הסילמריליון - גזעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הגזעים המופיעים בספרו הפנטזי של ג'ון רונלד רעואל טולקין הסילמריליון הם מרובים ושונים. הם שאובים בחלקם מאגדות עם נורדיות וקלטיות, אך טולקין הפיח בהם רוח חיים ויצירה משלו. היצורים השונים הופיעו בספריו של טולקין, אך תיאור רובם מופיע היטב ב"סילמריליון", אשר סוקר את תפקידיהם השונים.

איינור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינור (Ainur; איינו ביחיד) הם סוג של תת-אלים או מלאכים הכפופים לאל הגדול - אילובטר.

האיינור נפלגו עם בריאת העולם לשלוש סיעות:

  • אלו שנשארו עם האל ולא נכנסו לדור בעולם הממשי.
  • אלו שבאו לעולם הממשי בשליחות האל, הואלאר והמאיאר הם מנסים למלא את רצון האל על פי פרשנותם אותו.
  • המורדים באל שהושפעו ממורגות (מלקור).

ולאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ולאר

הוולאר הינם חלק מהאיינור, אשר בחרו לרדת לארדה ולהגשים את המנגינה שראו בחזון אילובטר. פירוש שמם הינו "כוחות העולם".

מניינם חמישה עשר אך לאחר שמלקור הודח מניינם ארבעה עשר.

  • מלקור (Melkor) - היה האדיר באיינור עד שהידרדר לאופל. פשר שמו הוא "הקם במלא כוחו". יותר לא נמנה עם הוולאר מאז שמרד בניגון אילובטר.
  • מנווה (Manwe) - ראש הוולאר והשולט בכל מה שקשור לאוויר ולציפורים. מכונה "סולימו" - אדון הנשימה של ארדה.
  • אולמו (Ulmo) - שר המים ואחראי על הים. נוטה חיבה מיוחדת לבני האדם.
  • אולה (Aule) - יצר את החומר שממנו נוצרה ארדה. יצר את גזע הגמדאים כאשר הוולאר חיכו להתעוררות ילדי אילובטר (העלפים ובני האדם).
  • מנדוס (Mandos) - שמו המקורי הוא "נאמו" - השופט. נקרא מנדוס על שם אולמות המתים אשר ממערב לולינור. אחראי על משכנות המתים ואחד הפיאנטורי (אדוני הנשמות).
  • אורומה (Orome) - הוא צייד ולוחם. אוהב עצים ונוהג לצוד את היצורים של מלקור. סוס הוא נאהאר הלבן ביום והכסוף בלילה וקרנו היא ולארומה האדירה.
  • לוריין (Lorien) - שמו המקורי הוא "אירמו" - המשתוקק. שר החזיונות והחלומות, אחיו של מנדוס ואחד הפיאנטורי (אדוני הנשמות). מקום משכנו הוא בגני לוריין (והוא נקרא על שמם) שהם המקום הנאה ביותר בעולם.
  • טולקס (Tulkas) - הולא האחרון שירד לארדה. לוחם אדיר שהביס את מלקור בימי קדם. מכונה אסטלדו "הנועז".

ולייר (ולאר שהופיעו במין נקבה):

  • ורדה (Varda) - מלכת הוולאר ורעייתו של מנווה. גבירת הכוכבים הנערצת מכל הוולאר. מתוארת כיפה מכל אשר ממנה מפחד מלקור יותר מכל יצור. נקראת גם "אלברת" (Elberet) - מלכת הכוכבים וגילתוניאל בסינדארין.
  • יבאנה (Yavana) - רעייתו של אאולה אשר כל הצומח הוא מעשה ידיה. אחרי ורדה היא נעצרת מכל הולייר. נקראת גם "קמנטארי" - מלכת הארץ
  • ניינה (Nienna) - אחותם של הפיאנטורי מנדוס ולוריין. היא מקוננת ומתאבלת על כל פצע שנפער באדמה על ידי מלקור ובכוחה להפוך צער לחוכמה.
  • ואירה (Vaire) - רעייתו של מנדוס. האורגת של כל מעשי ההיסטוריה על אריג שנתלה בהיכלי מנדוס, משכנות המתים.
  • אסטה (Este) - רעייתו של לוריין. היא המרפאת שמקלה על מכאובים ועצב. היא שוכנת בגני לוריין ובבקרים נוהגת לישון על האי שבאגם לורלין.
  • נסה (Nessa) - רעייתו של טולקס ואחותו של אורומה. אוהבת ריקוד וריצה ונוהגת לרקד על המדשאות בולימר.
  • ואנה (Vana) - רעייתו של אורומה ואחותה הקטנה של יבאנה. היא התגלמות הנערות והיופי (חוץ מורדה) הממונה על הפרחים והציפורים. בבואה ציפורים שרות ופרחים פורחים לרגליה.

מיאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיאר

המיאר (מיא ביחיד) היו אלים נחותים שהיו משרתיהם של הוולאר, 14 האלים העליוניים. בשונה מהוולאר, מעט מאוד מהמיאר מוזכרים בשם, אף כי נראה שהיו מהם אלפים רבים. המאיא אולורין, מילא תפקיד בשליחות הוולאר בארץ התיכונה וכונה בשם גנדאלף.

בלרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באלרוג

הבלרוגים - כמו האחד שחי במצודת מוריה, ונלחם מול גנדאלף - היו מיאר, אשר התדרדרו לאופל עוד בטרם מניין העידנים, על ידי מלקור מורגות. הם מתוארים כרוחות עוטות אש (וכנראה גם בעלות כנפיים), המשתמשות לרוב בשוטים בוערים כנשק. פשר שמם בסינדרין, לשון עלפי הארץ התיכונה, הוא "שדי התופת", על אף שבקווניה, לשון העלפים הנעלה, הם קרואים ולאראוקר (Valaraukar), "כוחות האש". הידוע בקרב הבלרוגים הוא גותמוג (Gothmog), שהיה ראש הבלרוגים ונגיד מלקור בעידן הראשון.

אלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בני לילית (הארץ התיכונה)

גמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גמדאים

הגמדים הם יצורים נמוכי קומה, חסונים וארוכי זקנים, שנוצרו בידי הולא אולה. הם מתוארים מתוארים כיצורים עיקשים האוהבים כרייה ונפחות ומרבית עריהם נמצאות מתחת לאדמה, בהרים בהם יש מכרות. הגמדאים מתחלקים לשבעה עמים, שכל אחד מהם מתייחס לאחד משבעת הגמדים הראשונים שיצר אולה (הם נקראים: "שבעת אבות הגמדים"), העם הידוע ביותר הוא העם המתייחס לגמד דורין, שישב בעיר קהזד-דום (מוריה).

הערים הידועות של הגמדאים בעידן הראשון הן קהזד-דום, בה כרו הגמדאים את המיתריל, מתכת קלה וחזקה מכל שאר המתכות, ונוגרוד וּבלגוסט, ששתיהן שכנו בהרים הכחולים שבגבול בלריאנד והגמדאים שחיו בהן סחרו עם עלפי בלריאנד. נוגרוד ובלגוסט נחרבו כששקעה בלריאנד בים בסוף העידן הראשון.

בעידן השני הצטרפו פליטים מנוגרוד ובלגוסט לקהזד-דום והגדילו את אוכלוסייתה. בעידן זה הגיעה קהזד-דום לשיאה וסחרה עם עלפי ארץ ארגיון, שחישלו את טבעות הכוח. כשסאורון חילק את טבעות הכוח (לאחר שחטף אותן) הוא נתן שבע מהן לגמדים, אחת לכל עם. הטבעות הגבירו את תאוותם של הגמדים שהחזיקו בהן לזהב ואוצרות, אבל לא יכלו להפוך אותם לרפאים ולשעבד אותם לסאורון. הדבר הרגיז את סאורון ובמשך הזמן הוא הצליח להחזיר לידיו חלק מטבעות הגמדים, ואת השאר השמידו הדרקונים.

באמצע העידן השלישי שיחררו גמדי קהזד דום בטעות בלרוג ששכן בבטן האדמה. הבלרוג הרג את מלך קהזד-דום, דורין השישי ואת בנו, ואילץ את הגמדאים לברוח מקהזד-דום. רוב הפליטים ברחו לצפון הארץ התיכונה והקימו שם במהלך השנים מספר ממלכות, שהיזועה מביניהן היא ממלכת בטן ההר בהר הבודד (ארבור), הסמוך לממלכת בני האדם דֵ‏יל. במלחמת הטבעת חדר לדיל צבא גדול של בעלי ברית סאורון, הצבא הביס את צבאות דיל ובטן ההר בקרב ליד ארבור, אבל לא הצליח לכבוש את ההר עצמו ונאלץ לצור עליו. אחרי מפלת סאורון יצאו הנצורים מההר, הביסו את צבא סאורון ומנעו ממנו את מטרתו העיקרית, לכבוש את ארידור.

נשות הגמדים נראות דומות לגמדים עד כדי כך שמי שאיננו גמד לא יכול להבחין בהן, והיו בני אדם שטענו בטעות שנשות גמדים לא קיימות והגמדאים נוצרים מן האבן. מספרן של נשות הגמדים הוא נמוך: כשליש מכלל הגמאים. מסיבה זו ומסיבות אחרות הריבוי הטבעי של הגמדים נמוך מאוד.

בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטים - רועי העצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ המגולף בדמותו של אנט, מוצג ביריד פרמונט בסיאטל, וושינגטון

האנטים (שבחלק מהתרגומים נקראים עצנים) הם גזע עתיק, שהופיע בארץ התיכונה עוד לפני האלפים, והם דומים לעצים בצורתם החיצונית. האנטים נוצרו בידי אילובטר לבקשתה של יבנה לאחר שהיא למדה על קיומם של הגמדאים, ילדי אולה. האנטים נועדו להיות "רועי העצים" ומטרתם הייתה להגן על היער מפני אורקים, גמדים וסכנות אחרות. בנוסף הם אחראים על שמירת הסדר בין העצים ביערות שבהם לעצים יש מחשבות, רגשות, ורצונות משלהם. האנטים לא ידעו לדבר עד שהאלפים לימדו אותם. בעבר רבים מהם חיו ביערות בלריאנד. מספרם לא גדול ומזה הרבה זמן אין להם ילדים כי נשות העצנים נעלמו ואף אחד לא יודע איפה הן. בסוף העידן השלישי חיו רוב האנטים ביער פנגורן, והנודע ביותר מביניהם היה האנט הזקן זקנעץ.

במלחמת הטבעת האנטים החליטו, לאחר לבטים רבים ובהשפעתם של מרי ופיפין שנקלעו ליער פנגורן, לתקוף את הקוסם סרומן בגלל הנזקים שהאורקים שתחת מרותו גרמו ליער. בהתקפתם הם הרסו את מצודתו של סרומן איסנגרד (חוץ מהצריח אורתנק שבמרכזה) והפכו אותה ואת העמק שמסביבה (נן-קורוניר) ליער.

אורקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אורקים

טרולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוביטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הוביט

הוביטים הם יצורים נמוכי קומה שקומתם מגיעה לכמחצית קומתו של אדם. הם יצורים עליזים האוהבים שקט ונוטים להתרחק מחברתם של בני גזעים אחרים.

מקום מגוריהם הראשון היה בשוליים הצפון מערביים של מירקווד (יעראפל). הם נדדו משם כנראה קצת אחרי שנת 1000 לעידן השלישי, עברו את הרי האובך והגיעו לאזור ארידור שבמערב הארץ התיכונה. במסעם הם התפלגו לשלוש קבוצות: בני פלוהיד, שנדדו בצפון ארידור, בני הרפוט, שנדדו במרכז ארידור, ובני סטור, שנדדו בדרום ארידור. לאחר זמן נוצרה קהילה גדולה של הוביטים במחוז ברי, אזור מבודד השוכן בצומת דרכים בארידור. בשנת 1601 עזבו שני הוביטים מבני פלוהיד, האחים מרצ'ו ובלנקו, את ברי וחצו את נהר הברנדיון ששכן ממערב לברי בראש קבוצה גדולה של הוביטים. המלך של ארנור, הממלכה ששלטה באותו זמן על כל האזור הזה בארידור, העניק להם את האדמות שממערב לברנדיון. בשנים שלאחר מכן הצטרפו אליהם רוב ההוביטים והם קראו לארצם החדשה הפלך.

במלחמת הטבעת נודעה חשיבות לארבעת ההוביטים פרודו בגינס, סמויז גמג'י (סם), מריאדוק ברנדיבאק (מרי) ופרגרין טוק (פיפין), שהשתתפו בחבורת אחוות הטבעת. במהלך המלחמה ניסה הקוסם הרע סרומן להשתלט על הפלך ולהרוס את נופיו אך ארבעת ההוביטים (כשחזרו ממסעם) הצליחו למנוע זאת.

יצורים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי זאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדם זאב

וארגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – וארג

דרקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דרקון

הדרקונים נוצרו בידי מורגות' בעידן הראשון, כאשר גלאורונג הופיע הראשון. סביר להניח שמורגות' יצר אותם על ידי השחתה של חיות לא ידועות אחרות באומנויותיו האפלות.

דרקונים ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סמוג
גלאורונג[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלאורונג
סקאת'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקאת'ה היה דרקון קר (שאינו נושף אש) אשר השתקע בהרים האפורים בצפון הארץ התיכונה, שם הטיל מוראו על גמדים ואף הרס את יישוביהם בהרים ושדד את אוצרותיהם.

סקאת'ה נקטל בידי פראם בנו של פרומגר, כאשר חדר למאורתו וקטל אותו.

השלל נלקח בידי אנשי איאותד, דבר שעורר מחלוקת רבה בינם לבין הגמדים, שטענו שהאוצר שייך להם, ועל אנשיו של פראם להחזירו. פראם סירב על כך, ופתח במלחמה עימם, שבה גם נקטל.

לאחר לחימה ממושכת הגיעו שני הצדדים לפשרת חלוקת האוצר, והרוהירים לקחו אותו דרומה כשהתיישבו ברוהאן.

אנקאלגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנקאלאגון, הידוע בכינויו אבי הדרקונים, או אנקאלאגון השחור, נוצר בעידן הראשון באנגבאנד, בידי מורגות' והיה לדרקון החזק ביותר בתולדות הארץ התיכונה.

במלחמת החימה, שבה צבא הוולאר נחת על חופי בלריאנד על מנת לסיים את שלטונו של מורגות' ולכלוא אותו, אנקאלאגון הנהיג לגיון דרקונים מעופפים כה חזקים עד אשר היוו איום גדול על התקדמות צבא הוולאר, ונאמר על הדרקון עצמו שהיה כה גדול שהסתיר במעופו את השמש, הדרקונים הרחיקו את צבאות הוולאר ממעוזו של מורגות', עד אשר אארנדיל החצי אלף, ירד מהשמיים עם ספינתו - ווינגילוט, ונלחם בדו-קרב שארך יום כנגד הדרקון וניצח בו. כאשר הובס, אנקאלגון נפל מהשמיים על צוקי תנגורודים וגרם להתמוטטותם עקב משקלו העצום.

נאמר על אנקאלאגון שאישו הייתה הלוהטת ביותר משאר דרקוני הארץ התיכונה, וקיימת השערה כי יכלה להמיס אפילו את הטבעת האחת.