רבקה מיכאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבקה מיכאלי
אין תמונה חופשית
סוגה ושפה מועדפות: סאטירה, פרודיה וגרוטסקה בעברית
תאריך לידה: 14 באפריל 1938 (בת 76)
מקום לידה: ירושלים
פרסים: "פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה", "פרס מסך הזהב" ו"פרס אופיר"
הופעת בכורה: 1949
עיסוקים אמנותיים בולטים אחרים: זמרת, קומיקאית, שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה
פרופיל ב-IMDb

רבקה מיכאלי (נולדה ב-14 באפריל 1938) היא מנחת טלוויזיה, שחקנית, זמרת, קומיקאית, מדבבת ושדרנית רדיו ישראלית. זוכת "פרס אופיר", "פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה" ו"פרס מסך הזהב" ויקירת העיר תל אביב-יפו לשנת 2014.‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאלי נולדה, גדלה והתחנכה בשכונת זיכרון משה[2] שבירושלים. אביה, אברהם מיכאלי, עורך דין במקצועו, הוא בן למשפחה שעלתה לארץ ישראל מגאורגיה בסוף המאה ה-19. אמה, בלהה לבית קוסובסקי, היא דור שמיני בארץ ובת למשפחת ריבלין. אחיה של מיכאלי הינם עו"ד נפתלי מיכאלי ואיש הרפואה, פרופ' דן מיכאלי.‏[3]

החל מכיתה ז', עשתה את לימודיה בתיכון ליד האוניברסיטה.‏[4]

תחילת דרכה בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותה בת 11 בלבד החלה לשדר ברדיו, במסגרת תוכניות הילדים של קול ישראל.

את שירותה הצבאי עשתה בגלי צה"ל. לאחר מכן שידרה במשך שנים רבות תוכניות שונות ב"קול ישראל", בהן תוכניות הייעוץ והפנאי "ביקור בית", "מה היה לנו שם" ו"תפוח ועץ".

בשנות ה-60 הופיעה מיכאלי בתוכניות הבידור של "בנות מועדון התיאטרון" בחיפה, אז גילה אותה יוסי בנאי והעלה איתה ב-1964 את תוכנית הבידור "ילדות קשה".

נעמי שמר העידה שבזכות מיכאלי נוסף הבית השני של השיר "ירושלים של זהב" ב-1967. כששמר הראתה לה את השיר, העירה מיכאלי כי חסרה התייחסות לעיר העתיקה, ושמר הוסיפה את הבית השני שנפתח בשורה "איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה".

בשנת 1969 השתתפה מיכאלי בסרט הקולנוע המצליח של אפרים קישון "תעלת בלאומילך".

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 השתתפה מיכאלי בפסטיבל שירי הילדים שנערך לראשונה וזכתה במקום השני עם השיר "לצבי יש בעיה". ב-1972 השתתפה בסרט נוסף בשם "סלומוניקו" לצד טוביה צפיר. בתחילת שנות השבעים הוציאה מיכאלי גם תקליט ילדים בשם "יוני היה חולה" שבו היא שרה את כל השירים ומשחקת את כל הדמויות. הופיעה עם יוסי בנאי במופע בידור נוסף בשם "נישואין נוסח גירושין" (1973).

בשנת 1974 החלה להופיע בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית "ניקוי ראש" לצד דובי גל, טוביה צפיר, ספי ריבלין ובדרנים אחרים. ב"ניקוי ראש" בלטה מיכאלי בכישרון המשחק הקומי שלה, אף בקטגוריית החיקויים, כאשר חיקויה את רה"מ לשעבר גולדה מאיר ויו"ר הכנסת ישראל ישעיהו בלטו מבין הדמויות הרבות בתוכנית. "ניקוי ראש", שזכתה לפופולריות רבה, ביססה את מעמדה כקומיקאית וכבדרנית.

באותה שנה השתתפה בסרטו של אסי דיין "יופי של צרות" לצד זאב רווח. בשנים 1971-1975 הנחתה את פסטיבל הזמר המזרחי ובשנים 1972-1980 הנחתה את פסטיבל הזמר העברי המפורסם, בזכותם נצרבה בתודעה של רבים כמנחה הקבועה של תחרויות הזמר.

מיכאלי המשיכה במהלך שנות השבעים להופיע במופעי בידור, לבד ועם אחרים. בין מופעי היחיד שלה היו "מחברות החשק", "שעות נוספות" ו"בת 26". במופעים אלו ביצעה מספר שירים הומוריסטיים שמפורסמים עד היום: "יוסף ג'ון רבקה ג'ון", "בת 26", "בנימין זאב" ועוד. כמו כן הקליטה באותה תקופה מספר תקליטי ילדים מצליחים, בהם היה להיט הילדים "בים בם בום" (שני חברים יצאו לדרך).

שנות השמונים והתשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 שיחקה מיכאלי בסרט נוסף של דיין, "מלך ליום אחד", והתארחה פעמיים בסדרה הקומית "קרובים קרובים". ב-1984 שיחקה לצד יובל בנאי בסרט " מכת שמש", הנחתה בפסטיבל שירי הילדים לצד גידי גוב והתחרתה שם עם השיר "ילד טוב של אמא" שזכה במקום השמיני. כמו כן הקליטה את הלהיט "אין לי רגע דל" שחיברה חברתה הטובה נעמי שמר.

במהלך שנות ה-80 ותחילת ה-90 ביססה מיכאלי את מעמדה כמנחת טלוויזיה, כשהנחתה את התוכניות "סיבה למסיבה" ו"סופשבוע" של הערוץ הראשון. אלו היו תוכניות הבידור המרכזיות של הטלוויזיה הישראלית בלילות שישי בימי הערוץ היחיד ומיכאלי נחשבה אז למלכת תוכניות האירוח. במיוחד היא זכורה בחיקויים שביצעה עם טוביה צפיר ובהצגת הפינה הסאטירית של שלמה ניצן. כמו כן הגישה פינה היתולית בתוכנית ההומור "זהו זה", שם גילמה את דמותה של שדרנית הרדיו "גברת תשובה" ואת המאזין המזדמן שעולה לשידור. ב-1994 הנחתה את תוכנית הגיל הרך "מסיבת גן" והנחתה פעמיים (ב-1986 ו-1988) את תחרות הקדם אירוויזיון. באמצע שנות ה-90 העלתה עם מני פאר את המחזה הצרפתי "כיצד להיות אמא יהודיה בעשרה שיעורים".

ב-1988 השתתפה בסרטו של דובי גל "מלך הסלים" וב-1992 זכתה לביקורות משבחות כששיחקה תפקיד דרמטי של אם לבן חולה איידס בסרטו של עמוס גוטמן, "חסד מופלא", שהשתתף בפסטיבלים שונים בעולם. עד להופעתה בסרט זה השתתפה מיכאלי כמעט ורק בקומדיות, סאטירות ותוכניות קלות. מיכאלי חששה להשתתף בסרט מפחד שהקהל יתקשה לא יצליח להזדהות עם דמות קשת יום שמוצגת על ידי קומיקאית. הצלחת הסרט שיכנעה אותה לקבל תפקידים מגוונים יותר כשחקנית.

ב-1995 סיימה 39 שנות עבודה ברדיו, לאחר שפוטרה מ"קול ישראל" עם מגישים ותיקים אחרים. היא החלה להנחות את תוכנית הבידור של ערוץ 2 "בליינד-דייט" ב-1996, לאחר מכן החלה להנחות את תוכנית הבוקר של קשת. ב-1998 שיחקה לצד אלון אבוטבול בסרטו הקצר של דובר קוסאשווילי "עם חוקים" שהשתתף בפסטיבל ירושלים ופסטיבל קאן.

החל מראשית שנות התשעים השתתפה מיכאלי בהצגות התיאטרון "אדם הוא אדם", "לבלוב האהבה", "זוג משמיים", "הדוד מקייפטאון", "אולפן למתחילים", "מכתבי אהבה", "המקרה המוזר", "נתניה" ו"אישה בעל בית" בתיאטרוני הקאמרי והבימה.

ב-1995 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה" בערוץ הראשון.

העשור הראשון והעשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור הראשון של המאה ה-21 ביססה מיכאלי מצד אחד מעמדה כשחקנית דרמטית ובמקביל, כמארחת ועורכת תוכנית ראיונות, גם בשעות הבוקר. כשחקנית נטלה חלק בסרטים "קדוש" של עמוס גיתאי (1999), "זמזום" לצד אסי דיין (2001), בסרט הדרמטי "חיים זה חיים" לצד משה איבגי (2003) ובסרט "מוכרחים להיות שמח" (2005), עליו זכתה בפרס אופיר על שחקנית משנה. בנוסף, שיחקה בסדרה "סיפורים לנימי" בערוץ הופ ובתפקידי אורח בסדרות הדרמה "בנות בראון", "שבתות וחגים" ו"החיים זה לא הכל".

בשנת 2005 שיחקה בטלנובלה "פיק אפ". ב-2006 החלה להנחות, יחד עם גלי עטרי ומנחות נוספות את תוכנית הפאנל "בנות" בערוץ 3 בכבלים. במקביל, תוכנית הבוקר שלה "גלריית המומחים" שודרה פעמיים בשבוע ב"רשת" וזכתה לרייטינג נאה. בתוכנית, אשר עסקה באוכל, אופנה, תחביבים וטרנדים חדשים, התבססה גם פינה של מומחי רפואה. מיכאלי אירחה את טובי המומחים תוך הצגת ידע ומיומנות רבה.

ב-2006 הוקדשה לה התוכנית "גריל" בערוץ 2 בהשתתפות קומיקאים שונים.

בשנת 2007 טענה מיכאלי, בתוכנית של אושרת קוטלר בערוץ 10 בנושא תקיפה מינית, "גבול אינטימי", כי הותקפה מינית בעת היותה חיילת במהלך מסיבת בר מצווה בצהלה, על ידי רחבעם זאבי. מיכאלי טענה שסיפרה על כך לאהוד אולמרט בתקופה שבה היה מעורב במאבק נגד "רשימת האחד עשר". לטענת מיכאלי איים זאבי על חייה ואף איים לפגוע בביתה.

החל משנת 2001 מיכאלי מדבבת את הפרופסור מינרווה מקגונגל בסדרת סרטי "הארי פוטר".

ב-2008 זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה על מפעל חיים. שנה אחר כך, זכתה בפרס על מפעל חיים על תרומתה לרדיו ב"כנס אילת לעיתונות".‏[5]

ב-2011 החלה להשתתף בתוכנית "בנות הזהב" ביחד עם מיקי קם, תיקי דיין וחנה לסלאו. כמו כן השתתפה במחזה "אורזי המזוודות" של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי, לצידם של חנה מרון, דרור קרן וגילת אנקורי.

ב-2012 שיחקה בטלנובלה "תנוחי".

ב-2013 יצא לאקרנים הסרט "הקרודים", בו מיכאלי מדבבת את דמותה של גראן.

ב-2014 הוענק לה התואר "יקירת העיר תל אביב יפו".‏[1] באותה שנה משחקת בתיאטרון הקאמרי, בהצגה "הפושעים החדשים" מאת ובבימוי עדנה מזי"א.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאלי הייתה נשואה ליורם ליבוביץ', איש ביטוח, ולזוג בן ובת. בשנת 1979, לאחר 12 שנות נישואין, השניים התגרשו. לאחר כמה שנים מיכאלי נישאה בשנית לראובן שרוני, אף הוא איש ביטוח. לאחר 16 שנים השניים נפרדו ולאחר מכן חזרו לחיות יחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
2007 - דן שילון
פרס האקדמיה לטלוויזיה - פרס מפעל חיים
2008 - רבקה מיכאלי
הבא:
2009 - ספי ריבלין
קודמת:
2004 - חני פירסטנברג
פרס אופיר - שחקנית המשנה הטובה ביותר
2005 - רבקה מיכאלי ("מוכרחים להיות שמח")
הבאה:
2006 - רותם אבוהב
הקודם:
2000 - טוביה צפיר
פרס מסך הזהב - פרס מפעל חיים
2001 - רבקה מיכאלי
הבא:
2002 - ספי ריבלין