מיאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המיאר (Maiar) (מיא ביחיד) היו אלים נחותים, בעולמו של ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר מספרם לא נודע, אך ידוע כי קיימים רבים כמותם - שכן, הם איתני טבע ורגש; ורובם הגדול חי באמן. למעשה, ניתן להשוות אותם לאלים ממיתולוגיות שונות, כמו הנימפות, או המוזות. כמו כן, הם יכולים ללבוש צורות שונות, כמו האיסטרי (הקוסמים). המיאר נהגו לשרת את הולאר, 14 האלים העליוניים. דבר זה מצביע כי לכל אחד קשר לממשלה מסוימת. קיימים מספר מיאר המופיעים לאורך סיפורי הארץ התיכונה, מבריאת העולם ושנות העצים ועד סוף העידן השלישי, ואלה הם:

מיאר משנות העצים והעידן הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאונוה (Eonwe)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדון המיאר, נושא דגלו וכרוזו של מנווה, ובן זוגה של אילמרה. מתואר כאדיר ביותר בנשק מכל אשר בארדה. מופיע בעיקר במלחמת החרון של קץ העידן הראשון, כמפקדם של כוחות המערב.

אילמרה (Ilmare)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכת המיאר, אמתה של ורדה, ורעייתו של אונווה. מתוארת כאחת האדירים בקרב המיאר.

אוינן (Uinen)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנראה שפשר שמה "גבירת המים". היא רעתו של אולמו, ורעייתו של אוסה. מסופר כי היא אלת המים המלוחים, ושעירה פזור על כל מרחבי הימים (הוא מרקם המים). בנוסף, היא אוהבת את כל היצורים החיים בימים ואת צמחי המים. בעיני הספנים בני-התמותה מנומנור, היא לא פחותה במעמדה מן הולאר. במשך העידן הראשון הייתה ידידה קרובה מאוד לקירדן חרש-הספינות, והיא בעצמה לימדה אותו את ניגון הים ותורת המים.

אוסה (Osse)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשר שמו "איימה". הוא ידיד אולמו, ובן זוגה של אוינן. אך הסיפור אומר כי מלקור כמעט והצליח לדרדרו אל תכליתו האפילה, כי המים היו חולשתו של מלקור, והוא לא יכל לגבור עליהם. לכן דיבר מלקור אל אוסה, והציע לו לעזור להביס את אולמו, ובתמורה ייקבל שליטה על כל ממשלת המים בעולם, וידיח את אולמו מתפקידו. על-כן, אוסה גרם לסופות טרור אדירות, והביא גלים אדירים אל היבשה. אבל מיד באה אוינן, ועצרה בעדו, התנצלה בפני אולה (אל הארץ) על ההרס, וביקשה מאולמו שיסלח לאוסה. אוסה נסלח לבסוף, אבל עדיין התשוקה לסערות נזרעה בו, ולכן הוא עושה כמותן מדי פעם. אוסה לא חי במעמקי המים, כי נאמר שהוא אוהב להיות על החופים - שם הוא שש לרוחות מנווה, ומתענג על הגלים. אלפי הנמלים מוקירים אותו ואת אולמו יותר מכל ולאר ומיאר אחרים. הוא בעצמו היה ידיד קרוב מאוד, בעידן הראשון, לקירדן חרש-הספינות, שר אלפי-הנמלים; ואף לימד אותו ואת בני עמו על בניית האוניות, ואת דרך מציאתן והוצאתן של הפנינים היפות.

מלין (Melian)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשר גם מליאנה (Meliana), ופשר שמה "מתנה יקרה". היא משתייכת למיאר של יבנה ואסטה, ומקום מגוריה הוא בארץ לורין - ארץ המרפא והמזור של הגנים הנאים ביותר, השוכנים במערב הקדוש; ממשלתה ותפקידה לא ברורים כל-כך, אך ידוע כי בבואה אל הארץ התיכונה היא הביאה עמה את הזמירים, וגם פרחים רבים. היא מתוארת כבעלת שיער שחור, ומלאת זוהר אלוהי. אחת מהאדירים והידועים שבמיאר, ומופיעה לכל אורך העידן הראשון, כאשר, תוך כדי סיורה ביערות הארץ התיכונה, היא פוגשת בתינגול, מלך הטלרי (אלפים כסופי שיער, שברובם נותרו בארץ התיכונה), והוא מתאהב בה. יחד איתו היא הופכת למלכת אלפי היערות, וחיה ביער הקרוי דוריאת (Doriath), הממלכה הגדורה; שם זה ניתן לו כי היא בעצמה יצרה חומת-כשפים בלתי נראית שלא מאפשרת לכל החלש ממנה להיכנס אל היער. במהלך העידן הראשון היא חוזה במקרים שונים, ועוזרת בדרכים מסתוריות משלה. היא מתידדת עם גלדריאל, אחת מבני המלוכה של אלפי הנולדור, ומלמדת אותה על כל אשר בעולם. בתם של מלין ותינגול, לותין (Luthien), נודעה כיפה מכל ילדי אילובטר (אלפים ובני-אדם); ואילו מסופר כי העלמה ארוון, שבאה מחלציה, נולדה בצלמה. לבסוף, בעקבות רצח תינגול (כנראה) על ידי הגמדאים, שבה מלין אל המערב, אל גני לורין, והרהרה על כל חייה בארץ התיכונה.

סלמר (Salmar)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע עליו הרבה, חוץ מזה שהוא שייך למיאר של אולמו, ואף ירד איתו אל העולם, בראשיתו. נאמר כי הוא יצר לאולמו את ה-אולומורי (Ulumuri), קרנותיו האדירות והנעימות של אולמו, היוצרות במנגינתן כמיהה לים, מקונכיות לבנות.

ארין (Arien)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתייכת למיאר של ונה. היא מתוארת כרוח בוערת עשויה מאש ולהבות, עד כי לא ניתן להביט אל תוך עיניה. כאשר הותקנה השמש, נבחרה ארין על ידי הולאר להשיט אותה מעבר לרקיע.

טיליון (Tilion)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשר שמו מתקשר למילה "כסוף", אך הוא נודע בעיקר בקשת הציד הכסופה שלו, ובאהבתו למתכת הכסף. הוא אחד מהציידים של אורומה. כאשר הותקן הירח, טיליון התנדב להשיט אותו במרחבי הרקיע. תחילה, היה הירח אדיר בגודלו ובאורו, אף יותר מהשמש, וטיליון מילא את תפקידו כראוי. אבל טיליון התאהב באריין, ונמשך אל אורה, עד כי הירח נגע בשמש בטעות, נכווה וצולק. לעתים אף סטה ממסלולו כיוון שביקש את אריין, ורבות נראה הירח בשמיים ביחד עם השמש, או לא נראה בשעת הלילה כלל.

סאורון (Sauron)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המיאר הידועים ביותר. בתחילה היה משרתו של הולא "אולה" (שליט האדמה), ואהב מלאכת כפיים, סדר וארגון יותר מכל. פשר שמו "הנתעב"; מכך ניתן להסיק שהיה לו שם קדום יותר, בטרם נפל אל האופל, אשר נשכח. הוא היה משרתו הנאמן ביותר של מלקור, ומבין הראשונים שהתדרדרו לתכליתו. במשך העידן הראשון העלים את דמותו הנאה, ונהפך למכשף חכם, אך אכזר ורב עוצמה, אדון לרוחות וצללים, יוצר זאבי-האדם האומללים, וצלמו נורא ואיום - עינו היא סמל המוות. הוא שמר בצפון הארץ התיכונה, עוד בעידן הראשון, וכשפיו האפלים גבלו בכשפיה של המיא מלין הטהורה, שחיה ביער דוריאת. במקום בו נפגשו כשפיהם, הייתה ארץ מלאת פחד וחלחלה. אבל בסיפור על ברן ולותין (Beren & Luthien), שהייתה בתה של מלין, סופר כי היא, יחד עם הכלב הואן (Huan) שהיה שייך לולא אורומה, הצליחה לגבור על סאורון ולהביסו. ואז יצאה רוחו מגופו ושבה אל מצודת האופל של מלקור. זו הייתה תבוסתו הראשונה, ואז הוא נשכח מלב.

לאחר מלחמת החרון, בתחילת העידן השני, מצאו הולאר את סאורון ושפטו אותו. אבל סאורון השיב את דמותו הנאה כאחד האינור, ודיבר במילים חלקות וכיזב שהוא מלא צער וחרטה על מעשיו השפלים, עד שהולאר התפתו להאמין לו והחליטו לתת לו הזדמנות נוספת. כך הוא נותר בארץ התיכונה, בעוד ששוכניה שכחו לגמרי מסאורון, משרתו הגדול של מלקור. בעידן הזה הוא החליט לשוב לבין גזעי הארץ התיכונה, ובא בצלם דמות יפה, ואף כינה את עצמו אנטר (Anatar), שר המתנות. מכיוון שידע כי בני הלילית הם הגזע הנעלה, ושליטה עליו יכולה להיות טקטיקה מצוינת, ניסה סאורון להתחבר אליהם. אבל גיל-גאלאד, שהיה המלך העליון על בני הלילית, ואלרונד חצי אלף וקירדן שר הנמלים דחו אותו מרוב חשדות בו. אולם בארגיון (Eregion), עיר חרשי האלפים של קלברימבור נכדו של פאנור, אשר לרגלי הרי האובך, קיבלו אותו בברכה, כי השתוקקו ללמוד מחוכמתו הנעלה ומלאכת כפיו; רק האדון קלבורן והגבירה גלדריאל חשו איבה כלפיו, ונטשו את ארגיון מיד כאשר ראו כי השאר נוטים אחריו. שם הוא הציע לאלפים את רעיון החישול של טבעות הכוח, שישמרו את כוחם, יציגו את הדרתם ותפארתם ויהדפו את פגעי הזמן והשתנות העולם המהירה והמעיקה על האלפים - כי בטבעות הללו היה הכוח למשול בכל הארץ. אך תוכניותיו האמיתיות היו אחרות, כי הוא תכנן לחשל, באש הר הדין שבארצו מורדור, עוד טבעת אחת בסתר, הטבעת הראשית, שתשלוט על כל שאר טבעות הכוח ואלו יהיו כפופות לרצונה, ובכך יוכל סאורון לשלוט על כל עונדי-הטבעות ולמשול בארץ כולה. אבל לאחר שהוא חישל את הטבעת השליטה ומכר למענה את נשמתו ורצונו לשלוט ולהרוס, והאלפים עלו על מזימותיו, התחוללו נגדו המלחמות החדשות. די במפתיע הוא נפל בשבי הנומנורים (הדונאדין, Dunedain), הנעלים ביותר בקרב בני האדם, שחיו בין ולינור לבין הארץ התיכונה, על האי נומנור שבצורת כוכב. גם שם הצליח סאורון להשפיע על המלך, ולבסוף להביא לחורבן נומנור. כי תחילה היה לאסיר, אבל כאשר שמע המלך על חוכמת סאורון, מינה אותו ליועצו. כך החל סאורון להמריד את המלך ואנשיו נגד הולאר. הוא סיפר להם על אל גדול בשם "מלקור", והם התחילו לסגוד לו בלי להבין את מעשיהם; הם התחילו להכחיש את אילובטר ולדחות את תכלית הולאר. ולבסוף, מדברי סאורון, הם קינאו באלפים, בולאר ובמיאר, ואמרו כי גם להם מגיעים חיי אלמוות, והם אכן שטו לארץ אמן, ודרכו על חופי ולינור. אז התערב הכוח העליון ביותר - אילובטר. הוא כיסה את כל אותם שבאו למערב תחת האדמה, ואת ממלכת נומנור הטביע, וסאורון שקע תחת הים, והובס שוב.

אבל הטבעת האחת המתינה לו בארץ מורדור, שם היא חושלה. משום שהיא עדיין הייתה קיימת, סאורון נותר חי. שוב שבה רוחו אל הארץ התיכונה, והוא בא מיד לארץ מורדור העתיקה שלו, וענד את הטבעת בשנית. אך הפעם איבד סאורון את דמותו הנאה לנצח. הוא נעשה כמעט דומה למלקור, אדון האופל הקדום. ואז הוא התחיל לפעול שוב, ושלח את חייליו להתפשט על כל הארץ, ואורקים רבים הקימו מחנות על הרי האובך. לכן פרצה שוב מלחמה ארוכה, שבה נכרתה ברית אחרונה בין האלפים ובני האדם נגד צבאות סאורון. אבל לבסוף קטע איסילדור, מלך בני האדם מזרע אנשי נומנור, את האצבע שעליה ענד סאורון את הטבעת. סאורון הובס בפעם השלישית. אך נותר חי כי הטבעת התקיימה, ובינתיים החלה לעבור מעונד לעונד (האלפים, ובפרט אלרונד וקירדן, קראו לאיסילדור להשמיד את הטבעת מיד בעוד הם ליד הר הדין, אבל בני-האדם חמדנים, ואיסילדור סירב להשמידה עד שהיה מאוחר מדי).

לאחר כשלושה אלפים, במלחמת הטבעת, הוא ניסה יחד עם סרומאן הלבן להשתלט על הארץ התיכונה ולהחריב את ממלכות בני האדם והאלפים, אך נכשל והובס כשפרודו באגינס, ההוביט, הצליח להשליך את הטבעת להר הדין. אז הטבעת הושמדה, וסאורון איבד את מרבית כוחו. אז נחרבה כל מורדור, וסאורון הפך לרוח חסרת כוח, צל צילו של מה שהיה קודם, והוא גורש מהארץ התיכונה.

מהעידן השני והשלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולורין (Olorin)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשר שמו, בקווניה המדוברת בולינור, הוא "של חלומות", אך הכוונה היא למציאות קוסמית של זיכרון ודמיון, ולא בכוונה לחלום-שינה. הוא שייך למאיאר של מנווה וורדה, ומכאן שהיה אדיר בכוחו. אך גם ידוע כי הרבה לבקר את ניינה, וממנה למד על חמלה וסובלנות. נאמר כי הוא שותל עצות נבונות, ונותן תקווה בלב כל הזקוקים לכך. שמות רבים יש לו בקרב גזעים שונים, כאשר השניים הידועים ביותר הם אלו: מיתרנדיר (Mithrandir) בקרב האלפים, ופשרו "הנווד האפור"; ו"גנדאלף" (Gandalf), מטה-האלפים, בלשון בני האדם של מערב הארץ התיכונה. כי כמו כן, חוץ מהאלפים, אף אחד לא ידע כי הוא ושאר האיסטרי הם בעצם אלים, וכיוון שבני-האדם הבחינו בכך שהם מזדקנים ומתים, בעוד שגנדאלף בדמות האדם הישיש עדיין נראה בריא, הם חשבו שאולי יש לו קרבה לעלפים. אולורין כנאמר היה אחד האיסטרי, ובא אחרי סארומן לארץ התיכונה. הוא היטיב להתחבר עם כל גזע, ואף גזע האלפים אהב אותו במיוחד. הוא היה אחד מחכמי המועצה הלבנה, אולם לבקשת גלדריאל, שיעמוד בראש המועצה, השיב כי הוא אינו מעוניין בהתחייבויות ובאחריות שכזו, והוא לא רוצה בשליחויות נוספות, חוץ מהאחת שהטילו עליו איתני המערב. הוא ענד את נריה (Narya), טבעת האש בעלת אבן האודם - היא אחת משלוש טבעות האלפים, שנמסרה לו מידיו של קירדן שר הנמלים. מכונה גם הקוסם האפור (אבל בעקבות נפילתו של סרומן הלבן לאופל, נהפך אולורין לקוסם הלבן). לאחר שנהרג אולורין בתום מאבקו בבאלרוג, הולאר בקשו מאילובטר להחזירו לחיים, וכך הוא עשה.

קורוניר (Curunir)[עריכת קוד מקור | עריכה]

או קוּרוּמוֹ, בקווניה. פשר שמו "המוכשר", אולם הוא ידוע יותר בשם "סארומן" (Saruman), האיש החכם. הוא היה מהמיאר של אולה, ומכאן בעצם יש לו ידע באומנות החישול והחרישה של המתכות. קורוניר היה אחד האיסטרי (Istari), אף היה הראשון שבא לארץ התיכונה. תחילה ביקר במזרחה, ופגש בבני האדם השחורים והזדוניים, אבל לבסוף שב למערב הארץ התיכונה, וקיבל לידיו את מפתחות צריח אורתנק האדיר, שם שמר בסוד על הפלנטיר, האבן שרואה נסתרות, וגם למד בחשאי על תולדות הטבעת האחת, בחפצו להשיג אותה. תוך כדי שינון הידע על הטבעות ועל אומנות חישולן, חישל סרומן בסוד, טבעת-כוח פחותה באותה טכנולוגיה של שאר טבעות-הכוח, ואף שהייתה חלשה מהאחרות, עזרה לו לטפח ולשלוט על גזע האורוק-היי, זן של אורקים חזקים וחסונים יותר. הוא היה ראש מסדר האיסטרי, ומכאן גם ראש המועצה הלבנה (מועצת החכמים), אף-על-פי שגלדריאל ביקשה כי גנדאלף יעמוד בראש המועצה, מחוסר חיבתה ואמונתה בסרומן. מאז תעב סרומן את גנדאלף וגלדריאל בצורה מוחלטת אבל חשאית. לאט לאט הוא התדרדר לאופל, תוך כדי תקשורת עם סאורון בעזרת הפלנטיר, ולבסוף נכשל במשימה שהטילו עליו הולאר - הוא נרצח באזור הפלך על ידי משרתו הבוגדני, גרימה לשון-נחש, לאחר שהושפל על ידי חברי אחוות הטבעת מול צריח אורתנק; ולאחר מכן על ידי גנדאלף וגלדריאל, שרק ניסו לעזור לו לשוב למקור הטוב, ולחזור עמם לארץ אמן ששם יטהר עצמו, בראותם עד כמה מתוסכל הוא מכישלונו הגדול. אולם הוא רק צעק ולעג להם במבוכה, כי חזה בקצו, והכחיש את כישלונו למרות שבלבו ידע היטב כי אכן נכשל. באותו רגע שגרימה לשון-נחש כבייכול רצח אותו, בו-במקום ריחפה מגופו נשמה עוטה-תכריכים ופנתה לשוב אל המערב. אולם רוח מערבית דחתה אותו, כיוון שהולאר סירבו לקבל אותו חזרה. מכונה גם שארקי, בלשון האורקים, "האיש הזקן"; וגם הקוסם הלבן.

איוונדיל (Aiwendil)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשר שמו "ידיד הציפורים". הוא ידידן של יבנה וונה, אשר מבין את לשונות כל החיות ואף שולט על רובן. הוא גם נקרא אדון הגוונים והצורות, מכאן ניתן להסיק שיכל לשנות את צורתו. הוא היה אחד מבין האיסטרי (Istari), הקוסמים, שבאו לארץ התיכונה בדמות ישישים חכמים על מנת לעזור לתושביה (בעיקר לאלפים). אך הוא נטש את תפקידו ובמקום לעזור לעמים החופשיים העדיף לטפל בחיות ובציפורים וללמוד על צמחי מרפא ועשבים. בתום-לב הוא עזר לסרומן, מבלי לדעת כי סרומן מנצל אותו כדי לפגוע לרעה בתוכניותיו של גנדאלף. לדוגמה, איוונדיל השאיל לסרומן להקה נכבדת של עורבים שחורים שעקבה אחר גנדאלף, ודיווחה על כל צעד לסרומן, מאז מסעו עם 13 הגמדאים ועם בילבו באגינס (ההוביט), ועד למלחמת הטבעת. מכונה לרוב בשם רדגסט (Radagast), "ענוג החיות"; והקוסם החום.

אלטר (Alatar)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר כי הוא היה אחד האיסטרי (Istari) שנבחרו על ידי הולאר, לבוא לארץ התיכונה. הוא נבחר על ידי הולא אורומה, ולכן ייתכן כי השתייך למיאר שלו. הוא זה שקרא לפלנדו להצטרף. יחד עם סרומן ופלנדו הוא יצא למזרח הארץ התיכונה. אולם בעוד סרומן שב למערב הארץ התיכונה, אלטר נותר במזרח עם פלנדו ויותר לא נודע עליהם דבר. ממכתבים שכתב טולקין, ניתן לשער כי כמו סרומן, אלטר נכשל במשימתו. טולקין שער שהוא ופלנדו המציאו, או ייסדו, כתות שעסקו במסורות של פולחנים סודיים וכשפים, אשר נמשכו גם לאחר מפלת סאורון. יחד עם פלנדו, הם מכונים הקוסמים הכחולים.

פלנדו (Palando)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטר קרא לו להצטרף לשליחות במזרח הארץ התיכונה. אך שניהם נכשלו לבסוף כמו סרומן. הוא ואלטר מכונים הקוסמים הכחולים.

בלרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבאלרוג בסרט אחוות הטבעת של פיטר ג'קסון

בלרוגים היו מיאר, אשר התדרדרו לאופל עוד בטרם מניין העידנים, על ידי מלקור מורגות. הבאלרוגים מתוארים כיצורים ענקיים, אפופים אש ואפילה, מצוידים בשוטי אש, ולעתים בחרבות ארוכות, בגרזנים ובאלות. פשר שמם בסינדרין, לשון אלפי הארץ התיכונה, הוא "שדי התופת", על אף שבקווניה, לשון האלפים הנעלה, הם קרואים ולאראוקר, "שטני האש". הידוע בקרב הבלרוגים הוא גותמוג, שהיה ראש הבלרוגים ונגיד מלקור בעידן הראשון.

הבאלרוגים הפכו ליצורים אפלים כשנשתעבדו למורגות', בטרם מניין העידנים, והיו למשרתיו הנאמנים והזדוניים. לפי הפירושים השונים לכתוב עליהם בספרי טולקין, ישנה מחלוקת בשאלה האם לבאלרוגים היו כנפיים, והאם הכוונה לכנפיים מוחשיות, או לתיאור הציורי של צורת הצללים שעטפה אותם, אך בשל המידע המועט עליהם אין לכך תשובה חד משמעית.

בתקופת העידן הראשון, הבאלרוגים הטילו מורא על האלפים ועל בני האדם, וגרמו להם לאבידות קשות בקרבות עימם. גות'מוג, בכיר הבאלרוגים בעידן הראשון ומפקד אנגבאנד, מבצרו של מורגות', הרג את פאנור, מלך אלפי הנולדור, בקרב דאגור-נואין-גיליאת. בסוף העידן הראשון, כשמורגות' נוצח, הוכחדו מרבית הבאלרוגים, אך כמה מהם נמלטו והתחבאו במעמקי הארץ התיכונה.

Cquote2.svg

והוא כינס את השדים שלו, הרוחות שבתחילה הצטרפו אליו בגלל הדרו בימי התהילה ולבסוף הושחתו כמוהו. לבם היה עשוי אש, אך הם היו עטופים בחשכה. אימה הלכה לפניהם ושוטים של אש בידיהם. שמם היה באלרוג.

Cquote3.svg
– הסילמריליון, עמ' 46

הבאלרוג שמופיע בספר אחוות הטבעת, הסתתר במעמקי מכרות מוריה לאחר מפלת מורגות', עד לשנת 1980 בעידן השלישי, וקם מרבצו לאחר שגמדי מוריה, שהעמיקו לכרות בבטן האדמה במכרות מוריה, העירו אותו בשוגג. הוא כונה בפי גמדי מוריה כ"רועץ דורין" לאחר שהרג את מלכם,דורין השישי,וביחד עם גדודי האורקים של סאורון, החריב את ממלכת מוריה ואילץ אותם להימלט.

חברי אחוות הטבעת שעברו במכרות בדרכם למורדור, נתקלו בבאלרוג על גשר קהזד-דום, ובעת המלטותם מפניו, מוטט גנדאלף את הגשר ונפל עם הבאלרוג לתוך מעמקי המכרות. גנדלף והבאלרוג, שהיו שווים בכוחם זה לזה, המשיכו להאבק במעמקי המכרות במשך כמה ימים, עד שגנדאלף הצליח לבסוף להורגו על פסגת הר זירק זיגיל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיאר באנציקלופדיה של ארדה