תינגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של טום לובאק בו תינגול נלחם בבולדוג.

תינגול. דמות ביצירת הפנטזיה של ג'.ר.ר. טולקין, הסילמריליון. מאבות העלפים, ומלך דוריאת שבבלריאנד. היה מלכם העליון של הסינדאר, עלפי הטלרי, שלא השלימו את מסעם לואלינור, ארץ הואלאר. בקווניה, שפת הנולדור, נקרא אלווה סינגולו, ופשר שמו הוא, אפור הגלימה, משם הופנה בשפת הסינדאר לשמו אלו תינגול.

הוא ניעור יחד עם שאר אבות העלפים באגם קויוויינן שבמזרח הארץ התיכונה, יחד עם אחיו אולווה ואלמו, והשתייך לשלישי מבין שלושת שבטי העלפים, הטלרי. נתמנה לנציג הטלרי שלקח אתו אורומה הואלא - לאחר שגילה את העלפים - כדי לראות את אמאן, הממלכה הברוכה, יחד עם פינווה נציג הנולדור, ואינגווה, שייצג את הוניאר. כשחזה תינגול בתפארת הואלאר וזוהר שני העצים, נמלא התפעמות ופליאה, כיוון שכן, שכנע את אחיו הטלרי שיצאו למסע הגדול לאמאן. כך הגיעו לבלריאנד יחד עם הנולדור, והשתקעו זמנית ביער נלדורת ורגיון. בזמן ישיבתם שם, היה תינגול יוצא רבות למושבות הזמניים של הנולדור בבלריאנד, כך אירע שפעם נקלע לבדו ליער נאן אלמות, שם חזה במליאן המאיא, ונמלא אהבה אליה, ושכח את אנשיו שהמתינו לו.

כשלא חזר תינגול נטל אחיו אולווה את שבט מנהיגות הטלרי, אך רבים מהם, שלא רצו להפרד ממלכם, נשארו לחפשו. כאשר יצאו תינגול ומליאן מהיער הכירו בו העלפים שנותרו בבלריאנד כמלכם. בתום העידן הראשון לשבי מלקור, נולדה לתינגול ממליאן בתו היחידה, לותיין, שהייתה היפה מכל ילדי אילובאטר. כאשר נסתיים העידן השני לשבי מלקור, ומליאן אמרה לתינגול שלא לנצח ישכון שלום בארדה, נועץ תינגול בגמדאים שבבלגוסט אשר בהרים הכחולים, והם בנו לו, תמורת פנינים מבאלאר שנתן להם, אותם קיבל מקירדאן, משכנות כמנהג עמם, חצובים בתוך הסלע, ושמם נקרא, מנגרות. לאחר מכן גייסם גם כדי שיחשלו לו כלי זיין.

כאשר שב מלקור לבלריאנד, נתרבו האורקים בצינוקי אנגבאנד, ממלכת מלקור, ויצאו ותקפו את תינגול ובני עמו, ובעזרת דנתור העלף וקירדאן הצליח להודפם במחיר כבד. אז אסף תינגול את בני עמו ביער נלדורת ורגיון, ומליאן נעזרה בכוחה ויצרה את מחגורת מליאן שמנעה מכל מי שהוא לעבור בגבול ארצו, שנקראה מאז, דוריאת. הוא אף לא פתח את שערי ארצו לנולדור ששבו מאמן, פרט לבני פינארפין אחי פיאנור (פינרוד וגאלאדריאל), שכן איארוון בתו של אולווה אחי תינגול הייתה אמם, והם לא השתתפו בטבח השארים שטבחו הנולדור בטלרי ממערב ים.

מאות שנים שגשגה ממלכתו של תינגול עד לבואו של ברן בן באראהיר האדיר, שחצה את מחגורת מליאן בזכות גורלו הייחודי, וביקש את יד בתו, לותיין. תינגול, שלא אבה שבן תמותה ישא את בתו הטיל עליו משימה שאין להשיגה, כתנאי לנישואיו עם בתו - שיביא לו אחד מהסילמארילי שגזל מורגות. אולם, לאחר שברן הצליח במשימה, תינגול התפייס עמו, וברן אף הציל את חייו במרדף אחרי קארכארות הנורא זאב השאול של מורגות, ותינגול שינה את דעתו על בני אדם, ואף התיר את כניסתו של טורין טורמבאר בן הורין לארצו.

בשנת 505 לעידן הראשון, כאשר שוחרר הורין אבי טורין משבי מורגות, עבר בנארגותרונד החרבה, מעוזו לשעבר של פינרוד, ולקח משם את זהבו המקולל של גלאורונג הדרקון. הוא הביאו לתינגול כתשורה של שגידל את בנו - טורין. אך קללת הזהב נפלה על תינגול, ועם השפעתו המכרסמת של הסילמאריל החליט לזמן את גמדאי נוגרוד שהיו בקשרי מסחר אתו, לשבץ את האבן המאירה בענק הגמדאים שנלקח מאוצר גלאורונג, הוא הנאוגלמיר. אולם תאוותם של הגמדאים ניצתה, והם רצחו את תינגול כדי לזכות בסילמאריל. סוף דבר ברן ארב להם והרגם, והחזיר את הסילמריל לרשותו. מסופר שלאחר מותו של תינגול עזבה מליאן את דוריאת, וחזרה לואלינור אשר מעבר לים.