קלנדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלנדיה

קלנדיהערבית قلنديا‎ - קלנדיא או قلنديه - קלנדיה) הוא שמו של כפר ערבי באזור עטרות בצפון ירושלים וכן שמו של מחנה פליטים פלסטינים סמוך. בין הכפר המקורי שאוכלוסייתו כאלף תושבים לבין מחנה הפליטים שבו אוכלוסייה של כ-10,000 איש, חוצצים שדה התעופה עטרות, כביש ירושלים-רמאללה וגדר עוטף ירושלים.

בעוד בתי הכפר קלנדיה המקורי נכללים בשטחה המוניציפלי של ירושלים ובצדה הישראלי של גדר ההפרדה, מחנה הפליטים נמצא בשטח הרשות הפלסטינית ומחוץ לגדר ההפרדה‏[1]. בצד מחנה הפליטים פועל מעבר קלנדיה (ידוע גם כ"מחסום קלנדיה"), אחד המרכזיים והחשובים במעברים לאורך גדר ההפרדה, ובו מתנקזת מרבית התנועה הפלסטינית בין ירושלים ורמאללה.

"קלנדיה" הוא גם השם הערבי של אזור עטרות כולו, ושמו הערבי של שדה התעופה עטרות. עד 1967 היה זה שמו הרשמי של שדה התעופה.

הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 הוקמה עטרות על אדמות של הכפר קלנדיה שנמכרו ליהודים. במאורעות תרפ"ט התקיימו שתי התקפות מכיוון קלנדיה לעבר עטרות, שבוצעו בידי ערביי הסביבה‏[2]. גם במהלך המרד הערבי הגדול הותקפה עטרות מכיוון קלנדיה‏[3].

מחנה הפליטים קלנדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפיטי על גדר ההפרדה במעבר קלנדיה, 2006

המחנה נוסד בשנת 1949 על שטח של 353 דונם בצד כביש ירושלים-רמאללה, כ-10 ק"מ מצפון לירושלים וכ-5 ק"מ מדרום לרמאללה, בסמוך לקצהו המזרחי של מסלול הנחיתה בשדה התעופה קלנדיה. במקום יושבו פליטים פלסטינים מירושלים ומכפרי הסביבה, שבתיהם נותרו בצד הישראלי של קווי שביתת הנשק.

במלחמת ששת הימים ב-1967 נכבש אזור קלנדיה בידי צה"ל יחד עם יתר שטחי הגדה המערבית, וגבולות ירושלים הישראלית הורחבו לכלול את שדה התעופה עטרות שיועד להיות נמל התעופה הבינלאומי של ירושלים. הכפר קלנדיה המקורי נכלל בגבולות ירושלים כפי שהוגדרו, וכן שכונת כפר עקב הממוקמת מצפון לשדה התעופה, אך שטח מחנה הפליטים קלנדיה לא נכלל בסיפוח זה.

קלנדיה (מחנה פליטים)
قلنديا‎‎
מדינה / טריטוריה יהודה והשומרון וחבל עזה

(שטח C)

חבל ארץ יהודה
נפה נפת ירושלים
תאריך ייסוד 1949
אוכלוסייה
 ‑ במחנה פליטים

10,759‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 31°52′05″N 35°13′42″E / 31.8679642°N 35.2282498°E / 31.8679642; 35.2282498קואורדינטות: 31°52′05″N 35°13′42″E / 31.8679642°N 35.2282498°E / 31.8679642; 35.2282498
אזור זמן UTC +2
מיקום קלנדיה
קלנדיה
קלנדיה

בדומה למחנות פליטים פלסטיניים אחרים, תנאי החיים במחנה ירודים והוא סובל מצפיפות, עוני והזנחה. ארגון אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, פועל במחנה לאספקת שירותי רווחה, חינוך ובריאות מינימליים. על פי נתוני אונר"א אוכלוסיית המחנה, נכון לדצמבר 2006, מונה 10,759 נפשות, מהם 2,800 תלמידי בתי ספר.

על פי הסכמי אוסלו נכלל מחנה קלנדיה כ"שטח C" – היינו, בשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית. מיקומו האסטרטגי בנקודה הצפונית ביותר של ירושלים, על הדרך הראשית ירושלים-רמאללה ובעמדת שליטה על שדה התעופה של ירושלים, הפך אותו מוקד קבוע למתיחות, תופעה שהתעצמה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

מעבר קלנדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר קלנדיה
מכלית "בואש" במחסום קלנדיה, בהפגנה לציון יום האישה הבינלאומי, מרץ 2012

לאורך שנים ניכרה נוכחות ישראלית צבאית וביטחונית במבואות קלנדיה, והחל מ-2001 הפך מחסום הביקורת המאולתר במקום למסוף מעבר קבוע שמטרתו בקרת והגבלת כניסת פלסטינים מרמאללה למזרח ירושלים. עם הקמת גדר ההפרדה סביב ירושלים, התרחב מחסום קלנדיה לכדי מסוף מעבר ראשי שבו עוברים פלסטינים בעלי אישורי כניסה לישראל וכאלה האוחזים בתעודת זהות ישראלית.

במעבר עוברים מדי יום כ-10,000 פלסטינים מרמאללה לאזור מזרח-ירושלים ועטרות. מעבר קלנדיה נמצא בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים. צפונה לו מתגוררים כ-20 אלף פלסטינים נושאי תעודת זהות כחולה, שהם תושבי מדינת ישראל אך אינם אזרחי המדינה.‏[4] חברת הכנסת עדי קול שסיירה בשכונה ובמחסום ביקרה את התנאים השוררים במקום ואת היחס לו זוכים הפלסטינים העוברים במחסום: "גם אם אעלה תמונה של המכלאה הקפואה והמזוהמת במחסום קלנדיה, בה עברתי אתמול בשובי מרמאללה, לא תוכלו לראות ובטח שלא להרגיש את ההשפלה והעלבון שחשתי ושחשים פלסטינים בעלי אישורים הנאלצים לעבור בה יום אחרי יום".‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רווחה בכיס ואיבה בלב, דבר, 22 בפברואר 1971
  2. ^ ימי הדמים באב תרפ"ט, דבר, 31 ביולי 1934
  3. ^ חצי שעה ניתך מטר אש על עטרות עד שבא הצבא, דבר, 25 ביוני 1936
  4. ^ פרוטוקול מס' 205 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, כאן, 8.4.2008.
  5. ^ יהונתן ליס, ח"כ עדי קול: שום תמונה לא תעביר את ההשפלה שחווים במחסום קלנדיה, באתר הארץ, אפריל 2013