עץ ועלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת הספר במהדורה עברית

עץ ועלה (באנגלית: Tree and Leaf) הוא ספר קצר מכתביו של ג'ון רונלד רעואל טולקין. בגרסתו הראשונה, שיצאה לאור ב-1964, כלל הספר מסה הנקראת "על סיפורי פיות" וסיפור הנקרא "עלה של קטנוני". הן המסה והן הסיפור כבר פורסמו בכתב קודם לכן. במהדורה של "עץ ועלה" שיצאה ב-1988 נוספה למסה ולסיפור גם הפואמה "מיתופיה" (בעברית: שיר המיתוס). המכנה המשותף לטקסטים שקובצו בספר הוא התייחסותם לשיטתו של טולקין בנושא הספרות הבדיונית, שאותה הוא מכנה "בריאה משנית".

הספר תורגם לעברית בישראל ב-1993 על ידי מיכל אלפון.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סיפורי פיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסה "על סיפורי פיות" נישאה לראשונה כהרצאה ב-1939, והתפרסמה בדפוס בקובץ מסות ב-1947. הגרסה שהתפרסמה ב"עץ ועלה" שונה במקצת.

במסה מדבר טולקין על "סיפורי פיות" ומגדיר איזה סיפורים מוגדרים כ"סיפור פיות אמיתי" ואיזה סיפורים אינם כאלה. הוא מנסה להבין מה המקורות שלהם, וכיצד הם נוצרים. הוא מתייחס למוסכמה לפיה "סיפורי פיות" שייכים לילדים בלבד, וטוען שהיא שגויה ומקורה ב"תאונה היסטורית". בנוסף, מדברת המסה על תפקידם של סיפורי הפיות, ומסבירה כי אלו נועדו ל"בריחה" (שטולקין מכנה "אסקפיזם חיובי") מהכיעור של העולם.

במסה זו טבע טולקין לראשונה את המושג "פנטזיה", והיא המקור לספרות המכונה כיום בשם זה. אפשר לראות במסה באופן ברור כיצד לדעותיו של טולקין יש זיקה עמוקה לרעיונות נוצריים.

מספר סופרים הושפעו מרעיונותיו של טולקין המובאים במסה. דוגמה לכך אפשר לראות בספר "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה.

"עלה של קטנוני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עלה של קטנוני" פורסם לראשונה ב-1945 בכתב עת.

בסיפור קצר זה מספר טולקין על אדם ששמו "קטנוני", שכל חייו עובד רק על ציור ענק של עץ. הוא נפטר, ומגיע לאחר מכן למעין "גן עדן" שהוא בעצם הציור שצייר.

בסיפור זה באה לידי ביטוי אמונתו של טולקין בדמיון כ"בריאה שנייה" - הכוח ליצור שנתן הבורא לאדם. סיפור זה משופע בסממנים נוצריים מובהקים, בעיקר בתיאור החיים שלאחר המוות.

היו שראו בסיפור כעין אוטוביוגרפיה של טולקין.

"מיתופיה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פואמה זו נכתבה במקור כתגובה לטענתו של ק. ס. לואיס (שהיה ידידו של טולקין) ש"מיתוסים הם שקרים, גם אם 'מופרחים מבעד לכסף'".

בפואמה מרחיב טולקין את טענתו שהאדם בסיפוריו בורא עולם ממשי, ולכן מיתוסים אינם שקר, אלא בריאה שהאדם בורא. הוא מדבר שוב על ה"אסקפיזם החיובי", ומעביר ביקורת על אנשים שרואים בעולם "מדעי" עולם אמיתי יותר מאשר עולם בו לכל דבר יש פירושים רבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני אורבך- "עמוקה קהאזאד דום ותהומות רבים לה - הפילוסופיה הטולקינאית"