אל תתעסקו עם הזוהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אל תתעסקו עם הזוהן
With the zohan.jpg
שם במקור: You Don't Mess with the Zohan
בימוי: דניס דוגאן
הפקה: בארי ברנרדי
תסריט: אדם סנדלר, רוברט סמייגל, ג'אד אפאטו
שחקנים ראשיים: אדם סנדלר, ג'ון טורטורו, עמנואל שריקי, רוב שניידר, עידו מוסרי
מוזיקה: רופרט גרגסון-וויליאמס
חברת הפצה: סרטי קולומביה
אולפן: האפי מדיסון
הקרנת בכורה: 6 ביוני 2008
משך הקרנה: 113 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $90,000,000
הכנסות: $201,802,891‏[1]
דף הסרט ב-IMDb

אל תתעסקו עם הזוהןאנגלית: You Don't Mess with the Zohan) היא קומדיה קולנועית משנת 2008 בכיכובו של אדם סנדלר. התסריט נכתב על ידי סנדלר, ג'אד אפאטו ורוברט סמייגל, ובמאי הסרט הוא דניס דוגן. הסרט הופק על ידי חברת ההפקה של סנדלר האפי מדיסון, והופץ על ידי סרטי קולומביה. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-6 ביוני 2008, ובישראל ב-19 ביוני 2008.

הסרט מספר את סיפורו של זוהן דביר, חייל ביחידת קומנדו בצה"ל, המביים את מותו על מנת להגשים את חלומו - להפוך למעצב שיער בניו יורק. בנוסף להיותו פארודיה על דמות הלוחם הישראלי, הסרט כולל מסרים פוליטיים הנוגעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהן דביר הוא לוחם עז נפש בשירות קבע ביחידת קומנדו בצה"ל, שבפתיחת הסרט נראה מבלה בחופשה על חוף ים בתל אביב. זוהן מבלה עם ידיד וכמה נשים במשחק כדורשק מסוג "האקי סאק" (כדור משחק זעיר עשוי מבד וממולא בזרעונים, שהמשחק בו מוצג בסרט כעיסוק מזרח תיכוני טיפוסי), וכן בצליית דגים ובאכילת חומוס, תוך שהוא עירום לחלוטין ובמהלך כך רוקד דיסקו. בעודו רוקד וצולה נשמע קולו של מסוק באוויר. זוהן נלקח מחופשתו, חרף מחאותיו, ומוחזר ליחידתו.

במהלך תדריך המועבר לזוהן בבסיס צה"ל סודי, מסתבר לו כי טרוריסט פלסטיני אכזר, המכונה "הפנטום", נמצא בביירות ויש אפשרות לחסלו מאחר שמיקומו ידוע. זוהן מביע את פליאתו, שכן לפני שלושה חודשים כבר לכד את הפנטום, אך מוסבר לו כי הלה הוחלף במסגרת עסקת חילופי שבויים. זוהן נאלץ לצאת לפעולה, בשל שכנועים מניפולטיביים של מפקדיו.

באותו ערב יושב זוהן בחדרו, וחולם על רצונו האמיתי - להיות מעצב שיער. הוא מביט בקטלוג של המעצב פול מיצ'ל משנות ה-80 של המאה ה-20, הכולל דוגמאות לעיצוב שיער מנופח האופייני לתקופה. בארוחת ערב עם אמו (דינה דורון) ואביו, מעלה זוהן את רצונו להשתחרר מצה"ל ולהגיע לניו יורק לממש את חלומו. תחילה תומכת אמו בנסיעה, ואף מציעה לו להצטרף לעסק לשיווק מוצרי אלקטרוניקה של דודם, אך משמתברר כי הוא רוצה להיות מעצב שיער, מתייחסים אמו ואביו לחלום בזלזול וצוחקים עליו.

זוהן מגיע לביירות על מנת לחסל את הפנטום. הוא מתגבר בקלות על שומריו של "הפנטום" ורודף אחריו. "הפנטום" (ג'ון טורטורו) מתעמת עמו בלב ים, במשחק מטקות בו רימון יד משמש ככדור. הרימון מתפוצץ בין שניהם, אולם רק הפנטום מגיח אל פני המים. זוהן מנצל את הזדמנות זו כדי לביים את מותו. הוא מתגנב לטיסה לניו יורק בכלוב שבו מוחזקים גם שני כלבים בשם "סקראפי" ו"קוקו". בדרך הוא מספר את עצמו על פי דוגמה שראה בקטלוג הישן, ומאמץ לעצמו זהות חדשה - מעצב השיער "סקראפי קוקו".

זוהן מגיע למנהטן במונית, שנהגה (כריס רוק) מספר לו כי החלום האמריקאי אינו קל למימוש. תחילה נכשל "סקראפי קוקו" במציאת עבודה בעיצוב שיער. הסטודיו של פול מיצ'ל דוחה אותו, וכך גם מקומות עבודה נוספים. לאחר שהוא מציל, בעזרת כישורי הלחימה שלו, עובר אורח בשם מייקל בתקרית שבה הסתבך, מזמין אותו מייקל לגור בביתו. לאחר מכן מצטער מייקל על ההזמנה, שכן זוהן שוכב עם אמו (לייני קאזאן). על מנת לנחם אותו מציע זוהן לצאת לדיסקו, כדי להשיג נשים. שם פוגש זוהן ישראלי בשם אורי (עידו מוסרי) המנהל חנות למוצרי אלקטרוניקה. אורי מזהה את זוהן, אך מסכים לשמור על זהותו בסוד, ומציע לו עבודה. זוהן מגיע למקום עבודתו של אורי בשכונה בעיר התחתית של ניו יורק, שבה נמצאים עסקים בבעלות ישראלים בצד אחד של הרחוב, ועסקים בבעלות פלסטינית בצד השני. לאחר מחשבה נוספת מסרב אורי לקבל את זוהן לעבודה בחנות האלקטרוניקה, על מנת שלא לנפץ את חלומו לעבוד כמעצב שיער, והוא מפנה אותו אל ספרית פלסטינית בשם דליה (עמנואל שריקי) המנהלת מספרה ממול. תחילה מתנגד זוהן לרעיון, בטענה שעולל מספיק להוריו, אך לאחר שאורי מראה לו באינטרנט כיצד פנטום חי את החלום בזכות ניצחונו על זוהן, הוא מסכים.

בתחילה מקבלת דליה את זוהן כשוליה, ללא משכורת, ואוסרת עליו להתקרב ללקוחות. זוהן משלים הכנסה כנהג לימוזינה בלילות, ומשמש כשוליה במספרה ללא תשלום בימים. לאחר התפטרותה של אחת הספריות במספרה, מתקבל זוהן לעבודה כספר, ומפגין יכולת הן בעיצוב שיער, והן במתן שירותי מין לנשים המבוגרות הנעזרות בשירותיו כספר. השמועה על כישוריו נפוצה בקרב אוכלוסיית הנשים המבוגרות במנהטן, ועד מהרה הופכת המספרה לעסק משגשג. במקביל, מתברר שהרחוב בו נמצאת המספרה נרכש על ידי איל הון בשם וולברידג', שרוצה לפנות את העסקים הקיימים על מנת לבנות במקום קניון, ועליו רכבת הרים.

ג'ון טורטורו, הוא "הפנטום", הנמסיס של זוהן
לייני קאזאן, היא גייל, אמו של מייקל, המארחת את זוהן בביתה

זוהן מזוהה על ידי נהג מונית בשם סלים (רוב שניידר), שהתעמת עמו בתקופה שבה שירת זוהן בצבא, כשאז השפיל אותו זוהן וגנב לו את העז. סלים משכנע את חבריו להתנקש בזוהן, אך ההתנקשות נכשלת. לאחר מכן הם פונים אל חזבאללה, אך מסתבר כי חזבאללה משעה את פעילות הטרור שלו "עד להתפוצצות המשא ומתן עם ישראל". לבסוף הם מאתרים את "הפנטום" טלפונית. לאחר שנודע כי הפנטום חיסל את זוהן בביירות, הפך הפנטום לכוכב-על ופתח רשת מסעדות. הפנטום, שכל תהילתו מבוססת על הידיעה הכוזבת שהרג את זוהן, מסכים להגיע לניו יורק על מנת להרוג את זוהן.

בה בעת מתאהב זוהן בדליה, אך לאחר שמתברר לה שהוא ישראלי שלחם ביחידה ללוחמה בטרור, היא דוחה את חיזוריו.

איש העסקים וולברידג' מחליט להזמין את כל תושבי השכונה למשחק האקי סאק בין נבחרת ישראל לנבחרת לבנון. מטרתו הסמויה היא כי בעוד שתושבי השכונה יצפו במשחק, יצית צוות גזענים לבנים ששכר את העסקים הישראלים והפלסטינים, על מנת לגרום למהומות בין-גזעיות, שיאפשרו לוולברידג' לפנות את הדיירים ולבנות את הקניון.

זוהן מגיע למשחק ההאקי סאק יחד עם שאר הישראלים והפלסטינים ברחוב, ואפילו זוכה לפגוש את מריה קארי ומתעמת עם הפנטום המגיע אף הוא למשחק. אך בעודם נלחמים, מקבל זוהן ידיעה מאיש המשמר השכונתי (קווין נילון) שבתי העסק בשכונה עולים באש. זוהן מגיע למקום, ובשיתוף פעולה עם הפנטום מצליח לגבור על הגזענים ולחשוף את מזימתו של וולברידג'. זוהן והפנטום מתיידדים, ומסתבר כי דליה היא אחותו של הפנטום. הפנטום מתוודה בפני זוהן כי חלומו האמיתי הוא למכור נעליים. בשיתוף פעולה בין הישראלים והפלסטינים מובסים אנשיו של וולברידג', ובמקום נבנה קניון ישראלי-פלסטיני מכספי הביטוח. בקניון נפתח סטודיו של זוהן ודליה, שהתחתנו בינתיים, חנות לממכר נעליים של הפנטום, וכן דוכן לליטוף עזים של סלים, המקבל בחזרה את העז האהובה עליו. הסרט מסתיים בביקור הוריו של זוהן, המקבלים את עיסוקו של בנם בעיצוב שיער ואת כלתו הפלסטינית.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידים הראשיים בסרט מופיעים שחקנים ידועים כסנדלר וטורטורו. עמנואל שריקי, המשחקת את אהובתו הפלסטינית של סנדלר, היא שחקנית יהודייה-קנדית בת להורים יוצאי מרוקו‏‏‏‏‏[2].

המלהקים ניסו לשלב בסרט שחקנים ישראלים וערבים. משרד הליהוק שהוקם בישראל הביא לאתר הצילומים מספר רב של שחקנים ישראלים, כגון ימית סול, עידו מוסרי, מורן אטיאס, נעמה נתיב סטל, גורי ויינברג, רותם סלע, יוסי מרשק, דינה דורון ואחרים. על אף שרוב השחקנים הישראלים משחקים בתפקיד זוטר, לעתים אף ללא טקסט, זכה עידו מוסרי לתפקיד משמעותי. הוא משחק את אורי, ידידו של זוהן, בעל החנות למוצרי האלקטרוניקה. בגיוסם של שחקנים ערבים נתקלו המלהקים בבעיה, עקב הדימוי שרכש לעצמו סנדלר כיהודי התומך במוסדות יהודיים. אך בסופו של דבר הצליחו המלהקים לשלב בסרט גם שחקנים ערבים רבים.‏‏‏[3]

הסרט רווי בהופעות אורח של אישים ידועים המשחקים בתפקיד עצמם:

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום סצנת המרדף הימי בסרט, באתר הצילומים במקסיקו

סנדלר, סמייגל ואפאטו, שכתבו את התסריט, התחילו בעבודה כבר בשנת 2000, אך האווירה לאחר פיגועי 11 בספטמבר לא אפשרה את המשך ההפקה. התסריט בוסס על המערכון "Sabra Price is Right" מתוכנית הטלוויזיה סאטרדיי נייט לייב, בו הופיעו סנדלר ורוב שניידר. במערכון שיחק טום הנקס את תפקיד סוחר האלקטרוניקה הישראלי הרמאי "אורי שולמסון", אותו משחק עידו מוסרי בסרט.

בשנים שלאחר 2001 נראה כי התרבות האמריקאית עוסקת יותר ביחסי ערבים-יהודים ובפיגועי טרור, בסדרות כגון 24, ובעקבות כך המשיכו סנדלר ואפאטו לעבוד על התסריט‏[3].

הסרט עצמו צולם באתרי צילום שונים: באולפני האחים וורנר וסרטי סוני בקליפורניה, באתרים שונים בניו יורק, בנמל התעופה ניוארק בניו ג'רזי, במקסיקו ובתל אביב.

הקשר תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוסק בסכסוך הישראלי-ערבי באופן הומוריסטי, תוך כדי שהוא מציג את ההבדל בין ניו יורק, הרב-תרבותית, בה יש מקום גם לישראלים וגם לפלסטינים, ובה חייל ישראלי יכול להינשא לפלסטינית, ובין המזרח התיכון השקוע עדיין בסכסוך. מסר נוסף הוא כי היהודים והערבים יכולים להגיע להישגים אם ישתפו פעולה. המסר מוצג בצורה פשטנית, והסרט רווי בהומור הרמיזות המיניות המזוהה עם סרטי אדם סנדלר.

הסרט מציג את התרבות הישראלית כפי שהיא נראית בעיני האמריקנים. הסכסוך הישראלי-ערבי נראה כאין סופי וכחסר טעם. חלומם של הישראלים והערבים כאחד הוא לעזוב את הסכסוך, ולהגר לניו יורק. הישראלים בניו יורק מוצגים באופן סטראוטיפי כבעלי עסקים לממכר מוצרי אלקטרוניקה זולים, שירותי לימוזינה והובלות, וכמי שעולמם סובב סביב החומוס, אותו אוכל זוהן עם כל דבר, ומשתמש בו לצחצוח שיניו ולכיבוי שריפה.

סנדלר ביסס את דמותו של זוהן על שלושה אחים ישראלים בשם נצי, שאול ושלום ארביב, ששירתו בצה"ל וכיום עובדים בקליפורניה כמעצבי שיער‏[4]. זוהן מוצג כ"פושטק", על פי מבקר הסרטים האמריקני ג'ון פודהורץ. פודהורץ מסביר לקוראיו ב"וויקלי סטנדרד" כי הפושטק הישראלי הוא דמות משנות ה-70 ושנות ה-80 המסתובב עם חפיסת סיגריות מגולגלת בשרוול חולצתו, מאמין כי הוא מתת האל לעולם בכלל ולמין הנשי בפרט, ולוקח עצמו ברצינות אפילו כשאחרים צוחקים עליו‏[5]. עם זאת, דמותו של סנדלר, בעלת המבטא היהודי הברוקלינאי היידישאי אינה מזכירה את הפושטק הקלאסי, על אף שהוא דובר מספר מילים בעברית כגון "דגים", "אבא", "אמא" ולעתים "איזה מניאק". עידו מוסרי מצליח יותר בגילום דמות ה"פושטק", ומביא לסרט ניחוח ישראלי אותנטי.

האקי סאק

הסרט רווי בתכונות, במנהגים ובביטויים המיוחסים לישראלים וליוצאי המזרח התיכון, שאינם קיימים במציאות. כך, למשל, מכור זוהן למשקה בטעם פירות בשם "פיזי בובאלך". "בחורה" בסלנג ישראלי היא "פונתחת", שווארמה היא "מוכנטוחן", והישראלים והערבים כאחד מוצגים כמכורים למשחק ה"האקי סאק" שאינו מוכר במזרח התיכון (נראה כי המדובר בהתייחסות לעגנית, ממעיטה ופארודית למשחק הכדורגל הזוכה למעמד של הספורט האהוד ביותר בחברה המזרח תיכונית ובחברות רבות בעולם, אך ליחס מזלזל בתרבות האמריקנית). כמו כן מוצג זוהן כאדם חסר עכבות מיניות, כמקובל, כך נרמז, בתרבות הישראלית.

השם "זוהן" עצמו, הוא שם שאינו מוכר בשפה העברית, ויש לו אף צליל מגוחך מעט. יוצרי הסרט היו מודעים לכך, אך חששו מלבחור בשמו של אדם אמיתי, שיוכל לתבוע אותם, והעדיפו להמציא שם שיישמע בעל צליל "ישראלי"‏[6]. לאחר יציאת הסרט לאקרנים בישראל, היו שניסו לקשור את השם הבדוי "זוהן דביר" עם זהר דביר, מפקד הימ"מ לשעבר‏‏‏[7].

זהו אחד הסרטים ההוליוודיים המעטים שבהם הדמות הראשית היא ישראלית. דוגמאות נוספות הן סרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" משנת 2005 בו הדמות הראשית היא המתנקש הישראלי אותו גילם אריק באנה, והסרט "אקסודוס" בשנת 1960 בו הדמות הראשית היא לוחם ארגון "ההגנה" אותו גילם פול ניומן.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט כולל 39 שירים. לצד מוזיקה אמריקנית עכשווית, נשמעים גם להיטים משנות ה-80 של להקות כגון "הליגה האנושית" או "בננרמה", שכן חלק מהבדיחה החוזרת בסרט היא כי התרבות הישראלית "תקועה" בשנות השמונים. דגש ניכר ניתן למוזיקה ישראלית. פסקול הסרט כולל ארבעה שירים של להקת הדג נחש: "מה שבא, בא", "לא מוותר", "קליפורניה" ו"הנה אני בא", המושמע בכל פעם שזוהן מסתער על אויביו. "הנה אני בא" הפך לשיר המזוהה עם הסרט, וצופים בארצות הברית למדו לצעוק את השורה "הנה אני בא" בעברית ברגעים המתאימים. שילוב השירים בעברית בפסקול של סרט אמריקני נתפס כתקדים, ועורר בחברי להקת הדג נחש תקווה לקריירה בינלאומית, שהובילה להקלטת אלבום הכולל חומר רב באנגלית‏[8]‏‏‏[9]. כן מושמעים שירים של דנה אינטרנשיונל, בלקן ביט בוקס ואינפקטד מאשרום‏‏‏[10].

מוזיקת הרקע לסרט הולחנה בידי רופרט גרגסון-ויליאמס, שהלחין בעבר את הנעימות לסרטיו של סנדלר "צ'אק ולארי" ו"קליק", כמו גם לסרטים נוספים כ"מעבר ליער" ו"כוורת בסרט". הנעימות הוקלטו על ידי תזמורת "Hollywood Studio Symphony" באפריל 2008.

ביקורות והצלחה קופתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שפה גסה ואזכורים בעלי אופי מיני לכל אורך הסרט, וכן קללות ועירום, קבע איגוד הסרטים של אמריקה את סיווג הצפייה שלו ל-PG-13, שמשמעותו היא כי ילדים עד גיל 13 יכולים לצפות בו רק בלוויית מבוגר. בישראל, המועצה לביקורת סרטים ומחזות הגבילה את הסרט לבני 14 ומעלה‏[11].

לפי האתר "Rotten Tomatoes", המרכז ביקורות סרטים בארצות הברית, זכה הסרט ל-179 ביקורות, מתוכן 36% היו ביקורות חיוביות. לפי האתר הסכימו רוב הביקורות כי הסרט מצחיק לעתים וכי מעריציו השרופים של סנדלר יהנו ממנו, אך גם שהוא ממצה את עצמו לאחר זמן מה‏[12].

טיים מגזין טען כי הסרט הוא "פצצת צחוק", ומבקר הקולנוע הנודע רוג'ר אברט מ"שיקגו סאן-טיימס" העניק לסרט שלושה כוכבים מתוך ארבעה. עם זאת, המגזין "Entertainment Weekly" העניק לסרט ציון "מספיק בקושי", וקרא לו "בלגן נוסף של סנדלר, קרקס, שלא כמו הקרקס המעופף של מונטי פייתון, אינו ממריא"‏‏‏[13].

הסרט היה הצלחה קופתית. בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארצות הברית, הוצג הסרט ב-3,462 אולמות קולנוע והכניס סכום של 38,531,374 דולר. באותו השבוע הגיע הסרט למקום השני בהכנסות סוף השבוע, כשהוא שני רק לקומדיה המצוירת קונג פו פנדה שיצאה אף היא לאקרנים באותו השבוע. הסרט לא הצליח לחזור על נתונים אלו בשבועות שלאחר מכן, אך במשך חמישה סופי שבוע שהה בין עשרת הסרטים הרווחיים ביותר. לאחר כתשעה שבועות להקרנתו, התקרבו הכנסות הסרט למאה מיליוני דולרים ממכירת כרטיסים בלבד‏‏‏[14].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל התקבל הסרט באהדה, ומרבית הכתבות שעסקו בו עסקו בנקודה הישראלית שעולה מן הסרט, ובהצלחתו של עידו מוסרי במקום בו נכשלו רבים אחרים, הופעה בתפקיד חשוב בסרט הוליוודי מוביל. "עכבר העיר" מצא כי זהו "סרט הבורקס הטוב ביותר שנראה כאן כבר שנים", שמוכרח להיות "להיט קאלט ענק בישראל" ‏‏‏[15] ואתר "קולנוע" סבור כי הסרט הוא "קומדיה פרועה, הזויה, סהרורית, לא מתחברת לשום דבר שאתם מכירים. אבל כל הנונסנס הזה מעורר צחוקים רועמים, בלתי נשלטים."‏‏‏[16] במעריב כתבה אודטה שוורץ כי "הסרט עושה עבודת הסברה פרו ישראלית ואנטי מלחמתית יותר טובה מבטליון מרצים של משרד החוץ"‏‏‏[17]. אתר הקולנוע הישראלי "עין הדג" כתב כי המדובר בסרט "נמוך, לעתים מביך, דבילי מאד, אבל פשוט מצחחחיק." ‏‏‏[18] למסקנה דומה הגיע יהודה סתיו שכתב בידיעות אחרונות כי הסרט הוא "סרט מצחיק, כשהוא לא מגוחך", וכי "זוהן הוא מסוג הסרטים שהם מעבר לטוב ולרע. זה סרט שצופים בו דרך משקפיים סלחניים, מתמכרים אליו לשבועיים כאילו היה סרט פולחן נצחי, ושוכחים ממנו לתמיד"‏‏‏[19]. דרור עמיר, באתר ynet, מצא כי הסרט הוא "מביך" ו"רדוד"‏[20].

זווית ראייה יוצאת דופן הציג שמואל חרל"פ, יושב ראש חברת "כלמוביל" (מגדולות יבואניות הרכב בישראל). במאמר בגלובס משתמש חרל"פ בסרט ובעלילתו כמבוא להצגת פתרונו של תומאס פרידמן לסכסוך, פתרון המדבר על "פרגמטיזם רדיקלי", וקובע כי "הסרט עוסק אמנם בסכסוך הישראלי-ערבי מזווית הומוריסטית, אך עולה ממנו מסר נורמטיבי: יישוב הסכסוך אפשרי אם שני הצדדים ישילו את שריונם הלאומני והלוחמני, וישתפו פעולה נוכח מצוקה משותפת. במציאות הישראלית-פלסטינית, המצוקה המשותפת היא הרצחנות, הקיצוניות והשנאה שמלבים הפונדמנטליזם הדתי והלאומני בשני העמים"‏‏‏[21].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל תתעסקו עם הזוהן, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
  2. ^ אמיר קמינרריקוד סלואן, באתר ynet‏, 18.6.08‏
  3. ^ 3.0 3.1 אל תתעסק עם ערבים ויהודים‏ "עכבר העיר", 27 במאי 2008
  4. ^ KGTV Channel 10 news report on real-life Zohan Nezi Arbib
  5. ^ ‏ג'ון פודהורץ, ‏לדחוף "פושטק" The Weekly Standard ‏ 16 ביוני 2008
  6. ^ ‏ענבל בן דרור, "קליפורניקיישן", ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 20 ביוני 2008.‏
  7. ^ יאיר אטינגראל תתעסקו עם זוהאן. גם לא עם זוהר, באתר הארץ
  8. ^ ‏‏‏רונית מזרחי, מושיק ליןבגובה העיניים עם יאיא כהן אהרונוב nrg מקומי, 25 ביולי 2008
  9. ^ ‏אור ברנע, הדג נחש באנגלית, באתר ynet‏, 2 ביולי 2008‏
  10. ^ רשימת השירים בפסקול "זוהן" אתר Reelsoundtracks‏
  11. ^ הגבלת הסרט באתר המועצה לביקורת סרטים ומחזות
  12. ^ אל תתעסקו עם הזוהן אתר rottentomatoes.com
  13. ^ בלגן נוסף של סנדלר, אתר CNN המביא את הביקורת של "אנטרטיינמנט וויקלי"
  14. ^ אל תתעסקו עם הזוהן - נתוני קופה אתר Rotten Tomatoes‏
  15. ^ ‏אורון שמיר,סרט בורקס אמריקאי, עכבר העיר און ליין, 22 ביוני 2008
  16. ^ ‏נחום מוכיח, אל תתעסקו עם הזוהן, אתר "קולנוע" 18 ביוני 2006
  17. ^ ‏אודטה דנין-שוורץ, "סרט מצחיק בטירוף", מוסף סופשבוע, מעריב 27 ביוני 2008
  18. ^ אל תתעסקו עם הזוהן, עין הדג, 25 ביוני 2008
  19. ^ ‏יהודה סתיו, "אל תתעסקו עם הזוהן", ידיעות אחרונות, מוסף שבעה לילות, 27 ביוני 2008
  20. ^ ‏דרור עמיר, בבקשה אל תתעסקו, באתר ynet‏, 20.6.08‏
  21. ^ ‏שמואל חרל"פ, סוף טוב לסכסוך הישראלי-פלסטיני, גלובס, 22 ביוני 2008
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg