שר הטבעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שר הטבעות
Lord Of The Rings Cover (Hebrew).jpg
כריכת הספר במהדורה העברית, תרגום לוטם
מחבר ג'. ר. ר. טולקין
שם בשפת המקור The Lord of the Rings
שפת המקור אנגלית
הוצאה 1954 - 1955
סוגה פנטזיה אפית
תרגום לעברית רות לבנית, עמנואל לוטם
מספר עמודים 1184
מסת"ב ISBN 0-618517-650-6

שר הטבעותאנגלית: The Lord of the Rings) הוא ספר פנטזיה אפית שנכתב על ידי הפילולוג האנגלי ג'. ר. ר. טולקין בין השנים 1937 - 1949. הספר מהווה המשך לספרו של טולקין, "ההוביט".

שם הספר מתייחס לשר האופל סאורון, האנטגוניסט הראשי. בתקופה קדומה חישל סאורון את הטבעת האחת ששולטת בשאר טבעות הכוח, נשק אולטימטיבי בנסיונו להשתלט על הארץ התיכונה. אדמות הארץ התיכונה מאוכלסות בבני אדם ובגזעים כמו-אנושיים כהוביטים, אלפים, גמדים ואורקים, בנוסף ליצורים פנטסטיים אחרים כאנטים, וארגים, באלרוגים וטרולים. עלילת הספר מביאה את מלחמת הטבעת דרך תיאורן של הדמויות, בעיקר ההוביטים פרודו בגינס, סמוויז גמג'י, מריאדוק ברנדיבאק ופרגרין טוק.

למרות שמבחינת תוכנו שר הטבעות הוא ספר פנטזיה מובהק, חורגת השפעתו מהז'אנר הזה בלבד. התימות המרכזיות של הספר שאולות מהעולם המודרני: פרט מול חברה, עצמאות מול עריצות, שימור הסביבה מול התעשייה, וכמובן, קידוש ההבחנה האישית בין טוב לרע. בנוסף, הספר שונה מספרי פנטזיה אחרים ברקע רחב ובתשתית עמוקה שלתוכה הוא משובץ. לפני כתיבת הסיפור יצר טולקין עולם דמיוני שלם ומפורט הכולל שפות וכתבים עתיקים, מפות, היסטוריה, סיפורים השאובים ממיתולוגיות שונות, ושירים. אף על פי שחלק הארי מתוך היצירה הענקית הזו איננו מופיע כלל בשר הטבעות, יש בו הרבה אזכורים והתייחסויות אליה. בכך מהווה סדרת הספרים חוויה מיוחדת של כניסה לעולם דמיוני בעל חוקיות פנימית והיסטוריה בעלת עומק ועקביות, כאשר המאורעות המתוארים מתרחשים במקביל ובמקומות שונים באותה מסגרת זמן.

הפופולריות הרבה של הספר "שר הטבעות" זכתה להתייחסויות רבות בתרבות המודרנית, והיוותה השראה למגוון מדיומים, החל מסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה וכלה במשחקי מחשב ויצירות אמנות ופרוזה.

היצירה הספרותית "שר הטבעות" היא זוכת פרס הפנטזיה הבינלאומי של שנת 1957 ‏‏‏[1].

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שר הטבעות" פורסם לראשונה בעברית בשלושה כרכים שנקראו "חבורת הטבעת", "שני המגדלים" ו"שובו של המלך". שלושת הכרכים תורגמו על ידי רות לבנית. במהדורה החדשה שמות הכרכים הם "אחוות הטבעת", "שני הצריחים" ו"שיבת המלך". ואלו נערכו על ידי עמנואל לוטם.

אחוות הטבעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדון האופל סאורון שמשכנו במורדור חישל את הטבעת האחת בהר הגזירה במטרה לשלוט בעמי הארץ התיכונה. בקרב בין כוחות האופל למתנגדים להם, אביו של איסילדור נהרג על ידי סאורון וכאות נקמה כרת את אצבעו של סאורון ולקח את הטבעת. מאוחר יותר, איסילדור נקלע לקרב עם חבורה של אורקים, וענד את הטבעת כדי להיעלם. הוא קפץ אל האנדוין כאשר עונד את הטבעת, והטבעת החליקה מאצבעו. הוא נגלה על פני המים והאורקים ראו אותו ורצחוהו. גולום יצור מערות הגר בערי הערפל, היה הבא להשיג את הטבעת, והוא אצרה משך זמן רב בטרם איבד אותה לידי בילבו בגינס. מאוחר יותר ירש אותה אחיינו של בילבו, פרודו בגינס, בלי שהיה מודע למקורותיה. בינתיים, גולום נתפס על ידי שליחי סאורון, שמיד אחרי חקירתו יוצאים לחפש את הטבעת.

גנדלף הקוסם חוקר את ההיסטוריה של הטבעת, ומייעץ לפרודו לקחת אותה ולברוח מביתו שבפלך. פרודו יוצא לדרך יחד עם הגנן הנאמן שלו, סמוויז גמג'י (סם), ועם שני ההוביטים מריאדוק ברנדיבאק (מרי) ופרגרין טוק (פיפין). במסעם המסוכן, הם עומדים בפני קשיים רבים, ונרדפים כל אותה עת על ידי שריו של סאורון, רפאי הטבעת ("נאזגול"). מספר דמויות מסייעות לחבורת ההוביטים בדרכם, ובהם (ואולי החשוב שבהם) אראגורן, יורשו של איסילדור ומלכה הלגיטימי של גונדור, אחת ממלכותיהם של בני האדם. במהלך המסע פרודו נפצע אנושות מלהבו של אחד מרפאי הטבעת, אולם רפאי הטבעת מובסים על ידי האלף גלורפינדל, ופרודו מחלים תחת ידיו המרפאות של אלרונד בן הלילית.

אלרונד בינתיים זימן מועצה (למעשה המועצה זימנה את עצמה מתוקף הגורל) ובה נציגי העמים החופשיים של הארץ התיכונה. במהלכה, חושף אלרונד מידע משמעותי רב על אודות סאורון והטבעת, כמו הימלטות גולום ממירקווד, היעלמותו של הגמד באלין ממוריה, והידרדרות לבו של סארומן, הקוסם הלבן. המועצה מחליטה כי מוצאם היחיד של עמיהם הוא להשמיד את הטבעת במורדור, המקום שבו חושלה. פרודו מתנדב להיות נושא הטבעת, ולצדו נבחרות דמויות מספר שתסייענה לו במסעו, בהם אראגורן, גימלי בן גלוין הגמד, לגולס האלף ובורומיר בן דנתור, בנו של עוצר גונדור, וכך נוצרה "אחוות הטבעת".

המשלחת יוצאת לדרכה ומגלה שהיא מוכרחה לעבור דרך מכרות מוריה. במהלך מעברם במכרות הם מותקפים על ידי אורקים, וגנדלף, הזקן שביוצאים למסע והבכיר שבהם, נלחם בלית-ברירה בבאלרוג, שד עתיק, ונופל לתוך תהום עמוקה. יתר חברי המשלחת נמלטים מן המקום ומוצאים מחסה ביערות ממלכת לות'לוריין. מצוידת בסירות ובמתנות שהעניקה המלכה גלדריאל, המשלחת ממשיכה בדרכה לצד גדות נהר האנדוין הגדול, ומגיעה לאמון-הן. שם, בורומיר, בנו של דנתור סוכן גונדור, מנסה לקחת את הטבעת מידי פרודו, ובתגובה האחרון עונד את הטבעת על-מנת לברוח, מתנתק מיתר האחווה וממשיך במסעו, כשהוא מלווה רק על ידי סם.

שני הצריחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ המגולף בדמותו של אנט, מוצג ביריד פרמונט, בסיאטל, וושינגטון

בורומיר נהרג בקרב עם אורקים באמון הן (הוא נורה ממספר חיצים), ומרי ופיפין נחטפים על ידי האורוק האי, אורקים מיוחדים וחזקים. אראגורן, גימלי ולגולאס רודפים אחרי האורוק האי ופוגשים בגנדאלף, שחזר מן המתים וכעת מתקרא גנדלף הלבן. מרי ופיפין נסים לנפשם בעת שהאורקים נטבחים על ידי אנשי רוהאן, ובסופו של יום מוצאים את עצמם בתוך יער פנגורן, שם הם מתיידדים עם האנטים, רועי העצים. גנדלף מלווה את החבורה על מנת להפציר במלך תיאודן, מנהיגם של הרוהירים, לעמוד איתן מול צבאותיו של סארומן בנקרת הלם. ואכן, בקרב הורנבורג שהתרחש לאחר מכן הפסידו צבאותיו של סארומן. בה בעת האנטים הורסים את מעוזו של סארומן השוכן באייסנגארד. גנדלף מגיע גם הוא למקום. סארומן מסרב להכיר בטעותו, וגנדלף מגרש אותו ממסדר הקוסמים וקורע מעליו את מעמדו ואת כוחותיו.

פרודו וסם לוכדים את גולום ומשכנעים אותו לסייע להם להגיע למורדור. מסעם המשותף ארוך וקשה. בשלב מסוים הם פוגשים באחיו של בורומיר, פאראמיר. גולום בוגד בפרודו ומוביל אותו היישר לתוך קוריה של שילוב, מפלצת ענק דמוית עכביש, שממתינה במערות חשוכות שנמצאות במעבר ההרים קירית אונגול. פרודו ננשך על ידי שילוב ומאבד את הכרתו, אולם סם משיב לה כגמולה בעזרת חרב מיוחדת ("עוקץ") ובעזרת צלוחית גאלאדריאל. סם, בהאמינו שפרודו מת, לוקח את הטבעת למשמורת, ופרודו נישא לצריח קירית אונגול על ידי אורקים.

סאורון מכין את צבאותיו לקראת הקרב על גונדור.

שיבת המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנדלף מגיע למינאס טירית שבגונדור יחד עם פיפין על מנת להזהיר את העיר מפני המתקפה הממשמשת ובאה. מרי מצטרף לצבא רוהאן. אראגורן עובר עם חבורתו ב"שביל המתים" ומגייס צבא של מתים-חיים אשר רובצת עליהם קללתו של איסילדור. גנדלף, אראגורן ויתר החברים באחוות הטבעת מסייעים בהגנה על ערי האדם במינאס טירית בקרבות נגד צבאותיו של סאורון, בין היתר בזמן המצור על מינאס טירית. דנתור, מושלה הנוכחי של גונדור, מתאבד לאחר שהוא חושב בטעות כי בנו פארמיר מת. עזרתם של פרשי רוהאן וצבא המתים מסייעת בהבסת חלק ניכר מצבאות סאורון. את מנהיג רפאי הטבעת, שפיקד על כוחות סאורון, הורגים אאווין, אחייניתו של תאודן, ומרי.

כיתוב שפת טנגוור עתיקה

עם זאת, המערכה לא נסתיימה למרגלות מינאס טירית. סאורון שמר על כוחות רבים במורדור, וכך כוחות העולם החופשי מתקדמים לעבר קרב השיא למול השער השחור הסוגר על הכניסה למורדור. במהלך המסע הם נתקלים במארב וכובשים ומטהרים את עמק המורגול. במהלכם זה קיוו הכוחות להרוויח זמן כדי שפרודו יוכל בינתיים להשמיד את הטבעת, הגם שהקרב נידון מראש לכישלון.

בינתיים, סם הצליח לחלץ את פרודו משבי האורקים. יחד הם עושים את דרכם למורדור ולהר הגזירה. על סף הטלת הטבעת לאש ההר, היא גוברת על פרודו והוא מסרב להשמידה. גולום נאבק בפרודו על השליטה בטבעת, תוך שהוא נושך באצבעו של פרודו ונופל עימה לתוך הלבה ומת. הטבעת מושמדת, סאורון מתפוגג מן העולם והמלחמה על עתיד הארץ התיכונה מוכרעת.

ארגורן נושא את ארוון, בתו של אלרונד, לאישה, ונמשח למלך גונדור. פרודו נותר פצוע בגופו ובנפשו, ויחד עם בילבו וגנדלף הוא מפליג מערבה לארצות הברוכות. שלושת ההוביטים האחרים חוזרים לביתם.

נספחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שישה נספחים מופיעים אחרי הסיפור העיקרי, ויחד הם מספקים חומר רב נוסף בנושאים רבים הנוגעים לעלילה, ביניהם ציר זמן של כל האירועים, עצי-משפחה, לוחות שנה ומידע בנוגע לעמים ולשפות המומצאות שבספרי טולקין.

נספח א' מגולל את קורות מלכי נומנור, הממלכות הגולות, אריאדור, ארנור ויורשי איסילדור, תולדות גונדור ויורשי אנריון, כמו גם את סיפורם של ארגורן וארוון, בית אאורל, רשימת מלכי רוהאן ותולדות עמי דורין; נספח ב' מתמקד בפרוטרוט בתיאור קורות אירועי העידן השני והעידן השלישי; נספח ג' מתאר את עצי המשפחה של משפחות ההוביטים: בגינס וטוק, ברנדיבק ומשפחתו של סם גמג'י; נספח ד' מתמקד בתיאור לוח השנה של הפלך ותיאור חודשי השנה (אחר יול, סולמת', רת', תרימידג', קדם לית', אחר לית', ודמת', האלימת', וינטרפילת', בלוטמת', קדם יול); נספח ה' מתמקד בכתיבת ואיות ובהיגוי לשונות הארץ התיכונה ודקדוק שפות האנגרת'ים והטנגוואר; נספח ו' מתאר בחלקו הראשון את לשונות ועמי העידן השלישי: האלפים, בני האדם והדונדיין מהצפון, הוביטים, הגמדים, זקני העץ, אורקים וטרולים, בחלקו השני מתמקד הנספח בתרגום השמות המופיעים בספרים.

מיתולוגיית הארץ התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן רב לפני שכתב את ההוביט, כבר בזמן מלחמת העולם הראשונה, החל טולקין לכתוב סיפורים ושירים שבמשך השנים התגבשו לעולם דמיוני שלם. הסיפורים כוללים תיאור של בריאת העולם, הכוחות העל טבעיים שיצרו אותו, מאבקים ומלחמות, סיפורי גבורה ואגדות, תיאור של סוגי יצורים שונים, שפות, דקדוק וסוגי כתב. טולקין לא פסק לתחזק את עולם האגדה שיצר עד יום מותו. לדבריו "ההוביט" התחיל כסיפור ילדים פשוט ונשאב באופן טבעי לעולם רקע שכבר היה קיים. "שר הטבעות" בהיותו המשך ישיר של ההוביט בהיקף גדול יותר, העמיק והעשיר את הקשר עם המיתולוגיה.

למרות העבודה הרבה שהשקיע לאורך שנים, אי אפשר לראות במיתולוגיה עבודה גמורה או עקבית לגמרי.

סיפורים רבים מתוך המיתולוגיה התפרסמו לאחר מותו של טולקין במסגרת הלגנדריום (ראו בהמשך).

תהליך הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שר הטבעות" הוא המשכו של "ההוביט", שפורסם ב-1937. הפופולריות שלה זכה הספר הוביל לבקשתם של המו"ל "אלן את אנווין" להוציא ספר המשך. טולקין הודיע להם כי כתיבתו היא איטית, והציע להם להשתמש בשאר כתביו כספר המשך. הוצאת הספרים דחתה את יצירותיו הקצרות וחשבה כי סיפור המשך שיעסוק בהוביטים יהיה פופולרי יותר. תהליך כתיבת הספר אכן היה איטי, גם בשל הכורח של טולקין לעבוד למחייתו כבוחן אקדמאי. בשנת 1937, בהיותו בגיל 45, החל טולקין לכתוב את "שר הטבעות", אולם נאלץ לנטוש את מלאכת הכתיבה בשנת 1943 וחזר לכתיבה רק באפריל 1944. כתיבת הספר הושלמה רק 12 שנים לאחר מכן, ופורסמה בשנת 1955, כאשר טולקין הגיע לגיל 63.

בדצמבר 1937 כתב טולקין מספר טיוטות בטרם עלה במוחו הרעיון לעלילת 'הטבעת האחת' ‏‏‏[2]. במקור, לפני שהתמקד בנושא הטבעת האחת, טולקין התכוון להביא את הרפתקאותיו של בילבו בגינס בחיפוש אחר אוצרות.

במהלך השנים כתב טולקין גם מספר סיפורים כדוגמת הסילמריליון, וכן העלה על הכתב רשימות בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחר מותו של טולקין פרסם בנו, כריסטופר טולקין, חלק גדול מאותה מיתולוגיה בספרי מקבץ בשם "לגנדריום" הכוללים את "הסילמריליון", "סיפורים שלא נשלמו" ו"ההיסטוריה של הארץ התיכונה".

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חישולה של טבעת הסמפו, לפי האפוס הפיני קאלואלה. ציור מאת אקסלי גאלן-קאללה

"שר הטבעות" היה מסעו האישי של טולקין בתחומי העניין שלו: פילוסופיה, דת (בעיקר הנצרות הקתולית), סיפורי מעשיות ומיתולוגיות שונות.

האל אילובטר וגזע האיינור שהמציא טולקין - ביניהם הולאר והמיאר - תת-אלים אשר אחראים לעיצובו של העולם, לקוחים ממספר השפעות של מיתולוגיה נורדית, כדוגמת האדה הפואטית והאדה הפרוזאית. הטבעת האחת וחרב הנארסיל לקוחות ממוטיב הטבעת הקסומה והחרב השבורה שחושלה מחדש כפי שהופיע בטבעת הניבלונגים של המלחין הגרמני ריכרד וגנר‏‏‏[3]‏‏‏[4] ‏‏‏[5]. השפעה ישירה על הארץ התיכונה והטבעת האחת שעליה נלחמים כוחות הטוב והרע לקוחה מאפוס המיתולוגיה הפינית "קאלואלה" ‏‏‏[6]. בנוסף קיימות השפעות מהמיתולוגיה הגרמאנית והמיתולוגיה הקלטית.

מראה כפרי טיפוסי של לנקשייר, השראתו של טולקין לפלך

מבקרי ספרות אימתו גם את השפעותיו של האמן והאדריכל האנגלי ויליאם מוריס, חבר התנועה ארטס אנד קרפטס ‏‏‏[7]. טולקין לקח כמה אלמנטים פרי יצירתו של מוריס ליצירת ביצות המתים ‏‏‏[8] ויערות מירקווד ‏‏‏[9], נוסף על יצירות אנגלו-סקסוניות כמו הפואמה ביאוולף ‏‏‏[10].

בראיון טלפוני שנערך עמו, ציין טולקין את יצירתו של הסופר האנגלי הנרי ריידר הגרד, "היא" ‏‏‏[11]. כמה מהמיקומים ומהדמויות הושפעו מתקופת ילדותו של טולקין בעיירה השלווה סיירהול בברמינגהאם ‏‏‏[12]. הועלתה ההצעה כי תיאור הפלך וסביבתו התבססו על האזורים הכפריים של מכללת סטוניהרסט בלנקשייר, שבה שהה טולקין בשנות ה-40 ‏‏‏[13].

רוב השפעותיו של טולקין נבעו גם מהתנסויותיו בעת מלחמת העולם הראשונה והשנייה ‏‏‏[14].

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שר הטבעות" נכתב בחלקים בין השנים 1937 - 1949, בתקופת מלחמת העולם השנייה ‏‏‏[14]. טולקין התכוון לפרסם את הספר בשלמותו, אך ההוצאה לאור התעקשה לחלקו לשלושה חלקים בשל אורכו ובעיקר עקב המחסור בנייר באותם ימים. שלושת החלקים פורסמו בשנים 1954 - 1955 תחת השם "אחוות הטבעת" (ספרים 1 ו-2), "שני הצריחים" (ספרים 3 ו-4), ו"שיבת המלך" (ספרים 5 ו-6 בנוסף לשישה נספחים). מספר עיכובים בהפקת הנספחים והמפות הובילו לדחיית הפרסום לתאריכים ה-21 ביולי 1954, 11 בנובמבר 1954 ו-20 באוקטובר 1955. טולקין לא אהב את השימוש בשם "שיבת המלך", שכן הדבר מגלה פרטים מהעלילה. הוא הציע את השם "מלחמת הטבעת", אך השם נדחה על ידי הוצאת הספרים ‏‏‏[15]. חלוקת הספר היא טכנית בלבד, והספר אינו מהווה טרילוגיה כי אם יחידה אחת. אולם, בעקבות ההוצאה המפורסמת כשלושה כרכים, "שר הטבעות" נודע כטרילוגיה.

עד לאמצע שנות ה-60, הספר עבר מספר שינויים וגרסאות תחת הוצאות ספרים כגון "Ballantine Books", "Collins", "Ace Books", ו-"Houghton Mifflin", כאשר השניים האחרונים הם אלה שהביאו להצלחתו המסחרית הרבה ולהפיכתו לתופעה תרבותית.

תרגומים לשפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן תורגם במלואו בהצלחה רבה ל-38 שפות נוספות, ביניהן הולנדית, שבדית, פולנית, איטלקית, דנית, צרפתית, רוסית, נורבגית, יפנית ועברית. התרגום העברי זכה לשתי מהדורות - שתיהן בתרגומה של רות לבנית. המהדורה השנייה נערכה בידי עמנואל לוטם והיא נחשבת לתרגום נפרד בשל השינויים הרבים שבוצעו בעריכה. בקרב חובבי טולקין דוברי העברית, ובעיקר הוותיקים שבהם, קיימת מחלוקת באשר לתרגום העברי העדיף.

ביקורת ופרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

"יש בספר נפלאות החודרות כמו חרבות או צורבות כמו פלדה קרה. זהו ספר שישבור את לבבכם."

Cquote3.svg
ק. ס. לואיס ‏‏‏[16]

עם פרסומו קיבל הספר "שר הטבעות" ביקורות מעורבות מקהל קוראיו. הרוב מכריע של הביקורות הילל ושיבח את הישגו הספרותי של טולקין, וסיווג אותו כיצירה ספרותית חשובה, בעוד אחרים ביקרו את התמות החבויות בכתביו של טולקין. ג'ודית שולביץ מהניו יורק טיימס ביקרה את הפדאנטיות הרבה שבסגנון כתיבתו, באומרה "(טולקין) ניסח אמונה רווחת באשר לחשיבותה של משימתו כמשמר השפה הספרותית, דבר כשלעצמו גוזר דין מוות לספרות"‏‏‏[17]. ריצ'רד ג'נקינס העלה את החוסר שבעומק פסיכולוגי, הן לסיפור והן לדמויות - שכדבריו "הן אנמיות וחסר בהן מרקם" ‏‏‏[18]. מבקרים מסוימים אף ראו בתיאור הגזעים הרבים המאכלסים את הארץ התיכונה, לטוב ולרע, כאלגוריה למעמד חברתי ‏‏‏[19]. סופר המדע הבדיוני דייוויד ברין פירש את היצירה הספרותית כמכילה נאמנות גמורה למבנה חברתי אליטיסטי ‏‏‏[20]. בכתביו של סופר המדע הבדיוני מייקל מורקוק, "פו האפי", הוא ביקר את נקודת מבטו של טולקין הנשקפת בספר כשמרנית ביותר‏‏‏[21]. המלומד תומאס אלן שיפי מתאר את גילומו של הרוע כהשתקפות לדעות קדומות שהיו למעמד הביניים על מעמד הפועלים באירופה בשנים שבין שתי מלחמות העולם ‏‏‏[22].

יש המפרשים את הספר כתיאור של מלחמת העולם השנייה כאשר מורדור מסמלת את גרמניה הנאצית, והטבעת האחת כאלגוריה לפצצת ביקוע גרעיני ‏‏‏[23], אך טולקין עצמו התנגד לפרשנות כזו בחריפות. כפי שציין בהקדמה לספר, הוא לא התכוון שיהיה שיוך דתי או מוסרי כלשהו מהסיפור אל החיים האמיתיים. זאת ועוד, הוא תיעב אלגוריה על כל סוגיה, והצהיר שוב ושוב שהספר נכתב כסיפור אגדה המונחית על ידי ערכים של טוב ורע, מבלי שהוא מנסה לייצג משהו מהעולם האמיתי, ועל הקורא מוטל החופש לפרש את כתביו לפי ראות עיניו‏‏‏[24]‏‏‏[25]. יתר על כן, טולקין סיים כבר את רוב הספר, כולל פרק הסיום, בטרם הוטלו הפצצות הגרעיניות הראשונות על הירושימה ונגסאקי בשנת 1945.

עיבודים לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד למגוון מדיומים - החל מתסכיתי רדיו, לסרטי קולנוע, ועד להפקות תיאטרון ומחזמרים.

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד לתסכיתי רדיו ארבע פעמים. בשנים 1955 ו-1956 הועלתה אדפטציה בת 12 חלקים מבית BBC. בשנות ה-60 הופקה אדפטציה קצרה על ידי תחנת הרדיו WBAI מוושינגטון. דרמטיזציה נוספת שודרה ב-1979 בארצות הברית, ולבסוף, עיבוד נוסף של ה-BBC בשנת 1981, שכעת כלל 26 פרקים בני חצי שעה כל אחד.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה עיבודים קולנועיים נעשו לספר "שר הטבעות". הראשון היה עיבוד אנימטיבי משנת 1978 בבימויו של האנימטור ראלף באקשי. עיבוד זה היה אמור להיות הראשון מבין שני חלקים, והוא הביא את עלילת "אחוות הטבעת" וחלק מ"שני הצריחים". עיבוד שני לקולנוע נעשה בשנת 1980 - "שיבת המלך" מבית ההפקות ראנקין-בס, שהיו אחראים גם ליצירת העיבוד האנימטיבי להוביט. העיבוד השלישי היה טרילוגיית סרטי שר הטבעות בבימויו של פיטר ג'קסון - "שר הטבעות: אחוות הטבעת" (2001), "שר הטבעות: שני הצריחים" (2002) ו"שר הטבעות: שיבת המלך" (2003). החלק האחרון בסדרת הסרטים זכה לשבור את שיאי ההכנסות של מיליארד הדולרים, כמו גם לזכייה של 11 פרסי אוסקר, ביניהם בקטגוריות "הסרט הטוב ביותר" ו"הבמאי הטוב ביותר".

מחזות זמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מחזות זמר נעשו ל"שר הטבעות". עיבוד לשלושת חלקי הספר הועלה על בימות סינסינטי, אוהיו, כאשר רק השניים האחרונים זכו להצלחה ‏‏‏[26]. בשנות ה-90 הופקו שלושה מחזמרים לפי הספרים על ידי תיאטרון Lifeline בשיקגו, אילינוי. ולבסוף, הפקת ענק ראוותנית בת שלוש וחצי שעות נעשתה ב-2006 בטורונטו, אך הופסקה לאחר חצי שנה בלבד. לאחר מספר קיצוצים הועלתה הפקה זו במחודש בלונדון במאי 2007, והתקבלה בביקורות מעורבות ‏‏‏[27].

בשנת 1965, המלחין הבריטי דונלד סוואן הלחין שש פואמות מתוך "שר הטבעות" ואחת מתוך "הרפתקאות תום בומבדיל" למוזיקה. השירים פורסמו בשנת 1967 תחת השם "The Road Goes Over: A Song Cycle". בשנת 2006 יצא מחזה אופרה לשר הטבעות.

השפעות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולקין שאל מוטיבים רבים ממיתולוגיות שונות, כגון גזעים שונים, טבעת קסמים, קוסמים זקנים ועוד. למרות זאת, יצירתו של טולקין מהווה אבן דרך חשובה בספרות הפנטזיה המודרנית, עד כדי כך שיש המכנים את טולקין "אבי הפנטזיה". למעשה, יש ספרים שניתן לסווגם כספרי פנטזיה שיצאו לפני שר הטבעות, אולם החידוש הגדול ביצירתו של טולקין נעוץ ב"נוסחה" של השימוש בעלילה, במוטיבים ובדמויות. בספרי פנטזיה רבים (כגון ארץ ים מאת אורסולה לה-גווין, הבלגריאד מאת דייוויד אדינגס, מחזור כישור הזמן מאת רוברט ג'ורדן, סדרת רומח הדרקון מאת מרגרט וייס וטרייסי היקמן, סדרת הירושה מאת כריסטופר פאוליני, סדרת חרב האמת מאת טרי גודקיינד ועוד), ניכר שימוש בולט בלפחות חלק מהמרכיבים מה"נוסחה" שהמציא טולקין. הנוסחה היא: בעולם פנטזיה כלשהו (לרוב לא העולם שלנו) יש יצור/אדם אחד שהוא הרע הראשי (במקרים רבים הוא נקרא "אדון האופל") והוא שולט על משרתים רבי עוצמה וצבא גדול של יצורי רשע פחותים כגון אורקים, טרולים ודומיהם. באמצעות משרתיו, צבא זה וכוחותיו העוצמתיים מאיים לפגוע בחיים השלווים של כל היצורים בעולמו (או לפחות בארץ בה מתרחש הסיפור), ולפרוש את שלטון האימים שלו על אותה הארץ, תרחיש שיש למנוע את התגשמותו כמעט בכל מחיר. מי שמיועד להציל את העולם מחזון אפוקליפטי זה הוא גיבור הסיפור, תושב כפר נידח כלשהו שנקלע בעל כרחו למערבולת של המאבק בין כוחות האור לכוחות האופל. את כוחות האור לרוב מהוות כמה ארצות נחלשות שמתאגדות ביחד מול האופל העולה (ביניהן לפחות ארץ אחת שמאוכלסת בידי אלפים), וכמה קוסמים בעלי כוחות לא ברורים שמסובבים את גלגל העלילה. מלווה בכמה חברים נאמנים, קוסם זקן וחרב בעלת כוחות מיוחדים והיסטוריה מפוארת כלשהי, יוצא הגיבור למסע נועז במטרה להנחיל מפלה ניצחת לאדון האופל ומשרתיו. לרוב הדרך בה הגיבור אמור להנחיל לאופל אותה תבוסה מכרעת איננה קשורה במישרין לתמרונים צבאיים כלשהם, אלא יותר דומה לפעולה נקודתית שיש לעשות במקום מסוים. העלילה מתרחשת בארץ שאת מפתה ניתן לראות לפני שער הספר.

בניגוד לטולקין, שעלילת "שר הטבעות" היא רק חלק מיצירתו (שכוללת את שפת האלפים אותה המציא ושכלל לכדי רמה של שיחה פשוטה, עוד כמה שברי שפות, כמה סיפורים שסובבים את עלילת "שר הטבעות", והיסטוריה מפוארת של העולם בו מתרחשת עלילת "שר הטבעות", שכוללת כמה סיפורים ארוכים, משוכללים ומפורטים וחלקים מפואמות בשפה האלפית שמספרות סיפורים אלה), רוב הסופרים מתחילים את כתיבתם היישר מהעלילה תוך שימוש במספר רב מהמרכיבים של ה"נוסחה" לעיל. לכן העולם אותו יוצרים הסופרים מצטיין לרוב באמינות ועומק פחותים יחסית לאלו של טולקין - טולקין כתב קו זמן מפורט מאוד של עולמו ויצר מפה מפורטת בה התרחשו האירועים עליהם הוא מספר, וביצירתו אין כמעט סתירות. אמנם סופרים רבים משבצים ביצירתם כמה מילים משפה מומצאת בהשראת השפה האלפית, אך ללא הגב הבלשני הנרחב שיש לשפה שהמציא טולקין, שהתמחה בשפות. אותם ספרים בהם נעשה שימוש ב"נוסחה" של טולקין נקראים בין השאר "פנטזיה נוסחתית". עדות נוספת להשפעתו העצומה של טולקין על ה"פנטזיה הנוסחתית" היא שעל גב הכריכות של ספרי פנטזיה נוסחתית רבים מצויה השוואה לספרי טולקין, ולעתים אף כתוב שהספר הוא "שר הטבעות החדש". השוואות כאלה ניתן לראות על גב הכריכות של הספרים מעבר ליערעבות (הספר הראשון בסדרה קורות קצעולם מאת פול סטיוארט וכריס רידל), ואבן הדמעות (הספר השני בסדרת חרב האמת מאת טרי גודקיינד).

מלבד ספרים הושפעו מיצירתו של טולקין גם סדרות טלוויזיה ומשחקי מחשב כגון סדרת הטלוויזיה המדע בדיונית בבילון 5; משחק התפקידים מבוכים ודרקונים.  

נוסף על כך, משחקי מחשב אסטרטגיים לא רשמיים כ-warcraft וכן רשמיים כ-The Lord of the Rings: Battle for Middle-earth ,The Lord of the Rings:Conquest והמשכו מושפעים ואף לעתים מרחיבים כיד הדמיון הטובה על כותביהם מספר עלילות אשר מצויות בספר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Locus Magazine, International Fantasy Awards winners by category
  2. ^ The Lord of the Rings: Genesis
  3. ^ ‏Shippey, T.A. (2005 [1982]). The Road to Middle-earth, 3rd ed., HarperCollins Publishers. ISBN 0-261-10275-3
  4. ^ ‏T.A. Shippey: Tolkien, Author of the Century HarperCollins, 2000‏
  5. ^ ‏Day, David (1 February 2002). Tolkien's Ring. New York: Barnes and Noble. ISBN 1-58663-527-1
  6. ^ ‏National Geographic, Lord of the Rings inspired by an ancient epic, Brian Handwerk, March 1st 2004‏
  7. ^ The letters of J. R. R. Tokien, מכתב מס. 19, 31 בדצמבר 1960 ISBN 0-618-05699-8
  8. ^ ‏Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #226, ISBN 0-395-31555-7
  9. ^ ‏The Annotated Hobbit, p183, note 10‏
  10. ^ ‏Shippey, Tom (2000). J. R. R. Tolkien Author of the Century, HarperCollins. ISBN 0-261-10401-2
  11. ^ ‏Resnick, Henry (1967). "An Interview with Tolkien". Niekas: 37–47‏
  12. ^ ‏Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #178 & #303, ISBN 0-395-31555-7
  13. ^ ‏TravelLady Magazine, In the valley of the Hobbits, Paul Edwards‏
  14. ^ 14.0 14.1 ‏National Geographic, Influences on The Lord of the Rings
  15. ^ ‏Tolkien, J.R.R. (2000). The War of the Ring: The History of The Lord of the Rings, Part Three. Houghton Mifflin. ISBN 0-618-08359-6
  16. ^ ‏לקוח מהכריכה האחורית של "שר הטבעות" בהוצאת "Ballantine Books"‏
  17. ^ ‏The New York Times, Hobbits in Hollywood, Judith Shulevitz, April 22nd 2001
  18. ^ ‏Powell's Books, Bored of the Rings, Richard Jenkyns, February 7th 2002‏
  19. ^ ‏Curry, Patrick (2004). Defending Middle-Earth: Tolkien: Myth and Modernity. Houghton Mifflin. pp. 30–33‏
  20. ^ ‏David Brin's Official Website, We Hobbits are a Merry Folk: An Incautious and Heretical Reappraisal of J.R.R. Tolkien, David Brin Ph.D.‏
  21. ^ ‏Revolution Science Fiction, Epic Pooh
  22. ^ ‏Shippey, T. A. The Roots of Tolkien's Middle Earth (review) Tolkien Studies - Volume 4, 2007, pp. 307-311‏
  23. ^ ‏The Lord of the Rings: The Mythology of Power, (Revised Edition, by Jane Chance, copyright 2001). University Press of Kentucky, cited in "INFLUENCES ON "THE LORD OF THE RINGS"". National Geographic Society‏
  24. ^ Tolkien, J. R. R. from Encyclopedia of Science, Technology, and Ethics. Macmillan Reference USA. Cited in "J. R. R. Tolkien Summary". BookRags.
  25. ^ Tolkien, J.R.R. (1991). The Lord of the Rings. HarperCollins. ISBN 0-261-10238-9.
  26. ^ ‏Clear Stage Cincinnati, All journeys must end, October 17th-23rd 2003‏
  27. ^ ‏Hindustan Times, Lord of the Rings musical gets mixed reviews in London, June 20th 2007‏