שרה לוי-תנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרה לוי-תנאי

שרה לוי תַּנָּאי (19102 באוקטובר 2005) הייתה כוריאוגרפית ומלחינה ישראלית, מייסדת ומנהלת להקת המחול "ענבל" ומחלוצות המחול בארץ. כלת פרס ישראל למחול לשנת 1973.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה לוי-תנאי נולדה בירושלים להורים ממוצא תימני אשר עלו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19. היא התייתמה בגיל צעיר ונשלחה לבית היתומות בצפת, ולאחר מכן למוסד הילדים "שפיה", שם הכירה את התרבות המערבית. בתום שהותה במוסד נרשמה ללימודי גננות במכללת לוינסקי בתל אביב. לאחר לימודיה, עבדה כגננת בגן ילדים בשכונת שפירא בתל אביב והתגוררה בבית משפחת הסופר יהודה בורלא. בביתם גם נקבעה שנת הולדתה המשוערת.

לשם עבודתה כגננת, חיברה והלחינה לוי-תנאי שירי ילדים ושירי משחק לילדים. רבים מחומרים אלו פורסמו על ידי מרכז הגננות כחוברת פדגוגית לגננות. היא למדה משחק בסטודיו של צבי פרידלנד אך לא הצליחה להתקבל לאחד משני התאטראות הממוסדים בתל אביב. "לא התקבלתי לתיאטרון הבימה ואף לא בתיאטרון האהל", סיפרה לימים. "הדבר הכאיב לי מאוד וחשתי כי נדחיתי רק בגלל היותי מזרחית בעלת מבטא מזרחי".‏[1] בסטודיו הכירה שרה את ישראל תנאי, שעלה לארץ בגפו מאירופה ב-1933,‏[2] ונישאה לו ב-1935. ישראל תנאי, שכיהן לימים כמנכ"ל הארגוני של הסתדרות המורים, נפטר ב-1963, בגיל 52.‏[3]

לאחר אכזבתה מן הניסיונות להתקבל לתיאטרון העברי, נסעה בשנת 1938 ללונדון, שם ניסתה להתקבל כשחקנית והופיעה כזמרת. היא שבה לארץ ישראל לאחר כחצי שנה.

כתיבה ובימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את צעדיה הראשונים במחול החלה ככותבת וכבמאית של טקסים ומסכתות עבור קיבוצים ומושבים, במקביל לעבודתה כגננת. לצד כתיבה והלחנה של שירים למופעים, ביימה גם מחולות לטקסים אלו. בין מופעים אלו ניתן לציין את "שיר השירים" בקיבוץ רמת הכובש ואת "מגילת רות" (1947) ו"בראשית" (1950) בקיבוץ משמר השרון.‏[4]

כתבה והלחינה שירים ויצירות מוזיקליות לריקודים, בייחוד נודע שירה "אל גינת אגוז". כתבה גם שירים לילדים כמו "ליצן קטן נחמד" ו"באנו חושך לגרש".

להקת ענבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות להקת ענבל, 1956
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – להקת ענבל

בשנת 1949 החלה לוי-תנאי לעבוד עם קבוצה של נערים ונערות בני העדה התימנית. המפגשים נערכו במבנה בית הספר "כרמל". הנערים התנסו בקבוצה במשחק, תנועה וכדומה. מתוך קבוצה זו צמח דור הרקדנים הראשון של להקת "ענבל", אשר מנה כשבעה נערים. הלהקה החלה לעבוד באופן מסודר בשנת 1950 וכונתה "הלהקה המזרחית של שרה לוי". הלהקה הופיעה במושבים, קיבוצים ובישובים אחרים בארגונה של המרכז לתרבות של ההסתדרות.

לאחר הופעה בכנס מחולות העם בדליה בשנת 1954, זכתה הלהקה לתמיכה כספית וארגונית של "קרן נורמן" (בעתיד "קרן התרבות אמריקה-ישראל"), שאִפשרה לה ליצור בתנאים טובים ואף להרחיב את מספר חברי הלהקה ל-12. התגובות לעבודתה של לוי-תנאי היו מעורבות. רבים זלזלו בעבודתה וראו בה "פולקלור מזרחי". עם זאת, נבחרה "ענבל" לייצג את ישראל בעולם. בשנים 19571959 יצאה הלהקה לסיבובי הופעות בצפון אמריקה ובאירופה.

לוי-תנאי הייתה המנהלת האמנותית של להקת "ענבל" במשך ארבעים שנה וזכתה עמה להצלחה רבה, הן בארץ והן בסיבובי ההופעות בעולם. היא כתבה יצירות מחול רבות המשלבות מוטיבים תנ"כיים, יהודיים-מסורתיים וחלוציים, כולל מוטיבים מעדות ישראל השונות ובראשן יהדות תימן. בין יצירותיה הידועות: "חתונה תימנית" ו"הבא לי גורל". ביצירותיה ל"ענבל" עבדה לוי-תנאי בשיתוף פעולה פורה עם המנהל המוזיקלי ומלחין הבית של הלהקה, עובדיה טוביה.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי-תנאי נקברה בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון.

לחניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זמירות; בעריכת שלמה קפלן, אבנר בהט, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל – מרכז לתרבות ולחינוך ('הספרייה למוסיקה ע"ש נסימוב', 226), 1972. (התוכן: פסוקי דזמרה; בלדות; משירת ספרד; רועים; שעשועים ומהתלות; משירי ביאליק; שירי ילדים; שירים לקולות)
  • שאו זמרה; מבוא, עריכה ותיווי: אבנר בהט; עיצוב גרפי: אריאלה רייזמן (ניידט), ישראל: ענבל – תיאטרון מחול מרכז אתני רב תחומי; עמותת אעלה בתמר, תשע"ב 2012.‏[7] (כל שיריה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך "לוי-תנאי, שרה", בתוך 'נשים בישראל: לקסיקון', עמ' 87, עם עובד בשיתוף ירחון נעמ"ת, 1991.
  • "מאה לשרה", תיאטרון 33, עמ' 133-73.
  • גיורא מנור, דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי-תנאי, תל אביב: תיאטרון-מחול ענבל, תשס"ב 2002.
    • ירון מרגולין, "מחולות מן האולימפוס", עמ' 122 ואילך.
  • גילה טולידאנו, סיפורה של להקה: שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל, תל אביב: רסלינג, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גילה טולידאנו, סיפורה של להקה: שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל, תל אביב: רסלינג, 2005, עמ' 21.
  2. ^ גילה טולידאנו, שרה לוי-תנאי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  3. ^ ישראל תנאי, דבר, 16 ביולי 1963 (נקרולוג).
  4. ^ טולידאנו, סיפורה של להקה (2005), עמ' 20.
  5. ^ חולקו פרסים ע"ש י. אהרונוביץ: לש. צמח ש. לוי-תנאי ש. גוטמן וכפר עין-הוד, דבר, 7 ביוני 1957, המשך.
  6. ^ יעקב העליוןפרסי מילוא, מעריב, טור אחרון, 10 בפברואר 1970; הוענקו פרסי "מילוא", דבר, 15 בפברואר 1970.
  7. ^ אדווין סרוסיהמוסיקה התימנית האירופית של שרה לוי תנאי, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012.