משתמש:מיטל שרדני/יצחק יעקב ריינס

הרב יצחק יעקב ריינס (י"ט בחשוון ה'ת"ר, 1839- ה'תרע"ה, 1915)- רב ליטאי נולד בקארלין שליד פינסק. מגדולי התורה ביהדות ליטא, ומייסד תנועת "המזרחי". נודע כעילוי תלמודי עוד בצעירותו. באר את התלמוד ואת ספרות המפרשים והפוסקים בשלוב רעיונות מדעיים ולוגיים. ייסד את ישיבת "תורה ומדע" ששילבה לימודים תורניים וכלליים.

קורות חייו

לרב יצחק יעקב ריינס מגילת יוחסין ארוכה אותה פרסם בסוף ספרו "נאד של דמעות". היא משתלשלת עד רש"י, שהתייחס אל התנא רבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי לרבן גמליאל הזקן, מבני בניו של דוד המלך‏‏.

שם משפחתו בא לו מצד אם סבתו ששמה היה ריינה. בעלה, הרב הצדיק רבי משה, חי חיי פרישות ולמד תורה כל ימי חייו. אשתו, הרבנית ריינה, הייתה בתו של הרב שלמה זלמן, שהיה אב בית דין בעיר מיר ומחברם של ספרים תורניים חשובים..

אביו של ריינס, הרב שלמה נפתלי, השתייך לחבורת תלמידי הגר"א שעלו לארץ בראשותו של ר' ישראל משקלוב, רצונם העז היה לעלות לארץ הקדוש ול"חונן את עפרה". היעד של הקבוצה היה יעד משיחי של הבאת הגאולה. בשנת1809 השתקעו העולים בעיר ירושלים ובעיר צפת. בן המתישבים בצפת היה אביו של ריינס. חלק מפעולותיהם היה לייסד להם את ה"כולל ובית המדרש לפרושים". ר' שלמה נפתלי קנה שם בית דפוס לספרים עבריים, ופרנסתו הייתה מצויה ברווח..

עשרים וארבע שנה לאחר מכן, בחודש מאי 1834, התקוממו הפלאחים שבסביבות צפת ומרדו באיברהים פחה המצרי, שליט הארץ. בהגיעם לעיר פרעו ביהודים ושדדו את רכושם. גם רכושו של ר' שלמה נפתלי נלקח, ובית דפוסו נהרס. היהודים, ובתוכם גם ר' שלמה נפתלי נותרו חסרי כל. היהודים העשוקים פנו לאיברהים פחה בדרישה לשלם את הנזק, והוא הבטיח לגבות את הנזק מנכסי הפלאחים שנתפסו, אבל הרכוש מעולם לא הושב ליהודים..

לפי בקשת ראשי הקהילה נסע ר' שלמה נפתלי לקהילות ישראל שברוסיה ובפולין, כשליח יהודי צפת, לאסוף כספים לשיקום הישוב היהודי. בהיותו בווארשה הגיע אליו הבשורה הנוראה, כי ביום האחד בינואר 1837 אירע בצפת רעידת אדמה קשה, וכי כל בני משפחתו בינהם, אשתו, בניו ואחותו מצאו את מותם בהתמוטט עליהם ביתם, בין אלפים מתושבי צפת היהודים, שנהרגו..

כתוצאה מאסונות נוראים אלה התדלדל היישוב היהודי בצפת, ולפי עצת ידידיו נשאר הרב נפתלי בחוץ לארץ והתיישב בעיר קארלין. כעבור שנת האבל נשא אישה חדשה, והיא ילדה לו בן זכר בט' חשוון ת"ר 1839 ונקרא שמו בישראל יצחק יעקב.

נעוריו

ראשית חינוכו, כמו דרך חינוכם של כל ילדי ישראל בימים ההם- בחדר. יצחק יעקב הצעיר הצטיין מאוד בלימודיו, ומלמדיו עמדו על כישרונותיו הטובים, תפיסתו המהירה והבנתו העמוקה ניבאו לו הצלחות גדולות בעתיד. הוא נחון בכוח התמדה מיוחד ובשקידה עצומה, וכבר בהיותו בן עשר ידע בעל-פה מספר מסכות כגון מסדר "נשים"..

אביו הציגו בפני אחד מגדולי תלמידי-החכמים שבעיר – הרב יחיאל הלוי, וזה, לאחר שעמד על ידיעותיו הרחבות וסגולותיו המיוחדות, קיבלו כתלמידו. בהיותו בן חמש עשרה כבר היו בידו חידושי תורה רבים שחידש תוך כדי לימודו. הוא התחיל לעלותם על הכתב, ובהיותו כבן שבע-עשרה הצטברו תחת ידו חידושי-תורה שהיוו ספר שלם, שקראו בשם "שותא דינקותא"..

באותם ימים הגיע לעיר איש למדן הוגה בתורת ה'. איש זה היה בקי גם במתמטיקה. כשעמד על טיבו של יצחק יעקב הצעיר, ביקש לקבל ממנו שיעורים במקצוע זה. יכולות לימוד אלה השפיעו רבות יצחק יעקב ריינס, והוא החל להשתמש ביסודות ההגיוניים של המתמטיקה גם בלימוד הגמרא והפסוקים. הרב ריינס העיד על עצמו, כי "אור חדש הופיע אז עלי בדרכי לימודי, ומני אז היכה הלימוד הזה שורש בלבי עומק עמוק"..

הרב ריינס נסע ללמוד בישיבת וולוז'ין הידועה ומשם עבר לאישישוק. בישיבות אלה המשיך לשקוד על התורה, ונחשב בעיני חבריו ורבותיו ל"מתמיד", אמיתי. הוא רכש לעצמו ידיעה רחבה בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי ובספרי הראשונים, ושמו יצא לתהילה כאחד הבחורים המצוינים בישיבה, ורבים ראו בו חתן פוטנציאלי לביתם. בהיותו בן שמונה עשרה התארס לבתו של הרב הגאון יוסף רוזין, רבה של העיר הורודוק.

ריינס הוסמך לרבנות על-ידי רבנים גדולים ומפורסמים. בהיותו בן תשע-עשרה התחתן עם ארוסתו. לאחר חתונתו, החל לסדר את חידושי-התורה שלו. במשך שלוש שנים חיבר שלושה חיבורים תורניים: "ראשית בכורים" – חידושים על רבעה חלקי שולחן ערוך; "שואל ומשיב" - שאלות ותשובות להלכה למעשה ו"שותא דינקותא" – קובץ חידושים מימי צעירותו..

חדשנות בכתביו

הספר "עדות ביעקב"

בשנת 1867 נבחר לרב בעיר שוקיאן. בעקבות משפט מסובך שבא לפניו, התעמק בהלכות עדות וכתב ספר בשם "עדות ביעקב". בסוף שנת 1869 נבחר לרב בעיר שווינציאני. שם התחיל לחבר ספר גדול בשם "דרך בים", בו התווה שיטה חדשה בלימוד התלמוד המבוססת על חוקי ההיגיון המתמטיים..

כדוגמה לשיטתו זו הוציא את ספר "חותם תכנית". ספר זה היכה גלים בחוגי הלומדים, ורבים מגדולי ישראל וחכמיו שלחו לו מכתבי הערכה והוקרה. למרות זאת עורר הרב ריינס גם ביקורות שלילוית וחריפות לספרו מצד חוגים שחששו מהכנסת שיטות מודרניות ובלתי מקובלות בלימוד התלמוד, וכך הפכו הרב ריינס ושיטתו להיות מוקד של מחלוקת בעולם לומדי התלמוד.

בשיטת לימודו באה תעוזה חדשנית, והיא עתידה הייתה למצוא עצמה באפיקים נוספים בה התעמק. אפיקים אלה העמידו אותו במרכזה של סערות ציבוריות וויכוחים רעיוניים עם רבנים שונים מקהילות שונות.

שילוב לימודי קודש וחול

הרב ריינס התעסק רבות בשאלת דרכי הלימוד והחינוך. הוא ידע כי צעירים יהודים רבים, נושאים את עינם ללימודים כלליים ולהשכלה במקצועות המדע השונים, אשר לא נמצאו במוסדות החינוך הקיימים; ישיבות ובתי מדרש שבהם עסקו רק בלימודי קודש, ובעיקר בתלמוד תורה. מי שרצה לקנות השכלה כללית ומדעים, חייב היה ללמוד בגימנסיה או באוניברסיטה, אשר לא היו פתוחות בדרך-כלל בפני יהודים בכלל, ובפרט בפני יהודים שומרי תורה ומצוות, אשר מקפידים בלבושם המסורתי. רבים מבין אלו שהתענינו בהשכלה מסוג זה נטשו את דרך התורה, וניסו להידמות לגויים בכול. .

בעיני יהודים רבים עולם היהדות נתפס כמפגר, מסוגר ומכוער, לעומת תנועת ההשכלה שסימלה את הקידמה. בישיבות היו תלמידים שעסקו בסתר בלימודי חול, קראו ספרות ולמדו שפות שונות. מעשים אלה היו מעין התמרדות כנגד ראשי הישיבות שהתנגדו להכנסת לימודי מסוג אילו לישיבות. בעיני רבים הן צעירים והן ראשי הישיבות ראו את עולם התורה ועולם ההשכלה כשני עולמות המתנגשים וסותרים, אשר אינם יכולים לחיות יחד. המחלוקת בנושא הלכה והחמירה.

הרב ריינס ראה את הסכנה הטמונה בקרע זה, וחשב כיצד ניתן למנוע את המצב או לפחות לצמצמו. הוא הגיע למסקנה ששורש הבעיה טמון בכך שהצעירים שחושקים בהשכלה ובמדע, נאלצים ל"רעות בשדות זרים", מפני שאינם יכולים למצוא דברים אלה בביתם. מכיוון שהיה משוכנע, שתורה ומדע משלימים זה את זה ועולים בקנה אחד, הדרך לתיקון המצב יימצא על-ידי הכנסת שינויים בסדרי החינוך שבישיבות, דהיינו על-ידי הכנסת לימודי חול לתוכנית הלימודים. לימודי החול בישיבות יהיו על טהרת הקודש ולא להיפך. ברגע שהצעירים יקבלו את אשר הם חפצים בגלוי בישיבה הם לא יחפשו זאת בסתר.

ייסוד ישיבת "תורה ומדע"

בשנת 1882 בפטרבורג שברוסיה התאספו גדולי הרבנים ומנהיגי הקהילות לדון בבעיית היהודים. בהתכנסות זו העלה הרב ריינס את הצעתו, והיא להכניס לתוך תוכנית הלימודים של בתי הישיבות גם לימוד שפת המדינה ויתר המדעים הכלליים. אך הוא נתקל בהתנגדות עזה מצד זקני הרבנים. הרב ריינס לא התייאש והחליט להקים בכוחות עצמו ישיבה כזאת שתשלב בתוכה לימודי קודש ולימודי חול.

באתו הזמן כיהן הרב ריינס ברבנות העיר שווינציאני, ושם ייסד את הישיבה הראשונה שבה נלמדו גם לימודי חול. שם הישיבה היה "תורה ומדע". הייתה זו מהפכה גדולה ובעיני רבים הדבר התקבל כחילול הקודש, והיו אף כאלה שהתנכלו לרב ריינס ולישיבתו, עד שלבסוף נאלץ הרב לסגור את הישיבה, לאחר שהתקיימה ברציפות במשך ארבע שנים.

לאחר סגירת הישיבה נדד הרב ריינס, ולאחר שקיבל הצעה מהקהילה היהודית במנצ'סטר שבאנגליה התיישב שם לזמן קצר של שלושה חודשים בלבד. למרות התנאים והשכר הגבוה שהובטח לו, לא מצא הרב ריינס בקהילה זו מקום מתאים לפעילותו הרוחנית והחינוכית וחזר לרוסיה. בשובו לרוסיה התקבל כרב של העיר לידא, שם ייסד מחדש את ישיבת "תורה ומדע" בשנת 1905..

גולת הכותרת של חדשנותו באה לידי ביטוי בהתמסרותו ל[תנועה הציונית] ובייסוד "המזרחי"- תנועה ציונית דתית. בנוסף לתפקודו כרבה של העיר וכראש הישיבה, נטל הרב ריינס תפקידים מרכזיים בתנועה הציונית, כראש וכמנהיג הציונים הדתיים שהתלכדו סביב דגל "המזרחי". בכך הפכה העיר לידא למרכז התנועת הציונות הדתית.

הרב ריינס סירב בתוקף לשייך את הישיבה לתנועת ה"מזרחי", לדידו ישנה ציונות וישנה ישיבה, ושני אלה הם דברים נפרדים. הרב ריינס דגל בחינוך טבעי, לפיו הכרה הוליסטית של החומר מובילה את האדם להשקפת עולם מסויימת ואין צורך להטיף להם מבחינה פוליטית..

הרעיון הציוני

תחילת הרעיון הציוני הגיע כבר בימי צעירותו של הרב ריינס. כבר בהיותו צעיר הגיעו לאוזניו דבריו של הרב צבי קלישר ועל תוכניתו להקמת "חברת ארץ נושבת". הרב ריינס הוקסם מרעיונותיו של הרב קלישר ושיגר אליו מכתב ובו תוכנית רחבה להרחבת הגשמת תוכניותיו. הרב קלישר התרשם מאוד ממכתבו של הרב ריינס ונשאר עימו בקשרי מכתבים בנוגע לנושא של היישוב בארץ ישראל.

משפיע נוסף על הגותו הציונית של הרב ריינס היה הרב שמואל מוהליבר, שהיה אחד המנהיגים הבולטים של תנועת "חיבת ציון" ורברה הראשי של היהדות הדתית בתוכה. הרב ריינס נפגש עם הרב מוהליבר מספר פעמים והציג בפניו את תוכניותיו להרחבת הפעילות היהודית הדתית במסגרת תנועה זו. הוא היה סבור שחסרונה של "חיבת ציון" הוא בכך, שהיא איננה מקיפה המונים, אלא רק מתעסקת בקטנות. לפי דעתו צריך לקשור התיישבות בארץ ישראל יחד עם מפעל חינוכי גדול. .

אחת מתוכניותיו של הרב ריינס הייתה להקים רשת רחבה של בתי ספר ברמות וסוגים שונים שבאמצעותם תיהפך ארץ ישראל למרכז התורה של העם היהודי. הרב מוהליבר ראה בתוכניתו של ריינס דמיונית מדי ובשל המחסור באמצעים דחה תוכנית זו.

הצטרפות לתנועה הציונית

הרב ריינס היה "חובב ציון" נלהב. מצבם של היהודים ברוסיה העסיק אותו מאוד. הצורך במציאת דרכים נכונות להקל על גורלם לא נתנה לו מנוח, והוא הקדיש לכך מחשבה רבה.

הקונגרס הציוני בבאזל

כשפירסם הרצל את ספרו "מדינת היהודים", ואחרי כן כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, עקב הרב ריינס בדריכות ובעניין רב אחר המתרחש. הוא המתין שנתיים מיום כינוס הקונגרס עד שהצטרף לתנועה הציונית. במשך שנתיים אלה, כך הסביר בספרו "שני המאורות", חקר והתבונן בכל פרט ופרט מן הנעשה בתנועה חדשה זו. דרש וחקר "לטיבו של האיש העומד בראשה, אם הוא ראוי לעמוד בראש תנועה לאומית כזאת, כמה יש לסמוך עליו וכמה הוא מוכשר לתפקיד זה", ורק לאחר שהשתכנע, כי מוקמת תנועה חיובית ולאחר שעמד על "גודל רוחו" של ד"ר הרצל, מנהיג התנועה, הצטרף אליה.

ראשית השתתפותו בפעולות התנועה הציונית הייתה בקונגרס הציוני השלישי שהתקיים בשנת 1899 בבאזל. הקונגרס עשה עליו רושם גדול, וההשתתפות בו הייתה בשבילו חוויה מרוממת. בעצם ההתכנסות של יהודים מכל קצוות תבל, בהם אנשים מסוגים שונים, בעלי-דעות שונות מתאחדים סביב רעיון תקומת ישראל והצלתו, זהו רעיון חשוב כשלעצמו.

את דעותיו והשקפותיו על הציונות ומנוקדת שיפוט דתית הוא פרסם ספר מיוחד בשם "אור חדש על ציון" בשנת 1902. בספרו הוא דן בכל השאלות והטענות מצד מתנגדי הציונות. כל שאלה הוא מנתח לחלקים ודן בהם בשיטת השכל ההגיוני וגם מצד ההשקפה התורנית והדתית. הוא מגיע למסקנה כי כל אילו הן טענות ללא בסיס וללא יסוד נאמן בתורה ובדת. בתוך הטענות נגד הציונות הוא מזכיר כי אין בסיס לטענה שאומרת שהתנועה הציונית לא ממקור קדוש.

בתשובות ברורות והגיוניות הוא מבטל את הטענה ומגיע לידי מסקנה כי: "כל מי שמחליט שרעיון הציוני יש לו יחס עם החופשיות צריך בדיקה אחריו והוא בכלל המחלל את הקדשים כי אין לכך חילול הקודש יותר מזה להחליט כי הציונות מתייחסת לחופש". לפיו אם יש מקום לייחס כזה הוא משתי סיבות: או כי החופש מסבב את הציונות או כי הציונות מסבבת את החופש, האמת לדעתו היא שרק קדושת הארץ גורמת לזה שגם החופשים משתתפים בתנועה זו..

העובדה שרבים ממשתתפי הקונגרס באו אל התנועה הציונית על סף התבוללות, היא זכות גדולה לתנועה. אף על פי שחלקם הגדול הוא חופשי בדעות ואינו מקיים מצוות, הרי עצם השתתפותם בתנועה הציונית היא שיבה אל היהדות – " לנגד עינינו הופיעו פתאום רבים מאחינו בני ישראל אשר הרחיקו ללכת מאוד מאוד וכבר נואשנו מהם, והנה פתאום לנגד עינינו – אחים נאמנים..."

הוא ברך על העובדה שרבים אשר היו נותנים עד כה מכישרונם לנכרים בארצות מגוריהם הנה מעתה הם ישקיעו את כל כוחם ומרצם בעבודה לצרכי עמם.

הקולטורה

ה"קולטורה" אפיינה חלק מהציונים המשכילים החילוניים שדרשו לכלול בתכנית הרשמית המחייבת של ההסתדרות הציונית את עבודת ה"קולטורה", כלומר- על ההסתדרות הציונית לפעול לחידוש היהדות מבחינה תרבותית. במקום הדת שהייתה במשך הדורות הגורם המרכזי המאחד של כל היהודים באשר הם. הכוונה הייתה לתת לעם תרבות לאומית חילונית. לפי ההסתדרות הציונית "להיות עם חופשי בארצנו" – פירושו – חופשי לא רק מעול הגויים, אלא גם מעול התורה והמצוות.

עם הגיעו של הקונגרס השלישי, עמד הרב ריינס בראש מחנה הציונים החרדיים שהתקוממו לרעיון זה בצורה נחרצת. שאלת ה"קולטורה" הובאה לקונגרס השלישי בעקבות החלטת הקונגרס בשנה שקדמה לו, כי מבחינה עקרונית שואפת הציונות לא רק לתחייה כלכלית ומדינית, אלא גם לתחייה רוחנית של העם, אך עם זאת לא תנקוט הציונות בניגוד לדת, שכן אין זה עניינה של ההסתדרות הציונית לעסוק בכך..

הרב ריינס שהתנגד לרעיו ה"קולטורה", והתנגד גם לרעיון של החייאת השפה העברית, שהיה אבן היסוד של אנשי הקולטורה. באופן אירוני הוא היה היחיד שנאם בקונגרס בשפה העברית. כל שאר הנואמים דיברו בגרמנית. רעיון החייאת השפה העברית נדחה ושלום הבית נשמר. גם בקונגרס הרביעי בשנת 1900 עלתה הסוגיה על הפרק ונדחתה.

לקראת הקונגרס החמישי ב- 1901 התארגנו אנשי ה"קולטורה"- הציונים המשכילים בסיעה מיוחדת שכונתה "הפראקציה העממית", כאשר אחת המטרות המרכזיות הייתה הגבלת השפעת הדתיים בתנועה הציונית, כך שתהיה חובה לאחד את עבודת התרבות כחלק בלתי נפרד מהחובות הציוניות. כוחם של אנשי ה"קולטורה" גבר, מצב זה הוביל לוויכוח גדול בין הצד הדתי לחילוני.

ייסוד ה"מזרחי"

הוויכוח שהתעורר בין אנשי הקולטורה לדתיים עוררה ברב ריינס את הרצון להקים את מפלגת "המזרחי". עד אז היו חברים בקונגרס סיעות שונות, כעת בעזרת הצעירים הדתיים מצליח הרב ריינס להקים מפלגה שמחוברת למטרה אחת- להוות חלק מהתנועה הציונית תוך שימור ישותה העצמית-דתית.

בהמשך פורסם "קול קורא" בהשראתו של הרב ריינס. בזה משתקפת עמדת מחבריו באשר ליחסי דת והתנועה הלאומית. בסקירה ההיסטורית מודגש הקשר של הציונות לחיבת ציון. ההתייחסות החיובית של החרדים אל הפעולה הזאת נראתה כמובנת מאליו, שכן היה רצון לתחייה של שיבת ציון שתתן בטחון וצביון מיוחד לעם ישראל.

בין הנימוקים ב"קול קורא" נקראו היהודים החרדיים לחובתם להצטרף לתנועה הציונית מבחינה הלכתית, שכן ישנה מצווה ביישוב ארץ ישראל. ה"קול קורא" הקדיש תשומת לב לשאלת שיתוף פעולה עם החילוניים בתוך התנועה הציונית. לטענת הרב ריינס אסור לפחד מלהשתתף בפעילות מבורכת, גם אם יתקלו באנשים החולקים על דעתם. בנושא יישוב ארץ ישראל יש לשתף פעולה עם החילוניים.

כדי למנוע מבעלי הדעות החילוניים להטמיע את חותמם על התנועה הציונית ועל דמות היישוב היהודי בארץ ישראל, הוקם המרכז הרוחני ושמו "המזרחי". מרכז זה תפקידו לארגן בתוכו את הציונים החרדים כדי להגן על דעותיהם. המזרחי ראה לעצמו מטרה כפולה, מצד אחד "להאציל מרוח היהדות הנאמנה על הציונות בכללה, ולחזק ולהרחיב את רגש הדת בתוך הציונות", ומצד שני – "להפיץ את רוח הציונות בכל גבולות אחינו היראים למקומותיהם"..

כינוס היסוד של "המזרחי" היה בשנת 1902 בפרשבורג שבסלובקיה, כשעל הפרק נושא "הקולטורה". הפולמוס הגיע לשיאו בועידת מינסק ברוסיה באותה שנה. וועידה זו היוותה את מבחן הכוח הראשון בין ה"מזרחי" ל"פראקציה העממית". הייתה זו הועידה הראשונה של ציוני רוסיה שהתכנסה על-ידי השלטונות. .

ועידה זו עוררה עיניין רב, ואף כונתה "הקונגרס של ציוני רוסיה". הנושא הנוסף המרכזי שנידון בועידה היה נושא הקולטורה שעורר ויכוח סוער שנמשך שלושה ימים. הרב ריינס השתתף בוויכוח והגיע בנאומו עד לכדי דמעות. בדבריו אמר שמטרת הקונגרס הייתה למצוא בית לעם היהודי, אבל ה"קולטורה" לדידו הביאה רק צרות.

קבוצה נוספת בקונגרס הייתה קבוצה של ציוניים לא דתיים שהתנגדו ל"קולטורה" מטעמים מדיניים. לדעתם יש לפעול באמצעיים מדיניים להקמת מדינה יהודית. כל פעילות אחרת תגרע מהתוצאה המיוחלת. קבוצה זו הצטרפה לרב ריינס ולציונים הדתיים.

אנשי "הפראקציה העממית", חששו שתביעתם תידחה ופרשו מהקונגרס. הרצל שפחד שיחול פילוג בתנועה הציונית הלך ופייס בין הצדדים. הרב ריינס ראה שעל-פי רוב יש רצון להכניס את רעיון הקולטורה, והבין כי יציאה למאבק לבד לא תביא לתועלת דתית, ואף עלולה להביא לנזק. הריחוק לדידו עלול לקלקל מלתקן. סופו של הקונגרס בקבלת ההצעה, ונבחרו הוועדות הארציות לתרבות.

תוכנית אוגנדה

לאחר שהנסיון לקבל צ'רטר על ארץ ישראל מהשלטון התורכי לא צלח, מקבל הרצל הצעה משר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין אפשרות לקבלת את אוגנדה שבאפריקה. בקונגרס הציוני השישי בשנת 1903, בעקבות מאורעות קישינב, הרצל מודע להתנגדות שעלולה להתעורר, ולכן מציע את התוכני כ"מקלט לילה" ליהודים הנרדפים ברוסיה.

נושא אוגנדה מביא לוויכוח גדול בקונגרס. המחנה הציוני התחלק לשניים- תומכים ומתנגדים. גם בתוך תנועת המזרחי נוצר וויכוח גדול. הרב ריינס שהושפע גם הוא מהמאורעות הקשות שעברו על היהודים באותה תקופה מאמין, כי עם ישראל בסכנה פיזית-קיומית. גאולה מבחינותו היא הצלה של העם היהודי.

הרב ריינס שהיה מקורב להרצל, לא מוותר על נאמנותו ומחליט לתמוך בתוכנית. הוא מסביר על התמיכה בתוכנית במכתב לאחד מראשי הציונות: "והנה דעתי היא, כי לא על-פי תורה ולא על-פי ההגיון הישר יכולים אנו להיפטר מהשתדלות בדבר השגת איזו ארץ מקלט בעד רבבות אחינו הנודדים...וחובה קדושה רובצת עלינו להסתגל בהשגת איזו ארץ מקלט בעד האומללים הללו, כל זמן שקצרה ידנו מלהראות להם את הדרך המובילה ציונה". . הרב ריינס רואה בתוכנית זו תוכנית זמנית, כאשר היעד הסופי הוא ארץ ישראל.

בעקבות הוויכוחים הוחלט לשלוח משלחת עסקנים של הסוכנות היהודית, במטרה לבדוק את השטח באוגנדה. המשלחת חוזרת עם דו"ח מפורט בו מצויין, כי האיזור איננו ראוי להתיישבות וההצעה יורדת מהפרק.

סוף דבר

לאחר הקונגרס הציוני ה-10 בשנת 1910 עזבו חלק מחברי "המזרחי" את ההסתדרות הציונית, אך הרב ריינס נלחם נגד מגמה זו ונותר מנהיג "המזרחי" עד לפטירתו.

הרב ריינס יזכר בחדשנות לימודיו שבאה לידי ביטוי ב"ישיבת תורה ומדע" בה למדו הצעירים לימודים כלליים לצד לימודי קודש. לדידו היה צורך לשנות את שיטת הלימוד המסורתית ולתקן את מוסד הישיבות, דרך זו תמשוך את הצעירים ולא תרחיק אותם.

הקמת "המזרחי" הייתה הגשמת רעיונתיו הציוניים. הוא ראה בצורך העז של גאולת העם היהודי. פרושו לגאולה היה קודם כל גאולה פיזית ולאחריה גאולה רוחנית. הרב ריינס שהיה עד למאורעות קשים נגד היהודים הבין, כי זו הדרך היחידה לשמר את עם היהודי.

רעיונותיו החדשניים לא התקבלו בעין יפה בחברה החרדית של אותה תקופה. הרב ריינס הועמד להשמצות רבות עד לכדי חרם. ולמרות שחיבר ספרים רבים, מעטים יצאו לאור.

ציוני דרך

הארוע	שנה
הולדתו	1839
הצטרפות לחברת היישבוב בא"י	1860
השתתפות בקונגרס הציוני	1899
"הקמת תנועת "המזרחי	1902
"הקמת ישיבת "תורה ומדע	1905
פטירתו	1915

ספרים שכתב

ספרי הלכות:

• עדות ביעקב- ראשית בכורים על הלכה (וילנה תרל"ז);

• חותם תכנית- ביאור ביסודות הגיוניות את כללי התלמוד והפוסקים הראשונים (מאינץ תר"ס), תרגום לצרפתית בידי דר' ראבינאוויץ;

• אורים גדולים- חקירות בעקרי הלכות (וילנה חרמ"ז).

ספרי דרשות:

• נאד של דמעות (וילנה חרנ"א);

• אור שבעת הימים (וילנה תרנ"ה);

• שערי אורה (וילנה תרנ"ז);

• אורה ושמחה (וילנה תרנ"ח);

• שערי אורה ושמחה (וילנה תרנ"ט);

• אור חדש על ציון- קונטרס של שמיטה (וילנה תרס"ב).

הערות שוליים

קטגוריה:בוגרי ישיבת וולוז'ין קטגוריה:רבנים ליטאים קטגוריה:רבנים ארץ ישראליים קטגוריה:רבני הציונות הדתית קטגוריה:ראשוני הציונות קטגוריה:חובבי ציון קטגוריה:יהודים בלארוסים