כריס רוק

כריס רוק
Chris Rock
לידה	7 בפברואר 1965 (בן 59); אנדרוז, דרום קרוליינה, ארצות הברית
שם לידה	Christopher Julius Rock III
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1984
מקום לימודים	בית ספר תיכון ג'יימס מדיסון
בן או בת זוג	Malaak Compton (1996–2016)
צאצאים	זהרה סוואנה רוק, לולה סימון רוק
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס לנט-פונטיין להרכב הטוב ביותר (2011); פרס אמי לבידור בפריים טיים; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	http://www.chrisrock.com/
	פרופיל ב-IMDb

כריסטופר ג'וליוס "כריס" רוק השלישי (באנגלית: Christopher Julius "Chris" Rock III; נולד ב-7 בפברואר 1965) הוא שחקן קולנוע וטלוויזיה, קומיקאי, מדבב, תסריטאי, במאי ומפיק קולנוע אמריקאי.

רוק החל את דרכו בסטנד-אפ בסדרת המערכונים "סטרדיי נייט לייב" ולאחר מכן המשיך להופיע בסרטים ובסיטקומים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוק נולד בעיר אנדרווס, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית. זמן קצר אחרי לידתו עברו הוריו לשכונת קראון הייטס, בברוקלין ניו יורק. כעבור כמה שנים הם עברו להתיישב באזור המעמד הפועלים בבדפורד-סטייבסנט בברוקלין. אמו, רוזלי (לבית טינגמן), הייתה מורה ועובדת סוציאלית בתחום של בריאות הנפש. אביו, יוליוס רוק, היה נהג משאית ושליח עיתונים.

רוק למד בבתי ספר בברוקלין, שם סבל מאלימות ובריונות מצד תלמידים לבנים. ככל שהתבגר הבריונות החמירה והוריו של רוק הוציאו אותו מבית הספר התיכון ג'יימס מדיסון. הוא נשר לחלוטין מהתיכון, ורק לאחר מכן קיבל את תעודת הבגרות שלו. רוק עבד אז בעבודות מזדמנות במסעדות מזון מהיר שונות.

אביו של רוק, יוליוס נפטר בשנת 1988 לאחר ניתוח כיב פפטי שהסתבך. שלושה מאחיו הצעירים של רוק, טוני, קני וג'ורדן עובדים גם הם בתחום הבידור. אחיו למחצה הגדול, צ'ארלס, נפטר בשנת 2006 מהשפעות של אלכוהוליזם. רוק אמר שהוא הושפע מסגנון ההופעה של סבו, אלן רוק, מיסיונר במקצועו. סבא רבא של רוק, יוליוס קיסר טינגמן, היה עבד במשך 21 שנה לפני ששירת במלחמת האזרחים האמריקנית כחלק מהכוחות הצבעוניים של ארצות הברית. במהלך שנות ה-40 עבר סבו של אביו של רוק מקרוליינה הדרומית לניו יורק כדי להיות נהג מונית ומטיף דת.

בתוכנית העוסקת באפרו-אמריקאים בשם "African American Lives 2" ב-2008 של ערוץ PBS, נערך מחקר מקיף על מוצא משפחתו של רוק ואף נערכה לו בדיקה גנטית שמצאה כי מוצאו הוא מקבוצת האודֶמה מצפון קמרון.^[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוק החל לעשות סטנד-אפ בשנת 1984 במועדון הסטנדאפ "Catch a Rising Star" בניו יורק. בהמשך הוא זכה לתפקיד בסרט "אני אתפוס אותך פראייר" ב-1988 ולתפקיד בסדרת הטלוויזיה "מיאמי מחלק מוסר" ב-1987. באחד ממופעי הסטנד-אפ שלו צפה בו אדי מרפי, בין השניים נרקמה חברות בה מרפי חנך והיווה מנטור עבור הקומיקאי הצעיר. בעקבות הקשר הוענק לרוק תפקידו הקולנועי הראשון בסרט "השוטר מבוורלי הילס 2" בשנת 1987.

סאטרדיי נייט לייב ולאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הצטרף רוק לחבר צוות הקאסט בתוכנית המערכונים הפופולרית "סאטרדיי נייט לייב". הוא וצוות השחקנים החדש כריס פארלי, אדם סנדלר, רוב שניידר ודייוויד ספייד התפרסמו בתור "הילדים הרעים של ה-SNL". בשנת 1991 הוא הוציא את אלבום הקומדיה הראשון שלו, Born Suspect, וגם זכה לשבחים על תפקידו כמכור לקראק בסרט "עיר החטאים". השתתפותו ב-SNL העניקה לרוק חשיפה לאומית.

עם תכנונים לעזוב את סאטרדיי נייט לייב אחרי עונת 93–1992, רוק "פוטר" למעשה מהתכנית. בסתיו של 1993 הוא הופיע בשישה פרקים של תוכנית המערכונים האפרו-אמריקאית "לחיות בצבעים" ברשת FOX ככוכב אורח. התכנית בוטלה חודש לאחר מכן. באותה שנה כיכב רוק בקומדיה דלת התקציב "סי.בי. 4" שגם כתב לה את התסריט. הקומדיה הרוויחה באולמות הקלנוע 18 מיליון דולר לעומת תקציב שעמד על סך של 6 מיליון דולר.

בשנת 2012 שיחק בתפקיד ראשי בדרמה הרומנטית "למה לצפות כשאתם מצפים" לצד ג'ניפר לופז וקמרון דיאז.

בשנת 2015 התארח בעונה השנייה של סדרת הדרמה "אימפריה" בתפקיד העבריין פרנק גאתרס, בכיכובם של טרנס הווארד וטראג'י פ. הנסון.

רוק הנחה את טקס פרסי אוסקר ה-77 בשנת 2005 ואת הטקס ה-88 שנערך ב-28 בפברואר 2016. הוא אף הנחה את טקס פרסי ה-BET ה-14 שנערך ב-2014. רוק הנחה גם את טקס פרסי הווידאו-קליפים של MTV בשנים 1997, 1999 ו-2003.

בשנת 2022, במהלך טקס האוסקר אותו הנחה, אירעה תקרית הסטירה של ויל סמית'–כריס רוק השחקן ויל סמית' לרוק לאחר שסיפר בדיחה על חשבון אשתו של סמית', ג'יידה סמית'.

עבודת בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 ביים רוק את סרטו הראשון "ראש המדינה", סרט קומדיה אותו גם כתב והפיק וכיכב בתפקיד הראשי לצד ברני מק. הסרט גרף רווח של 38.6 מיליון דולר לעומת תקציב של 35 מיליון דולר.

בשנת 2007 חזר רוק שוב לכיסא התסריטאי וביים את סרטו השני, קומדיה רומנטית בשם "אני חושב שאני אוהב את אשתי"; הוא אף כיכב כשחקן הראשי של הסרט, לצידם של קרי וושינגטון, ג'ינה טורס וסטיב בושמי. הסרט הוא רימייק לסרט צרפתי של הבמאי אריק רוהמר משנת 1972.

בשנת 2014 ביים וכתב את סרטו השלישי, "טופ פייב" (Top Five), בהשתתפותם של רוזריו דוסון, קווין הארט, לזלי ג'ונס ודאג סטנהופ.

סטנד-אפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במופעיו רוק מתקיף את נושאים בוערים בחברה האמריקנית: פיקוח על נשק, מתח בין גזעי, נישואים חד מיניים, מדיניות ה"אפס סובלנות" בנושא הסמים ועוד. רוק עורר את זעמם של מספר קבוצות אפרו-אמריקניות בארצות הברית עקב השימוש הנרחב שלו במילת הגנאי "ניגר" ומתיחת ביקורת על החברה האפרו-אמריקנית.

חדשנותו של רוק היא בכך שעמדת הביקורת שהוא מותח על מצב החברה האפרו האמריקאית אינה מייחסת את רוב האשמה לחברה האמריקאית הלבנה כפי שעושים קומיקאים שחורים אחרים דוגמת דייב שאפל. אחד הקטעים המוכרים של רוק הוא מתוך הופעת Bring the pain, ובו הוא מבדיל לכאורה בין אפרו אמריקאים "שחורים" ל"כושים". במהלך הקטע הוא מבקר את שולי החברה האפרו האמריקאית על הזנחת ילדיהם, ביצוע פשעים ובורות.

רוק הופיע בספיישל סטנד-אפ משלו לרשת HBO. הוא מיודד עם הקומיקאי ג'רי סיינפלד.

רוק הופיע בישראל במופע סטנדאפ שנערך ב-9 בינואר 2018 בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב.^[2]

השקפות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס רוק מאוד מעורה בפוליטיקה האמריקאית. בהופעות הסטנד-אפ שלו הוא קורא לציבור לא להיסחף אחר מפלגה אחת, אלא לפעול על פי שיקול דעתם האישי. כמו כן, הוא מתנגד למלחמה בעיראק בטענה ש"אם עיראק הייתה כל כך מסוכנת, היא לא הייתה נכבשת בשבועיים".

רוק תמך במועמד הדמוקרטי ברק אובמה ואף הרבה לאזכר אותו בהופעותיו. באחד הנאומים הזכורים שבהם, בתיאטרון האפולו שבהארלם, רוק הציג את אובמה בפני תומכיו ונאם נאום קשה והומוריסטי שבו האשים את ממשל ג'ורג' ווקר בוש בגזענות ואפליה.

רוק הציג את דעתו על החשיבות של נשיא אמריקאי אפרו-אמריקאי, בסרטו "ראש המדינה".

באוקטובר 2023, רוק, יחד עם שחקנים, קומיקאים ומנהלי בידור מהוליווד חתמו על מכתב פתוח לנשיא ביידן. הם קראו לשחרור בני ערובה המוחזקים על ידי ארגון הטרור חמאס. הקמפיין שהושק לצד המכתב נקרא #NoHostageLeftBehind. המכתב מדגיש את הרצון לחופש הן לישראלים והן לפלסטינים לחיות בשלום ומגנה את האלימות של חמאס.^[3]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראש גרוב (1985)
השוטר מבוורלי הילס 2 (1987)
אני אתפוס אותך פראייר (1988)
עיר החטאים (1991)
בומרנג (1992)
סי.בי. 4 (1993) - גם תסריטאי ומפיק שותף
בני האלמוות (1995)
פנתר שחור (1995)
סמל בילקו (1996)
הנינג'ה מבברלי הילס (1997)
דוקטור דוליטל (1998)
נשק קטלני 4 (1998)
דוגמה (1999)
האחות בטי (2000)
מת לצחוק (2001) - גם תסריטאי ומפיק בפועל
אינטליגנציה מלאכותית (2001) - דיבוב
פוטי טאנג (2001) - גם מפיק
אוסמוזיס ג'ונס (2001) - דיבוב
ג'יי ובוב השקט מכים שנית (2001)
באד קומפני (2002)
פולי שור מת (2003)
ראש המדינה (2003) - גם במאי, תסריטאי ומפיק
פפראצי (2004)
מדגסקר (2005) - דיבוב
משחק מכור (2005)
אני חושב שאני אוהב את אשתי (2007) - גם במאי, תסריטאי ומפיק
כוורת בסרט (2007) - דיבוב
אל תתעסקו עם הזוהן (2008)
מדגסקר 2 (2008) - דיבוב
למות מלוויה (2010) - גם מפיק
מגודלים (2010)
יומיים בניו יורק (2012)
למה לצפות כשאתם מצפים (2012)
מדגסקר 3: מקרקסים את אירופה (2012) - דיבוב
טירוף במדגסקר (2013) - דיבוב
מגודלים 2 (2013)
טופ פייב (2014) - גם במאי ותסריטאי
מאריי כריסמס (2015)
סנדי וקסלר (2017)
השבוע של (2018)
לא פראיירית של אף אחד (2018)
קוראים לי דולמייט (2019)
המכשפות (2020)
מולי (2021)
המסור: המעגל נסגר (2021) - גם מפיק בפועל
אמסטרדם (2022)
רסטין (2023)

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיאמי מחלק מוסר (1987)
סאטרדיי נייט לייב (1993-1990)
לחיות בצבעים (1994-1993)
הנסיך המדליק מבל אייר (1995)
המופע של מוקסי (1995) - דיבוב
מרטין (1996)
רצח מאדום לשחור (1996)
באושר ועושר: אגדה לכל ילד (1997) - דיבוב
המופע של כריס רוק (2000-1997)
המלך היל (1998) - דיבוב
DAG (2000)
המופע של ברני מק (2003)
כולם שונאים את כריס (2009-2005)
לואי (2012-2011)
החרשנים (2013)
ברוד סיטי (2015)
אימפריה (2015)
המופע של אריק אנדרה (2015)
קווין יכול לחכות (2018)
פארגו (2020)

רשימת הספיישלים ופרויקטים חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Born suspect - 1992
1996 - Bring the pain
1999 - Bigger and blacker
2004 - Never scared
2008 - Kill The Messenger
2015 - Amy Schumer: Live at the Apollo - במאי
2018 - Tamborine

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	פרס	קטגוריה	עבודה מועמדת	תוצאה	סימוכין
2024	פרס גלובוס הזהב	ההופעה הטובה ביותר בסטאנד-טפ טלוויזיוני	Selective Outrage	מועמדות	^[4]
	פרס האמי האמנותי	הכתיבה הטובה ביותר בספיישל וראייטי	כריס רוק: זעם סלקטיבי	מועמדות	^[5]
	פרס גראמי	האלבום הקומדיה הטוב ביותר	Selective Outrage	מועמדות	^[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של כריס רוק

כריס רוק, ברשת החברתית פייסבוק
כריס רוק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
כריס רוק, ברשת החברתית אינסטגרם
כריס רוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
כריס רוק, באתר AllMovie (באנגלית)
כריס רוק, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
כריס רוק, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
כריס רוק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
כריס רוק, באתר AllMusic (באנגלית)
כריס רוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
כריס רוק, באתר Discogs (באנגלית)
כריס רוק, באתר Songkick (באנגלית)
כריס רוק, באתר Genius
כריס רוק, באתר בילבורד (באנגלית)
עמית סלונים‏, יותר רגש, פחות פאנצ'ים: החיים של כריס רוק השתלטו על מופע הסטנדאפ שלו, באתר וואלה!‏, 10 בינואר 2018
מדריך להבחנה בין כריס רוק לכריס טאקר מתוך האתר עין הדג
מתיו לב, רוק סטאר: כריס רוק בריאיון על סרטו החדש, באתר Time Out תל אביב, 4 בינואר 2015
כריס רוק מגיע להופעה בישראל מתוך אתר "כרטיסים ברשת"
כריס רוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ^ Goffe, Leslie. "Americans seek their African roots", BBC, June 29, 2009.
^ עמי פרידמן, כריס רוק בישראל: כמו סיינפלד, רק עם קללות, באתר ynet, 10 בינואר 2018
^ Matt Donnelly, Hollywood Stars and Executives Thank President Biden for Leadership, Call for Release of All Hamas Hostages, Variety, ‏2023-10-23 (באנגלית אמריקאית)
^ Horton, Adrian (2024-01-08). "Golden Globes 2024: the full list of winners". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-15.
^ Tom Smyth, All the Winners of the Creative Arts Emmys, Vulture, ‏2024-01-07 (באנגלית)
^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com

הקודם: 2014: ג'ון רידלי – "12 שנים של עבדות"	פרס Black Reel לתסריט (מקורי או מעובד) הטוב ביותר 2015: כריס רוק – "טופ פייב"	הבא: 2016: ראיין קוגלר ואהרון קובינגטון – "קריד"

[1] Goffe, Leslie. "Americans seek their African roots", BBC, June 29, 2009.

[2] עמי פרידמן, כריס רוק בישראל: כמו סיינפלד, רק עם קללות, באתר ynet, 10 בינואר 2018

[3] Matt Donnelly, Hollywood Stars and Executives Thank President Biden for Leadership, Call for Release of All Hamas Hostages, Variety, ‏2023-10-23 (באנגלית אמריקאית)

[4] Horton, Adrian (2024-01-08). "Golden Globes 2024: the full list of winners". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-15.

[5] Tom Smyth, All the Winners of the Creative Arts Emmys, Vulture, ‏2024-01-07 (באנגלית)

[6] 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

מנחי טקסי האוסקר
1928‏-1940	דאגלס פיירבנקס וויליאם דמיל (1928) • ויליאם דמיל (1929) • קונרד נייג'ל (1930) • לורנס גרנט (1931) • ליונל ברימור (1932) • ויל רוג'רס (1933) • ארווין קוב (1934) • פרנק קפרה (1935) • ג'ורג' ג'סל (1936) • בוב ברנס (1937) • ללא מנחה (1938) • בוב הופ (1939) • בוב הופ (1940)
1941‏-1960	ללא מנחה (1941) • בוב הופ (1942) • ג'ק בני (1943) • בוב הופ וג'ון קרומוול (1944) • בוב הופ וג'יימס סטיוארט (1945) • ג'ק בני (1946) • ללא מנחה (1947) • רוברט מונטגומרי (1948) • פול דאגלס (1949) • פרד אסטר (1950) • דני קיי (1951) • בוב הופ וקונרד נייג'ל (1952) • דונלד או'קונור ופרדריק מארץ' (1953) • בוב הופ ותלמה ריטר (1954) • ג'רי לואיס, קלודט קולבר וג'וזף מנקייביץ' (1955) • ג'רי לואיס וסלסט הולם (1956) • בוב הופ, דייוויד ניבן, ג'יימס סטיוארט, ג'ק למון ורוזלינד ראסל (1957) • בוב הופ, דייוויד ניבן, טוני רנדל, מורט סול, לורנס אוליבייה וג'רי לואיס (1958) • בוב הופ (1959) • בוב הופ (1960)
1961‏-1980	בוב הופ (1961) • פרנק סינטרה (1962) • ג'ק למון (1963) • בוב הופ (1964) • בוב הופ (1965) • בוב הופ (1966) • בוב הופ (1967) • ללא מנחה (1968) • ללא מנחה (1969) • ללא מנחה (1970) • הלן הייז, אלן קינג, סמי דייוויס ג'וניור וג'ק למון (1971) • קרול ברנט, מייקל קיין, צ'רלטון הסטון ורוק הדסון (1972) • ג'ון יוסטון, ברט ריינולדס, דייוויד ניבן ודיאנה רוס (1973) • סמי דייוויס ג'וניור, בוב הופ, שירלי מקליין ופרנק סינטרה (1974) • גולדי הון, ג'ין קלי, וולטר מתאו ורוברט שו (1975) • וורן בייטי, אלן בורסטין, ג'יין פונדה וריצ'רד פריור (1976) • בוב הופ (1977) • ג'וני קרסון (1978) • ג'וני קרסון (1979) • ג'וני קרסון (1980)
1981‏-2000	ג'וני קרסון (1981) • לייזה מינלי, דאדלי מור, ריצ'רד פריור ו-וולטר מתאו (1982) • ג'וני קרסון (1983) • ג'ק למון (1984) • אלן אלדה, ג'יין פונדה ורובין ויליאמס (1985) • צ'בי צ'ייס, גולדי הון ופול הוגאן (1986) • צ'בי צ'ייס (1987) • ללא מנחה (1988) • בילי קריסטל (1989) • בילי קריסטל (1990) • בילי קריסטל (1991) • בילי קריסטל (1992) • וופי גולדברג (1993) • דייוויד לטרמן (1994) • וופי גולדברג (1995) • בילי קריסטל (1996) • בילי קריסטל (1997) • וופי גולדברג (1998) • בילי קריסטל (1999) • סטיב מרטין (2000)
2001‏-2020	וופי גולדברג (2001) • סטיב מרטין (2002) • בילי קריסטל (2003) • כריס רוק (2004) • ג'ון סטיוארט (2005) אלן דג'נרס (2006) • ג'ון סטיוארט (2007) • יו ג'קמן (2008) • סטיב מרטין ואלק בולדווין (2009) • ג'יימס פרנקו ואן האת'וויי (2010) • בילי קריסטל (2011) • סת' מקפרלן (2012) • אלן דג'נרס (2013) • ניל פטריק האריס (2014) • כריס רוק (2015) • ג'ימי קימל (2016) • ג'ימי קימל (2017) • ללא מנחה (2018) • ללא מנחה (2019) • ללא מנחה (2020)
2021-היום	רג'ינה הול, ונדה סייקס ואיימי שומר (2021) • ג'ימי קימל (2022) • ג'ימי קימל (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: כריס רוק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כריס רוק