ג'יימס מ. ביוקנן

ג'יימס מ. ביוקנן
James McGill Buchanan Jr.
לידה	3 באוקטובר 1919; מרפריסבורו, ארצות הברית
פטירה	9 בינואר 2013 (בגיל 93); בלאקסבורג, ארצות הברית
ענף מדעי	כלכלן
מקום לימודים	אוניברסיטת שיקגו; אוניברסיטת טנסי; אוניברסיטת המדינה של אמצע טנסי ;
מנחה לדוקטורט	פרנק נייט
מוסדות	אוניברסיטת ג'ורג' מייסון; אוניברסיטת וירג'יניה; אוניברסיטת המדינה של פלורידה; אוניברסיטת פלורידה ;
תלמידי דוקטורט	Charles Plott, Mark V. Pauly, Richard Edward Wagner, Randall G. Holcombe, Charles Breeden
פרסים והוקרה	פרס נובל לכלכלה (1986); המדליה הלאומית למדעי הרוח (2006); פרס אדם סמית (1988); עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה ;

ג'יימס מ. ביוקנן (באנגלית: James McGill Buchanan, Jr.; ‏3 באוקטובר 1919 – 9 בינואר 2013) היה פרופסור לכלכלה, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1986 על תרומותיו לתאורית הבחירה הציבורית. עבודתו של ביוקנן אפשרה לבחון את הדרך בה האינטרסים האישיים של הפוליטיקאים וכוחות לא כלכליים משפיעים על המדיניות הכלכלית של ממשלות.

ביוקנן סיים את התואר השני באוניברסיטת טנסי בשנת 1941. בשנות המלחמה שרת בצוותו של אדמירל צ'סטר נימיץ בהונולולו שם פגש ונישא לאשתו אן.

בשנת 1948 סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת שיקגו שם הושפע רבות מפרנק נייט ומעבודתו של הכלכלן השוודי קנוט ויקסל.

ביוקנן ייסד את הגישה של הכלכלה הפוליטית של וירג'יניה, שם ייסד את מרכז תומאס ג'פרסון. כמו כן לימד ב-UCLA, באוניברסיטת מדינת פלורידה, אוניברסיטת טנסי ואוניברסיטת ג'ורג' מייסון.

עבודתו של ביוקנן כוללת כתיבה נרחבת בנושא מימון ציבורי, החוב הציבורי, הצבעה, ניתוח מדוקדק של תיאורית של הסכמות הדדיות בנושאי הצבעה, מקרו-כלכלה וליברטריאניזם.

יחס לכלכלה הקיינסיאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ביוקנן ההיסטוריה הפיסקלית המערבית מתחלקת לעידן הטרום-קיינסיאני והעידן הפוסט-קיינסיאני. בעידן הטרום-קיינסיאני, עד אמצע המאה ה-20, המדיניות הפיסקלית המערבית דגלה בשמירה על תקציב ללא גירעון והשימוש בחוב לאומי נשמר למצבי משבר. לעומת זאת מאמצע המאה ה-20 עברה המדיניות הפיסקלית המערבית למצב בו חוב לאומי משמעותי הפך לנורמה המקובלת.

ביוקנן מתח ביקורת על התפיסה הכלכלית הקיינסיאנית. לשיטתו, תפיסה זו אותה הגה ג'ון מיינרד קיינס מתאימה למשנתו של קיינס שדגל במשטר אליטיסטי (מעין אוליגרכיה). לעומת זאת במודל הדמוקרטי בו השליט חייב לרצות את העת באופן כמעט תמידי, הגישה הכלכלית הקיינסיאנית שמקטינה משמעותית את החסמים מעל הגדלת החוב הלאומי עלולה לדרבן את השלטון להגדיל את ההוצאה הממשלתית באמצעות הגדלת החוב הלאומי באופן שיפגע קשות בכלכלת המדינה בטווח הארוך^[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס מ. ביוקנן בוויקישיתוף

ג'יימס מ. ביוקנן, ברשת החברתית Goodreads
ג'יימס מ. ביוקנן, באתר פרס נובל (באנגלית)
ג'יימס מ. ביוקנן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
ביוגרפיה של ביוקנן
ג'יימס מ. ביוקנן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'יימס מ. ביוקנן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שגיא ברמק, ‏למען הדורות הבאים: חוק יסוד להגבלת הגירעון, השילוח, 15, יוני 2019

[1] שגיא ברמק, ‏למען הדורות הבאים: חוק יסוד להגבלת הגירעון, השילוח, 15, יוני 2019

[1]

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022)