שלמה בר-שביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה בר-שביט
עטיפת הספר הנשמה התשיעית.jpg
עטיפת ספרו האוטוביוגרפי של שלמה בר-שביט "הנשמה התשיעית"
סוגה ושפה מועדפות: תיאטרון
תאריך לידה: 7 בדצמבר 1928
מקום לידה: ירושלים
פרסים: פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים
בר-שביט (משמאל) עם יהושע ברטונוב בתפקיד פרוצ'קין ומשה מחלק התה, בהצגה "שמו הולך לפניו" על פי אפרים קישון, "הבימה", 1953

שלמה בר-שביט (נולד ב-7 בדצמבר 1928 בירושלים) הוא שחקן תיאטרון ישראלי זוכה פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-שביט נולד בשכונת שערי צדק בשם שלמה פרידמן. אביו, אהרון, היה פועל בניין, ואמו, שולמית לבית אלישיב, נכדתו של המקובל שלמה אלישיב ודודניתו של הרב יוסף שלום אלישיב, הייתה אחות בבית החולים שערי צדק. כשהיה בן 4 התגרשו הוריו, והחליטו שהילד לא יגדל אצל אף אחד מהם. בתור ילד בודד הוא עבר בין 13 מוסדות וקיבוצים בישראל (בהם משמר העמק, גבעת ברנר ועוד) עד שבגר (הסרט התיעודי "יתום עם הורים" שהופק בשנת 2004 מביא את סיפור ילדותו הקשה). בגיל תשע הזדמן במקרה להשתתפות בהצגה במוסד הנוער בו למד, ובפעם הראשונה חווה את החוויה והחליט כי הוא רוצה להיות שחקן.

בגרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 נסע בר שביט לתל אביב על מנת להשתתף באודישנים לסטודיו האומנותי של הבימה. לאודישנים היה עליו להכין קטע קומי וקטע דרמטי. בין השופטים באודישן ישבו בכירי תיאטרון הבימה דאז שהחליטו פה אחד לקבל את בר-שביט לסטודיו. בר-שביט הצטרף לסטודיו הדרמטי של הבימה בהדרכת צבי פרידלנד ושיחק לצד צעירי התיאטרון. ב-1948 התגייס לצה"ל ושירת תחילה ב"להקה הארצית", שהורכבה ברובה משחקני תיאטרון. לאחר מכן עבר ללהקת הזמר של הפלמ"ח - הצ'יזבטרון.

התפקיד הראשון שגילם היה בהצגה "בערבות הנגב", מחזה על מלחמת השחרור מאת יגאל מוסינזון. הצגה זו הייתה הפעם הראשונה בה השתתפו צעירי התיאטרון בתפקידים מרכזיים (בהם בר-שביט ושמוליק סגל). בשנת 1953 חזר ל"הבימה" וגילם מאז כ-260 תפקידים (שיא ישראלי[דרוש מקור]) במחזות קלאסיים, יהודיים, מודרניים ומקוריים. בין השנים 1958-1960 היה חבר בהנהלת התיאטרון ובשנים 1977-1978 שימש גם כמנהל האמנותי שלו.

בין ההצגות בהשתתפותו: "פר גינט" (1952), "שמו הולך לפניו" (1953), "המלך ליר" (1955) - שם גילם את תפקיד השוטה, "איי לייק מייק" (1956), "בגדי המלך" (1961), "ממלא המקום" (1964), "משפט פיתגורס" (1965), "הכיסאות" (1970), "ריצ'רד השלישי" (1976), "הלוויה חורפית" (1978), "הקמצן" (1980), "מרי סטיוארט" (1981), "הפרדס" (1985) "המלביש" (1988), "טרטיף" (1989) , "יום הולדת לג'וזפה" (2001) ועוד.

בר-שביט שיחק גם במחזות הזמר "אירמה לה דוס", "קזבלן", "כנר על הגג" (בגרסה ביידיש), "גבירתי הנאווה", ו"סיפור הפרברים". הוא הקליט אלבומים עם סיפורים ואגדות לילדים והשתתף גם בתסכיתי רדיו.

ב-2010 השתתף בסרט "פובידיליה" לצד עפר שכטר. כמו כן דיבב בסרטי הקולנוע "על כלבים וגנבים" ו"מלך האריות" (רפיקי), ובשני סרטי הארי פוטר (את אלבוס דמבלדור ואת הוראס סלגהורן).

במסגרת חגיגות 80 שנה להולדתו העלה הצגת-יחיד בשם "שחקן מפתח", שבה הוא מספר את סיפור חייו תוך מחווה ל"הבימה" באמצעות סרטונים והקלטות של מיטב שחקני התיאטרון הלאומי. כמו כן הוציא ספר בשם "הנשמה התשיעית" המספר את סיפור חייו, ובנוסף נעשה סרט דוקומנטרי אודותיו, בבימויו של יהודה יניב.

בר-שביט זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים לשנת 2000, וב-2004 הוכתר ליקיר העיר תל אביב-יפו.

ב-2012 הוכתר על ידי אוניברסיטת בר-אילן בתואר דוקטור לשם כבוד.

בר-שביט מוסיף לשחק עד היום. הוא מתגורר בתל אביב עם אשתו. לבר-שביט שלושה ילדים, וארבעה נכדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]