רבי בנאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי בנאה (במקורות ארץ ישראליים: רבי בניה, או בנייה) היה בדור המעבר בין התנאים לאמוראים (סוף המאה ה-2 ותחילת המאה ה-3). רוב מאמריו בתלמוד מובאים בסגנון המקובל לגבי אמוראים,‏[1] אולם מצאנו שהוזכר בתוך ברייתא בתלמוד,‏[2] וכן מספר פעמים במדרש "ספרי", המאגד את תורת התנאים ופירושיהם לספר דברים.

מרבית מאמרי רבי בנאה הם בענייני אגדה, ומיעוטם בהלכה. האמורא רבי יוחנן מרבה למסור בשמו, ורוב מאמרי רבי בנאה בתלמוד מובאים על ידו.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנראה התגורר בטבריה, שכן התלמוד הירושלמי מספר שרבי יוחנן לאחר עלותו לגדולה היה דורש לפעמים בבית מדרשו של רבי בנאה, רבו.‏[3]

לא ידוע דבר על משפחתו. בעל תולדות תנאים ואמוראים משער שנולד בחוץ לארץ, על פי דבריו אודות שפת מקומו.‏[4]

נקבר יחד עם הנביא אלקנה אבי שמואל, בקיומה שבין צפת למירון.

מעשיו והנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד‏[5] מספר שרבי בנאה נהג לסמן מערות קבורה, על מנת שידעו להימנע מטומאה. יש משערים שנקרא "רבי בנאה" על שם מנהגו לסמן ולציין את הקברות (כלשון הכתוב:‏[6]"וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים".).‏[7]

בהקשר זה מסופר בתלמוד סיפור מפליא אודות ביקורו של רבי בנאה במערת המכפלה, והאופן שבו ראה את אברהם ושרה ואדם הראשון. הסיפור זכה לפירושים רבים, על דרך הפשט והדרש.‏[8]

רבי בנאה היה מכריע לעתים בדין על פי אומדן בלא ראיות קבילות. כך, למשל, מסופר על אדם שנודע לו שתשעה מתוך עשרת בניו הם ממזרים ואינם שלו, והותיר צוואה ובה כתב "כל נכסי - לבן אחד". לא ידעו למי מהם כוונתו, ורבי בנאה הורה להם שילכו לחבוט בקבר אביהם, עד שיעמוד ויגלה למי התכוון. הלכו כל הבנים לבית הקברות פרט לאחד, שסירב לחבוט על קבר אביו, ורבי בנאה הורה שזהו הבן החוקי. שאר הבנים התלוננו בפני השלטון הביזנטי על פסק זה, ורבי בנאה נאסר, עד שאשתו שחררה אותו בחכמתה.‏[9]

עוד מסופר, שעל פי חוקי השלטון היה מקובל שכל דיין שהייתה כנגדו תביעה משפטית - נפסל מלדון עוד, ורבי בנאה שיכנע אותם שהדבר אינו צודק, אלא רק אם הדיין הפסיד במשפט, והתברר שהחזיק בידו רכוש שאינו שלו - ראוי שייפסל.

רבי בנאה הקפיד על הופעה מכובדת וסדר ונקיון, ואף דרש זאת מתלמידי חכמים. כך הורה בתשובה לשאלותיו של רבי יוחנן:‏[10]

Cquote2.svg

חלוק של תלמיד חכם כיצד? כל שאין בשרו נראה מתחתיו. טלית של תלמיד חכם כיצד? כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח. שולחן של תלמיד חכם כיצד? שני שלישי גדיל (=מכוסה במפה) ושליש גלאי (מגולה), ועליו קערות וירק, וטבעתו מבחוץ. ושל עם הארץ - דומה למדורה, וקדרות מקיפות אותה. מטה של תלמידי חכמים כיצד? כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלין בימות הגשמים, ושל עם הארץ - דומה לאוצר בלוס.

Cquote3.svg

אכן, רבי יוחנן תלמידו נהג בעצמו יחס מכובד לביגוד.‏[11]

ממאמריו בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השותפים בחצר רשאים למנוע זה מזה שימוש בחצר לצרכים שונים, אבל אינם יכולים למנוע מן השכנות השותפות בחצר לכבס בה, כי אין זה כבודן של בנות ישראל לכבס ברשות הרבים.‏[12]

ממאמריו באגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורה - מגילה מגילה ניתנה.‏[13]
  • ארבע כוסות - כנגד ארבע גאולות.‏[14]
  • לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות.‏[15]
  • כל העוסק בתורה לשמה – תורתו נעשית לו סם חיים... וכל העוסק בתורה שלא לשמה – נעשית לו סם המות.‏[16]

באוצר המדרשים מופיע מדרש בשם "דרשת רבי בנאה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ז, עמוד ב': "בעא מיניה רבי יוחנן מרבי בנאה".
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז', עמוד א'
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ב, הלכה ג',תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ד'. בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה, עמוד ב' מספר רבי בנאה על שהותו בירושלים, אבל בדקדוקי סופרים שם נוסח אחר.
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י', הלכה ו': "באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא", בהשוואה לתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד א': "בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא". אך ראו במקבילה בבראשית רבה פרשה יח, א, שם הובאו דברי רבי בנאה בלשון: "אית אתרין" (יש מקומות), ולא "באתרין" (במקומנו).
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ח, עמוד א'
  6. ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ט, פסוק ט"ו
  7. ^ "עיון יעקב", על עין יעקב בבא בתרא שם
  8. ^ ראו תוספות במסכת שבת קנג, א ד"ה ונשמתו; שו"ת הרי"ף סימן שיג, שהדבר היה בחלום; שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיח; כפתור ופרח פרק יא (מהדורת לונץ עמ' רצט-ש); משך חכמה בראשית כא, יב.
  9. ^ וראו הרב צבי יהודה בן יעקב, פסיקת דין על פי אומדנא, בתוך "שנה בשנה", בטאון היכל שלמה, ירושלים תשנ"ח.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ח, עמוד א'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ג, עמוד א'
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ז, עמוד ב' תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ה', הלכה א'
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס', עמוד א'
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק י', הלכה א'
  15. ^ ויקרא רבה פרשה כא, ה
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז', עמוד א'