נירה עדי
 | |
| לידה |
1937 (בת 87 בערך) גניגר |
|---|---|
| שם לידה | נירה צביק |
| מדינה | ישראל |
| תקופת הפעילות | 1962–1982 (כ־20 שנה) |
| יצירות בולטות | אות אות אות, 3, 4, 5 וחצי |
| בן זוג |
דודיק סמדר הרב אברהם לואיס הרב יעקב אדלשטיין |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
נירה-מאירה אדלשטיין (נולדה בשנת 1937[1]) היא שחקנית, זמרת, פנטומימאית ומנחת טלוויזיה ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשם נירה צביק. שירתה בצה"ל בלהקת הנח"ל, שם בין היתר השתתפה, בתחילת שנת 1956 בתוכנית התשיעית של להקת הנח"ל "מה בוער" שכתבו יחיאל מוהר ואפרים קישון וביים דוד ברגמן.
בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במועדון התיאטרון: ב-1962 גילמה את התפקיד הנשי הראשי במחזמר "פנטסטי" מאת טום ג'ונס שביים מנחם גולן.[2]
במועדון התיאטרון בחיפה: ב-1962 שיחקה בהצגה "ציפורי לילה" - מערכונים ופזמונים מאת דן אלמגור, מרדכי לבנון, ראובן בר יותם, אפרים קישון, פוצ'ו, שמעון צבר ודידי מנוסי;[3][4] שביים חיים טופול.[5]
בתיאטרון דו רה מי עממי: ב-1963 שיחקה בהצגה "אתה אוהב את היצ'קוק?",[6] קומדיה בלשית מוזיקלית מאת מיכאל דרומש שביים שלמה בר-שביט.
במועדון החמאם: ב-1964 שיחקה ב"שייקספיר איננו" - תוכנית פרודית על מחזות ויליאם שייקספיר שנכתבה על ידי חיים חפר, נעמי שמר ועמוס קינן ובבימויו של שמואל בונים.[7]
בתיאטרון פשוש: ב-1965 שיחקה בהצגה "הטירה" שעיבדה (על פי סיפורים לילדים שכתבו אברהם שלונסקי ("עלילות מיקי מהו"), נתן אלתרמן ("האפרוח העשירי"), מרים ילן שטקליס (השיר "חברות"), ע. הלל ("לא יאומן כי יסופר"), אהרן זאב ("יונים לבנות") ואוריאל אופק) וביימה נעמי פולני.[8]
בתיאטרון זווית: ב-1966 שיחקה בהצגה "שמו הולך לפניו" מאת אפרים קישון שביים שמוליק עצמון.[9]
בתיאטרון הקאמרי: ב-1967 שיחקה בהצגה "הכושי עשה את שלו" מאת יוסף לפיד שביים שמואל בונים.[10] שיחקה במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן שביים שמואל בונים,[11] וגילמה (לסירוגין עם רינה גנור) את דמותה של שרה אנדרשפט בהצגה "רב-סרן ברברה" מאת ג'ורג' ברנרד שו שביים גרשון פלוטקין.[12][13] באותה שנה שיחקה בהצגה לילדים "הנסיכה והרועה" מאת ניקולאס סטיוארט גריי (על פי סיפור מאת הנס כריסטיאן אנדרסן) שביים דוד לוין.[14] ב-1968 שיחקה בהצגה "נוכלים ואוהבים" מאת ג'ורג' פרקר שביים שמואל בונים.[15]
בתיאטרון העירוני חיפה: ב-1968 גילמה יחד עם לורה סהר את בנות לוט בהצגה "סדום סיטי" מאת בנימין גלאי שביים אברהם אסיאו.[16]
במסגרת חגיגות שנת ה-20 למדינת ישראל: ב-1968 השתתפה בערב שירי לוחמים שביים שמואל בונים.[17]
בתיאטרון לילך: ב-1969 שיחקה בהצגה "הציפור הכחולה" מאת מוריס מטרלינק שביים אברהם דוד.[18] ב-1976 שיחקה בהצגה "קופיקו העליז"[19] מאת תמר בורנשטיין-לזר שביים רפי שחר, ובהצגה "ג'ק ואפונת הפלא"[20] שעיבד אוריאל אופק.
ב-1969 הקימה לצד אביבה פז את הצמד "שתיים בלילה",[21] ושיחקה בהצגה "טופז" מאת מרסל פניול שביים יואל זילברג.[22]
בתיאטרון המרתף: ב-1971 עלתה ההצגה בתרגומה "שלום ולא להתראות"[23] מאת אתול פוגרד(אנ') שביים ראובן אדיב. בהצגה שיחקו אמיר אוריין/ברוך ברקין ורחל תימור.
בתיאטרון הזמן: ב-1972 השתתפה במופע "שמחה רבה - פסח בא".[24]
בתיאטרון בדים: ב-1972 שיחקה לצד ישראל גוריון ואבי יקיר בהצגה "שירים וסיפורי בדים"[25] שעיבד אוריאל אופק על פי אגדות עם שונות, וביים נדב לויתן.
בטדי הפקות: ב-1975 שיחקה במחזמר "אגדות אנדרסן" מאת יוסי בכר שביים בני פורת.[26]
בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1965 שיחקה בסרט הקצר "טלפון שבור" שביים נתן גרוס עבור המכון לפריון העבודה והייצור.[27]
ב-1966 שיחקה בסרט "סבינה והגברים" בבימויו של פיטר פריישטאט.[28]
ב-1970 החלה להגיש לצד אמיר אוריין (ובהמשך לצד ישראל גוריון ולצד עזריאל אשרוב) את התוכנית "משחקצב" בטלוויזיה הישראלית.[29] התכנית יועדה לגילאים צעירים וסיפרה לילדים על העולם הסובב אותם באמצעות שירים, סיפורים ומשחקים. השירים נכתבו או תורגמו במיוחד לתוכנית. מקצת מהתסריטים התבססו על תוכנית שהופקה ב-BBC. את התכנית הפיקה אסתר סופר, וביימו אנטואן סאלח ורינה הררית.
בין השנים 1972–1974 הנחתה (לצד רפי גרנות ועזרא דגן) את הסדרה "אות אות אות" בערוץ הראשון. מטרת הסדרה הייתה ללמד את הילדים את אותיות האלף בית. התסריטים נכתבו, בין היתר, על ידי תמר אדר.[30] כל פרק יוחד לאחת מאותיות האלף-בית, ועזרא דגן התחפש לחיה ששמה מתחיל באות שנלמדה באותו הפרק (למשל, באות ו' היה ווילי הווירוס). עבור הסדרה נכתבו שירים חדשים, שיצאו לאחר מכן בשני אלבומים. את התוכנית ערכה והפיקה דנה כוגן וביימה ורדינה ארז.
ב-1980 החלה להנחות את התוכנית "3, 4, 5 וחצי", ולאחר פרישתה מהתוכנית בשל חזרתה בתשובה, החליפה אותה שרי צוריאל.
מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1966 השתתפה כחלק מ"שלישיית בנות" (לצד זהר אוריין ודבורה דיקובסקי) באלבום "אח פגישה שכזאת", שירי פלמ"ח מאת חיים חפר. התקליט יצא לאור על ידי בימות והד ארצי.[31][32]
בשנת 1997 איירה את ספר השירים לילדים "איזו שמש! איזה אור"[33] מאת מניה נהיר שיצא לאור בהוצאת ידע-סלע בתל אביב.
| משחקצב | ||||
|---|---|---|---|---|
| ||||
|
| שירים וסיפורי בדים | ||||
|---|---|---|---|---|
| ||||
|
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-60 הייתה נשואה לדודיק סמדר, ממנו התגרשה כעבור מספר שנים. יש להם בן משותף (נולד ב-1964[34]).
בשנת 1982 החלה תהליך של חזרה בתשובה ופרשה מתחום המשחק.
לאחר שחזרה בתשובה שינתה את שמה למירה והתחתנה עם הרב אברהם לואיס (מתלמידי החזון אי"ש ומראשוני תלמידי ישיבת קמניץ אשר למד בחברותא יחד עם הרב יוסף ליברמן, ראש כולל שומרי החומות[35]) עד לפטירתו בשנת 2012.
כשלושה חודשים לאחר פטירת בעלה השני, שינתה את שמה למאירה והתחתנה עם הרב יעקב אדלשטיין. את הזוג שידך הרב יצחק זילברשטיין.[36]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נירה עדי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- נירה עדי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דוד קליגר, הרבנית אדלשטיין תליט"א בראיון מרגש ועוצמתי • האזינו - רדיו קול חי, באתר רדיו קול חי, 2 במרץ 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נירה עדי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- ^ סופר הארץ בחיפה, מועדון התיאטרון בחיפה יציג את המחזה המוסיקלי "פנטסטי", הארץ, 8 בפברואר 1962
- ^ מ. הראובני, "ציפורי לילה" במועדון בחיפה, למרחב, 12 באוגוסט 1962
- ^ ראובן בן צבי, מועדון התיאטרון מתאושש, מעריב, 12 ביולי 1962
- ^ ארבעים הימים של פיטר פריי, מעריב, 1 ביולי 1962
- ^ מי מה מתי, מעריב, 15 בפברואר 1963
- ^ שייקספיר נעלם מ"החמאם", דבר, 3 בדצמבר 1964
- ^ שרה פרנקל, ה"טיארה" של נעמי פולני, חרות, 3 באוקטובר 1965
- ^ נחמן בן עמי, התרופה היחידה, מעריב, 7 במרץ 1966
- ^ מדריך לאירועי השבוע, דבר, 10 במרץ 1967
- ^ טלילה בן זכאי, מיכלאנג'לי: סבתי היתה יהודיה מאודסה, מעריב, 4 בינואר 1967
- ^ טלילה בן זכאי, אוהבי ממון מול מצילי נפשות, מעריב, 20 באוגוסט 1967
- ^ דב בר ניר, מבצע פושר, על המשמר, 8 בספטמבר 1967
- ^ מדריך לאירועי השבוע, דבר, 29 בדצמבר 1967
- ^ חוה נובק, המחנה ירקוד, דבר, 13 במאי 1968
- ^ סופר למרחב, סדום סיטי - לוט במערב הפרוע, למרחב, 16 ביוני 1968
- ^ ערב של שירי לוחמים, על המשמר, 29 במרץ 1968
- ^ יעקב העליון, קישון מקווה שיבינו את הרמז באוף ברודווי של ניו יורק, מעריב, 4 בדצמבר 1969
- ^ פעילות מוגברת בתיאטרוני הילדים, דבר, 24 באוקטובר 1978
- ^ מחזמר עם בובות ענק - לילדים, דבר, 15 ביוני 1976
- ^ מירית שם אור, הלילה מביא שתיים על כפיו, דבר, 27 באוגוסט 1969
- ^ אילי גורליצקי מאוור את טופז, מעריב, 13 ביוני 1969
- ^ נחמן בן עמי, צמד במרתף, מעריב, 14 ביולי 1971
- ^ א. קליל, בשולי דברים, דבר, 28 במרץ 1972
- ^ מיכל סנונית, משוגע מי שלא מפיק, על המשמר, 8 בנובמבר 1972
- ^ שקספיר של שך, מעריב, 2 בדצמבר 1975
- ^ מה קורה כש"הטלפון שבור", דבר, 21 באוקטובר 1965
- ^ טלילה בן זכאי, קיבוץ גלויות "רוקד" על הבמה, מעריב, 8 בפברואר 1967
- ^ תכניות טלוויזיה חדשות לילדים, דבר, 7 ביולי 1970
- ^ תמר אדר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- ^ תקליט שירי פלמ"ח, למרחב, 27 בספטמבר 1966
- ^ אח פגישה שכזאת משירי חיים חפר באתר סטריאו ומונו
- ^ הספר "איזו שמש! איזה אור!", באתר "סימניה"
- ^ רחל מרחלת על כל העולם, העולם הזה, 17 בספטמבר 1980
- ^ בקלם היו אומרים בתפלת שחרית את ברכת 'עזרת אבותינו' במשך עשר דקות!, באתר דרשו, 3 בפברואר 2018
- ^ חיים גריידינגר, אין גיל לאהבה: החתונה המאוחרת של הרבנים, באתר nrg, 3 במאי 2012
