נומנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נומנוראנגלית: Númenor) הוא אי בים בלגיר, מקום מושבם של אנשי המערב, בעולם הפנטזיה המתואר ביצירותיו של ג'.ר.ר. טולקין.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נומנור הייתה ממלכתם האדירה של אנשי המערב, הדונדיין. הממלכה ישבה באי במערבו של ים בלגיר השוטף בין הארץ התיכונה, לאמן, הממלכה הברוכה שבמערב. צורת האי דמתה לכוכב בעל חמישה חודים. סיפורה דומה לסיפור היבשת האבודה אטלנטיס, כמשל למרד בני האדם כנגד האלים.

קורות הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולאר העניקו את הממלכה לאדיין, בני האדם שלחמו בעידן הראשון לצד העלפים, כנגד מורגות' בקרבות בלריאנד. הם עברו להתיישב בנומנור בשנת 32 לעידן השני, ומלכם הראשון היה אלרוס טאר מיניאטור, שבחר בחיי התמותה וממנו צמחה שושלת נומנור הגדולה. הוא כונה טאר מיניאטור, שפירושו השליט הראשון, ומלך כ-400 שנה. בימי גדולתה, נודעה נומנור כגדולה בממלכות האדם והמפוארת שבהם. אנשיה נודעו כימאים מוכשרים, שערכו מסעות אל הארץ התיכונה, הקימו בה מושבות ועזרו לאנשיה וניהלו קשרי מסחר וידידות עם העלפים. הם חיו חיים ארוכים מבני אדם רגילים אך היו בני תמותה, ולכן נאסר עליהם להתקרב לולינור שבמערב, אליה זכו להיכנס רק בני האלמוות. מלכי נומנור כרתו ברית עם העלפים בארץ התיכונה, ונלחמו לצד גיל-גלד,שליט העלפים נגד סאורון. סאורון, שנחל תבוסה במלחמה, נטר טינה גדולה לנומנור.

במרוצת הזמן, אנשי נומנור הפכו לחמדנים ולמושחתים, וחפשו לשווא דרכים להאריך את חייהם. רובם החלו להתנכר לעלפים בני האלמוות, ולנטור לולאר על האיסור שחל עליהם להגיע אל הממלכה הברוכה, בתיקוותם כי בתחומיה יוכלו לזכות בחיי נצח. מיעוטם, נשארו נאמנים לולאר ושמרו על קשרים עם העלפים בארץ התיכונה. מלכה האחרון של נומנור, אר פרזון, שבה את סאורון, שהיווה איום על עוצמתה של נומנור, אך סאורון הצליח להגיע למעמד של יועץ למלך בדרכי עורמה, והסית אותו נגד הולאר, בהבטיחו לו עושר חומרי וחיי נצח אם יעבוד את מורגות', שר האופל. בשנת 3319 לעידן השני, בעצת סאורון, יצא אר פרזון בספינות לולינור כדי לתבוע מהולאר את האלמוות, אך אילובטר ,יוצר העולם, התערב בנעשה והטביע את נומנור במצולות הים. לאחר שקיעתו האי נקרא בשם אטלנטה, שמשמעותו בקווניה: אשר נפלה, ומהאי נותרה רק פסגת ההר מנלטרמה, כאי בודד שמקומו אינו נודע. אילובטר שינה את צורתו של העולם לעגול, כך שבני האדם לעולם לא יוכלו להפליג לעבר ולינור, ורק העלפים שרשאים לבוא שמה, ימצאו את הנתיב הישר העובר בילמן אל ולינור. קומץ הנאמנים לולאר, ובראשם אלנדיל, ובניו יסילדור ואנריון, הצליחו להינצל והגיעו בספינות לארץ התיכונה. הם הקימו את ממלכת גונדור בדרום וארנור בצפון. חלק מאנשי נומנור כבר ישבו בארץ אומבר כחיל מצב ונציבות של נומנור, וכונו הנומנורים השחורים, מאחר שהיו שייכים לנומנורים שהתנכרו לעלפים ומרדו בשלטון הולאר ונטו להשפעתו של סאורון.

העץ הלבן שבנומנור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נימלות', העץ הלבן, גדל בחצרו של מלך נומנור, והיה מנצר עתיק ביותר שראשיתו בולינור. הוא נכרת על ידי אר פרזון, מלכה האחרון, בעצתו של סאורון שהסיתו נגד הולאר. יסילדור, מנאמני הולאר, הצליח להציל פרי מענפי העץ לפני כריתתו, והפרי שנטמן בגנו נבט ולבלב. את השתיל הביא עימו יסילדור לארץ התיכונה לאחר שקיעתה של נומנור בים. הנטע נשתל בממלכת גונדור כמה פעמים, אך האחרון שבהם נבל אחרי שמת העוצר האחרון של הממלכה. בסוף העידן השלישי, לאחר שארגורן הוכתר למלך גונדור, נתגלה נטע מהעץ הנבול, והוא נשתל בחצר המלך והחל לפרוח, כסמל למלכות גונדור שחזרה לימי גדולתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]