אוקיינוס בקצה המשעול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוקיינוס בקצה המשעול
The Ocean at the End of the Lane
מאת ניל גיימן
שפת המקור אנגלית
סוגה פנטזיה
הוצאה
הוצאה ידיעות ספרים
שנת הוצאה 2014
תרגום לעברית דידי חנוך
פרסים פרס לוקוס לנובלת פנטזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 199 (בגרסה העברית)
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-06-225565-5
OCLC 813286810
הספרייה הלאומית 003664166
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוקיינוס בקצה המשעולאנגלית: The Ocean at the End of the Lane) הוא ספר פנטזיה למבוגרים שנכתב על ידי ניל גיימן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספר, איש בגיל העמידה חוזר למחוז הולדתו להלוויה. בדרך הוא באופן לא מודע עושה סיבוב כדי לראות את הבית שהוא גר בו בילדותו, ולאחר מכן ממשיך עם המשעול לחוות המפסטוק. בחווה הוא פוגש אישה זקנה, שהוא מניח שהיא אמא של לטי, שמציעה לו ללכת לברכה שמאחורי הבית, הברכה שלטי כינתה 'אוקיינוס'.

מכאן המספר נזכר באירועים שקרו לו בגיל שבע. הכול מתחיל כאשר כורה אופאל מתאבד במכונית של אביו של המספר ליד חוות המפסטוק. המספר, אביו ושוטר מקומי נוסים למקום ההתאבדות. בעוד האב והשוטר מטפלים בגופה, הם מבקשים מבנות המפסטוק (ילדה אמא וסבתא) לשמור על הילד. במהלך השהות בבית בנות המפסטוק משוחחות על כך שכורה האופאל התאבד כי הוא איבד את כל כספו בהימורים, על המכתב שהוא כתב ועל המחשבות שלו בשעת ההתאבדות.

ההתאבדות עוררה ישות על טבעית, שהחליטה להעניק לאנשים כסף, אך לא יודעת את הדרך הנכונה לעשות את זה, כאשר הגיבור מתעורר כשהוא כמעט נחנק ממטבע של שישה פני, הוא הולך לחוות המפסטוק לבקש העזרה. לטי, ילדה בת 11, אומרת שהיא תטפל בזה ומציעה למספר לבוא איתה. המספר מסכים, והם יוצאים לדרך למרות האזהרה של הסבתא. לטי מזהירה את המספר לא לעזוב את ידה, אולם במהלך המאבק עם הישות המספר עוזב את היד של לטי ונדקר בכף הרגל. בבית המספר מגלה שהדקירה יצרה חור של תולעת, ובעזרת פינצטה ומים חמים הוא מצליח להוציא את רוב התולעת.

למחרת אימו של המספר מודיעה לו שיש להם מטפלת חדשה, אורסולה מונקטון. המספר מבין שאורסולה היא אותה ישות על טבעית שהוא ולטי הלכו לטפל בה אתמול. הבעיה היא שאורסולה מתחבבת מיד על משפחתו של המספר ולכן הם לא מקשיבים לתלונות שיש לו עליה, הדבר מקצין עד כדי כך שאביו של המספר כמעט מטביע אותו באמבטיה. המספר לכוד בבית על ידי אורסולה, שמופיעה בפתאומיות ביציאות מהבית, ומצליח לברוח רק בלילה, כאשר אורסולה ואביו מקיימים יחסי מין. לאחר מרדף לילי, המספר מגיע לשטח חוות המפסטוק, שם לטי באה לדאוג לו, ובעזרת גברת המפסטוק הזקנה, הן 'גוזרות' את הזמן, ככה שהוריו של המספר יחשבו שהוא הלך לישון אצל חברה.

בבוקר לטי והמספר יוצאים לגרש את אורסולה, לאחר שהיא מסרבת ללכת בדרכי נועם, לטי מזמנת את ציפורי הרעב, יצורים שתפקידם לאכול ישויות כמו אורסולה. לאחר שציפורי הרעב אוכלות את אורסולה, הן רוצות לאכול את ליבו של המספר, הדלת שדרכה אורסולה הגיעה לעולם האנושי. המספר בורח לטבעת פיות, עד שלטי מגיעה עם דלי שמכיל בתוכות את האוקיינוס (הברכה שמאחורי החווה), פעולה זו התישה את גברת המפסטוק הזקנה. המספר נכנס לדלי, ובמהלך השהייה באוקיינוס הוא מחזיק בכל הידע, שנשכח ממנו ברגע שהוא יוצא מתוך הדלי בחוות המפסטוק.

ציפורי הרעב לא מוותרות, ומתחילות להרוס את חוות המפסטוק עד שיתנו להם את המספר. המספר מחליט להקריב את עצמו לציפורי הרעב כדי שהן יעזבו את החווה בשקט, ולטי מזנקת ונפגעת מציפורי הרעב במקומו. הפציעה של לטי מעירה את גברת המפסטוק הזקנה, והיא מסלקת את ציפורי הרעב. לאחר מכן היא ואימה של לטי לוקחות את לטי לתקופה של התאוששות בתוך האוקיינוס, עד שלטי תבריא.

בסוף הספר חוזרים להווה, המספר שוב בגיל העמידה, הוא מגלה שהאישה הזקנה שהוא פגש בהתחלה היא סבתא של לטי, ולא אימה. המספר גם בהלם לגלות שהוא ביקר מספר פעמים בחווה, וכל פעם הוא שוכח הן את האירועים מגיל שבע והן את הביקור, הסיבה לביקורים היא שלטי תוכל לבחון אותו מתוך האוקיינוס, ולראות איך הוא חי את החיים שהיא העניקה לו בכך שנפצעה את הפציעה. הספר נגמר בכך שהמספר שוב שוכח את האירועים מגיל שבע, ומבקש שיעדכנו אותו אם לטי תשלח מכתב מאוסטרליה.