קווין פיליפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קווין פיליפס
Kevin Phillips
פיליפס כמאמן לסטר סיטי, 2014
פיליפס כמאמן לסטר סיטי, 2014
מידע אישי
לידה 25 ביולי 1973 (בן 50)
היצ'ין, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא קווין מארק פיליפס
גובה 1.70 מטרים
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1985–1991 סאות'המפטון
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1991–1994
1994–1997
1997–2003
2003–2005
2005–2006
2006–2008
2008–2011
2011–2013
2013
2013–2014
2014 		בלדוק טאון
ווטפורד
סנדרלנד
סאות'המפטון
אסטון וילה
וסט ברומיץ' אלביון
ברמינגהאם סיטי
בלקפול
←קריסטל פאלאס
קריסטל פאלאס
לסטר סיטי
29 (24)
208 (113)
64 (22)
23 (4)
71 (38)
69 (19)
56 (18)
14 (6)
4 (0)
12 (2)
נבחרת לאומית כשחקן
1998
1999–2002 		אנגליהאנגליה אנגליה ב'
נבחרת אנגליה בכדורגל אנגליה 		1 (0)
8 (0)
קבוצות כמאמן
2022–2023 סאות' שילדס
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קווין מארק פיליפס (באנגלית: Kevin Mark Phillips; נולד ב-25 ביולי 1973) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל אנגלי.

פיליפס, ששיחק בעמדת החלוץ, היה מלך השערים של הפרמייר ליג בעונת 1999/2000 עם 30 שערים במדי סנדרלנד, וזכה גם בנעל הזהב האירופית. נכון ל-2023 הוא האנגלי היחיד שזכה בתואר. הוא שיחק גם בווטפורד, סאות'המפטון, אסטון וילה, וסט ברומיץ' אלביון, ברמינגהאם סיטי, בלקפול, קריסטל פאלאס ולסטר סיטי.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפס נולד בהיצ'ין, הרטפורדשייר. הוא החל את קריירת הכדורגל שלו בסאות'המפטון, שם בילה שש שנים, ארבע כתלמיד בית ספר.[1] בצעירותו נחשב פיליפס קטן מכדי לשחק בחלק הקדמי[2] ושיחק בעמדת המגן הימני,[3] וערך שתי הופעות בקבוצת המילואים ב-1990.[4] הוא לא הצליח להשאיר חותם בסאות'המפטון ושוחרר על ידי המנג'ר כריס ניקול. הוא חזר להרטפורדשייר וחתם בבלדוק טאון בקיץ 1991.[5]

גם בבלדוק טאון הוא שיחק בתחילה כמגן, עד שמשבר פציעות גרם למנג'ר איאן אלינסון לשחק איתו כחלוץ, ופילפס כבש פעמיים במשחקו הראשון בעמדה החדשה.[3] הוא הוחתם על ידי ווטפורד בדצמבר 1994 תמורת 10,000 לירה שטרלינג וארבעה תשלומים נוספים של 5,000 ליש"ט.[5]

ווטפורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפס ביסס את עצמו בהרכב במהלך המחצית השנייה של עונת 1994/95, ושיחק בקביעות לפני שנפצע בכף הרגל במרץ 1996, חור ברצועה בכף הרגל שהרחיקה אותו לשנה.[6][7][8] ווטפורד ירדה מהליגה הראשונה של הפוטבול ליג, וכשפיליפס חזר לקבוצה היא הייתה בחצי העליון של הפוטבול ליג השנייה, וסיימה במקום ה-13.[6][9] ביולי 1997 חתם פיליפס בסנדרלנד תמורת 325,000 ליש"ט עם בונוסים שיכלו להגיע ליותר מ-600,000 ליש"ט.[10]

סנדרלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפס חתם בסנדרלנד לאחר שירדו מהפרמיירשיפ. לאחר 15 משחקים בעונה היו לפיליפס היו ארבעה שערים,[11] אך בשאר העונה הוא קבע והשווה שיאי מועדון על ידי הבקעה בשבעה משחקים רצופים[12] ותשעה משחקי בית רצופים,[13] הפך לשחקן סנדרלנד הראשון מאז בריאן קלאו ב-1961/62 שכבש 30 שערים בעונה,[14] וסיים את הקמפיין עם 35 שערים בכל המסגרות, המספר הרב ביותר של כל שחקן סנדרלנד בעונה אחת מאז מלחמת העולם השנייה.[15] הוא כבש רביעייה בסיבוב השלישי של גביע ה-FA מול רות'רהאם יונייטד ושני שערים בפלייאוף הליגה. לאחר שכבש את השער השני של סנדרלנד בגמר הפלייאוף הוחלף פיליפס בדקה ה-73' בשל פציעה, והחמיץ את שאר התיקו 4–4 עם צ'רלטון את'לטיק, שסנדרלנד הפסידה 6–7 בדו-קרב פנדלים. מאוחר יותר תיאר פיליפס את הגמר כ"יום המאכזב ביותר שלו בכדורגל",[16] אך גם כמשחק הטוב ביותר בו שיחק אי פעם.[17]

פיליפס כבש שמונה שערים בפתיחת עונת 1998/99, והוביל את סנדרלנד לראשות טבלת הליגה הראשונה.[18] לאחר ששבר את הבוהן במשחק גביע הפוטבול ליג נגד צ'סטר סיטי באמצע ספטמבר הוא לא שיחק במשך כמעט ארבעה חודשים, אבל כיבוש השערים שלו התחדש מיד עם שובו, עם שער בבעיטת יעף מול קווינס פארק ריינג'רס.[19] סנדרלנד עלתה רשמית ליגה באפריל, לאחר שפיליפס כבש ארבעה מחמשת השערים של סנדרלנד בניצחון על בורי, והוא סיים את העונה עם 23 שערים ב-26 משחקי ליגה, ו-25 שערים בכל המסגרות.[19] הכושר שלו זיכה אותו בזימון לנבחרת אנגליה, והוא ערך את הופעת הבכורה שלו בהרכב במשחק ידידות מול הונגריה.[20]

אף על פי שלקראת תחילת עונת 1999/2000 בפרמייר ליג חזו פרשנים שפיליפס יתקשה לכבוש יותר מחמישה או שישה שערים בליגה הבכירה,[21] שיתוף הפעולה שלו עם ניאל קווין[22] סייע לפיליפס לכבוש את שערו השישי כבר ב-18 בספטמבר, הראשון מתוך שלושער נגד דרבי קאונטי, ונבחר לשחקן החודש בפרמייר ליג לאוקטובר.[23] עד ינואר הוא כבש 20 שערים ובסיום העונה כבר היו לו 30 שזיכו אותו בנעל הזהב של הפרמייר ליג, מלך השערים של הליגה,[23] ובפרס נעל הזהב האירופית.[24] נכון ל-2023 פיליפס הוא האנגלי היחיד שזכה בפרס היבשתי.[25] בסיום העונה סיימה סנדרלנד במקום השביעי, ופספסה רק במעט מקום בגביע אופ"א.[22][26]

בינואר 2001 כבש פיליפס את שערו ה-104 בסנדרלנד, ושבר את שיא השערים במועדון לאחר המלחמה.[27] במהלך העונה סבל פיליפס מכושר לקוי והן מבעיות משמעת: הוא כבש רק פעם אחת בין אמצע ינואר למאי, וספג ביקורת מצד האוהדים והעיתונות המקומית.[28] הוא סיים את העונה עם 18 שערים בכל המסגרות, 14 בליגה, וסנדרלנד שוב סיימה במקום השביעי והחמיצה את ההעפלה לגביע אופ"א.[26]

גם בעונת 2001/2002 ירדה תפוקת השערים של פיליפס ל-13, מתוכם 11 בליגה. הוא ויתר על לקיחת בעיטות העונשין של קבוצתו לאחר שהחמיץ שלושה פנדלים רצופים,[29] אך שער שלו במחזור האחרון, בתיקו 1–1 עם דרבי קאונטי, הספיק כדי להבטיח את המקום ה-17 ואת הישארותה של הקבוצה בליגה.[30] הוא שיחק בחודשים האחרונים של העונה למרות בעיה במפשעה שדרשה ניתוח.[31]

למרות התעניינות מצד מועדונים גדולים יותר, כולל ארסנל וטוטנהאם הוטספר, פיליפס "הבטיח את עתידו" לסנדרלנד לקראת עונת 2002/03,[31] אם כי מאוחר יותר אישר שביקש לעבור באוגוסט.[32] המנג'ר פיטר ריד החתים את החלוצים טורה אנדרה פלו ומרקוס סטיוארט, והזהיר את פיליפס שהוא כבר לא הבחירה האוטומטית.[33] פיליפס פתח ב-32 מתוך 38 משחקי הליגה, אך כבש רק 6 שערים[34] והמועדון ירד ליגה עם ארבעה ניצחונות בלבד ושיא שלילי דאז של 19 נקודות ו-21 שערים.[35] בקשת העברה נוספת נדחתה בינואר, אך בסוף העונה אישר פיליפס כי הצורך של המועדון לצמצם את הוצאותיו לאור הירידה גרם לכך שהוא יעזוב.[32] הוא שיחק 235 משחקים במדי סנדרלנד וכבש 130 שערים, ממוצע של יותר משער לכל שני משחקים.[36]

סאות'המפטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2003, בעקבות הירידה של סנדרלנד, עבר פיליפס לסאות'המפטון תמורת 3.25 מיליון ליש"ט[37] וחתם על חוזה לארבע שנים, תוך קיצוץ ניכר בשכרו.[1]

הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-16 באוגוסט, עלה מהספסל וכבש בנגיחה מרחוק בתיקו 2–2 עם לסטר סיטי.[38] השער הבא שלו היה בווייט הארט ליין ב-20 בספטמבר מול טוטנהאם הוטספר.[39] לאחר מכן הוא כבש את שער השוויון בתיקו 1–1 עם מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט בסיבוב הראשון של עונת 2003/2004 בגביע אופ"א.[40] בשבת שלאחר מכן ספג פיליפס כרטיס אדום בסיום ההפסד 0–1 למידלסברו, לאחר שבעט במגן היריבה פרנק קודרו.[41][42]

פיליפס לא הצליח להבקיע במשך יותר משלושה חודשים, עד שכבש את שערו הרביעי בניצחון 2–1 על לידס יונייטד ב-17 בינואר 2004.[43] לאחר מכן הוא נכנס לכושר כיבושים והבקיע עשרה שערים בארבעת החודשים האחרונים של העונה, כולל צמדים מול מנצ'סטר יונייטד,[44] וולברהמפטון וונדררס[45] ומנצ'סטר סיטי.[46] פיליפס סיים את עונת 2003/2004 עם 13 שערים ב-37 הופעות.

אף על פי שממרץ עד דצמבר 2004 שיחק פיליפס תחת ארבעה מאמנים (גורדון סטראכן, פול סטרוק, סטיב ויגלי והארי רדנאפ),[47] פילפס הצליח להבקיע באופן קבוע בשיתוף פעולה עם ההחתמה החדשה פיטר קראוץ'. הוא כבש עשרה שערי ליגה בעונת 2004/2005, כולל צמד בתיקו 3–3 עם פולהאם ב-5 בינואר,[48] אך למרות זאת סיימה הקבוצה בתחתית הטבלה וירדה ליגה לאחר 27 שנים.[49] ב-29 ביוני 2005 עזב פיליפס את סאות'המפטון לאחר שנתיים ו-22 שערי ליגה, וחתם באסטון וילה מיליון ליש"ט.[50]

אסטון וילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפס חתם על חוזה לשנתיים באסטון וילה מיליון ב-29 ביוני 2005, וכבש לאחר ארבע דקות בלבד בהופעת הבכורה שלו, תיקו 2–2 עם בולטון וונדררס.[51] פיליפס חלק את עמדות ההתקפה עם חואן פאבלו אנחל ומילאן בארוש, אך מחלה ופציעות נוספות שיבשו את העונה שלו, בה כבש רק חמישה שערים.[52] הוא פתח את עונת 2006/07 בווילה, אך ב-22 באוגוסט חתם בווסט ברומיץ' אלביון מהפוטבול ליג צ'מפיונשיפ תמורת 700,000 פאונד.[53]

וסט ברומיץ' אלביון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפס בחימום במדי וסט ברומיץ', 2007

פיליפס חתם בווסט ברומיץ' אלביון למרות התעניינות חזקה מסנדרלנד, שם מונה שותפו לשעבר ניאל קווין ליו"ר ולמנג'ר.[54] הוא ציין את חוסר הרצון להעביר את משפחתו ואת ביתו בפעם השלישית בתוך שלוש שנים כגורם מרכזי בהחלטתו להישאר.[55] הוא כבש 22 שערים בעונתו הראשונה בווסט ברום, כולל שני שלושערים בניצחונות 5–1 על איפסוויץ' טאון ו-7–0 על בארנסלי במחזור האחרון של העונה הסדירה.[56] פיליפס כבש צמד במשחק הראשון של חצי גמר הפלייאוף מול וולברהמפטון וונדררס ונגח את השער היחיד במשחק השני כדי להבטיח את העלייה לגמר, בו הפסידה 0–1 לדרבי קאונטי.[57]

הוא החמיץ שישה שבועות בעונת 2007/08 בשל פציעה בברך מתחילת נובמבר, אך חזר לכבוש עם שובו וזכה בשחקן חודש דצמבר בצ'מפיונשיפ.[58] פיליפס, שתואר על ידי מנג'ר וסט ברומיץ' טוני מובריי כ"כובש שערים טבעי",[59] כבש את שערו ה-200 בליגה בתיקו 1–1 עם קריסטל פאלאס ב-13 במרץ 2008.[60] למשחק האחרון של העונה, בחוץ מול קווינס פארק ריינג'רס, התחפשו אוהדי וסט ברומיץ' לגיבורי עד לכבוד פיליפס, שזכה לכינוי "סופר קוו".[61] הקבוצה ניצחה 2–0 ועלתה לפרמייר ליג כאלופה.[62] פיליפס זכה בפרסים רבים במהלך העונה, כולל שחקן השנה של מועדון האוהדים של וסט ברומיץ' ושל המועדון עצמו, לאחר שכבש 24 שערים מ-30 פתיחה וסיים כסגן מלך השערים.[63] הוא נבחר לשחקן השנה בטקס פרסי הפוטבול ליג השנתי[64] ולקבוצת השנה בליגה.[65]

ברמינגהאם סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר חוזהו עם וסט ברומיץ' הסתיים בסוף עונת 2007/08 הציע המועדון לפיליפס חוזה לשנה עם שנה נוספת אם ירשום לפחות 19 הופעות ליגה. הוא דחה את ההצעה והעדיף לחתום על חוזה לשנתיים בברמינגהאם סיטי שירדה מהפרמייר ליג.[66] הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במחזור הראשון של עונת 2008/09 מול שפילד יונייטד, לאחר שעלה מהספסל וכבש בתוספת הזמן שער ניצחון 1–0.[67] פיליפס המשיך לכבוש עם שערים בשני משחקיו הבאים, נגד סאות'המפטון ובארנסלי, וכבש נגד רדינג את שער העונה של המועדון.[68][69] הוא סיים העונה עם 14 שערים בכל המסגרות. שערו האחרון, נגד רדינג במחזור האחרון של העונה, הבטיח את חזרתה של ברמינגהאם לפרמייר ליג לאחר עונה אחת בלבד בצ'מפיונשיפ.[70]

בגיל 36 הבין פיליפס שישחק פחות ברמה הגבוהה.[70] בעונה בה המנג'ר אלכס מקליש הסתמך על עקביות בבחירת הקבוצה (ברמינגהאם קבעה שיא פרמייר ליג של תשעה משחקים רצופים עם אותו הרכב ושיא מועדון של 12 משחקים ללא הפסד בפרמייר ליג)[71] הוא פתח רק פעמיים, אך נכנס כמחליף ב-17 משחקים. הוא כבש רק ארבעה שערים, אך הם הובילו ישירות לארבע נקודות, שתרמו להישג השיא של המועדון במשך יותר מ-50 שנה.[72] נגד וולברהמפטון וונדררס הוא עלה מהספסל וכבש פעמיים בעשר הדקות האחרונות כדי לנצח את המשחק,[73][74] וב-27 במרץ 2010 הוא כבש בדקה ה-92' את השער היחיד בניצחון 1–0 עד ארסנל לאחר הרחקה של בקארי סאניה, השער ה-250 שלו בקריירה.[75]

פיליפס חתם על הארכת חוזה לשנה אחת לקראת עונת 2010/11,[76] אך החמיץ את תחילתה בשל פציעה. הוא פתח בהרכב בחמשת המשחקים הראשונים שלו, אך התרומה הגדולה שלו הייתה בגביע הליגה. מול מועדון הפוטבול ליג הראשונה ברנטפורד כבש פיליפס שער שוויון בתוספת הזמן וכבש את הבעיטה שלו בדו-קרב הפנדלים, בו עלתה ברמינגהאם לרבע הגמר. הקבוצה הגיעה לגמר, ופיליפס זכה בגביע הראשון שלו, אם כי לא שותף בניצחון על הפייבוריטית ארסנל 2–1.[77] ברמינגהאם סיימה במקום ה-18 וירדה לצ'מפיונשיפ, ופיליפס היה אחד מהשחקנים שעזבו את המועדון לאחר שתוף חוזהו פג.[78]

בלקפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 ביולי 2011 פיליפס חתם על חוזה לשנה בבלקפול ממפוטבול ליג צ'מפיונשיפ.[79] ב-14 באוגוסט הוא כבש את שני השערים של בלקפול בניצחון 2–1 על פיטרבורו יונייטד בהופעת הבכורה שלו בבית.[80] הוא כבש צמד נוסף כמה ימים לאחר מכן, כולל שער שוויון בדקה האחרונה, בתיקו 2–2 מול ברייטון אנד הוב אלביון.[81] ב-5 בנובמבר כבש פיליפס את השער היחיד במשחק מול מילוול, שלוש דקות לאחר שנכנס כמחליף.[82] בחמישה משחקים בינואר ופברואר 2012, הוא עלה מהספסל וכבש שערי שוויון בשלושה משחקי ליגה, בשניים מהם המשיכה בלקפול לנצח.[83][84][85] בפעם הראשונה בה פתח מזה שלושה חודשים, בסיבוב הרביעי של גביע ה-FA מול שפילד ונסדיי, הוא כבש בעיטת עונשין בדקה ה-93' וכפה משחק גומלין.[86] פיליפס סיים את העונה כמלך השערים של המועדון, עם 17 שערים בכל המסגרות, וזכה בשער העונה על שער השוויון שלו מול קארדיף סיטי,[87] שתואר באובזרבר כ"הקפצה מקסימה שהענישה את (השוער) דייוויד מרשל על האיגרוף הקצר. פיליפס הוריד את הכדור על חזהו, התמקם וכבש במיומנות ודיוק מעולים".[85]

פיליפס מימש את האופציה להארכת חוזהו בבלקפול לשנה נוספת,[88] אך כבש רק פעמיים ב-18 הופעות לפני שעבר עם המאמן איאן הולוואי לקריסטל פאלאס.[89]

קריסטל פאלאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום האחרון של חלון ההעברות של ינואר 2013 חתם פיליפס בהשאלה לקריסטל פאלאס מהצ'מפיונשיפ עד סוף עונת 2012/13.[89] הוא ערך את הופעת הבכורה שלו כשנכנס במחצית הניצחון 2–1 על צ'רלטון את'לטיק, ועזר במהפך של קבוצתו שפיגרה 0–1 לפני שעלה.[90] הוא כבש את שער הבכורה שלו בפאלאס במשחק הבא, נגד קבוצתו לשעבר ווטפורד בוויקארג' רואד. פאלאס פיגרה 0–2 כשעלה מהספסל חצי שעה לסיום, אך פיליפס כבש את שער השוויון והמשחק נגמר בתיקו 2–2.[91] השלושער של פיליפס תוך שמונה דקות משני צידי המחצית בניצחון 4–2 על האל סיטי, הפך אותו לכובש המבוגר ביותר בתולדות פאלאס בגיל 39 שנים ו-7 חודשים.[92] זהו גם השלושער המהיר ביותר של המועדון אי פעם בליגה, ועבר את השיא הקודם של דאגי פרידמן, 11 דקות בניצחון 5–0 על גרימסבי טאון בדיוק 17 שנים לפני כן. ב-27 במאי הוא נכנס כמחליף בגמר הפלייאוף, כבש פנדל בהארכה והבטיח את העלייה של פאלאס לפרמייר ליג על חשבון ווטפורד.[93][94]

ב-20 ביולי 2013 חתם פיליפס במועדון בחוזה לשנה,[95][96] אך ב-31 בדצמבר 2013 הודיעה קריסטל פאלאס כי הוא יעזוב את המועדון בהסכמה הדדית בינואר.[97][98]

לסטר סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בינואר 2014 חתם פיליפס בלסטר סיטי על חוזה עד תום העונה.[99] החלוץ ערך את הופעת הבכורה שלו ב-18 בינואר 2014 מול לידס יונייטד והחליף את ג'יימי ורדי, ועזר ליצור את שער הניצחון במשחק. ב-1 בפברואר 2014 כבש פיליפס את שערו הראשון במועדון מול בורנמות'. השער השני של פיליפס בלסטר, והראשון שלו בבית, הגיע בניצחון 3–1 על קבוצתו לשעבר בלקפול ב-15 במרץ. ב-28 באפריל הוא הודיע על כוונתו לפרוש מכדורגל בתום עונת 2013/14.[100][101] לאחר שלסטר הבטיחה את אליפות הצ'מפיונשים, פיליפס שיחק את משחקו האחרון בקריירה במשחק האחרון של העונה מול דונקסטר רוברס ב-3 במאי 2014, והוחלף בדקה ה-65'.[102]

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסטר סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו הוצע לפיליפס תפקיד אימון, והוא נשאר בלסטר כעוזר מאמן בעונה הראשונה של המועדון בפרמייר ליג.[103]

דרבי קאונטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בספטמבר 2015 מונה פיליפס לעוזרו של פול קלמנט בדרבי קאונטי.[104]

סטוק סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2018 מונה פיליפס למאמן סטוק סיטי, לצד גארי רואט.[105] הוא עזב את סטוק ב-8 בינואר 2019.[106]

סאות' שילדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בינואר 2022 מונה פיליפס למנג'ר סאות' שילדס מהפרמייר ליג הצפונית.[107] למרות היותה פייבוריטית לזכייה בליגה, סיימה סאות' שילדס במקום השני והפסידה בחצי גמר הפלייאוף לוורינגטון טאון בעונתו הראשונה של פיליפס כמאמן.[108]

פיליפס הבטיח את העלייה בעונתו השנייה במועדון, והבטיח את האליפות שני משחקים לסיום העונה עם ניצחון 1–0 על וויטבי טאון.[109] הוא עזב את המועדון בהסכמה הדדית ב-22 באפריל 2023.[110]

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין אפריל 1999 לפברואר 2002 רשם פיליפס שמונה הופעות במדי אנגליה, אך לא כבש.[20] הוא זומן לראשונה על ידי קווין קיגן למשחק ידידות בהונגריה.[111]

פיליפס נבחר על ידי קיגן כחלק מסגל אנגליה ליורו 2000, אך הוא לא שותף בו.[20]

בהופעתו האחרונה באנגליה הוא נכנס במחצית במשחק ידידות מול הולנד ב-13 בפברואר 2002.[112]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפס נשוי לג'ולי ויש להם ארבעה ילדים.[113][114]

בן דודו של פיליפס נשוי לפוליטיקאית הלייבור ג'ס פיליפס החברה בארגון "ידידי ישראל של מפלגת הלייבור".[115]

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה עונה ליגה גביע ה-FA גביע הפוטבול ליג אחר סה"כ
ליגה הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
ווטפורד 1994/95[116] הליגה הראשונה 16 9 0 0 0 0 — 16 9
1995/96[116] הליגה הראשונה 27 11 2 0 2 1 — 31 12
1996/97[5] הליגה השנייה 16 4 0 0 0 0 2 0 18 4
סה"כ 59 24 2 0 2 1 2 0 65 25
סנדרלנד 1997/98 הליגה הראשונה 43 29 2 4 0 0 3 2 48 35
1998/99 הליגה הראשונה 26 23 1 0 5 2 — 32 25
1999/2000 פרמייר ליג 36 30 2 0 0 0 — 38 30
2000/2001 פרמייר ליג 34 14 4 2 4 2 — 42 18
2001/2002 פרמייר ליג 37 11 1 1 1 1 — 39 13
2002/2003 פרמייר ליג 32 6 4 3 0 0 — 36 9
סה"כ 208 113 14 10 10 5 3 2 235 130
סאות'המפטון 2003/2004 פרמייר ליג 34 12 1 0 0 0 2 1 37 13
2004/2005 פרמייר ליג 30 10 4 2 2 1 — 36 13
סה"כ 64 22 5 2 2 1 2 1 73 26
אסטון וילה 2005/2006 פרמייר ליג 23 4 2 0 2 1 — 27 5
וסט ברומיץ' אלביון 2006/07 צ'מפיונשיפ 36 16 3 3 1 0 3 3 43 22
2007/08 צ'מפיונשיפ 35 22 3 2 0 0 — 38 24
סה"כ 71 38 6 5 1 0 3 3 81 46
ברמינגהאם סיטי 2008/09 צ'מפיונשיפ 36 14 0 0 2 0 — 38 14
2009/10 פרמייר ליג 19 4 4 0 1 0 — 24 4
2010/11 פרמייר ליג 14 1 4 2 2 1 — 20 4
סה"כ 69 19 8 2 5 1 — 82 22
בלקפול 2011/12 צ'מפיונשיפ 38 16 4 1 0 0 3 0 45 17
2012/13 צ'מפיונשיפ 18 2 1 0 0 0 — 19 2
סה"כ 56 18 5 1 0 0 3 0 64 19
קריסטל פאלאס (השאלה) 2012/13 צ'מפיונשיפ 14 6 — — 2 1 16 7
קריסטל פאלאס 2013/14 פרמייר ליג 4 0 0 0 1 0 — 5 0
סה"כ 18 6 0 0 1 0 2 1 21 7
לסטר סיטי 2013/14 צ'מפיונשיפ 12 2 — — — 12 2
סה"כ קריירה 580 246 42 20 23 9 15 7 660 282

בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות ושערים לפי נבחרת ושנה[117][118][119]
נבחרת שנה הופעות שערים
נבחרת אנגליה בכדורגל אנגליה 1998 1 0
1999 2 0
2000 4 0
2001 1 0
2002 1 0
סה"כ 9 0

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנדרלנד
וסט ברומיץ' אלביון
ברמינגהאם סיטי
קריסטל פאלאס
  • פלייאוף הצ'מפיונשיפ: 2013[94]
לסטר סיטי
  • אליפות הצ'מפיונשיפ: 2013/14[102]
אישיים

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאות' שילדס
  • הפרמייר ליג הצפונית: 2022/23[109]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קווין פיליפס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Phillips takes pay cut". Evening Chronicle. Newcastle. 15 באוגוסט 2003. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Leach, Jimmy (26 בינואר 2010). "Straight out of Wealdstone: The non-league players who made it big. Kevin Phillips". independent.co.uk. נבדק ב-25 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "Birmingham City goal machine reveals Southampton played him as a right-back". Sunday Mercury. Birmingham. 27 בדצמבר 2008. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Holley, Duncan; Chalk, Gary (2003). In That Number – A post-war chronicle of Southampton FC. Hagiology Publishing. p. 462. ISBN 0-9534474-3-X.
  5. ^ 1 2 3 "Players: Pate to Pretty" (PDF). Watford Football Club archive 1881–2016. Trefor Jones. נבדק ב-5 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "Seasons: 1990/91 to 1999/2000" (PDF). Watford Football Club archive 1881–2012. Trefor Jones. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 בדצמבר 2013. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Ramage on the rampage; Watford 2 Oldham 1". The Mirror. 11 במרץ 1996. p. 3. נבדק ב-18 באוגוסט 2021 – via Gale OneFile: News. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Fox, Norman (29 באוגוסט 1999). "Phillips revels on front line". The Independent. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Watford 1996–1997: Results". Statto Organisation. אורכב מ-המקור ב-24 במאי 2015. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Turnbull, Simon (12 באפריל 1998). "Wearside's premier passion". The Independent. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Sunderland 1997–1998: Results". Statto Organisation. אורכב מ-המקור ב-8 במאי 2014. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Vose, Stuart (17 בינואר 2013). "On this day..." Sunderland A.F.C. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Thorpe, Martin (28 באפריל 1999). "Hitting heights on the level". guardian.co.uk. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Harrison, Alister (26 באפריל 1998). "30-up for King Kev". אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2014. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה) (נדרשת הרשמה)
  15. ^ "Past managers: 1995–2006". Sunderland A.F.C. אורכב מ-המקור ב-7 ביולי 2013. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Lansley, Peter (28 במאי 2007). "Phillips is hoping not to pay the promotion penalty". The Times. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Simply the best: Kevin Phillips". West Bromwich Albion F.C. 20 בפברואר 2007. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 "Sunderland 1998–1999: Results". Statto Organisation. אורכב מ-המקור ב-13 במרץ 2014. נבדק ב-4 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 Kitson, Leighton (11 במאי 1999). "Review of a super, super season". Wakefield Express. נבדק ב-4 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 "Kevin Phillips Profile". England players. www.englandfootballonline.com. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Howey, Martin (24 באוגוסט 1999). "Clause out for Shearer". Daily Mirror. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 "English football's dying breed of strike partnerships". BBC Sport. 26 בנובמבר 2012. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 3 4 5 "Kevin Phillips: Overview". Premier League. נבדק ב-28 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 "Phillips nets Golden prize". BBC Sport. 29 ביולי 2000. נבדק ב-12 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Award winners". European Sports Media. נבדק ב-25 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 Hunter, James (16 במאי 2010). "Niall Quinn's Sunderland European plan". The Chronicle. Newcastle upon Tyne. נבדק ב-3 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "Kev stakes claim with club record". The Northern Echo. 18 בינואר 2001. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "A little humility please". The Northern Echo. 16 בפברואר 2001. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Phillips quits as penalty taker". BBC Sport. 2 בינואר 2002. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Wardle, John (12 במאי 2002). "Phillips provides security". The Observer. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 "Phillips to be kept out of the action". The Northern Echo. 16 ביולי 2002. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 "Phillips to leave". Evening Chronicle. Newcastle upon Tyne. 14 במאי 2003. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Phillips' position under threat after double deal". The Northern Echo. 31 באוגוסט 2002. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ "Sunderland 2002/03 Player appearances". Soccerbase. Centurycomm. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Johnson, Dale (4 ביולי 2005). "2002/03 – Season Review". ESPN FC. נבדק ב-6 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Player details: Kevin Phillips". The StatCat. נבדק ב-8 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Southampton land Phillips". BBC Sport. 14 באוגוסט 2003. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Saints ruin Foxes' return". Leicester 2 – 2 Southampton. BBC Sport. 16 באוגוסט 2003. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Saints put pressure on Hoddle". Tottenham 1 – 3 Southampton. BBC Sport. 20 בספטמבר 2003. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Brodkin, Jon (25 בספטמבר 2003). "Phillips gives Saints hope for second leg". The Guardian. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Lawrence, Amy (28 בספטמבר 2003). "Phillips a sinner as Saints crash". The Guardian. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ "No Strachan backing for Phillips". BBC Sport. 28 בספטמבר 2003. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ "Southampton 2 – 1 Leeds United". BBC Sport. 17 בינואר 2004. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ "Manchester United 3 – 2 Southampton". BBC Sport. 31 בינואר 2004. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "Wolves 1 – 4 Southampton". BBC Sport. 3 באפריל 2004. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ "Manchester City 1 – 3 Southampton". BBC Sport. 17 באפריל 2004. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ "Southampton: Manager history". Soccerbase. Centurycomm. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Southampton 3 – 3 Fulham". BBC Sport. 5 בינואר 2005. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Southampton 1–2 Manchester United". BBC Sport. 15 במאי 2005. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Phillips completes Villa switch". BBC Sport. 29 ביוני 2006. נבדק ב-29 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ James, Stuart (14 באוגוסט 2005). "Phillips first off the mark in Villa Park goal rush". The Observer. נבדק ב-29 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Rutledge, Lewis (11 באפריל 2006). "Phillips owns up to poor season". Sky Sports. נבדק ב-29 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ "Phillips makes move to West Brom". BBC Sport. 22 באוגוסט 2006. נבדק ב-29 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Wilson, Scott (26 ביולי 2006). "Quinn wants Phillips to spearhead attack". The Northern Echo. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Phillips won't lose any focus at SoL". Sunderland Echo. 28 באוגוסט 2006. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "West Brom 7–0 Barnsley". BBC Sport. 6 במאי 2007. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ McNulty, Phil (16 במאי 2007). "West Brom 1–0 Wolves". BBC Sport. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ "Kev's back in the saddle". West Bromwich Albion F.C. 27 בדצמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-6 בפברואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ אתר למנויים בלבד William Johnson, ‏Ageless Kevin Phillips fuels Albion's rise, The Telegraph, 14 January 2008
  60. ^ אתר למנויים בלבד Ian Edwards, ‏Victor Moses rescues a point for Crystal Palace, The Telegraph, 13 March 2008
  61. ^ "Fans gear up for 'Super' day". West Bromwich Albion F.C. 24 באפריל 2008. אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ 1 2 "QPR 0–2 West Brom". BBC Sport. 4 במאי 2008. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ Lepkowski, Chris (25 באפריל 2008). "Kevin Phillips named West Bromwich Albion Player of the Year". Birmingham Mail. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ 1 2 "Phillips wins Championship award". BBC Sport. 3 במרץ 2008. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ "Ronaldo named player of the year". BBC Sport. 27 באפריל 2008. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ "Phillips signs Blues deal". Sky Sports. 9 ביולי 2008. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ Goodhart, Benjie (9 באוגוסט 2008). "Phillips debut goal secures injury-time win for Birmingham". guardian.co.uk. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  68. ^ אתר למנויים בלבד David McVay at St Andrews, ‏Reading breeze in to second with impressive victory over Birmingham, The Telegraph, 20 December 2008
  69. ^ Tattum, Colin (15 באפריל 2009). "Birmingham City boss in rally call to fans". Birmingham Mail. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ 1 2 3 Tattum, Colin (4 באוגוסט 2009). "Birmingham City striker Kevin Phillips assured about his future". Birmingham Mail. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ "McLeish proud of Blues". Sky Sports. 9 בינואר 2010. נבדק ב-31 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ James, Stuart (28 במרץ 2013). "Birmingham's downward spiral from Wembley glory to relegation and strife". The Guardian. נבדק ב-31 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  73. ^ לירן שבתאי‏, מפתח פיליפס, באתר וואלה!‏, 8 בפברואר 2010
  74. ^ Sheringham, Sam (7 בפברואר 2010). "Birmingham 2–1 Wolverhampton". BBC Sport. נבדק ב-31 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  75. ^ Sheringham, Sam (27 במרץ 2010). "Birmingham 1–1 Arsenal". BBC Sport. נבדק ב-13 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  76. ^ "Striker Kevin Phillips extends Birmingham contract". BBC Sport. 18 ביוני 2010. נבדק ב-31 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  77. ^ 1 2 James, Stuart (27 באוקטובר 2010). "Kevin Phillips on the scent of a first cup medal with Birmingham City". The Guardian. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ^ "Kevin Phillips, Sebastian Larsson and Lee Bowyer leave Birmingham". The Independent. Press Association. 27 במאי 2011. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ "Phillips signs for Seasiders". Sky Sports. 10 ביולי 2011. נבדק ב-10 ביולי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ "Blackpool 2–1 Peterborough". BBC Sport. 14 באוגוסט 2011. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ^ "Brighton 2–2 Blackpool". BBC Sport. 20 באוגוסט 2011. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ^ "Blackpool 1–0 Millwall". BBC Sport. 5 בנובמבר 2011. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ "Ipswich 2–2 Blackpool". BBC Sport. 14 בינואר 2012. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ "Blackpool 2–1 Coventry". BBC Sport. 31 בינואר 2012. נבדק ב-22 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ^ 1 2 Lovejoy, Joe (5 בפברואר 2012). "Phillips boys strike as Blackpool come from behind to beat Cardiff". The Observer. נבדק ב-28 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  86. ^ אתר למנויים בלבד Ian Whittell, ‏Blackpool 1 Sheffield Wednesday 1: match report, The Telegraph, 28 January 2012
  87. ^ "Ollie hails king Kev". Blackpool Gazette. 23 ביוני 2012. נבדק ב-28 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ "Kevin Phillips stays on at Blackpool for another season". BBC Sport. 22 במאי 2012. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ 1 2 "Kevin Phillips & Stephen Dobbie join Crystal Palace on loan". BBC Sport. 31 בינואר 2013. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ Johns, Michael (4 בפברואר 2013). "Crystal Palace 2 – Charlton 1: Kevin Phillips keen on generation game". Daily Express. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ McKenna, Chris (8 בפברואר 2013). "Watford 2–2 Crystal Palace". BBC Sport. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  92. ^ Nunns, Hector (6 במרץ 2013). "Top 40: Goal machine Kevin Phillips aims to keep Ryan Giggs out of the record books". Daily Mirror. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ^ 0:1 על ווטפורד החזיר את קריסטל פאלאס לפרמייר ליג, באתר ‏מאקו‏, 27 במאי 2013
  94. ^ 1 2 Fletcher, Paul (27 במאי 2013). "Crystal Palace 1–0 Watford". BBC Sport. נבדק ב-28 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  95. ^ יזהר קישון, ‏התברג לצמרת: בגיל 40 קווין פיליפס שב לפרמיירליג בענק, באתר ערוץ הספורט, 27 ביולי 2013
  96. ^ "Kevin Phillips: Crystal Palace contract for veteran striker". BBC Sport. 20 ביולי 2013. נבדק ב-20 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  97. ^ "Phillips To Leave Palace". Crystal Palace FC. 31 בדצמבר 2013. נבדק ב-31 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  98. ^ Phillips, Kevin (3 בינואר 2014). "Kevin Phillips blogs on leaving Crystal Palace and finding a new club". Sky Sports. נבדק ב-5 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  99. ^ "Kevin Phillips Joins Leicester City". Leicester City F.C. 15 בדצמבר 2013. נבדק ב-15 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  100. ^ קווין פיליפס הודיע על פרישה, באתר וואלה!‏, 29 באפריל 2014
  101. ^ "Kevin Phillips: Leicester City striker announces retirement". BBC Sport. 28 באפריל 2014. נבדק ב-28 באפריל 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  102. ^ 1 2 "Leicester 1–0 Doncaster". BBC Sport. 3 במאי 2014. נבדק ב-3 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  103. ^ "Kevin Phillips retires: Leicester striker opts not to have another crack at the Premier League". Independent. 28 באפריל 2014. נבדק ב-27 במאי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  104. ^ "Kevin Phillips leaves Leicester City to become Derby County's No2". The Guardian. 17 בספטמבר 2015. נבדק ב-18 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  105. ^ "Gary on his backroom team". Stoke City. נבדק ב-26 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ "Gary Rowett sacked by Stoke City". Stoke Sentinel. נבדק ב-8 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  107. ^ "Kevin Phillips reacts as ex-Cats, Watford, Leicester City and Aston Villa striker named manager of South Shields". Shields Gazette. נבדק ב-16 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ "Kevin Phillips delivers verdict on South Shields' play-off defeat to Warrington Town and why he will 'shoulder most of the blame'". Shields Gazette. נבדק ב-28 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ^ 1 2 "Shields clinch title after 1-0 win at Whitby. Then left by mutual agreement". South Shields FC. נבדק ב-10 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  110. ^ "Kevin Phillips to leave South Shields FC". South Shields FC. נבדק ב-23 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ^ "Hungary 1 England 1". Match Summary and Report. www.englandfootballonline.com. 28 באפריל 1999. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  112. ^ "Netherlands 1 – 1 England". www.englandstats.com. 13 בפברואר 2002. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  113. ^ Rich, Tim (5 באוקטובר 2011). "Kevin Phillips: Family guy likes to be beside the sea – despite the drive". The Independent. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  114. ^ Taylor, Louise (28 בינואר 2022). "Kevin Phillips: 'I've waited a long time to be a manager – I want to do it right'". The Guardian. נבדק ב-25 בספטמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  115. ^ Jess Phillips [@jessphillips] (15 ביוני 2014). "My husbands cousin is the footballer Kevin Phillips, this is only footie related talk ever muttered at home. #willnotbeabletojoininforawhile" (Tweet) – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  116. ^ 1 2 "Player profiles: Kevin Phillips". Birmingham City F.C. אורכב מ-המקור ב-9 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  117. ^ Courtney, Barrie (22 במאי 2014). "England – International Results B-Team – Details". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation. נבדק ב-28 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ "Kevin Phillips – National Football Teams profile". National Football Teams. נבדק ב-28 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  119. ^ "Player info: Kevin Mark Phillips". englandstats.com. נבדק ב-28 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  120. ^ Ross, James M. (5 ביוני 2014). "Premier League & Football League Div 1 Leading Goalscorers 1993–2004". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). נבדק ב-24 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  121. ^ "Saint-Maximin voted North-East FWA Player of the Year". footballwriters.co.uk. 13 בינואר 2022. נבדק ב-30 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)


נבחרת אנגליה – יורו 2000

1 סימן • 2 ג. נוויל • 3 פ. נוויל • 4 קמפבל • 5 אדמס • 6 קיאון • 7 בקהאם • 8 סקולס • 9 שירר • 10 אואן • 11 מקמנמן • 12 סאות'גייט • 13 מרטין • 14 אינס • 15 בארי • 16 ג'רארד • 17 וייז • 18 בארמבי • 19 הסקי • 20 פיליפס • 21 פאולר • 22 רייט • מאמן: קיגן

אנגליהאנגליה
זוכי נעל הזהב האירופית
1968: אאוזביו • 1969: צ'קוב • 1970: מילר • 1971: סקובלאר • 1972: מילר • 1973: אאוזביו • 1974: יסאלדה • 1975: גיורגסקו • 1976: קאיפס • 1977: גיורגסקו • 1978: קרנקל • 1979: קיסט • 1980: ונדנברג • 1981: סלאבקוב • 1982: קיפט • 1983: גומש • 1984: ראש • 1985: גומש • 1986: ואן באסטן • 1987: קמטארו/פולסטר • 1988: קולאק • 1989: מתיוט • 1990: סאנצ'ס/סטויצ'קוב • 1991: פאנצ'ב • 1992: מקויסט • 1993: מקויסט • 1994: טיילור • 1995: אבטיסיין • 1996: אנדלאדזה • 1997: רונאלדו • 1998: מכלאס • 1999: ז'ארדל • 2000: פיליפס • 2001: לארסון • 2002: ז'ארדל • 2003: מקאיי • 2004: הנרי • 2005: הנרי/פורלאן • 2006: טוני • 2007: טוטי • 2008: כ. רונאלדו • 2009: פורלאן • 2010: מסי • 2011: כ. רונאלדו • 2012: מסי • 2013: מסי • 2014: כ. רונאלדו/סוארס • 2015: כריסטיאנו רונאלדו • 2016: סוארס • 2017: מסי • 2018: מסי • 2019: מסי • 2020: אימובילה • 2021: לבנדובסקי • 2022: לבנדובסקי
מלך השערים של הליגה האנגלית
הליגה הראשונה של הפוטבול ליג
(1889–1992) 		1889: גודל • 1890: רוס • 1891: סאות'וורת' • 1892: ג'. קמפבל • 1893: ג'. קמפבל • 1894: סאות'וורת' • 1895: ג'. קמפבל • 1896: ג'. ג'. קמפבל ובלומר • 1897: בלומר • 1898: ולדון • 1899: בלומר • 1900: גראטי • 1901: בלומר • 1902: סטל • 1903: רייבולד • 1904: בלומר • 1905: א. בראון • 1906: שפרד • 1907: יונג • 1908: וסט • 1909: פרימן • 1910: פרקינסון • 1911: שפרד • 1912: המפטון, הולי ומקלין • 1913: מקלין • 1914: אליוט • 1915: פארקר • 1920: מוריס • 1921: ג'. סמית' • 1922: וילסון • 1923: באקן • 1924: צ'דוויק • 1925: רוברטס • 1926: הארפר • 1927: טרוטר • 1928: דין • 1929: האלידיי • 1930: ווטסון • 1931: ורינג • 1932: דין • 1933: באוורס • 1934: באוורס • 1935: דרייק • 1936: ריצ'רדסון • 1937: סטיל • 1938: לוטון • 1939: לוטון • 1947: וסטקוט • 1948: רוק • 1949: מויר • 1950: ד. דייוויס • 1951: מורטנסן • 1952: רובלדו • 1953: ויימן • 1954: גלזארד • 1955: ר. אלן • 1956: לופטהאוס • 1957: צ'ארלס • 1958: ב. סמית' • 1959: גריבס • 1960: ויולט • 1961: גריבס • 1962: קרופורד וקיוון • 1963: גריבס • 1964: גריבס • 1965: מקאבוי וגריבס • 1966: אירווין והאנט • 1967: ר. דייוויס • 1968: בסט ור. דייוויס • 1969: גריבס • 1970: אסטל • 1971: ט. בראון • 1972: לי • 1973: רובסון • 1974: צ'אנון • 1975: מקדונלד • 1976: מקדוגל • 1977: גריי ומקדונלד • 1978: לטצ'פורד • 1979: וורטינגטון • 1980: בוייר • 1981: ארצ'יבלד וווית' • 1982: קיגן • 1983: בליסט • 1984: ראש • 1985: דיקסון וליניקר • 1986: ליניקר • 1987: ק. אלן • 1988: אולדרידג' • 1989: א. סמית' • 1990: ליניקר • 1991: א. סמית' • 1992: רייט
פרמייר ליג (1993–) 1993: שרינגהאם • 1994: קול • 1995: שירר • 1996: שירר • 1997: שירר • 1998: סאטון, דבלין ואואן • 1999: האסלביינק, אואן ויורק • 2000: פיליפס • 2001: האסלביינק • 2002: הנרי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: הנרי • 2005: הנרי • 2006: הנרי • 2007: דרוגבה • 2008: כ. רונאלדו • 2009: אנלקה • 2010: דרוגבה • 2011: ברבאטוב וטבס • 2012: ואן פרסי • 2013: ואן פרסי • 2014: סוארס • 2015: אגוארו • 2016: קיין • 2017: קיין • 2018: סלאח • 2019: אובאמיינג, מאנה וסלאח • 2020: ורדי • 2021: קיין • 2022: סלאח וסון • 2023: האלנד
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קווין_פיליפס&oldid=37422709"