גבריאלה אביגור-רותם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

גבריאלה אביגור-רותם (נולדה ב-1946) היא סופרת, משוררת ועורכת ישראלית. זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, בשנת תשנ"ג על ספרה "מוצרט לא היה יהודי" ובשנת תשס"ב על ספרה "חמסין וציפורים משוגעות", שזיכה אותה גם בפרס נשיא המדינה לספרות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגור-רותם נולדה בשם גבריאלה גורמן בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ועלתה לישראל עם משפחתה בגיל שלוש. משפחתה התיישבה בקיבוץ מפלסים. בהמשך עברה לרמת חן. היא למדה ב"תיכון בליך" ושירתה בחיל האוויר. את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת תל אביב סיימה בתואר בוגר בספרות עברית ובספרות אנגלית. עבדה כמורה לספרות בבליך עד שנת 1992.

ספר השירים הראשון שכתבה, "דולציניאה", יצא לאור בשנת 1980. ספר השירים השני שכתבה, "חומות וקיסרים", יצא לאור בשנת 1990.

הרומן הראשון פרי עטה, "מוצרט לא היה יהודי", התפרסם ב-1992. עדי אופיר הגדירו כ"מאה שנות בדידות יהודית, מרקס שנימול והובא בבריתה של העברית"[1]. הרומן תורגם, בין היתר, לסינית ולערבית.

בעקבות ספרה "חמסין וציפורים משוגעות", הכתיר אותה פרופ' גרשון שקד כיורשתו של יעקב שבתאי[2]. אבנר הולצמן כתב שהספר הוא יצירה מורכבת ונוגעת ללב, אך גם מתח ביקורת עליו בכמה נקודות, כגון שישנו משהו בלתי משכנע בעליל בעיצוב דמותה של הגיבורה[3].

ספרה "אדום עתיק" הוכנס לרשימת הניו יורק מגזין של תריסר הספרים הטובים ביותר בעולם משנת 2007 שעדיין לא תורגמו לאנגלית.[4] הסופר יצחק אוורבוך-אורפז שיבח את הספר ואת כתיבתה של אביגור-רותם כ"בעלי עוצמה עצומה של הקול הקולקטיבי הישראלי, שנשמע בעבר הקרוב בכִשרון שכזה רק אצל ס. יזהר"[5].

אביגור-רותם הרצתה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת הלימודים תשנ"ו ובאוניברסיטת חיפה בשנת הלימודים תשנ"ז, והיא משמשת עורכת לשונית בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגור-רותם נישאה בשנות ה-70 לדניאל רותם. הזוג התגורר ברמת אפעל וגידלו שם את שני ילדיהם. ב-1988, לאחר גירושיה, פגשה את אהרון אביבי, כיום פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת חיפה, שהפך לבן זוגה. מסוף שנות ה-90 היא מתגוררת באבטליון שבגליל.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה תורגמו לשפות אחדות וזיכו אותה בפרסים רבים בארץ ובחו"ל.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דליה אלבלינג, איך את נרדמת בלילה, הוצאת תמוז, תל אביב, 1998
  • מירי טלמון, בלוז לצבר האבוד: חבורות ונוסטלגיה בקולנוע הישראלי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, תשס"א 2001
  • אווה אילוז, האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות, הוצאת זמורה-ביתן, חיפה, תשס"ב 2002
  • עוזי וייל, ביום שבו ירו בראש הממשלה: סיפורי אהבה, הוצאת עם עובד, תל אביב 2003
  • בעז נוימן, ראיית העולם הנאצית: מרחב-גוף-שפה, הוצאת אוניברסיטת חיפה וספריית מעריב
  • אורלי לובין, אשה קוראת אשה
  • גרשון שקד, זהות: ספרויות יהודיות בלשונות לעז
  • רודולף ורבה, ברחתי מאושוויץ
  • זאב לוי ונדב לוי, אתיקה, רגשות ובעלי-חיים: על מעמדם המוסרי של בעלי-חיים
  • אהרון בן-זאב, ישר מהלב: רגשות בחיי יומיום
  • יוסי אמיתי, מצרים וישראל - מבט משמאל: השמאל המצרי והסכסוך הערבי-ישראלי 1947-1978
  • יוסף גינת, נקמת דם: נידוי, תיווך וכבוד המשפחה
  • תמר כתריאל, מילות מפתח: דפוסי תרבות ותקשורת בישראל
  • יערה בר-און, רואות את הנולד: לידה ויילוד לקראת העידן המודרני
  • יורם בר-גל, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקרן הקיימת לישראל 1924-1947
  • דוד פישלוב, מחלפות שמשון: גלגולי דמותו של שמשון המקראי
  • אלכס כרמל, כאן בארץ ששמיה כחולים תמיד, פרשת חייו של צייר-המזרח גוסטב באוארנפיינד 1848-1904

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנים חדשות: הרומן העכשווי על תולדות המשפחה, מאת מלכה שקד, נדפס בעיתון 77, 153, 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדי אופיר, מאה שנים של בדידות יהודית, מעריב, 14 בפברואר 1992, עמ' 49
  2. ^ ‫עמיחי שלו, בעיצומו של החמסין, באתר ynet, 22 באוגוסט 2008‬
  3. ^ ‫אבנר הולצמן, הישראלים, באתר ynet, 6 במאי 2001‬
  4. ^ הרומן הלא-מתורגם הטוב ביותר לשנת 2007, ניו יורק מגזין
  5. ^ עיתון עמדה, חוברת 19