שרה לוי-תנאי
שרה לוי תַּנָּאי (1910 – 3 באוקטובר 2005) הייתה כוריאוגרפית ומלחינה ישראלית, מייסדת ומנהלת להקת המחול "ענבל" ומחלוצות המחול בארץ. כלת פרס ישראל למחול לשנת 1973.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
שרה לוי-תנאי נולדה בירושלים להורים ממוצא תימני אשר עלו לארץ-ישראל בסוף המאה ה-19. היא התייתמה בגיל צעיר ונשלחה לבית היתומות בצפת, ולאחר מכן למוסד הילדים "שפיה", שם הכירה את התרבות המערבית. בתום שהותה במוסד נרשמה ללימודי גננות במכללת לוינסקי בתל אביב. לאחר לימודיה, עבדה כגננת בגן ילדים בשכונת שפירא בת"א והתגוררה בבית משפחת הסופר יהודה בורלא. בביתם גם נקבעה שנת הולדתה המשוערת. לשם עבודתה כגננת, חיברה והלחינה לוי-תנאי שירי ילדים ושירי משחק לילדים. רבים מחומרים אלו פורסמו על ידי מרכז הגננות כחוברת פדגוגית לגננות.
היא למדה משחק בסטודיו של צבי פרידלנד אך לא הצליחה להתקבל לאחד משני התאטראות הממוסדים בתל אביב. "לא התקבלתי לתיאטרון הבימה ואף לא בתיאטרון האהל", סיפרה לימים. "הדבר הכאיב לי מאוד וחשתי כי נדחיתי רק בגלל היותי מזרחית בעלת מבטא מזרחי". [1] בסטודיו הכירה שרה את ישראל תנאי, ונישאה לו בשנת 1935. לאחר אכזבתה מן הנסיונות להתקבל לתיאטרון העברי, נסעה בשנת 1938 ללונדון, שם ניסתה להתקבל כשחקנית והופיע כזמרת. היא שבה לארץ-ישראל לאחר כחצי שנה.
את צעדיה הראשונים במחול החלה ככותבת וכבמאית של טקסים ומסכתות עבור קיבוצים ומושבים, במקביל לעבודתה כגננת. לצד כתיבה והלחנה של שירים למופעים, ביימה גם מחולות לטקסים אלו. בין מופעים אלו ניתן לציין את "שיר השירים" בקיבוץ רמת הכובש ואת "מגילת רות" (1947) ו"בראשית" (1950) בקיבוץ משמר השרון. [2]
בשנת 1949 החלה לוי-תנאי לעבוד עם קבוצה של נערים ונערות בני העדה התימנית. המפגשים נערכו במבנה בית הספר "כרמל". הנערים התנסו בקבוצה במשחק, תנועה וכדומה. מתוך קבוצה זו צמח דור הרקדנים הראשון של להקת "ענבל", אשר מנה כשבעה נערים. הלהקה החלה לעבוד באופן מסודר בשנת 1950 וכונתה "הלהקה המזרחית של שרה לוי". הלהקה הופיעה במושבים, קיבוצים ובישובים אחרים בארגונה של המרכז לתרבות של ההסתדרות. לאחר הופעה בכנס מחולות העם בדליה בשנת 1954, זכתה הלהקה לתמיכה כספית וארגונית של "קרן נורמן" (בעתיד "קרן תרבות אמריקה-ישראל"), שאיפשרה לה ליצור בתנאים טובים ואף להרחיב את מספר חברי הלהקה ל-12.
התגובות לעבודתה של לוי-תנאי הייתה מעורבת. רבים זילזלו בעבודתה וראו בה פולקלור מזרחי. עם זאת, נבחרה "ענבל" לייצג את ישראל בעולם. בשנים 1957-1959 יצאה הלהקה לסיבובי הופעות בצפון אמריקה ובאירופה.
לוי-תנאי הייתה המנהלת האומנותית של להקת "ענבל" במשך ארבעים שנה וזכתה עמה להצלחה רבה, הן בארץ והן בסיבובי ההופעות בעולם. היא כתבה יצירות מחול רבות המשלבות מוטיבים תנ"כיים, יהודיים-מסורתיים וחלוציים, כולל מוטיבים מעדות ישראל השונות ובראשן יהדות תימן. בין יצירותיה הידועות: "חתונה תימנית" ו"הבא לי גורל". ביצירותיה ל"ענבל" עבדה לוי-תנאי בשיתוף פעולה פורה עם המנהל המוזיקלי ומלחין הבית של הלהקה, עובדיה טוביה.
כתבה והלחינה שירים ויצירות מוזיקליות לריקודים, בייחוד נודע שירה "אל גינת אגוז". כתבה גם שירים לילדים כמו "ליצן קטן נחמד" ו"באנו חושך לגרש".
שרה לוי-תנאי זכתה בפרס אהרונוביץ וקיבלה את פרס אנגל לשנת 1956. בשנת 1970 זכתה בפרס מילוא על בימוי "אחותי כלה" ופועלה הכללי באמנות התיאטרון.[3] בנוסף זכתה בפרס משה הלוי לאמנות הבמה בשנת 1984 ובפרס ההסתדרות ע"ש יהודה שרת בשנת 1986. בשנת 1988 הוענק לה אות יקיר העיר תל אביב-יפו.
נקברה בחלקת האומנים בבית העלמין ירקון בפתח תקווה.
לקריאה נוספת [עריכה]
- גילה טולידאנו, סיפורה של להקה, שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל, תל אביב: רסלינג, 2005.
- הערך "לוי-תנאי, שרה", בתוך 'נשים בישראל: לקסיקון', עמ' 87, עם עובד בשיתוף ירחון נעמ"ת, 1991.
- "מאה לשרה", תיאטרון 33, עמ' 133-73.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- גילה טולדנו, שרה לוי-תנאי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- נפטרה שרה לוי תנאי, באתר ynet, 3 באוקטובר 2005
- תולדות חייה, באתר העמותה למורשת הזמר העברי
- האזנה לשירי שרה לוי-תנאי באתר זמרשת
- תקליטור משירי שרה לוי תנאי מטעם העמותה למורשת הזמר העברי
- גיורא מנור, הפעמון של "ענבל": ראיון עם שרה לוי-תנאי, דבר, 4 במאי 1973, המשך
- ירון מרגולין, "נופי שרה ומחולותיה"
הערות שוליים [עריכה]
- ^ טולידאנו, גילה, סיפורה של להקה, שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2005, עמ' 21.
- ^ שם, עמ' 20.
- ^ הוענקו פרסי "מילוא", דבר, 15 בפברואר 1970.
