מפלי מרמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 42°33′09″N 12°42′54″E / 42.552448°N 12.714958°E / 42.552448; 12.714958

מפלי מרמורה
Cascatemarmore.jpg

המפלים
מיקום מחוז אומבריה באיטליה
נהר נהר ולינו
סוג מפל מעשה ידי אדם
גובה כולל 165 מטר
מספר נפילות מים 3
ספיקה ממוצעת 50 מיליון קוב
קואורדינטות 42°33′8.81″N 12°42′53.85″E / 42.5524472°N 12.7149583°E / 42.5524472; 12.7149583
נהר ולינו בכניסה למפלים

מפלי מרמורה (איטלקית: La Cascata delle Marmore, תרגום - מפלי השיש) הם מפלי מים מלאכותיים מהתקופה הרומית. גובהם הכללי של המפלים הוא 165 מטרים הם בין המפלים הגבוהים באירופה והמפלים המלאכותיים הגבוהים בעולם.

המפלים מועמדים להכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלי מרמורה נמצאים במחוז אומבריה באיטליה, 7.7 ק"מ מזרחית לטרני בירת נפת טרני, כ-156 ק"מ צפונית-מזרחית לרומא ו-50 ק"מ דרומית לפרוג'ה. מקורם של המיים השופעים במפלים הוא בנהר ולינו (Velino) והם זורמים בספיקה ממוצעת של 50 מיליון קוב לשנה.

המפלים מהווים אטרקטציה תיירותית וסביבם הוקמו אתרי תיירות נוספים, הכוללים גן בוטני, מתקני ספורט אתגרי כגלישת מצוקים, רחיפה וסיורי מערות.

כ-70% ממי הנהר מנותבים לשימוש תחנת כוח הידרואלקטרית. מספר פעמים ביום מופסקת העברת המים לתחנת הכח וכל המים מנותבים דרך המפלים להדגמת עצמת הזרימה.

תולדות המפלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר ולינו, הזורם בעמק גבוה בקרבת ריאטי (Rieti) שבמחוז לאציו היה עולה על גדותיו לעתים קרובות, הציף את הסביבה וגורם להיווצרות ביצות ולהתפרצות מחלת המלריה. על מנת להסיר את האיום מעל תושבי העיר, דאג הקונסול הרומי, קוריוס דאנטאטוס (Curius Dentatus), לחפור בשנת 271 לפנה"ס תעלה לניקוז מי הנהר. התעלה, אשר כונתה "תעלת קוריאנו" על שמו, הוליכה את המים מולינו ומהביצות למורדות הצוקים הטבעיים של מרמורה, וכך החלו להווצר המפלים.

מי המפלים נוקזו לנהר נרה (Nera), העובר ליד העיר טרני. עם סיום בניית התעלה התעוררה בעיה חדשה, כאשר זרם המים של נהר ולינו התעצם, נוצרו שטפונות, והמים הרבים שהגיעו לנהר נרה איימו להציף את העיר טרני ותופעה זו גרמה לחיכוכים בין תושבי שתי הערים, כשכל עיר מטילה את האחריות לפתרון הבעיה על רעותה. הנושא הוצג בפני הסנאט הרומי, אך פתרון לא נמצא.

במהלך ימי הביניים, תחזוקה לקויה ושקיעה של אבן באפיק התעלה הביאה להפחתת זרימת המים בתעלה עד שהביצות הופיעו מחדש. ב-1422 האפיפיור גרגוריוס השנים עשר, אשר העיר הייתה בתחום שלטונו, הורה לבנות תעלת-מים חדשה כדי לשקם את הזרימה הטבעית של הנחל. התעלה כונתה "תעלת גרוגוריאן" או "תעלת ריאטי". בשנת 1545 פאולוס השלישי הורה לבנות תעלת-מים נוספת חדשה, אשר כונתה "תעלת פאולינה" במטרה להרחיב את התעלה הרומית ולווסת את זרימת המים בנהר. התעלה נחנכה בשנת 1598 על ידי האפיפיור קלמנס השמיני אשר קרא אותה על שמו "תעלת קלמנטינה).

כעבור מאתים שנה, הסתבר כי חפירת תעלות-המים גרמה להצפת השטחים החקלאיים בצידי נהר הנרה. לכן, בשנת 1787 הורה האפיפיור פיוס השישי לאדריכל אנדרה ויצ'י (Andrea Vici) לעצב את המפלים למצבם הנוכחי. וכך נפתרה רובה של הבעיה.

מאז שנת 1896, כאשר הוקמו ליד טרני בתי חרושת לייצור פלדה, הוחל להשתמש בזרם המים בתעלה להפקת אנרגיה לשימושם ומאוחר יותר, ועד ימינו, ליצירת חשמל.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אגדה המפלים נוצרו בעקבות האירועים הבאים: נימפה יפהפייה בשם נרה, דהיינו: השחורה, התאהבה ברועה צאן צעיר בשם ולינו. יונו קינאה בו והפכה אותה לנהר בשם "נרו" (שחור) - שם הנהר. הרועה לא ויתר על אהובתו, קפץ על המדרון בו זרם הנהר ולינו ויצר את שלושת המצוקים ממנו מורכב המפל, וכך הנהר ולינו היה ליובל של הנהר נרו, הנשפך לנהר הטיבר.

בהשראת האגדה יש מעל המפל העליון מצפה המכונה "מרפסת האוהבים", מאחר שרק הם מסוגלים לצפות במראה המרהיב בלי לשים לב כי הם נרטבים עד לשד עצמותם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלים[עריכת קוד מקור | עריכה]