אסמרה
| |||||
 | |||||
| פוטומונטז' של אסמרה | |||||
| מדינה |
 אריתריאה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | מרכז | ||||
| חבל ארץ | חמסיאן | ||||
| תאריך ייסוד | 1897 | ||||
| שטח | 45 קמ"ר | ||||
| גובה | 2,325 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיר | 1,111,748[1] (2024) | ||||
| ‑ צפיפות | 32.90 נפש לקמ"ר (2009) | ||||
| קואורדינטות | 15°20′N 38°56′E / 15.333°N 38.933°E | ||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||
| http://www.asmera.nl/asmara.htm | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
אסמרה (בגעז: ኣስመራ; בערבית: أسمرا, תעתיק מדויק: אסמרא) היא בירת אריתריאה והגדולה שבעריה. העיר שוכנת במרכז המדינה בגובה 2,325 מטרים מעל פני הים על קצה המתלול הצפון-מערבי של הבקע הסורי-אפריקני ושל הרמה האתיופית. לפי הערכות משנת 2024 אוכלוסיית העיר מונה כ-1.1 מיליון תושבים[1].
ב-2017 העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשל ריכוז האדריכלות המודרנית בה[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסמרה נוסדה מאיחוד של ארבעה כפרים שנלחמו זה בזה עד שהנשים בכל אחד מהכפרים שכנעו את הגברים שכדי לשמר את השלום, ארבעת הכפרים חייבים להתאחד. תחילה קראו למקום "ארבעתה אסמֵרה" שמשמעותו בתיגרינית הוא "הארבע שאיחדום" ובסופו של דבר המילה "ארבעתה" נשרה מהשם ונשארה המילה "אסמרה", אם כי יש אזור שעדיין נקרא "ארבעתה אסמרה". משמעות השם "אסמֵרה" בתיגרינית הוא "הן איחדו אותם". השם השתנה לאחר מכן בהשפעה איטלקית ל"אסמַרה". כיום בעיקר האנשים שאינם אריתראים משתמשים בשם השגוי, ואילו האריתראים ושכניהם משתמשים בשם המקורי.
אסמרה, שהייתה חלק מממלכת "מדיר בהר", נכבשה תוך זמן קצר על ידי המצרים, בתמיכה וגיבוי בריטי. לאחר מכן יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה כבש את האזור ונתן לאלולה אנגדה את תואר המושל בו. אנגדה העביר את בירת המחוז לאסמרה, כשבאותו זמן היו בה 150 תושבים. תוך ארבע שנים, מנתה אוכלוסיית העיר למעלה מ-3,000 תושבים, והחשיבות הכלכלית שלה, עם גידול הסחר עם מאסאווה, גדלה בהדרגה.
ב-1889 כבשה איטליה את אריתריאה ובעקבות החשיבות שנוצרה בתקופתו של אנגדה, נבחרה העיר לבירת אריתריאה האיטלקית על ידי המושל מרטיני ב-1897. האיטלקים בנו את העיר בסגנון מודרני והיא זכתה לכינוי "רומא הקטנה" ("Piccola Roma"). האיטלקים עסקו בבנייה בנו מסילת ברזל מעיר הנמל מאסאווה לחוף הים האדום לאסמרה (המסילה היחידה הקיימת במדינה עד היום). העיר נפגעה קלות ברעידות אדמה ב-1913 וב-1915. כמו כן הם בנו את העיר בסגנון הארכיטקטוני המודרני[3]. בימינו, חלק משמעותי מהמבנים בעיר הם ממקור איטלקי, ויש חנויות שעדיין יש להן שם איטלקי. בעיר התפתחה קהילה איטלקית, ובמפקד אוכלוסין בעיר ב-1939 מתוך 98,000 תושבים בעיר 53,000 מתוכם היו איטלקים. עובדה זו הפכה את העיר לעיר האיטלקית המרכזית של האימפריה האיטלקית באפריקה. באותה שנה, באריתריאה כולה היו 75,000 איטלקים. לאיטלקים היו השקעות רבות בתעשייה בעיר, אבל הן פסקו עם תחילת מלחמת העולם השנייה והפריחה התעשייתית של האזור נעצרה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 השלטון האיטלקי בנה את ארמון המושל החדש שכיום משמש בית העירייה.
בשנת 1938 הסתיימה בניית המסגד הגדול באסמרה.
באפריל 1941 נפלה אסמרה בידי כוחותיו של הגנרל הבריטי ויליאם פלאט שהסתערו על אריתריאה מסודאן במסגרת המערכה במזרח אפריקה[4]. הבריטים שלטו באריתריאה עד 1952. במהלך הזמן הזה הבריטים העבירו את רוב התעשיות לקולוניות שלהם בהודו וקניה. הבריטים ניסו לשמר את השלטון האיטלקי, אבל בשנת 1949 החלו פעולות טרור כנגד האירופאים[5][6], וכן של נוצרים תומכי אתיופיה כנגד המוסלמים תומכי שלטון איטליה[7].
לאחר סיום השלטון הבריטי ב-1952, האו"ם החליט לצרף את הקולוניה לשעבר תחת שלטון פדרטיבי לאתיופיה בראשות היילה סלאסי. בפדרציה, אסמרה לא הייתה עוד הבירה אלא אדיס אבבה, במרחק של יותר מ-1000 קילומטר משם, והשפה הלאומית שונתה מתיגרינית לאמהרית. ב-1961 החליט הקיסר סלאסי לסיים את ההסכם ה"פדרטיבי" ולהפוך את אריתריאה למחוז ה-14 של האימפריה האתיופית. בעלת הברית הגדולה ביותר של אתיופיה אז הייתה ארצות הברית. בשנים 1943–1977 שכן בעיר מתקן של צבא ארצות הברית. מלחמת העצמאות של אריתריאה פרצה ב-1961 והסתיימה ב-1991 ותוצאתה הייתה עצמאות אריתריאה. אסמרה לא סבלה מנזק במהלך המלחמה בהשוואה לרוב האזורים הגבוהים במדינה. העיר הפכה בחזרה להיות בירת המדינה כאשר אריתריאה זכתה בעצמאותה.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגלל היותה בירת המדינה והיישוב הכי גדול באריתריאה, רוב אנשי העסקים האריתריאים ממקמים את הבסיסים שלהם באסמרה. העיר הייתה פעם עיירת מפעל.
במהלך התקופה הקולוניאלית, אסמרה הייתה המרכז השלטוני והכלכלי של מזרח אפריקה האיטלקית. כשהבריטים נכנסו למדינה ב-1941, עסקים רבים נסגרו או עברו אל מחוץ לעיר. מנהג זה נמשך גם תחת השלטון האתיופי.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר פועלות מוניות מ-7:00 עד 21:00 ויכולות להיות צפופות מאוד בשעות עומס. בנוסף יש מוניות הנוסעות לערים וכפרים באזור. אוטובוסים ארוכי טווח באריתריאה אינם עמוסים בגלל האיסור לעמוד במעברים באוטובוס. לעיתים יש גם ארוחות בוקר או צהריים מאורגנות בנסיעות ארוכות.
יש בעיר תחנת רכבת שמקשרת את העיר עם העיר מאסאווה דרך המסילה האריתראית, שנבנתה על ידי האיטלקים בשנים 1887–1932. רשות הרכבות האריתראית ביקשה תקצוב כדי להמשיך בתוכנית האיטלקית להרחבת המסילה עד לעיר טסניי, וכך להעניק הזדמנות לסודאן השכנה להשתמש ביותר יעילות בנמל של מאסאווה.
נמל התעופה הבינלאומי אסמרה משרת את האזור. בנוסף בעיר נמצאים הבסיסים של חברת התעופה הלאומית אריתריאן איירליינס.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסמרה היא מרכז חינוכי לאומי ובעיר נמצאים תיכונים ובתי ספר יסודיים. עד לאחרונה הייתה אוניברסיטת אסמרה האוניברסיטה היחידה במדינה. בנוסף, בתקופת הסיפוח האתיופי, האוניברסיטה הייתה מקושרת עם מה שהיה אז מרכז החינוך העל-תיכוני הגדול ביותר במדינה, אוניברסיטת אדיס אבבה.
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות אריתריאה
בתחילת המאה ה-20 הגיעו לאסמרה מבני יהדות עדן והקימו במקום קהילה יהודית עם בית ספר, בית כנסת ובית קברות[8]. בשיאה מנתה הקהילה כ-400 נפשות. בשנת 1943 היו בקהילה כ-300 יהודים שהתגוררו בחלק האיטלקי של העיר ועסקו במסחר[9]. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו אליה כשני שלישים מבני הקהילה[10][11]. בשנות ה-50 שהו באסמרה שוחטים מישראל שסיפקו בשר מאריתריאה לישראל[12][13]. הקהילה היהודית בקשה סיוע מיהודי העולם בקיום בית ספר יהודי באסמרה[14]. בשנת 1975 נותרו בעיר כ-100 יהודים ללא רב או מוהל. בשר כשר קנו בני הקהילה מחברת אינקודה שספקה בשר מאריתריאה לישראל[15].
במהלך מלחמת העצמאות של אריתריאה עזבו רב היהודים שנשארו את אסמרה, עד שנותר במקום בראשית שנות ה-2000 יהודי יחיד אך טוענים שישנה קהילה יהודית עדיין באזור[16][17].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסמרה: עיר מודרניסטית של אפריקה באתר אונסק"ו (באנגלית)
הגרדיאן, השלום באריתריאה מעניק לבירתה תקווה, אך יהיה קשה לשמר את קסמה, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2018
אסמרה (אריתריאה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Asmara Population 2024, worldpopulationreview.com
- ^ אסמרה: עיר מודרניסטית של אפריקה באתר אונסק"ו (באנגלית)
- ^ http://www.asmara-architecture.com/Turin-29June08/Turin_Asmara_Flyer.pdf
- ^ אסמרה - בירת אריתריאה - נכנעה, המשקיף, 2 באפריל 1941
- ^ מהומות דמים באריטריאה, קול העם, 15 בדצמבר 1949
- ^ פצצות וחטיפות באריתריאה, חרות, 9 בפברואר 1950
- ^ עוצר של 22 שעות ביממה באסמרה, חרות, 27 בפברואר 1950
- ^ אביבה קליין-פרנקה, היהודים בעדן במאה הי"ט, פעמים 10 (תשמ"ב - 1981), עמ' 54
- ^ ירחמיאל שרים, אסמרה ויהודיה, הד-המזרח, 29 באוקטובר 1943
- ^ עולים מאריתריאה, הצופה, 11 במרץ 1949
- ^ היהודים באריטריה, חרות, 8 בספטמבר 1949
- ^ 1200 ילדי פלשים לומדים תורה, הצופה, 28 באוגוסט 1955
- ^ פנחס יורמן, גשר של בשר, דבר, 26 באפריל 1957
- ^ הקונגרס היהודי העולמי למען קיומה הלאומי של קהילת אריטריאה, הצופה, 4 באוגוסט 1957
- ^ ג'פרי ויגודר, הקהילה היהודית באתיופיה, דבר, 20 בפברואר 1975
- ^ Reuters, Eritrea's last native Jew tends graves, remembers, May 2, 2006
- ^ Jono David, Jewish Africa: A Cultural and Historical Photographic Survey, March 25, 2015
