחסור ועוני. אביו הגיע מעיירת הולדתו באוקראינה לארגנטינה בשנת 1922 יחד עם אמו, לאחר שבעלה נרצח בשנת 1920 כשהיה בדרכו לאודסה להשיג אשרות עלייה לארץ ישראל. טרכטנברג עלה לישראל בגיל 16 במסגרת תוכנית לטיפוח מנהיגים צעירים, ושימש מדריך בתנועה הציונית.

למד באוניברסיטה העברית בירושלים והשלים תואר ראשון בכלכלה (1973) ותואר שני בכלכלה וסוציולוגיה (1976). בשנת 1984 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד על עבודתו בנושא "ניתוח כלכלי של חדשנות המוצר: המקרה של סורקי CT".‏[1] במהלך לימודיו בהרווארד פגש באשתו לעתיד נדין. ב-1985 זכה למלגת תוכנית פולברייט ללימודי פוסט דוקטורט במכון הלאומי למחקר כלכלי בבוסטון. עם שובו לישראל הצטרף לסגל האקדמי באוניברסיטת תל אביב, והוא פרופסור מן המניין בבית הספר לכלכלה ע"ש איתן ברגלס. שימש כראש בית הספר בשנים 2002–2003.

טרכטנברג כיהן במספר תפקידים ציבוריים. שימש יועץ למשרד התמ"ת ומשרד ראש הממשלה, וכיהן בין השנים 19992006 כראש התוכנית המחקרית ב"מדע, טכנולוגיה וכלכלה" במוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה שבטכניון. בשנת 2006 התמנה ליושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה, במשרד ראש הממשלה, תפקיד בו כיהן עד להתפטרותו בשנת 2009. באותה שנה התמנה ליו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה,‏[2] תפקיד בו הוא אחראי על תקציב של כ- 7 מיליארד שקלים בשנה. בשנת 2007 כיהן כחבר בוועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה. באוגוסט 2011, בעת מחאת האוהלים, מונה על ידי הממשלה לעמוד בראש 'צוות ההיגוי' על מנת לנהל משא ומתן עם המוחים ולהמליץ לממשלה על צעדים כלכליים לפתרון המשבר.

תחומי התמחותו האקדמיים הם כלכלת מחקר ופיתוח, צמיחה, פטנטים וחדשנות טכנולוגית.‏[3] חיבר ספרים ומאמרים מדעיים שפורסמו בכתבי עת מובילים, ונחשב לאחד המומחים הבולטים בתחומים אלה‏[4]. כמו כן הוא חבר במכוני מחקר בארצות הברית ובאירופה.

טרכטנברג נחשב לתומך בכלכלת שוק אבל מכיר בקיומו של כשל שוק בנושא של הגבלים עסקיים. הוא הביע הסתייגות מאכיפת חוקי עבודה ובפרט מחוק שכר מינימום[5]. על פי עבודת מחקר שערך טרכנטנברג בנושא מדיניות התמיכה במחקר ופיתוח בישראל, ההצלחה הכלכלית של התעשייה הישראלית מיוחסת, בין היתר, למדיניות ממשלתית גמישה ואקטיבית שהתאימה עצמה לתנאים משתנים.

בשנת 2012 קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון.

טרכטנברג נשוי לד"ר נדין בודו-טרכטנברג, המשנה לנגידת בנק ישראל, ולהם שלוש בנות.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית
באנגלית
  • Patents, Citations and Innovations: A Window on the Knowledge Economy (with Adam Jaffe). Cambridge, Mass.: MIT Press, 2002. ISBN 0-262-10095-9.
  • Economic Analysis of Product Innovation - The Case of CT Scanners, Cambridge, Mass: Harvard University Press, 1990
  • Manuel Trajtenberg, 2002. "Government Support for Commercial R&D: Lessons from the Israeli Experience," NBER Chapters, in: Innovation Policy and the Economy, Volume 2, pages 79-134 National Bureau of Economic Research, Inc

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]