אייל זוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אייל זוסמן

אייל זוסמן (נולד ב-27 באוגוסט 1974) הוא שחקן, מוזיקאי ויוצר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל זוסמן נולד וגדל בחיפה, דור שביעי בארץ מצד אביו. בנם של בנימין זוסמן, יליד חיפה, יו"ר רשת בתי אבות בחיפה ויהודית זוסמן, ילידת ירושלים, מורה. לזוסמן אחות הגדולה ממנו ושני אחים תאומים הקטנים ממנו. [1] [2] בצה"ל שירת ביחידה 8200. בתום שירותו הצבאי עבר לתל אביב, בה הוא מתגורר ופועל עד היום (2021).

תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו בן עשר שיחק בתיאטרון חיפה בהצגה "מלחמת טרויה לא תהיה", בבימויו של מיכאל גורביץ' ובהצגה "יאנוש קורצ'אק יומן מן הגטו", בבימויה של נולה צ'לטון, שהוקרנה בטלוויזיה.[3][4][5] בנעוריו שיחק בתפקיד הראשי בסרטה של רותי פרס "אחותו של הנריק" (1988), לצידה של אביטל דיקר, על פי סיפור קצר מאת יהושע קנז.[6][7][5] בחטיבת הביניים עירוני ה' הקים קבוצת תיאטרון ובמשך שלוש שנים העלו 3 הצגות אותן כתב, ביים ובהן שיחק. בהמשך עבר לתיכון ויצו לאמנויות וסיים בגרות בתיאטרון.

זוסמן בוגר תואר ראשון בהצטיינות מהחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב (2001-1998).[8] [9] בתקופת לימודיו כתב את המחזה "יונה הנביא" שהוצג בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב,[10] עליו זכה בפרס התרבות של עיריית חיפה.[9] בתום לימודיו הקים עם חבריו ללימודים את "קרמשניט", אנסמבל סטנדאפ וקומדיה דל'ארטה,[11][12] שהעלה שתי הצגות שרצו ברחבי ישראל. שיחק בהצגות ובטלוויזיה, בין השאר בתיאטראות החאן והקאמרי, במחזמר פיטר פן; [13] בטלנובלה החצר[8] ובסדרות מָנָאיֶיכּ [14] ואנדרדוגס.[15] שימש כמנחה של קרקס מדראנו בסיבוב הופעותיו בארץ.[5] השתתף כשחקן יוצר בקבוצות פרינג' שונות, יחד עם הבמאים הדס עפרת ואריאל אפרים אשבל. [16] [17]

הוא ממייסדי קבוצת אנסמבל פספורט והוגה שם הקבוצה. במסגרתה שיחק בהצגות "פספורט",[18][19] "האזרח ק'"[20][9] (בתפקיד הראשי) ו"לאה", עליו זכה בפרס קיפוד הזהב 2019 בקטגוריית שחקן המשנה, בה הוא מבצע חמישה תפקידים.[9] כיום זוסמן לומד בימוי והוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת נעוריו זוסמן הקים להקה בשם "שירלי קיבלה 2", כשהשיר "תל אביב חיפה" הוקלט לאוסף של להקות צעירות. הם הרבו להופיע בחיפה והצפון והתפרקו בתקופת הצבא. עם שיחרורו מצה"ל עבר לתל אביב עם להקה חדשה שהקים, "האצבעות".[5] הלהקה הופיעה ברחבי הארץ כולל בפסטיבל ערד, בלוֹגוּס ובעיר הבירה בחיפה בחימום של להקת סקאנק אנאנסי. בשתי הלהקות היה הסולן, כתב את המילים והיה שותף ללחנים. כיום זוסמן עובד על האלבום "מסע לארצות החום", ביחד עם עמיר לב [21] בפברואר 2021 יצא הסינגל הראשון מהאלבום באופן רשמי "ציפור גן עדן" באופן רשמי.[22] באפריל 2021 יצא הסינגל השני, דואט עם עמיר לב, "הרוח כבר שטה". בהמשך יצאו עוד 2 סינגלים מתוך הפרויקט: "ים חברים" ו- "כשתגיעי".

קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 ייסד זוסמן יחד עם יוצר הקומיקס אמיתי סנדי את "התחרות הישראלית לקריקטורות אנטישמיות", שבה הורשו להשתתף רק ציירי קריקטורות יהודיים, כתשובה לתחרות קריקטורות אַנְטִישֵׁמִיּוּת על השואה שנפתחה באיראן עקב פרשת קריקטורות מוחמד בדנמרק. לתחרות הוגשו 160 קריקטורות. חבר השופטים כלל את יוצר הקומיקס האמריקאי זוכה הפּוּלִיצֶר ארט ספיגלמן, הבמאית עדנה שביט, המשורר מֵאִיר וִיזֶלְטִיר, הקריקטוריסט עמוס בידרמן ויוצר הקומיקס אורי פינק, ובחר את הקריקטורה "כנר על הגג" של אהרון כץ לקריקטורה הזוכה.[23][24][5][25][26][27]

קולנוע תיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 יצא "חדר הלבשה", סרטו התיעודי של זוסמן, אותו הפיק וביים ביחד עם ניסן כץ. הסרט מתעד את המתרחש בחדרי הלבשה של משחקי כדורגל ברחבי העולם כולל במקומות כמו נפאל, זנזיבר ונצרת. הוא שודר בערוץ 8 ובערוצי טלוויזיה בעולם בהם הטלוויזיה הציבורית בברזיל ובשווייץ והשתתף בפסטיבלים רבים[28] וזכה בפרס סרט הדוקו המבטיח בפסטיבל הטלוויזיה מיפ-דוק קאן (אנ').[29] הוא בוגר קורס מפיקים/במאים בסורבון, פריז מטעם האיחוד האירופי.

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא בוגר קורס קריאייטיב תרצה גרנות ACC ומאז שנת 2007 עובד בפרסום כרַעֲיוֹנַאי, אסטרטג ומנהל קריאייטיב. משמש כבעלים של סוכנות "אסימון קריאייטיב – כשתתקשר תגדל".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 נולד בנו הבכור מאור זוסמן. ב-2012 לאחר מאבק של שנה וחצי בנו נפטר מסרטן בבית חולים בניו יורק. כיום מתגורר עם בת זוגו תמי אילת. [30][31]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000 - פרס התרבות של עיריית חיפה על כתיבת המחזה "יונה הנביא"[9]
  • 2009 - פרס סרט הדוקו המבטיח "חדר הלבשה" בפסטיבל הטלוויזיה מיפ-דוק קאן (אנ') (ביחד עם ניסן כץ)[29]
  • 2019 - פרס קיפוד הזהב לשחקן המשנה בהצגה "לאה"[32]
  • 2020 - מועמד לפרס אופיר על ליהוק הסרט "שאיפה לחיים" (יחד עם ירדן שטרסברג)[33]

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה הצגה תיאטרון מחזאי במאי תפקיד
1984 מלחמת טרויה לא תהיה[9] תיאטרון חיפה ז'אן ז'ירודו מיכאל גורביץ' ילד טרויאני
1986 יאנוש קורצ'אק יומן מן הגטו[3][4] תיאטרון חיפה נולה צ'לטון מנדלק'ה, ילד יהודי
2000 Out of Hamlet החוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב רות קנר לפי שייקספיר רות קנר
2002 מיתוס[34] הקאמרי רנה ירושלמי רנה ירושלמי הצופה בכוכבים
2003 מחזה חלום[35] תיאטרון המעבדה, ירושלים אוגוסט סטרינדברג יעל קרמסקי המשורר
2003 גרעינים[17] פסטיבל עכו אריאל אפרים אשבל, הצגת אנסמבל אריאל אפרים אשבל
2004 נקמתה של אשתי[36][37] קומדיה דל ארטה וסטנד-אפ, בית ציוני אמריקה אנסמבל קרמשניט יורם בוקר
בואו לצ'וריסו בשבת הציגה ברחבי הארץ, "המון הפקות" אנסמבל קרמשניט הצגת אנסמבל
2004 נחלה[16] פסטיבל עכו הדס עפרת, הצגת אנסמבל הדס עפרת
2004 פיטר פן (מחזמר)[13] ירון כפכפי
2005 החיים הם חלום[38] תיאטרון החאן פדרו קלדרון דה לה ברקה מיכאל גורביץ' סוהר/משרת/חייל
2005 כלבלב- קרב רב[39] תמונע אריאל אפרים אשבל אריאל אפרים אשבל
2013 פספורט[9][18] "אנסמבל פספורט", אולם שידלובסקי, מוזיאון תל אביב לאומנות. עיבוד של קרמסקי לברכט, חליפת מכתבים בין ולטר בנימין וגרשם שלום ועל עדות הפליט ממלה"ע ה-2 ישעיהו כגן יעל קרמסקי המספר, פליט
2015 האזרח ק'[9] "מרכז ענבל למחול ולתיאטרון", מרכז סוזן דלל, והבימה, במסגרת אי"ב עיבוד של קרמסקי ל"המשפט" של קפקא יעל קרמסקי יוזף ק', התפקיד הראשי
2018 לאה[40] אולם שידלובסקי, מוזיאון תל אביב לאומנות עיבוד לבמה של קרמסקי ע"פ הספר האוטוביוגרפי "והוא האור" מאת לאה גולדברג, בשילוב טקסטים מתוך יומניה האישיים. יעל קרמסקי

משחק בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תסריטאי במאי/ם תפקיד פרסים
1988 אחותו של הנריק[6][7] עיבוד לסיפור מתוך "מומנט מוסיקלי" מאת יהושע קנז רותי פרס הנריק, התפקיד הראשי פרס הסרט הטוב ביותר מטעם המכון הישראלי לקולנוע.
2003 היה או לא היה (סרט טלוויזיה, 102 דקות)[41] לינה וסלבה צ'פלין משורר צעיר
2004 מדלת לדלת (29 דקות)[8][42] שונית אהרוני וגודיס שניידר פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים בקארלובי וארי[43]
2005 אלנבי רומאנס (50 דקות)[44] ינאי גוז ויוני זיכהולץ ינאי גוז ויוני זיכהולץ
2020 ארץ השלג (סרט קולנוע) יוני זיכהולץ ויובל סגל יוני זיכהולץ הרב לרר

משחק בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה תוכנית/סדרה ערוץ יוצר תסריטאי במאי מפיק תפקיד
2003 החצר[8] ערוץ התכלת דניאל טאוב אבי כהן דרסט הפקות טרוריסט חרדי
2011 העיירה שלי (פיילוט לסדרה)[8] אסף אבירי יריב
2020 מָנָאיֶיכּ[14] כאן 11 רועי עידן רועי עידן אלון זינגמן יואב גרוס הפקות עו"ד גלעד פדובה
2020 אנדרדוגס[15] yes אריק גולדשטיין, אלון חמאווי, יניב הלפגוט, מוטי וסרמן אריק גולדשטיין אריק גולדשטיין פקח ברוך

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט במאים חברת הפקה
2020 שאיפה לחיים[45] מתן גוגנהיים ואסף אבירי פירמה הפקות תקשורת
בהפקה השמן גודיס שניידר

סרט בבימויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט חברת הפקה
2009 חדרי הלבשה טופיה תקשורת[46]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייל זוסמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריקי רט, "להיות סבא שכול זה כאב שאין לו סוף", מגזין דיוקן, מקור ראשון, 19 בנובמבר 2019
  2. ^ ליזה שיפרין, "בלי כינורות ובלי רופאים, רק אבא וילד בחדר", באתר mako,‏ 23 בספטמבר 2012
  3. ^ 1 2 מעריב, 2 במאי 1986
  4. ^ 1 2 מעריב, 6 במאי 1986
  5. ^ 1 2 3 4 5 יותם פלדמן, יהודונים אנחנו, באתר הארץ, 5 באפריל 2006
  6. ^ 1 2 מעריב, 17 ביוני 1988
  7. ^ 1 2 מעריב, 22 ביוני 1988
  8. ^ 1 2 3 4 5 קו"ח קצרים, באתר של זוהר יעקובסון
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 קו"ח קצרים, באתר אנסמבל פספורט
  10. ^ ישראלית - פרויקט נשים חברתי
  11. ^ מרב יודילוביץ', סימפוזיון בינלאומי לתיאטרון יהודי באוניברסיטת ת"א, באתר ynet,‏ 18 במאי 2005
  12. ^ נקמתה של אשתי, באתר הבמה
  13. ^ 1 2 פיטר פן, באתר אישים
  14. ^ 1 2 מנאייכ, באתר אישים
  15. ^ 1 2 אנדרדוגס, באתר אישים
  16. ^ 1 2 נחלה, באתר הבמה
  17. ^ 1 2 גרעינים, באתר הבמה
  18. ^ 1 2 מיכאל הנדלזלץ, "פספורט": קולאז' מרתק על פליטים, באתר הארץ, 29 באפריל 2014
  19. ^ פרסי עכבר העיר 2014: ההצגות הטובות של השנה, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2014
  20. ^ האזרח ק', באתר פרס קיפוד הזהב
  21. ^ השיר "ציפור גן עדן", בתוכנית "אחד בתשע" בהנחיית יואב יפת, ערוץ כאן 88, 28 ביוני 2020 (מדקה 10:00 עד 16.50)
  22. ^ "ציפור גן עדן", באתר פטיפון
  23. ^ נירית אנדרמן, שום איראני לא יביס אותנו, באתר הארץ, 19 בפברואר 2006
  24. ^ נירית אנדרמן, ארט ספיגלמן ישפוט בתחרות היהודית לקריקטורות אנטישמיות, באתר הארץ, 19 במרץ 2006
  25. ^ יובל סער, היהודי שמצייר קומיקסים אנטישמיים, וגאה בזה, באתר הארץ, 9 בפברואר 2012
  26. ^ מרב יודילוביץ', נבחר הזוכה בתחרות הקריקטורות האנטישמיות, באתר ynet,‏ 6 באפריל 2006
  27. ^ אריק שכטר, Laughing atOurselves, באתר וורדפרס, 23 בפברואר 2006
  28. ^ חן רוזנק, מבקיעים עד לקאן, באתר וואלה!, 10 במאי 2007
  29. ^ 1 2 מטין בילמן, קאן נולדתי, כאן נולדו תוכניותיי, באתר ynet,‏ 1 באפריל 2009
  30. ^ מאבקו לחיים של מאור זוסמן הקטן, חברת החדשות, 17 ביולי 2012
  31. ^ ד"ר איתי גל, אחרי מאבק ארוך: מאור בן ה-3 נפטר מסרטן, באתר ynet, ‏22 בספטמבר 2012
  32. ^ המחזה "לאה", באתר פרס קיפוד הזהב
  33. ^ אינה טוקר, המועמדים לפרסי אופיר, באתר ynet‏, 22 בספטמבר 2020
  34. ^ "מיתוס", ארכיון הקאמרי, באתר הבמה
  35. ^ מחזה חלום, באתר הבמה
  36. ^ "נקמתה של אשתי", באתר פרס קיפוד הזהב
  37. ^ נקמתה של אשתי, באתר סקפינו
  38. ^ ההצגה "החיים הם חלום", באתר של מיכאל גורביץ'
  39. ^ כלבלב- קרב רב, באתר תמונע
  40. ^ ננו שבתאי, הנפש של "לאה" מדברת על ואל נפש האדם, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2018
  41. ^ היה או לא היה, באתר אישים
  42. ^ מדלת לדלת, באתר הרשות השנייה
  43. ^ מרב יודילוביץ', קארלובי וארי: סטודנטים ישראליים קצרו פרסים, באתר ynet,‏ 30 באוגוסט 2004
  44. ^ אלנבי רומאנס, באתר אישים
  45. ^ שאיפה לחיים, באתר ספר הקולנוע הישראלי
  46. ^ חדרי הלבשה, באתר טופיה תקשורת