משתמש:Kippi70/חציל
חציל (שם מדעי: Solanum melongena), הוא הפרי של שיח רב שנתי ממשפחת הסולניים. צבע החציל סגול עד שחור או לבן ומרקמו ספוגי. מקורו של צמח החציל באזורי הודו וסרי לנקה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
החציל הוא שיח גבוה, מסועף ורחב בעל עלים רחבים, לפעמים קוצניים. העלווה ירוקה עד סגולה, הגבעולים מעוצים, חלקים לבידים-שעירים. נראה שמוצא סולנום החציל מהודו.
הפרחים בעלי עטיף כפול בודדים או ערוכים בקבוצות. הגביע קוצני ועלי הכותרת סגולים, ארגמניים או לעתים רחוקות לבנים.
ההאבקה עצמית (כ- 90%), אולם למרות זאת רצוי להציב כוורות ולהסיר את חיפוי הפלסטיק (במידה והצמח נשתל במנהרות). בזני תרבות נהוגה לפעמים האבקה מלאכותית.
הפרי - מבחינה בוטנית מדובר בענבה (שם מנוקד עֲנָבָה, באנגלית berry) גדולה המתאימה לקטיף כעבור כחודש מהפריחה, כלומר, לפני הבשלה. חציל שהגיע להבשלה מלאה - איננו ראוי לאכילה.
החציל הוא הירק האכיל העשיר ביותר בניקוטין. 100 גרם חצילים מכילים 0.01 מיליגרם ניקוטין. עם זאת, ריכוז הניקוטין בחציל (100 גרם חצילים מכילים 0.01 מיליגרם ניקוטין) זניח ביחס לעישון פאסיבי - כמות הניקוטין בכ-9 ק"ג חצילים שווה לזו של סיגריה ממוצעת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Eggplant is native to India.[1][2] It has been cultivated in southern and eastern Asia since prehistory but appears to have become known to the Western world no earlier than ca. 1500 CE. The first known written record of the eggplant is found in Qí mín yào shù, an ancient Chinese agricultural treatise completed in 544 CE.[3] The numerous Arabic and North African names for it, along with the lack of ancient Greek and Roman names, indicate that it was introduced throughout the Mediterranean area by the Arabs in the early Middle Ages. The scientific name Solanum melongena is derived from a 16th century Arabic term for one kind of eggplant.
Belege über die Verwendung der Aubergine in der chinesischen Küche reichen bis ins Jahr 609 zurück. Heute werden im Süden des Landes vor allem längliche, weiße und grüne Früchte bevorzugt, während im nördlichen Teil des Landes, wie in Peking, vor allem Kultivare mit kleineren Früchten und kürzerer Reifezeit angebaut werden. Die Aubergine gehört zu den wichtigen Sommergemüsen in China.
החציל כגידול חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוגי חציל הפרי רבגוני בצורותיו ובצבעיו: עגול, פחוס או ביצתי ולפעמים גלילי או מוארך ומחודד. צבעו בהיותו בוסר (כאשר הוא ראוי למאכל) לבן, ירוק או סגול עד שחור, לפעמים מגוון. גם גודלו משתנה מאוד, בהתאם לזן.
את החציל מרבים מזרעים אך אין זורעים ישירות לשטח אלא במנבטה. הצמח מתחיל להניב פרי כחודשיים אחרי שתילתו. ההנבה נמשכת זמן רב ודרושים קטיפים שבועיים מרובים. החציל הוא עתיר יבולים ומספק שפע פרי זול, יחסית, במשך רוב חודשי השנה פרט לעונה הקרה.
החציל דורש לגידולו חום. זהו גידול קיץ מובהק, אך בתנאי ארצנו ניתן לגדלו כמעט במשך כל השנה תוך ניצול אזורי אקלים שונים. בעונה הקרה מגדלים אותו בחוץ בעמקים הפנימיים, ובאזור החוף במנהרות פלסטיק.
בישראל מקובלים זנים שהפרי שלהם אגסי וצבעו סגול כהה ומבריק. תבשיל חציליםמגדלים בעיקר זני מכלוא מיובאים וכן זני מכלוא מקומיים חדשים. שטח הגידול בארץ: כ- 6,000 דונם, והייצור - כ-23 אלפי טונות (נכון ל- 1984/85).
In some parts of India, miniature varieties of eggplants (most commonly called Vengan) are very popular.
Plants are rarely bothered by pests or diseases. Slugs, snails and caterpillars love this plant. Aubergines grow well with beans, tarragon and thyme. Aromatic plants such as lavender, tansy, marigolds or wormwood help to keep כנימות עלה at bay.
Grows badly with potatoes, onions and garlic.
| רשימת המגדלות העיקריות של חצילים בשנת 2005 | ||
|---|---|---|
| מדינה | כמות במיליוני טונות | הערות |
| סין | 17,030,300 | תא |
| הודו | 8,200,000 | תא |
| מצרים | 1,000,000 | תא |
| טורקיה | 880,000 | תא |
| יפן | 395,000 | אומדן |
| איטליה | 373,635 | תא |
| אינדונזיה | 252,216 | תא |
| סודן | 230,000 | אומדן |
| פיליפינים | 182,000 | אומדן |
| ספרד | 163,783 | תא |
| רומניה | 124,708 | תא |
החציל במטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמרבית הירקות מכיל החציל יותר מ-90% מים ולא נאכל כשהוא נא. לאחר בישול מקבל החציל טעם עשיר ומורכב יותר. דרכי הבישול של החציל הם טיגון בשמן, אפייה בתנור או קלייה על אש פתוחה. החציל משמש כמרכיב חשוב במטבח הישראלי.
החציל משמש כמרכיב עיקרי במגוון רחב של סלטים מן המטבח הבלקני והים-תיכוני כמו: סלט חצילים רומני, זקוסקה, סביח, חציל במיונז, חציל ברוטב מרוקאי, חציל על האש, חציל בגזר, חציל פיקנטי, חציל בטעם כבד, ועוד.
הבאבא גאנוש, סלט חצילים קלויים בטחינה, הינו סלט ערבי הנפוץ במטבח הישראלי. תבשיל חצילים עם בשר טחון או קצוץ ובתוספת עגבניות בציפוי ביצים וקמח נקרא מוסקה נפוץ במרחבי האימפריה העות'מאנית לשעבר, בייחוד באסיה הקטנה ובחבל הבלקן. מאכל נוסף מאזורים אלה הוא ה"אימאם באיילדי" (imam bayıldı) שפרושו בטורקית - "האימאם התעלף". זהו מאכל צמחוני הנאכל קר ועשוי מחצאי חצילים ממולאים בעגבניות,בצל טחון ושום עם תבלינים ומטוגן בשמן זית. גירסה דומה אך במילוי בשר טחון נקראת פטליצ'ן קרניאריק (Patlıcan karnıyarık). מאכל זה נאכל חם. ביוון מאכל זה נקרא "אימאם", וכשהוא מצופה בגבינה הוא נקרא "פַאפוּצַ'אקִי האצטקי".
-
צילים חצויים בסגנון טורקי -
באבא גאנוש -
מוסקה
שגיאות פרמטריות בתבנית:ערך תזונתי
פרמטרים [ סוכרים, חומצה פולית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 92.4 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 20 קק"ל |
| חלבונים | 1.01 ג' |
| פחמימות | 5.7 ג' |
| שומן | 0.19 ג' |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין B1 | 0.039 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.037 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 0.649 מ"ג |
| ‑ ויטמין B5 | 0.281 מ"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.084 מ"ג |
| ‑ ויטמין C | 2.2 מ"ג |
| ברזל | 0.24 מ"ג |
| סידן | 9 מ"ג |
| מגנזיום | 14 מ"ג |
| מנגן | 0.25 מ"ג |
| זרחן | 25 מ"ג |
| אשלגן | 230 מ"ג |
| אבץ | 0.16 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 3.4 ג' |
| מקור: [דרוש מקור] | |
סגולות רפואיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
Studies of the Institute of Biology of São Paulo State University, Brazil (Instituto de Biociências of the UNESP de Botucatu, São Paulo) showed that eggplant is effective in the treatment of high blood cholesterol hypercholesterolemia.
It can block the formation of free radicals, help control cholesterol levels and is also a source of folic acid and potassium.[6]
מצליבים (לערוך)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצליבים (Brassicaceae) היא משפחה גדולה וחשובה של צמחים בעלי פרחים. בעבר היה שמה המדעי Cruciferae.
המצליבים הם משפחת צמחים בסדרת הצלפאים, המונה 350 סוגים, 15-13 שבטים וכ-3000 מינים. משפחת צמחים זו היא מן השכיחות ביותר, בעיקר באזורים הממוזגים שבחצי הכדור הצפוני. ככל הנראה, בעבר הרחוק היה מרכזה במזרח התיכון ובסביבותיו – באזור הים התיכון ובאזורים הערבתיים של אסיה - אך מאז התרחבה תפוצתה.
רוב הצמחים עשבוניים חד-שנתיים ורב-שנתיים. מיעוטם – בני שיח או שיחים. בישראל יש 136 מינים, הנמנים עם ששה שבטים ו-70 סוגים. כמעט שני שלישים ממספר הסוגים הגדלים בארץ מונים רק מין אחד (כמו שושנת יריחו האמיתית), ורק שבעה סוגים מונים יותר משלושה מינים.
הצלחתה של המשפחה ואופיה נזקפים בחלקם לזכות חומרים כימיים אלקלואידיים, אשר התפתחו בה: גליקוזינולטים (שמני חרדל) ונגזרותיהם. אלה נמצאים בתאים מיוחדים (תאי מירוזין) בצורת "חומרי קדם", ההופכים לשמני חרדל בבואם במגע עם האוויר, ומגינים על הצמחים מפני חרקים. אמנם יש חרקים שהסתגלו לכך והם חיים על מיני מצליבים מסוימים (דוגמה ידועה היא הזחל של הפרפר לבנין-הכרוב, הגורם נזקים חמורים בגידולי-תרבות בני משפחת המצליבים), אך המצליבים מחוסנים מפני רוב החרקים.
זו אולי הסיבה לכך, שמינים רבים של מצליבים עולים במשטחים רצופים בני רבבות פרטים. צורת גידול זו ידועה כרגישה במיוחד למזיקים, והיא תואמת את המגמה, המורגשת במשפחה זו, להרבות בהפצת זרעים בסביבתו של צמח האם ולהמעיט בהפצתם למרחקים. להרבה מינים יש גם יכולת רפרודוקטיבית גבוהה, המתבטאת ביצירת המוני זרעים המתווספים למאגר הזרעים בקרקע.
שום מין ממיני המשפחה אינו רעיל לאדם או לצאן. אף שמשפחת המצליבים היא צפונית בעיקרה, מקורה במשפחה טרופית - משפחת הצלפיים; גם בזו, כמו במשפחת המצליבים, יש סימנים רבים של פרימיטיביות.
עלי המצליבים פשוטים לרוב, מסורגים, חסרי עלי-לוואי. מבנה הפרח אחיד מאד בכל בני המשפחה: הפרח דו-מיני, לרוב נכון (סימטרי בכמה מישורים), ולו ארבעה עלי גביע; ארבעה עלי כותרת מפורדים, שכל אחד מהם מחולק לציפורן ולטרף (אשר הקנו למשפחה את שמה, בהיותם ערוכים כקרנות צלב); שני אבקנים קצרים; ארבעה אבקנים ארוכים; ושני עלי שחלה מאוחים. צבעי הפרחים השכיחים בארץ הם צהוב, ורוד ולבן. בבסיס האבקנים בולטים צופנים (בלוטות המפרישות צוף). הפרחים חסרי חפים (חפה - עלה קטן שבחיקו מצוי עוקץ הפרח). הם פרושים ופתוחים לרוב, והאבקתם אינה מתוחכמת.
הפרי ביסודו הוא תרמיל מוארך, ובמרכזו מחיצת אורך הנוצרת כגידול מן השלייה. הוא נפתח בשתי קשוות. בראשו מקור, שהוא שריד לעמוד העלי. מגמות ההתפתחות בתוך המשפחה מתבטאות בהתקצרות התרמיל, או "במעבר" הזרעים אל תוך המקור. יצירת זרעים במקור הפרי מתבטאת במגמה להגביל את הפצתם של הזרעים. המקור, שאינו נפתח, הופך את יחידת התפוצה לפרי שלם, כבד, שאינו נפוץ למרחקים. הפרי דומה בעיקרו לפרי של משפחת הצלפיים ובכך הוא מסגיר את הקרבה שביניהם. במיוחד רב הדמיון בין פרי האנקון, מן המצליבים, לפרי הבאשן מן הצלפיים; סוגים אלה מרמזים אולי על שלבי מעבר.
גם למבנה הזרע במשפחה נודעת חשיבות בהגדרה, בעיקר לצורת העובר ולעמדת השורשון (חלקו השורשי של העובר והנבט) ביחס לפסיגים (עלי העובר שנפרסים ראשונים לאחר הנביטה). העובר כפוף לרוב, השורשון בחלקו האחד של הזרע, ואילו הפסיגים בחלקו האחר. קליפת הזרע מכילה מוצילגים (הפרשות ריריות ההופכות דביקות וצמיגות), התופחים עם הרטבת הזרעים.
כמה וכמה צמחי תרבות חשובים במשפחה זו: ירקות (כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קולורבי, לפת, גרגר ועוד), צמחי תבלין (חרדל, חזרת), צמחי דבש וצמחי נוי (מנתור, אליסון ועוד). מבחינה כלכלית חשובים, באורח שלילי, אף העשבים הרעים (חרדל, טוריים וכו') מקרב משפחה זו.