פול סמואלסון

פול סמואלסון
Paul Samuelson
לידה	15 במאי 1915; גארי, ארצות הברית
פטירה	13 בדצמבר 2009 (בגיל 94); בלמונט, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	בלמונט; שיקגו; גארי ;
ענף מדעי	מקרו-כלכלה
השכלה	אוניברסיטת הרווארד (1941); אוניברסיטת הרווארד (1936); אוניברסיטת שיקגו (1935); תיכון הייד פארק ;
מנחה לדוקטורט	ג'וזף שומפטר, וסילי לאונטיף
תארים	דוקטור לפילוסופיה
תלמידי דוקטורט	דוד לבהרי, רוברט קרהרט מרטון, John H. Kareken, Fred M. Westfield, Henry York Wan, Raoul James Freeman, Lattee Adees Fahm, Richard Kruizenga, Romney Robinson, Harold Alfred John Green, Arthur G. Ashbrook Jr., Sherwin Kalt, Louise Freier, Edwin Burmeister, Ralph E. Beals, Richard S. Eckaus, Margaret Marie Garritsen, לורנס קליין, Badal Mukherji, David T. Scheffman, Hiroaki Nagatani, Thomas Vietorisz, William D. Finkle, John R. Dominguez, Ira Horowitz
בן או בת זוג	אין ערך
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1948); עמית החברה האקונומטרית (1944); פרס ג'וסיה וילארד גיבס (1974); מדליית ג'ון בייטס קלארק (1947); עמית כבוד של החברה המלכותית; פרס נובל לכלכלה (1970); המדליה הלאומית למדעים (1996) ;
חתימה

פול אנתוני סמואלסון (באנגלית: Paul Anthony Samuelson; 15 במאי 1915 – 13 בדצמבר 2009) היה מקרו-כלכלן יהודי אמריקאי. חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1970 (כזוכה יחיד).

קורות חיים

סמואלסון נולד ב-1915 באינדיאנה למשפחה יהודית שהיגרה מפולין. בשנת 1932 הוא עבר לשיקגו. בגיל 16 הוא החל ללמוד ככללה ב-באוניברסיטת שיקגו.^[1] ב-1935 קיבל תואר ראשון בכלכלה וב-1936 תואר שני. קיבל תואר דוקטור ב-1941 באוניברסיטת הרווארד. הוא לימד כפרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) – משנת 1944 כיהן כפרופסור חבר ומ-1947 כפרופסור מן המניין. באותה שנה היה הזוכה הראשון במדליית ג'ון בייטס קלארק, המוענקת על ידי התאחדות הכלכלנים האמריקאית לכלכלן אמריקאי מתחת לגיל 40 שלדעת ההתאחדות תרם את התרומה הגדולה ביותר למחשבה ולידע הכלכלי.

סמואלסון היה נשוי פעמיים והיו לו שישה ילדים. ב-1938 נישא למריון קרופורד (Marion Crawford), שהייתה כלכלנית בעצמה. לשניים נולדו שישה ילדים: ג'יין, מרגרט (מארני), ושלישיית בנים – ג'ון, ויליאם ורוברט, וכן בן נוסף בשם פול. מריון נפטרה בשנת 1978. בשנת 1981 נישא לרישה אקאוס (Risha Eckaus, לעיתים מוזכרת כרישה קליי), איתה חי עד יום מותו. לשניים לא היו ילדים משותפים, אך לרישה הייתה בת מנישואים קודמים, סוזן מילר, שהפכה לבת חורגת של פול.

בשנת 1947 פרסם סמואלסון את ספרו "יסודות הניתוח הכלכלי" שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלו מ-1941. הספר כוון לקהל מקצועי ונחשב ליצירת המופת שלו. הספר מלא במשוואות מתמטיות שכן סמואלסון סבר כי משוואות צריכות להיות השפה המרכזית של הכלכלה כדי שזו תוכל להיות מדויקת ומדעית.^[2]

לאחר מלחמת העולם השנייה הוצפו המכללות והאוניברסיטאות בארצות הברית בכמות גדולה של חיילים משוחררים שחזרו משירותם הצבאי ורצו לקבל במהירות תואר אקדמאי, כדי להגיע למשרות צווארון לבן כמות הסטודנטים גדלה מאד בזכות מענקים ממשלתיים לחיילים משוחררים. רבים מהם למדו הנדסה ובמסגרת זו נדרשו לקחת קורס בסיסי בכלכלה. בתקופה זו סמואלסון היה מרצה ב-MIT והגדיר את עצמו "שוויצר שאפתן ששלט בתאוריה אזוטרית".

רלף פרימן שהיה ראש המחלקה לכלכלה ב-MIT^[3] פנה לסמואלסון בבקשה שיעזור לו לכתוב ספר פשוט לכ-800 סטודנטים בהנדסה שנדרשו לקחת קורס בסיסי בכלכלה. פרימן אמר כי למרות מאמצי הכלכלנים לפשט את החומר בקורס, הסטונדטים שונאים אותו וביקש עזרה מסמואלסון כדי לפשט אותו. "תכתוב טקסט שהסטודנטים יאהבו. אם יאהבו אותו, הכלכלה שלך תהיה הכלכלה הנכונה. תכניס רק את מה שמתאים לך, קצר כמה שתרצה, כל מה שתצליח לעשות, יהיה שיפור אדיר לעומת מה שיש לנו כעת".^[2]^[4]

הייתה זו "הצעה שאי אפשר לסרב לה" וסמאולסון נענה לאתגר. סמואלסון כתב את הספר ב-3 השנים הבאות ובשנת 1948 פרסם את ספרו הנודע "תורת הכלכלה" שהפך לספר הלימוד הקלאסי לכלכלה והקנה לסמואלסון פרסום ותהילה. סמואלסון שינה גישה - הוא השמיט את רוב המשוואות ובמקומן הציב תרשימים, טבלאות וגרפים שאפשרו ליצור קורס בסיסי בכלכלה שמיועד לציבור הרחב. הכלכלנית קייט רייוורת' מציינת כי אסטרטגיה זו דומה לגישה של הכנסייה הקתולית כאשר רצתה להפיץ את תורתה באירופה של ימי הביניים - המעמד המשכיל כמו נזירים או מלומדים נדרשו להעתיק את התנ"ך בלטינית פסוק אחר פסוק ואילו ההמונים שלא ידעו לקרוא ולכתוב למדו את התנ"ך באמצעות ויטראז'ים ותמונות בכנסיות.^[2]

הקהל הראשוני של הספר היה סטונדטים להנדסה וסמואלון הכניס בו תרשימים מעולם הדימויים שלהם - כמו הנדסת מכונות ומכניקה של נוזלים. לדוגמה הספר מכיל את "תרשים הזרימה המחזורית" שבו מתאר סמואלסון כיצד כסף זורם בין צרכנים לעסקים- העסקים משלמים שכר לציבור שכר, ריבית וכו' והעובדים קונים עם הכסף מוצרים ושירותים מהעסקים - כאשר השקעות מכניסות כסף למערכת זו וחסכון מוציא כסף ממערכת זו. דימוי זה הוא מטפורה למים הזורמים בצנרת.^[2]

הספר הפך להצלחה גדולה ועד מהרה כלכלנים אחרים אימצו אותו כספר לימוד בארצות הברית ובמדינות אחרות. במשך 30 שנים הספר היה ספר הלימוד הנמכר ביותר, לא רק ללימוד כלכלה אלא מבין כל ספרי הלימוד. הוא תורגם ל-40 שפות ונמכר ביותר מ-4 מיליון עותקים במשך כ-60 שנה. במהדורות מאוחרות יותר של הספר נוספו עוד דימויים. במהדורה הראשונה היו 70 איורים ותרשימים, ואילו במהדורה ה-11 מספרם גדל לכמעט 250. סמואסלון סיכם את השפעתו ספרו על התלמידים במילים הבאות:^[2]

לא אכפת לי מי יכתוב את חוקיה של אומה או ינסח את אמנותיה המתקדמות ביותר, כל עוד אוכל אני לכתוב את ספרי הלימוד שלה בכלכלה. החשיפה הראשונה היא בעלת ההשפעה הגדולה ביותר, זו שזוכה להטביע חותם בלוח החלק של הסטודנטים, כשהם עדיין במצב הנוח ביותר להתרשמות

— The Principles of Economics Course: A Handbook for Instructors, 1990

סמואלסון מילא שורה של תפקידי ייעוץ בכירים עבור הממשל האמריקאי וגופים בינלאומיים. הוא עבד במועצה לתכנון משאבים לאומיים (National Resources Planning) (1941–1943) ובוועדת הייצור המלחמתית, שם עסק בתכנון כלכלי למעבר לימי שלום ושמירה על תעסוקה מלאה. בין השנים 1945–1952 שימש כיועץ למשרד האוצר של ארצות הברית, ובהמשך ייעץ למשרד הניהול והתקציב (1952) ולוועדה הלאומית למטרות הנשיא (אנ') (1959–1960).^[5]

סמואלסון זכה להכרה מקצועית נרחבת. הוא כיהן כחבר במועצת העורכים של החברה האקונומטרית והיה נשיאה ב-1951. בשנת 1961 הוא מונה כנשיא האגודה הכלכלית האמריקאית (אנ'). כמו כן, היה עמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, בחברה הפילוסופית האמריקאית ובאקדמיה הבריטית. ב-1965 נבחר לנשיא האגודה הבינלאומית לכלכלה (IEA) (אנ').^[5]

סמואלסון היה דמות מפתח בעיצוב המדיניות הכלכלית של ממשל קנדי. הוא שימש כיועץ כלכלי לקנדי כאשר זה היה סנאטור במהלך מסע הבחירות שלו ולאחר היבחרו לנשיאות. בינואר 1961 הגיש לקנדי את "דו"ח סמואלסון על מצב הכלכלה האמריקאית", מסמך שהתווה המלצות מדיניות להתמודדות עם מיתון כלכלי. לצד זאת, שימש כיועץ למועצת היועצים הכלכליים (CEA), לבנק הפדרלי ולמכון ראנד.^[5]

בשנת 1970 הפך פול סמואלסון לאמריקאי הראשון שזכה בפרס נובל לכלכלה (השנה השנייה בלבד שבה הוענק הפרס). ועדת הפרס העניקה לו את הכבוד על "העבודה המדעית שבאמצעותה פיתח תיאוריה כלכלית סטטית ודינמית ותרם באופן פעיל להעלאת רמת הניתוח במדע הכלכלי". בנימוקיה ציינה האקדמיה המלכותית השוודית למדעים כי סמואלסון עשה יותר מכל כלכלן בן זמננו להפיכת הכלכלה למדע כמותי ומדויק, בעיקר על ידי שימוש נרחב בכלים מתמטיים לניסוח מחדש של תיאוריות יסוד. תרומתו המרכזית כללה את איחוד תחומי הכלכלה תחת מתודולוגיה של אופטימיזציה, פיתוח "הסינתזה הנאו-קלאסית" המשלבת בין מקרו-כלכלה קיינסיאנית למיקרו-כלכלה מסורתית, וביסוס עקרונות המדידה של רווחת הצרכן (תאוריית ההעדפות הנגלות).

סמואלסון המשיך לעדכן את ספר הלימוד המפורסם שלו, "תורת הכלכלה". החל מהמהדורה ה-12 ב-1985, הוא צירף את ויליאם נורדהאוס ככותב שותף.

סמואלסון פרסם מאמרים טכניים בקצב ממוצע של אחד לחודש במשך למעלה מ-50 שנה. אוסף עבודותיו המדעיות (The Collected Scientific Papers of Paul A. Samuelson) פורסם בחמישה כרכים בין השנים 1966–1986.

בין השנים 1966–1981 כתב סמואלסון טור קבוע במגזין "ניוזוויק", שם הנגיש רעיונות כלכליים לקהל הרחב והתעמת אינטלקטואלית עם הכלכלן מילטון פרידמן.

סמואלסון תרם לפיתוח המודלים המתמטיים של תנודות מחירי מניות, עבודה שהיוותה בסיס למחקרם של זוכי פרס נובל רוברט מרטון ומיירון שולס בתחום האופציות.

פול סמואלסון נפטר ב 13 בדצמבר 2009.^[5]

תרומותיו למדע הכלכלה

בשנת 1948 פרסם את הספר "תורת הכלכלה", ששימש^[6] כספר לימוד בסיסי באוניברסיטאות בחוגים לכלכלה. בספר הציג את הרחבתו לכלכלה הקיינסיאנית, על פי שיטת הכלכלה הנאו-קלאסית. היה בין הראשונים ששילב רעיונות מתורת התרמודינמיקה במחקר הכלכלי. ב-1960 ניסחו פול סמואלסון ורוברט סולו מחדש את עקומת פיליפס על ידי החלפת השינוי בשכר בשיעור האינפלציה.

סמואלסון עסק בתחומים רבים ובין היתר:

כלכלת רווחה – שם יצר את תנאי סמואלסון-מישי (קריטריון החלטה האם פעולה תשפר את הרווחה)

כאשר MRSi הוא שעור התחלופה השולי של הפרט ה-i ו-MRT הוא שעור התחלופה השולי של הכלכלה בין מוצר ציבורי לבין מוצר פרטי שנבחר בצורה שרירותית. : $\sum _{i=1}^{n}MRS_{i}=MRT$

כלכלה ציבורית – שם ידועה במיוחד עבודתו לגבי קביעת ההקצאה האופטימלית של משאבים כאשר יש גם מוצרים ציבוריים וגם מוצרים פרטיים.
כלכלה בינלאומית – בתחום זה השפיע סמואלסון על פיתוח שני מודלים חשובים של סחר בינלאומי: אפקט בלסה-סמואלסון ומודל הקשר-אולין.
מקרו-כלכלה – שם תרם למודל הדורות החופפים כדרך לניתוח התנהגות של סוכנים כלכליים במרוצת תקופות זמן רבות.
תאוריית הצרכן – שם פעל כחלוץ בתחום תאוריית ההעדפות הנגלית, שיטה שאפשרה לאתר את האופציה הטובה ביותר וכך להגדיר פונקציות תועלת של הצרכן, על ידי התבוננות על התנהגות הצרכן.

משפחתו

אחיו הצעיר רוברט סאמרס (אנג') היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פנסילבניה; אשתו של סאמרס, אניטה סאמרס (אנ'), היא פרופסור אמריטה באותה אוניברסיטה; אחיה (גיסו של אחיו של סמואלסון) קנת' ארו הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד וחתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1972; בנם של בני הזוג סאמרס (אחיינו של סמואלסון) לורנס סאמרס, הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד, שכיהן בעבר ככלכלן הראשי של הבנק העולמי, כנשיא אוניברסיטת הרווארד, כמזכיר האוצר של ארצות הברית וכמנהל המועצה הלאומית לכלכלה בבית הלבן.

ספרו בתרגום עברי

פול א' סמואלסון, תורת הכלכלה; תרגם: מ' אטר, ירושלים – תל אביב – חיפה: סטימצקי, 1961–1965. (מהדורה ב מתוקנת: תשכ"ג; מהדורה ג מתוקנת: תשל"ג)

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל כלכלה
	פורטל אישים

קישורים חיצוניים

פול סמואלסון, באתר פרס נובל (באנגלית)
פול סמואלסון, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
פול סמואלסון, באתר dblp
פול סמואלסון, באתר גוגל סקולר
סטנלי פישר, פול סמואלסון: הכלכלן שהעדיף להיות צודק, גרסה ערוכה של נאום לזכר פול סמואלסון, באתר TheMarker‏, 26 באפריל 2010
פול סמואלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פול סמואלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פול אנתוני סמואלסון (1915-2009), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

↑ עובדות על פול סמואלסון, אתר פרס נובל
1 2 3 4 5 קייט רייוורת', כלכלת הדונאט, הוצאת רדיקל, 2023, עמ 30-33
↑ Ralph E. Freeman, באתר המוזיאון של MIT
↑ פול סמואלסון, Credo of a Lucky Textbook Author, Journal of Economic Perspectives, 2 11, 1997, עמ' 153–160 doi: 10.1257/jep.11.2.153
1 2 3 4 Paul A. Samuelson, ביוגרפיה של סמואלסון באתר פרס נובל
↑ הרווארד נגד סמואלסון, באתר גלובס, 14 באוקטובר 1997(הקישור אינו פעיל)

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[עובדות-1] עובדות על פול סמואלסון, אתר פרס נובל

[הדונאט-2] 1 2 3 4 5 קייט רייוורת', כלכלת הדונאט, הוצאת רדיקל, 2023, עמ 30-33

[3] Ralph E. Freeman, באתר המוזיאון של MIT

[4] פול סמואלסון, Credo of a Lucky Textbook Author, Journal of Economic Perspectives, 2 11, 1997, עמ' 153–160 doi: 10.1257/jep.11.2.153

[נובל-5] 1 2 3 4 Paul A. Samuelson, ביוגרפיה של סמואלסון באתר פרס נובל

[6] הרווארד נגד סמואלסון, באתר גלובס, 14 באוקטובר 1997(הקישור אינו פעיל)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)• מוקיר, אגיון, האוויט (2025)