מרכאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרכאות
מרכאות
סימני פיסוק סימני כתב נוספים

נקודה ( . )
פסיק ( , )
נקודה ופסיק ( ; )
סוגריים ( ( ) [ ] { } )
נקודתיים ( : )
מקף ( ־ )
שלוש נקודות ( )
קו מפריד ( )
סימן שאלה ( ? )
סימן קריאה ( ! )
אפוסטרוף ( )
גרש ( ׳ )
גרשיים ( ״ )
מרכאות ( “ ” ) ( ‘ ’ )
קו נטוי ( / )
סימן תמיהה (?!)

סימן "וגם" (&)
כוכבית ( * )
שטרודל (כרוכית) ( @ )
קו נטוי שמאלי ( \ )
צלבון (פגיון) ( † ‡ )
מעלה ( ° )
סולמית ( # )
טילדה ( ~ )
קו תחתון ( _ )
קו ניצב ( | ) ( ¦ )
פילקרו ( )
גג (ˆ) (^)
סימן הסעיף (§)
אחוז (%)
פרומיל ()
רבבית ()
סימן מטבע (¤)
דולר ($)
סמל סימן מסחרי ()
סמל סימן מסחרי רשום (®)

סימן קריאה הפוך (¡)
סימן שאלה הפוך (¿)

סימן אירוניה (؟)

מרכאות[1] (/) הן סימני פיסוק המשמשים לסמן ציטוט, קטע דיבור או פסוקית בתוך טקסט כללי, או למטרות אחרות. מקור השם הוא באחד מטעמי המקרא האשכנזיים – "מרכא" בשל צורתו של טעם מקרא זה. יש מגוון של סימנים אחרים שנבחרו בשפות אחרות למילוי התפקיד שממלאות המרכאות בעברית.

השימוש במרכאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטוט או דיבור ישיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכאות משמשות לציון ציטוט – מובאה מתוך מקור ספרותי אחר, או מדבורו הישיר של מישהו. דוגמאות:

חזרזיר פשט את נעליו וגרביו, ערכם בקפדנות על המדף ובחן את המים בבוהן רגלו האחת.
    "הם חמים!"
    "מה חשבת?"
    "לא חשבתי כלום. דודתי -"
    "מצפצפים על דודתך!"

ויליאם גולדינג, "בעל זבוב"
בתרגומה של אסתר כספי
הוצאת "עם עובד", 1965, עמוד 11

שימוש חריג במילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התייחסות למילה עצמה ולא למשמעותה. לדוגמה: במילה "שלכת" יש ארבע אותיות. "צו שמונה" הוא צו גיוס המוצא בעתות חירום.
  • ציון מטאפורה או שימוש מושאל במילה. לדוגמה: שיערו נשר, ו"שלכת" זו בישרה את זקנתו. משימוש זה נוצרו המרכאות האוויריות. ניתן גם לומר שדבר כלשהו נאמר במרכאות, כלומר בסרקזם, ובהקצנה- במרכאות כפולות ומכופלות.
  • ציון סרקזם, בלשון סגי נהור. לדוגמה: על ההתנהגות ה"נפלאה" שלך, עוד תיענש בחומרה.

שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכאות משמשות גם לציון שמות של ארגונים, יצירות וכדומה (אולם לא לשמות בני אדם). דוגמאות:

מעבר משלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש נוסף במרכאות הוא לציון מעבר בתוך המשפט ממשלב לשוני אחד למשלב אחר, אשר לא מתאים לסגנונו של הטקסט אך חיוני להעברת המסר. לדוגמה:

  • אותה בחורה, נאת מראה הייתה, "חתיכה לא נורמלית" בפי פרחחי הרחוב.

תולדות המרכאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכא (אדום)

המרכאות הן מסימני הפיסוק שנשאלו לעברית משפות אירופיות. השם "מרכאות" הוא צורת ריבוי של "מרכא" - שם המציין את אחד מטעמי המקרא, שצורתו דומה לצורת המרכאות.

רביע מעל למילה "ויאמר"

המרכאות, כמו כל סימני הפיסוק, חדשים יחסית בשפה העברית, ואינם קיימים בספרים העבריים המסורתיים. לטעמי המקרא תפקיד דומה (אך לא זהה) לסימני הפיסוק בימינו. הרביע הוא טעם המקרא הממלא, בין היתר, את תפקיד המרכאות לסימון דיבור ישיר. בקטע שמשמאל (מבראשית כב, יב) בא רביע (מסומן בצבע) מעל למילה "ויאמר".

הפיסוק במרכאות בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי השימוש במרכאות בעברית של ימינו מבוססים על הכללים הנהוגים בארצות הברית. כללי המרכאות פשוטים יותר מבעבר, בין היתר כנראה בשל הקושי להקליד במחשב את המרכאות התחתונות – כפולות או בודדות. הכללים:

  • המרכאות מקיפות את הביטוי שהן מסמנות, כלומר, זוג מרכאות יופיע בתחילת הביטוי וזוג נוסף בסופו.
  • ניתן לסמן מרכאות בין אות שימוש לבין המילה עצמה (למשל, ההתנהגות ה"נפלאה" שלך).
  • כאשר יש קינון של ציטוטים (מובאה בתוך מובאה) משתמשים לסירוגין במרכאות כפולות ובמרכאות בודדות.[2] לדוגמה:

"צריך להיות ברורים בעניין הזה... אנחנו נוטים לפחד מלשון של אמת, מסיבות 'אציליות'. מעדיפים לומר 'הצעירים', במקום ..."‏[3]

  • כאשר בתוך משפט מצוטט יש הערת ביניים של המספר, המראיין וכדומה, מחלקים את הציטוט לשני חלקים שכל-אחד מהם מוקף במרכאות משלו. לדוגמה:

"המוזיקה נפסקה," אמרתי. "נגמר."‏[4]

בתנ"ך יש שימוש רב בקינון של ציטוטים, אך מכיוון שסימני הפיסוק הם חידוש של הספרות המודרנית, לא נמצא מרכאות בתנ"ך המסורתי:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.‏[5]

פסוק זה, בפיסוק מודרני, היה נראה כך:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, 'אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'; וְאָמְרוּ לִי 'מַה שְּׁמוֹ', מָה אֹמַר אֲלֵהֶם."

ההבחנה בין מרכאות לגרש ולגרשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבחנה בין מרכאות לבין סימני הפיסוק הבודדים (שאינם באים בזוגות) גרש וגרשיים היא:

  • הגרש משמש לציון קיצור; למשל – גב׳ (במקום: גברת), פרופ׳ (במקום: פרופסור) וכדומה.
  • הגרשיים הם סימן פיסוק הדומה בצורתו למרכאות, אולם הם משמשים לציון ראשי תיבות; למשל – המילה תנ״ך מורכבת מראשי התיבות של תורה, נביאים, כתובים.

מקור הגרש והגרשיים הללו הוא מסופרי ומדפיסי התלמוד – שכך נהגו לסמן את ראשי התיבות והקיצורים שהנהיגו בתלמוד, וכיום גם ראשי תיבות וקיצורים ממקורות אחרים.

שימוש מיושן במרכאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במרכאות תחתיות בתחילת ציטוט, ובהערת ביניים בתוך הציטוט. מתוך דניאל דפו; רבינזון קרוזה: ספור עם ציורים / תרגום - יהודה גרזובסקי, ורשה: תושיה, (1928). באדיבות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי - מאגר ספרים סרוקים

בספרים עבריים ישנים ניתן לראות שימוש שונה במקצת במרכאות, המבוסס על השיטה של השפה הגרמנית או של חלק מהשפות המזרח-אירופאיות, בה המרכא הפותח הוא תחתי, והסוגר – עילי. גם המרכא מטעמי המקרא הוא סימן תחתי (ראו בתמונה לעיל). בנוסף, היה מקובל לשלב הערת ביניים בתוך הציטוט עצמו (בצרפתית נוהגים כך גם כיום).

דוגמה לפיסוק בשיטה זו מובא בתמונה משמאל, והוא גם משוכתב להלן:

„אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה”.

– דניאל דפו
רבינזון קרוזה : ספור עם ציורים / תרגום - יהודה גרזובסקי
ורשה: תושיה (1928)

בשיטה הנהוגה היום היה המשפט דלעיל נכתב כך:

"אמנם לא טבעתי במים," חשב בלבבו, "אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה."

לעתים המרכא התחתי דווקא מסיים את המשפט. במקרה כזה, המשפט היה נכתב כך:

”אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה„.

מרכאות בשפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסינית משמשים סוגריים פינתיים בתפקיד המרכאות בעברית

למשל:

  • בצרפתית משתמשים בסוגריים משולשים, כפולים או בודדים: « … » (Guillemets) או ‹…› (Chevrons)
  • בסינית וביפנית משתמשים בסוגריים פינתיים – ראו בציור שמשמאל.

מרכאות גדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים המרכאות מסומנות כמרכאות גדולות. מרכאות אלו לרוב באות כדי להדגיש את חשיבותו של ציטוט, ויכולות לבוא בצבעים שונים, לא בהכרח בצבעי הטקסט. לדוגמה:

Cquote2.svg

למרכאות יש היסטוריה מרתקת.

Cquote3.svg

מרכאות אוויריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנימציה של סימון מרכאות באוויר

לעתים אנשים מסמנים בידיהם סימון של המרכאות (בדרך כלל פעמיים מרכאות כפולות, בטעות). תנועה זו משמשת כמחווה גופנית המקבילה למרכאות לסימון סרקזם. יש מקרים בהם אנשים מגיבים כך בזלזול לדברי האחרים - בתגובה לדברי אדם הטוען שהוא מאוד משכיל, ניתן לומר "כן, אתה מאוד משכיל" עם סימון כזה ויהיה ברור שהכוונה היא שהוא אינו משכיל.

לעתים מסמנים מרכאות מאחורי הגב, כדי למנוע מבן השיח לראותן, בעיקר במקרים שבהם הוא מבקש לקבל מהם הבטחה או שבועה שהם לא יכולים לעמוד בה, מתוך אמונה שתנועה זו מבטלת את השבועה.

מרכאות בתכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית שפות המחשב משתמשים במרכאות על מנת להקיף מחרוזות. השימוש במרכאות משתנה לפי שפת המחשב:

  1. ב-Basic - משתמשים במרכאות כפולות עבור כל סוגי המחרוזות
  2. בשפת C - משתמשים במרכאות כפולות רק עבור מחרוזות; עבור תווים בודדים משתמשים במרכה בודדת
  3. בפסקל - משתמשים במרכאות בודדות בלבד
  4. ב-Perl - ישנה הבחנה בין מרכאות כפולות לבודדות לגבי ההכנסה של משתנים
  5. ב-JavaScript - ניתן להשתמש במרכאות כפולות או בודדות ללא הבדל (רק להקפיד להשתמש עבור מחרוזת בודדת באותו סימן)
  6. ב-HTML - עדיף להשתמש במרכאות כפולות עבור ערכי פרמטרים מחרוזתיים אולם זה לא הכרחי (להבדיל מ־xHTML, שהיא גרסת XML לשפה, ושבה זה כן הכרחי)
  7. ב-DOS - לא משתמשים במרכאות כפולות, אולם בגרסאות תחת חלונות ניתן להשתמש בהן לשמות קבצים ארוכים

במנוע החיפוש גוגל, השמת טקסט בין מרכאות גורמת לחיפוש תוצאות עם המחרוזת ברצף בלבד. לדוגמה, בחיפוש אריאל שרון בגוגל יופיעו גם קישורים המזכירים את המילה "אריאל" לבדה ואת המילה "שרון" לבדה, אך בחיפוש "אריאל שרון" ימצאו רק תוצאות עם המחרוזת ברצף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי האקדמיה ללשון העברית יש לכתוב מֵירְכָאוֹת בצירי מלא (וכך גם לגבי שם טעם המקרא מירכא) כיוון שהיו"ד שורשית. השורש א-ר-ך בא לידי ביטוי בשם הטעם על פי המסורת התימנית – מארכא. אף על-פי כן, הכתיב המקובל למילה עודנו מרכאות, ולכן השימוש בערך יהיה בצורה זו.
  2. ^ כדי להימנע מבלבול אפשרי בין מרכאות, גרָשִים וּגרשָיִים, נבחר להשתמש במונח מרכאות כפולות עבור "...", ובמונח מרכאות בודדות עבור '...'.
  3. ^ דרור משעני ואורליה סמוטרייז, ראיון עם אלן פינקלקראוט, מוסף הארץ, 18 בנובמבר 2005
  4. ^ גילה אלמגור, הקיץ של אביה, עם עובד (1985)
  5. ^ שמות ג, יג