שר הטבעות: אחוות הטבעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שר הטבעות: אחוות הטבעת
Fellowshipposter.jpg
שם במקור: The Lord of the Rings: Fellowship of the Ring
בימוי: פיטר ג'קסון
הפקה: פיטר ג'קסון
בארי מ. אוסבורן
טים סנדרס
פראן וולש
תסריט: פיטר ג'קסון
פראן וולש
פיליפה בוינס
לפי ספרו של:
ג'.ר.ר טולקין
שחקנים ראשיים: ראו פירוט
מוזיקה: הווארד שור
חברת הפצה: האחים וורנר
ניו ליין סינמה
הקרנת בכורה: 19 בדצמבר 2001
משך הקרנה: גרסה קולנועית:
178 דקות
גרסה מורחבת:
208 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 94 מיליון דולר
הכנסות: 870,761,744 דולר
פרסים: 4 פרסי אוסקר
4 פרסי סאטורן
5 פרסי באפט"א
פרס הוגו
פרס גילדת שחקני המסך
גראמי
הסרט הבא בסדרה: שר הטבעות: שני הצריחים
דף הסרט ב-IMDb

שר הטבעות: אחוות הטבעתאנגלית: The Lord of the Rings: Fellowship of the Ring) הוא סרט פנטזיה אפי משנת 2001 שאותו ביים פיטר ג'קסון. אחוות הטבעת הוא הראשון בטרילוגיית סרטי שר הטבעות והוא מבוסס על ספרו של ג'ון רונלד רעואל טולקין, "שר הטבעות".

הסרט גרף למעלה מ-870 מיליון דולר ברחבי העולם, וזכה בארבעה פרסי אוסקר בקטגוריות הצילום האומנותי, האפקטים המיוחדים, האיפור הטוב ביותר והפסקול מתוך 13 מועמדויות, כמו גם ארבעה פרסי סאטורן, חמישה פרסי באפט"א, פרס הוגו היוקרתי על העיבוד הדרמטי הטוב ביותר, פרס גילדת שחקני המסך לשחקן הטוב ביותר (איאן מק'קלן) ופרס גראמי[1].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק המבוא של הסרט מתאר כיצד שר האופל סאורון יצר את "הטבעת האחת" אשר בעזרתה יוכל לכבוש את אדמות הארץ התיכונה דרך שעבוד עונדי "טבעות הכוח" - טבעות קסם בעלות עוצמה אשר ניתנו לשליטים מגזעי האלפים, הגמדים ובני האדם. גזע האלפים ובני האדם מנסים להילחם בסאורון וכוחותיו למרגלות הר האבדון, אך סאורון עצמו מופיע והורג את אלנדיל, מלך גונדור. לאחר מכן, הנסיך איסילדור תופס את חרבו המנופצת של אביו, הנארסיל, ומצליח לקטוע את אצבעות ידו של סאורון, ועמן את "הטבעת האחת". כתוצאה מכך, סאורון נמוג וצבאו מובס. למרות זאת, משום שחייו של סאורון טמונים בטבעת, הוא לא יובס סופית עד אשר הטבעת עצמה תושמד. איסילדור לוקח את הטבעת, לא עומד בפיתוי ומסרב להשמידה. בהמשך הוא נתקל במארב של אורקים בו הוא מוצא את מותו והטבעת נעלמת.

הטבעת מתגלה לאחר 2,500 שנה כאשר היא מגיעה לידיו של יצור בשם גולום, שלוקח אותה למערות תת-קרקעיות לחמש מאות שנים נוספות, בהן היא מעניקה לגולום חיים ארוכים באופן לא טבעי. גולום מאבד לבסוף את הטבעת, אותה מוצא בהמשך ההוביט בילבו בגינס. בילבו חוזר לביתו במחוז הפלך עם הטבעת, ולאחר 60 שנה, ביום הולדתו ה-111, הוא נותן אותה לאחיינו פרודו בגינס. במינאס טירית, הקוסם גנדאלף מגלה כי זו היא אכן "הטבעת האחת", וכי הנאזגול, תשעת משרתיו האיומים ביותר של סאורון אשר במקור היו מלכים ומכשפים מקרב בני האדם, עזבו את מורדור במטרה להשיג את הטבעת ולהרוג את הנושא אותה. גנדאלף שולח את פרודו וידידו-משרתו סם ליישוב הקרוב ברי. באותה העת גנדאלף רוכב לאייזנגרד שם נפגש להתייעצות עם ראש המסדר שלו, סארומן, אך הוא מגלה כי סארומן התדרדר לאופל, וזה כולא אותו במרומי המגדל.

לפרודו וסם מצטרפים ההוביטים מרי ופיפין. לאחר שהם נתקלים בנאזגול בדרכם ומצליחים לחמוק מהם, הם מגיעים לברי, שם פוגשים ב"צעדן" אשר מסכים להובילם לריוונדל. לאחר מסע מפרך הם מחליטים להעביר את הלילה בפסגת הרוחות, שם הנאזגול מצליחים להשיגם. "צעדן" נלחם בנאזגול, אך פרודו נפצע אנושות, והם חייבים להביאו במהרה לריוונדל לצורך החלמתו. פרודו נלקח על ידי האלפית ארוון לבית אלרונד בריוונדל, שם הוא נרפא על ידי אביה, אלרונד. פרודו פוגש שם את בילבו שמעניק לו שריון גוף ממיתריל ואת "העוקץ" – חרב קצרה קסומה.

בריוונדל, פרודו פוגש בגנדאלף, שמספר לו כי הצליח להינצל משביו באייזנגרד בזכות נשר אשר חילץ אותו מכליאה במגדלו של סארומן הלבן. אלרונד מכנס פגישת מועצה כדי להחליט מה יש לעשות בנוגע ל"טבעת האחת". את הטבעת ניתן להשמיד רק על ידי השלכתה לתוך לועו של הר האבדון, היכן שנוצרה. הר האבדון נמצא ליד באראד-דור, מקום משכנו של סאורון במורדור, והמסע לשם מסוכן מאד. פרודו מתנדב לקחת את הטבעת להר האבדון בלווית ידידיו ההוביטים, גנדאלף, הצעדן (אשר מתגלה כאראגורן, יורש הכתר של גונדור), לגולס האלף, הגמד גימלי והנסיך בורומיר וכך נוצרת אחוות הטבעת.

האחווה מנסה לחצות את הר קארדהראס, אך הם נאלצים לעצור בעקבות כישופיו של סארומן. הם מחליטים כי יהיה עליהם לחצות את ההר במעברים התת-קרקעיים של מכרות מוריה. לאחר מסע דרך המכרות, במהלכו הם מביסים אורקים וטרול מערות, האחווה נתקלת בבאלרוג, שד עתיק, בגשר קאזאד דום. גנדאלף מתעמת עם הבאלרוג על הגשר, ומאפשר לאחרים לברוח מהמכרות, אך נופל עם היצור לתוך התהום.

החבורה בורחת ליער לות'לוריין שם הם מקבלים מקלט אצל גלדריאל האלפית ובעלה קלבורן. לאחר מנוחה קצרה, הם מחליטים להמשיך בדרך לאורך נחל אנדואין בכיוון פארת גאלן. לפני עזיבתם, גלדריאל נותנת לפרודו את צלוחית גלדריאל, בקבוקון המכיל את אור הסילמאריל של איארנדיל במימי המעיין שמילא את המראה של גלדריאל. לאחר שהקבוצה מגיעה לפארת גאלן, בורומיר מנסה לחטוף את הטבעת מפרודו, שמצליח לחמוק ממנו על ידי ענידת הטבעת על אצבעו ובעקבות כך נעלם. פרודו מחליט שפיתוי "הטבעת האחת" יהיה חזק מדי בשביל האחווה ולכן מחליט לעזוב אותם ולהמשיך למורדור לבדו. בינתיים שאר החבורה מותקפת על ידי אורקים. מרי ופיפין מבינים שפרודו עוזב ולכן מסיחים את דעתם של האורקים ומאפשרים לפרודו לחמוק מהמקום. בורומיר יוצא לעזרת שני ההוביטים אך נפצע באורח אנוש על ידי מנהיג האורקים. מרי ופיפין נלכדים. אראגורן, לגולס וגימלי מוצאים את בורומיר, אשר חש צער על כי ניסה לחטוף את הטבעת מפרודו ומת מפצעיו. הם מחליטים לרדוף אחר האורקים, להציל את ההוביטים ולהניח לפרודו לגורלו. סם מצטרף לפרודו לפני שהוא עוזב וביחד שניהם יוצאים למורדור.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הצילומים להוביטון בניו זילנד
רכס ההרים סאנדיי, שנועד לצילומי אדוראס

פיטר ג'קסון החל לעבוד על עיבוד קולנועי לטרילוגיית הספרים באוגוסט 1997 ושכר את שירותם של ריצ'רד טיילור וחברת Weta Workshop ליצירת התפאורות והיצורים של הסרטים, מתוך כוונה לעצב באופן נאמן למקור את ההיסטוריה והתרבות של הארץ התיכונה.

בנובמבר של אותה שנה הצטרפו לצוות המאיירים אלן לי וג'ון האו לצורך עיצוב ריוונדל, רוהאן ומוריה, ולצורך עיצוב מחודש לגזעים הרבים המאכלסים את המקומות הללו. באפריל 1999 הצטרפה מעצבת התלבושות נגילה דיקסון, שיצרה עם צוותה 19 אלף תלבושות.

ג'קסון בחר בניו זילנד לצורך מציאת אתרי הצילום, ובחר בוואיקטו (לצילומי הפלך), ובאתרים שונים בקווינסטאון ובמילפורד סאונד לצילומים נוספים.

הסרט עושה שימוש נרחב באפקטים דיגיטליים ובטכניקות צילום מורכבות, למשל לצורך יצירת אפקט הפרשי הגבהים בין הדמויות השונות. לצורך יצירת צבא חיילים עצום לסצנת הקרב בתחילת הסרט, דמויות מיניאטוריות של היצורים השונים נסרקו למחשב ועובדו באופן דיגיטלי.

ההבדלים בין הסרט לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך הסרט נעשו התאמות מרובות בעלילה – בגרסה הקולנועית המאורעות מתרחשים במהירות רבה מאוד יחסית למהירות שבה הם מתרחשים בספר וכמו כן נעשו שינויים רבים בפיתוח הדמויות השונות. ג'קסון ציין כי מטרתו הייתה שהסרט יתמקד בעיקר בפרודו ובטבעת. המבוא של הסרט מצמצם בהרבה את עלילת הרקע המקורית של טולקין.

האירועים בתחילת הסרט מצומצמים מאוד או שהושמטו לגמרי. הזמן שעובר בספר בין מסיבת יום ההולדת של בילבו והיעלמותו בסופה לבין יציאתו של פרודו למסע ארוך בהרבה מן הזמן שעובר בסרט. בספר עוברות יותר מעשר שנים בין המסיבה ובין היציאה למסע. פרודו, שבזמן המסיבה של בילבו הוא בן 33 (הסרט לא מציין זאת אך בילבו ופרודו חוגגים את יום הולדתם באותו תאריך), יוצא למסע כאשר הוא כבר בן 50. כמו כן המסע של ארבעת ההוביטים מהוביטון לעיירה ברי כמו שהוא מוצג בספר ארוך בהרבה מן המסע שלהם בגרסה הקולנועית, וחלקים שלמים מן המסע הושמטו – למשל חלק המסע בתוך היער העתיק, והמפגש עם טום בומבדיל (שדמותו הושמטה לחלוטין מן הסרט).

תוספת חדשה בעיצוב הדמויות, למשל, היא שבסרט אראגורן חייב להתגבר על הספקות שלו ולטעון לכתר המלוכה. שינויים רבים נעשו בשל אמונתו של פיטר ג'קסון כי כל הדמויות בסדרת הסרטים חייבות להשתנות או ללמוד משהו על עצמן במשך העלילה. דמותה של ארוון קיבלה תפקיד נרחב יותר בעלילה מאשר בספר. ג'קסון בחר לתת לארוון את התפקיד של זו שמרכיבה את פרודו על גבי סוס לאחר שנדקר על ידי המלך המכשף ומבריחה אותו לריוונדל בזמן שהנאזגול רודפים אחריהם. כמו כן בסרט ארוון היא זו שגורמת לנהר לעלות על גדותיו ולשטוף את הנאזגול. בספר, לעומת זאת, מי שמגיע לעזרת החבורה לאחר דקירתו של פרודו הוא נסיך האלפים גלורפינדל שאינו מרכיב את פרודו יחד איתו אלא נותן לפרודו לרכוב לבד על סוסו. בספר פרודו בורח מן הנאזגול שרודפים אחריו לבדו והנהר עולה על גדותיו בידי אלרונד. גם דמותו של אלרונד שונה בסרט – בסרט הוא מפקפק בחוזקם של האנשים לשרוד ללא מלך.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]