בני לילית (הארץ התיכונה)

בני הלילית (Elves, או אלפים או עלפים) הינם אחד הגזעים הבדיוניים המופיעים בארץ התיכונה - עולם הפנטזיה של ג'ון רונלד רעואל טולקין. ההיסטוריה של בני הלילית מתוארת ברובה בסילמריליון, ומוזכרת בספרי שר הטבעות.

בני הלילית של טולקין שונים באופן משמעותי מבני הלילית של הפולקלור הקדום כמו גם מאלו של הפנטזיה המודרנית. בני הלילית של טולקין היו אנושיים למדי, אך לא נפוּלים. את עצמם כינו בני הלילית "קְוֵנְדִי" ("הדוברים"), לאור העובדה שבעת בריאתם היו היחידם בעלי מתת הדיבור.

היסטוריה

בספריו של טולקין, בני הלילית נוצרו בשנת הוואלאר 1050 לבריאת העצים.

עם המן, נוצרו שני ריכוזים עיקריים של בני הלילית: הראשון של הנותרים מאחור בבלריאנד והשני של העוקרים לוואלינור. במקומות בהם התגוררו, הקימו בני הלילית ערים ושגשגו.

אחר התעוררות בני הלילית הם התאספו ונתחלקו לשלוש סיעות עיקריות : הוואניאר, נולדור והטלרי. מלקור גילה אודות בואם בטרם הואלאר, ונהג לתפוס בני לילית ולעוותם ליצורים אפלים, אורקים. כאשר בני הלילית נתגלו על ידי הואלא אורומה יצאו הואלאר להגנתם. מלקור הוכנע והושם במעצר. הואלאר הזמינו את בני הלילית להצטרף אליהם בואלינור, ממלכתם המוגנת אשר באמאן.

שליחים של בני הלילית יצאו במלאכות לאמאן. בחוזרם דברו השליחים אודות אור העצים וחוכמת הואלאר והאיצו בבני עמם לצאת לאמאן. לא כל בני הלילית יצאו למסע ומספר קבוצות כגון: האבארי והטלרי. אחרים כגון נולדור עברו לאמאן.

בתחילת העידן הראשון זכו בני הלילית לניצחון מפואר בקרב דאגור אגלארב ובמשך מאות שנות שמש הטילו מצור על אנגבאנד. בשנות השלום בנו בני הלילית את ממלכותיהם בבלריאנד וחזו בכניסת שלושת בתי בני האנוש לתוך בלריאנד. שלוותם הופרה בקרב הלהבה הפתאומית, שבו הנחיל מלקור תבוסה מרה לבני הלילית. קטלנית עוד יותר הייתה תוצאת קרב אין-ספור הדמעות.

מאוחר יותר, למדו בני פאנור כי הסילמריל אשר בֶּרֶן בן האדם לקח מיד מלקור, היה בידי אלווינג, נכדתו. בנסיון להשיג את הסילמריל תקפו האחים את ארברניאן, ממלכתם של אלווינג ואארנדיל, וטבחו בבני לילית רבים. קריאה בהולה לעזרה יצאה לאמאן, ואלו נענו. הקרב האחרון במלחמות בלריאנד, מלחמת החרון, הביא לתבוסתו של מלקור ותחילת העידן השני, אך גם לטביעת בלריאנד.

בעידן השני עשו את דרכם בני לילית רבים חזרה לוואלינור והאֵדָאִין (בני האנוש שלחמו במלקור) עקרו לנומנור. כמו כן, קמו בארץ התיכונה מספר ממלכות של בני לילית.

בימי קלברימבור הופיע סאורון בארגיון. בעבר שירת סאורון את מלקור, אך עם מפלת אדונו נכנס למחבוא. משחלפו כ־1,000 שנים, צץ סאורון בממלכת בני הלילית, והוא מחופש לאֶנָּאתָר, אדון המתנות. סאורון כבש את כל אריאדור למעט ימלאדריס, היא ריוונדל, אשר הקים אלרונד, מפקד בצבא גיל-גאלאד, כמחסה לניצולי ארגיון. עם בוא הסיוע נופצו צבאות סאורון וסאורון ברח למזרח הארץ התיכונה. מלך נומנור האחרון, אר־פאראזון, יצא להלחם בסאורון, והצליח לתפוס אותו. סאורון נלקח כשבוי לנומנור. שם השחית את מוח המלך, וגרם לו להפר את איסור הולאר על בני נומנור לבוא לאמאן. עונש הואלאר היה חמור, ונומנור הושקעה. מעטים מבני נומנור, חברי סיעת הנאמנים, ניצלו מהאסון ויצאו לארץ התיכונה.

אחר מפלת נומנור והקמת ממלכות נומנור הגולות בארץ התיכונה שב סאורון למורדור. בשנת 3429 שיגר מתקפה קשה על גונדור, ובשנה העוקבת הוקמה הברית האחרונה בין בני האדם לבני הלילית. במסגרת קרבותיה נצחה הברית את סאורון וכחותיו, אך גיל-גאלאד ואלנדיל, ראש סיעת הנאמנים, נהרגו. בתום הקרבות החל העידן השלישי של ארדה, ובני לילית רבים עזבו את הארץ התיכונה.

בהיסטוריה של בני הלילית, העידן השלישי סימן יותר מכל את העזיבה הסופית של הארץ התיכונה. לכל אורכו נדדו בני לילית רבים לוואלינור; מספר בני הלילית היה מועט וממלכותיהם מצומצמות ומנתוקות.

לבקשת גלדריאל זומנה המועצה הלבנה, מועצת קוסמים ובני לילית ידועים, בשנת 2463. ועל סמך תגליתו של גנדאלף כי בעל האוב הוא הוא סאורון, פעלה המועצה לגירושו מדול גולדור. בשנת הגירוש (2941) נערך קרב חמשת הצבאות, בו לקחו חלק בני לילית בהבסת צבא אורקים מהרי הערפל. בשנת 3018 נערכה מועצת אלרונד, ובה נקבע מסלול הפעולה להשמדת הטבעת האחת, אשר נתגלתה זה עתה.

מספר שנים אחר תום מלחמת הטבעת, עזבו אחרוני בני הלילת את הארץ התיכונה ומי שלא עזב נכחד.

מאפיינים

בני הלילית מתוארים בתור הנאווים והחכמים מכל ילדי אילובטר. הם ידועים כאוהבי האומנות (בעיקר שירים, אותם זמרו בקולם היפה). חושי בני הלילית (בעיקר הראייה והשמיעה) וחוסנם הגופני עולים על זה של בני האנוש. הם גבוהים מבני האדם ותנועותיהם חינניות יותר. בדר"כ עיניהם מתוארות כאפורות בגון הים, אך תועדו מקרים יוצאי דופן. המאפיין המרכזי שלהם הוא האל־מוות: בני הלילית אינם מזדקנים או נתפסים לחולי. להם גם היכולת להרפא מפצעי אנוש, אשר היו הורגים בני אדם.

החיבה הקלישאית המיוחסת לבני הלילית ליערות וקשתות הינה במידה רבה טעות, הנובעת מהעובדה כי הדמות המייצגת הבולטת ביותר של בני הלילית בספרי שר הטבעות היא זאת של לגולס בן תרנדואיל, קַשָת ושוכן יעראופל. מסע אחוות הטבעת ללוריין, שם בני הלילית חיים על עצי המֶלוֹרְן ונושאים קשתות, הרחיב תפישה מוטעית זאת. מיצירותיו השונות של טולקין נודע כי בני הלילית עשויים באותה המידה לשכון במערות (נארגותרונד), ערי מבצר (גונדולין), ואף לשכון בערי-נמל ליד החוף; והנולדור היו ידועים גם בחרבותיהם וחניתותיהם האדירים, מלבד קשתות.

כמו כן, אין דיון מפורש בנדון האוזניים המחודדות בשר הטבעות או הסילמריליון. ידוע כי לבני הלילית של טולקין אכן היו אוזניים מחודדות רק ממכתביו של טולקין ופסקה ב"אטימולוגיות". עדיין, שיקולים פרקטיים הכוללים מספר מקרים בהם בני אדם החשבו בטעות לבני לילית, מוכיחים כי חידוד האוזן היה עדין ומתון, בניגוד לאוזני בני הלילית הארוכות והצרות המופיעות בהפקות אנימה שונות ותרבות הפנטזיה המודרנית.

רוב בני הלילית בארץ התיכונה בתקופת שר הטבעות היו כסופי־שיער. באופן כללי, בני הלילית משבט הואניאר היו זהובי שיער ונחשבו לנאים ביותר. בני לילית משבט הנולדור היו כהי או שחורי־שיער. הטלרי מתוארים ככסופי שיער, כגון קלבורן, תינגול וקירדאן.

קישורים חיצוניים

• אלפים באנציקלופדיה של ארדה