ולאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ולאר (Valar) (ביחיד: ולא) הן ישויות בעולם המיתולוגי שיצר ג'ון רונלד רעואל טולקין. ישויות אלה, הן 14 הארכי-מלאכים אשר נשלחו על ידי אילובטר לעצב את הארץ התיכונה. הולאר, יחד עם משרתיהם המיאר, מהווים את האיינור.

מקורם של הוולאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילובטר יצר בכח מחשבתו ישויות מופשטות בשם "איינור" (Ainur) (וביחיד אינו), ופירוש שמם הוא "הקדושים". כל אחד מהם נוצר מחלק אחר במחשבתו של ארו, ומשם נבעו כוחותיו, אך למלקור היה חלק בכל כוחות האיינור. לאחר מכן כינס אילובטר את האיינור והשמיע להם מנגינה גדולה ושמיימית. למנגינה זו נשזרו קולותיהם של האיינור כולם וכך ביחד, ללא ידיעתם, חזו את העולם הגשמי שנקרא "ארדה". אילובטר הראה לאינור את החזון שיצרו, ורבים מהם נמשכו ליצירתם ורצו לחזות בהתגשמותה. היו שבחרו להישאר עם אילובטר, אך חלקם, ביניהם כמה מהאדירים שבהם וכאלה שהשפיעו יותר מכל על מנגינת האיינור, ירדו לעולם הגשמי והחלו בבניית החזון שראו. האינור שבחרו לרדת לעולם נקראים ולאר ומיאר. הולאר היו הראשיים. על אף שהמונח ולאר מתייחס לרוב לכלל הישויות מסוג זה, שהם 14 במספרם, הוא, למעשה, אך שמם של שבע הישויות הזכריות. וליר (Valier) הוא שמן של שבע הישויות הנקביות.

הוולאר מכונים גם "מוסדות הארץ" והם שוכנים ביבשת המערבית בעולם טולקין- אמן (Aman). היבשת הייתה המערבית ביותר בעולם עוד כשזה היה שטוח. כאשר העולם התעגל, אבדה אמן מיצורי-זדון ובני-תמותה ורק גזע העלפים יודע את הדרך לשם.

מנווה (Manwe)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנווה הוא העליון בוולאר ומלכם. הוא אחיו של מלקור, הולא המודח אשר מהווה שורש כל רע, ואף על פי כן הוא גם אויבו הגדול. בעוד שמלקור קיבל את רוב המינחות מאילובטר והיה אדיר מכל הולאר, מנווה היה חביב אילובטר והבין את מחשבותיו טוב מכולם, ולכן קיבל ממנו את המלוכה על העולם. מנווה שולט בשמים ובאוויר ומשרתיו העיקריים הם ה"העיטים" הגדולים (באנגלית הם נקראים כך - The Eagles, ולמרות שהמונח מתייחס גם לנשרים, מדובר בעיטים), אשר אבותיהם הקדומים היו רוחות אלוהיות בדמות עיטים. יחד עם רעייתו ורדה הוא חי על טניקווטיל הלבן, הגבוה שבהרי העולם, שנמצא בארץ אמן. כאשר ורדה יושבת לצידו מסוגל מנווה להרחיק ראות לכל מקום ברחבי העולם. מכונה סולימו (Sulimo), "אדון נשימתה של ארדה".

אולמו (Ulmo)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולמו הוא אל המים ומקורותיהם, המעיינות והאגמים, הימים והאוקיינוסים. עוד בטרם נברא העולם היה אולמו חבר קרוב של מנווה; יחד הם העלו את מחשבת הגשם והאידוי. כשאולמו עולה על פני היבשה הוא מתואר כגל כביר ונורא, בעל קסדה ירוקה, אך הוא ממעיט לבוא ביבשה ומעדיף לנוע במעמקי הימים. למרות שהוא נורא מראה, קולו של אולמו הוא אדיר ומלא קסם המעורר כיסופים והשתוקקות אל הים, ונאמר עליו על ידי ארו שהוא הגדול במנגינה בקרב הולאר. הוא נודע כידידם של העלפים וכאחד הוולאר האהובים עליהם, והוא נהג להשגיח עליהם גם כאשר שהו בארץ התיכונה.

אולה (Aule)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולה הוא אל האדמה וחומריה ומלאכות המתכת והאבן, וחי במעמקי האדמה של ארץ אמן. הוא בעלה של יבנה וחבר קדום של מנווה ואולמו. יצר את שבעת אבות הגמדאים ללא רשותו של אילובטר אך לבסוף חמל עליו אילובטר ונתן לשבעה לחיות ולהתרבות. בלשון הגמדאים שמו מהל (Mahal).

אורומה (Orome)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורומה הוא אל הציד והטבע. הוא אחי נסה ובעלה של ונה. סוסו, הצחור ביום והכסוף בלילה, הוא נהר (Nahar), בעל פרסות הזהב. הוא מאלף צבאות של בעלי חיים, ביניהם כלבי ציד, על-מנת ללחום נגד יצירי הזדון, ובידו קרן המכונה ולרומה, "תרועת הולאר". יערותיה של יבנה הם המקומות האהובים עליו. אורומה הוא אשר גילה את העלפים כאשר ניעורו תחת הכוכבים, ליד אגם קוויוינן (Cuivinen), "מימי ההתעוררות"; ואז סיפר זאת לשאר הוולאר. הוא מכונה גם אלדרון (Aldaron), "שר היערות".

מנדוס (Mandos)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדוס הוא אחד הפאנטורי (Feanturi), אדוני הנשמות. השם מנדוס הוא שם מקום משכנו - אולמות ההמתנה, עולם המתים. שמו האמיתי של הולא הוא נמו (Namo), "השופט"; אך שם זה נשכח. בנוסף יש לו גם שם קדום, נורופנטור, אך לעלפים היה קשה להגותו ולכן נשכח גם הוא. הוא אחי לורין וניינה, ובעלה של וירה. אחראי על נשמות המתים: העלפים נאספים לאולמות מנדוס לזמן-מה, ואילו בני האדם אך מבקרים שם ונשפטים, ומיד יוצאים מגבולות העולם. נמו הוא בעל ידע מוחלט על ההיסטוריה ועל המאורעות העתידים להתרחש (חוץ מהדברים שאילובטר רוצה להסתיר). נמו יחרוץ את גורלות הוולאר, אבל מנווה יחרוץ את שלו.

לורין (Lorien)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורין אף הוא אחד הפאנטורי (Feanturi). הוא אל החזיונות והחלומות, וכל העולם הקוסמי. שמו האמיתי הוא ירמו (Irmo), "המשתוקק", אך הוא נשכח. בנוסף היה לו גם שם קדום, אולופנטור, אך גם הוא נשכח. השם לורין הוא שם משכנו של הולא - ארץ הגנים הנאים ביותר בעולם - מדרום לוולינור, שם נמצא גם המזור והמרפא. הוא אחי מנדוס וניינה, ובעלה של אסטה. בארץ התיכונה שמעו הננדור, עדת עלפי-יערות שלא יצאו לארץ ולינור, מפי עלפי הנולדור על-אודות ארץ לורין ועל ירמו, ועל-כן השתמשו בשם "לורין" כשמו של היפה ביערות הארץ התיכונה, למרגלות הרי הערפל; שם מלכו תחילה בני-הזוג אמרות ונימרודל, ואחרי מותם האדון קלבורן והגבירה גלדריאל.

טולקאס (Tulkas)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולקאס הוא גיבור במסורת הרקולס. הוא שש לקרב ולמלחמה וכוחו הפיזי עצום (מול פני מלקור, השטן, הוא צוחק). מסופר כי אינו זקוק לסוס, כי הוא מהיר ממנו, וזרועותיו הן נשקו. מתואר כבעל עור חכליל ושערותיו וזקנו זהובים. טולקאס הוא בעלה של נסה. מבין כל הולאר, הוא בא אחרון אל העולם, כרוח כבירה ונוראה הצוחקת ומבעיתה, אשר הבהילה את מלקור, וגרמה לו להפסיק את המלחמה הראשונה שלו, להימלט ולהיסתתר למשך זמן-מה במחוזות מרוחקים מן העולם. מכונה גם אסטלדו (Astaldo), הנועז.

הולייר (Valier)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולייר הם ישויות הולאר אשר עוצבו כנקבה.

ורדה (Varda)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורדה, וליית הכוכבים וכל מרחבי היקום (היא מכירה את כל מחוזותיו). היא בת זוגו של מנווה ועל כן מלכת הולייר. כאשר מנווה יושב לצידה מסוגלת ורדה לשמוע כל דבר, ממעמקי המים ועד לכוכבים. ורדה, היא השנואה ביותר על מלקור, מבין כל הולאר, וממנה הוא מתיירא. התנבא כי רק לאחר מלאכתה הגדולה, יצירת הכוכבים הכבירים ביותר, יתעוררו העלפים לעולם, מה שאכן קרה. היא מתוארת כיפה מכול, אף יפה מונה (Vanna) בעצמה; ואורו של אילובטר נוגה מפניה, ובו טמון כל כוחה. כינויה, "הנשגבת", נובע משמה שלה, אף על פי שפירושו המילולי הוא "המושלת". מכונה גם אלנטרי (Elentary) או אלברת' (Elbereth), "מלכת הכוכבים".

יבנה (Yavana)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יבנה היא אם כל הצומח. היא בת זוגו של אולה ואחות ונה. פשר שמה הוא "המעניקה", אך יש המפרשים זאת "מעניקת הפירות / היבול". מכונה גם קמנטרי (Kementary), מלכת האדמה. מסופר כי בעקבות יצירת הגמדאים של אולה יצרה יבנה את האנטים (רועי-העצים). היא מתגוררת על אזלוהר (Ezellohar), התל הירוק שמול שערי עיר הפעמונים ולמר (Valmar), עיר הוולאר והמיאר. יבנה היא האחראית לבריאת המאור השני של העולם - שני עצי האור הקדושים שצמחו על התל הירוק: טלפריון הכסוף, מפרחו נוצר הירח; ולאורלין הזהובה, שמפריה נוצרה השמש.

ניינה (Nienna)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניינה היא וליית הצער והאבלות, וכן השירה היגונית והקינות על פצעיו של העולם. עם זאת, היא גם וליית הנחמה והחמלה, ואת העצב והצער יכולה להפוך לחוכמה. ניינה היא אחותם של מנדוס ולורין. פשר שמה "המתאבלת" או "עלמת כל הדמעות".

קול שירתה של ניינה אדיר ודמעותיה, הגדושות בצער, הן כוח מרפא. נראה שמלבושה נגזר גם הוא ממנהגי אבלות ובפעם אחת בסילמרליון היא מתוארת כעוטת ברדס אפור. מקום משכנה במערב אמן, בגבולות העולם, וחלונות ביתה משקיפים אף מעבר לחומות העולם, אל היקום האינסופי. אולם במנדוס, אולמות הנספים, ממתינים לה בהערצה, כי היא מביאה למתים תקווה.

אסטה (Este)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטה אחראית על המנוחה והמרפא. פשר שמה הוא "תקווה", אך היא מכונה גם "הענוגה". היא בת זוגו של לורין. היא חיה בגניו ואחראית על כל המזור ואגמי הרפואה השוכנים שם. אינה מהלכת בבקרים, אלא ישנה תחת העצים המצלים שעל האי, אשר בלב האגם לורלין (Lorelin) בארץ לורין.

וירה (Vaire)[עריכת קוד מקור | עריכה]

וירה היא בת זוגו של מנדוס. היא חיה באולמותיו ומעטרת אותם בכל מארגיה, המורכבים מכל מאורעות העולם, המתחוללים לאורך ההיסטוריה ועד ההווה; לכן מכונה גם "הטווה". כולייה ורעייתו של מנדוס, אפשר לשער שיש לה קרבה לממשלת הגורלות, להלוויה ולטקסי-מוות.

ונה (Vanna)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונה היא התגלמות הנעורים והיופי, ובע"ח הקשורים לאביב וליופי; אשר-על-כן, היא מעין מקבילה לונוס-אפרודיטה. היא אחותה הצעירה של יבנה, ובת זוגו של אורומה. פשר שמה הוא "יופי". מסופר שפרחים פורחים מול מבטה וזמירים שרים בבואה.

נסה (Nessa)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסה היא רוח הטבע והמחול. היא בת זגותו של טולקאס ואחותו של אורומה. כמו בעלה, גם היא מהירה מאוד, ואיילות רצות אחריה. פשר שמה הוא "צעירה".

מורגות' (Morgoth)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מורגות'

מורגות' הוא השטן, שורש כל רע. מוצאו הוא מן הולאר, אך עקב מעשיו השתנה והושחת. במקור שמו הוא מלקור ופרושו הוא "הקם במלוא כוחו", אבל שם זה נשכח, ובמקומו מכנים אותו מורגות', אשר הפרוש שלו הוא "אויבו השחור של העולם". הוא אחיו של מנווה.

מאז שנברא במחשבת אילובטר, ניסה מלקור לקומם את האינור והצליח להשחית רבים מהם ולדרדרם לתכליתו. הידוע מביניהם הוא המיא סאורון. מלקור אחראי ליצירת הרוע, וזה היה תחת חסותו בשנות העצים ובמשך כל העידן הראשון - עד סיומו, כאשר הובס מלקור בידי הוולאר. רגליו נקטעו, כתר הברזל שלו הושם כקולר, והוא נכבל בשלשלאות ברזל משל אולה. אז גורש מן העולם אל היקום האינסופי, אך הוא עדיין קיים, וכך גם כל הזדון שהביא. מסופר שמנדוס ניבא נבואה שאומרת שלקראת סוף העולם מורגות' יחזור לארדה וילחם בקרב האחרון שבו טורין טורמבר יהרוג אותו סופית.

מסופר כי מלקור יצר את האשים הגדולות ואת הקרח הנורא (והרבה מההרס הזה העלה את רעיון האידוי והגשמים במחשבת מנווה ואולמו), אולם לאחר שקטל את שני עצי האור איבד כל יכולת להשיב את צורתו לנאה, ונותר בצלם רודן האופל. יחד עם זאת הוא איבד כל יכולת ליצור, אלא יכל רק לעוות ולסלף, ולהפוך דבר קיים לחיקוי נלעג (כמו האורקים הטמאים, שנוצרו מן העלפים הנעלים).

המיאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיאר

משרתיהם של הוולאר הם המיאר, גם הם מלאכים אך מדרג נמוך יותר. המוכרים מביניהם הם סאורון, גנדאלף, סארומן ורדגאסט, המופיעים בשר הטבעות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולאר באנציקלופדיה של ארדה