חברה לטיסות חסך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חברת תעופה זולה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה תא הנוסעים במטוס בואינג 737–800 של חברת ריאנאייר עם פרסומות על תאי המטען והנחיות בטיחות שמודבקות על גב המושבים ולא מודפסות על כרטיס נפרד. המושבים אינם בעלי יכולת נטייה לאחור ואינם כוללים מגשי אוכל.

חברת חֶסֶךְ (נקראת גם לואו-קוסט, מאנגלית: Low-cost carrier או LCC) היא חברת תעופה שמחירי טיסותיה נמוכים מאוד בהשוואה לחברות התעופה הרגילות; המחיר הנמוך מתאפשר בשל היעדרם של שירותים מסורתיים לנוסע. תופעת חברות טיסות החסך החלה בארצות הברית, התפשטה לאירופה בשנות ה-90 וכיום משגשגת בעולם כולו. כמה מחברות התעופה הללו מוכרות חלק מהכרטיסים במחירים סמליים, או אפילו בחינם (כאשר הנוסע נדרש לממן רק את אגרות הנמל).

מודל עסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב חברות טיסות החסך פועלות על פי העקרונות העסקיים הבאים, או חלק מהם:

מטוס של חברת איזיג'ט
  • קיימת מחלקת טיסה אחת בלבד.
  • דגם יחיד של מטוס, לרוב ממשפחת בואינג 737 או איירבוס A320, מה שמפחית מאוד את הוצאות הטיפול והתחזוקה במטוסים והכשרת צוותי האוויר.
  • תמחור פשוט וברור,[דרוש מקור] כשלרוב, מחירי כרטיסי הטיסה עולים ככל שמתמלא המטוס, כך שהמקדימים להזמין נהנים מן המחירים הנמוכים ביותר. הכרטיסים אינם ניתנים לביטול ואין אפשרות "לשמור" מקום עד התשלום. חישוב המחיר מבוסס על טיסות בכיוון אחד, ולא על טיסות הלוך-חזור כמו בחברות תעופה מסורתיות, דבר המפשט מאוד את הליך ההזמנה.
  • מקומות לא מסומנים; דבר המעודד את הנוסעים לעלות למטוס מוקדם ומבטיח עלייה מהירה למטוס.
  • טיסה לשדות תעופה מִשְנִיים, שתנועת המטוסים בהם דלילה; הדבר מבטיח שיעור איחורים נמוך, ודמי הנחיתה שחברת התעופה נדרשת לשלם נמוכים בהרבה. בחלק משדות התעופה הללו, הרשות או הממשלה המקומית אף מסבסדים את חברת התעופה, במטרה לעודד תיירות ותעסוקה באזור.
  • טיסות קצרות (בדרך כלל עד שלוש שעות) ושהייה קצרה על הקרקע (כ-20 דקות), דבר המבטיח את יעילות (מִקְסוּם) השימוש במטוס.
  • דגש על מכירה ישירה של כרטיסים, לרוב דרך האינטרנט, ללא תיווך סוכנים.
  • שימוש בכרטיסי טיסה אלקטרוניים, החוסכים את הצורך להדפיס כרטיס ולשלוח אותו אל נוסע.
  • צמצום מספר העובדים. למשל, הפחתת מספר דיילי האוויר לנוסע, ומספר דיילי הקרקע העובדים גם בשער העלייה למטוס ועוזרים בשמירה על ניקיונו.
  • שירותים שונים על המטוס (ארוחות, משקאות, צפייה בסרטים/סדרות) הם בתשלום נפרד ונוסף על כרטיס הטיסה.
  • הנוסע נחשף במהלך תהליך ההזמנה, כמו גם בטיסה עצמה, לפרסומות למוצרים שונים.
  • כמה חברות תעופה (ובראשן ריאנאייר) ידועות בשימוש בטכניקות שונות של גידור, כדי להגן על עצמן מפני עליית מחירי דלק סילוני.
  • חיוב עבור תוספת כבודה מעבר למזוודה קטנה שניתן לעלות על המטוס.
  • חיוב נוסף עבור ארוחות בטיסות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת התעופה הראשונה שהפעילה בהצלחה את המודל העסקי הייתה פסיפיק סאות'ווסט איירליינס בארצות הברית ב-6 במאי 1949. אך החברה שחוללה את המהפכה בשוק הטיסות הייתה סאות'ווסט איירליינס, שהחלה לטוס ב-1971, והייתה מאז רווחית כל שנה למעט 1973 (שנת משבר הנפט). משהתחיל שוק חברות התעופה להיפתח, הגיע המודל גם לאירופה, שם שתי החברות המצליחות ביותר הן ריאנאייר האירית, שהתחילה לטוס לפי המודל ב-1991, ואיזיג'ט הבריטית, שהוקמה ב-1995. בגרמניה פועלת חברת טיסות החסך יורווינגס. ריאנאייר היא כיום חברת התעופה הגדולה ביותר בטיסות פנים אירופיות (לפי מספר הנוסעים). חברות תעופה זולות נוספות נוצרו מאז ברחבי העולם.

חברות לטיסות חסך מהוות איום חמור לחברות תעופה מסורתיות, משום שהמבנה העסקי שלהן, וכן מגבלות ממשלתיות שעדיין מוטלות על רבות מהן[דרוש מקור], מונע בעדן להתחרות ביעילות בחברות החסך. בשווקים בהם הופיעו חברות לטיסות חסך נאלצו החברות המסורתיות לקצץ קיצוץ חד במחיריהן, ולעתים קרובות לאמץ אלמנטים נוספים של חברות טיסות החסך, כמו עידוד מכירת כרטיסים ישירה וביטול ארוחות החינם בטיסות קצרות. בשנים 20012003, שבהן נפגעה תעשיית התיירות כתוצאה מפיגועי 11 בספטמבר, מלחמת עיראק ומגפת הסארס, כמעט כל חברות התעופה המסורתיות סבלו מהפסדי ענק, בעוד רוב חברות החסך נשארו רווחיות. כמו כן נגסו החברות לטיסות חסך נתח גדול מרווחי הרכבות המהירות, בעיקר באירופה - מחיר כרטיס טיסה בדרך כלל זול יותר מכרטיס רכבת.

כמה מהחברות המסורתיות ניסו להקים חברות תעופה לטיסות חסך משלהן (BUZZ של KLM, למשל, או GO של בריטיש איירווייז), אבל רוב הניסיונות נכשלו. אחד מהנסיונות המוצלחים הוא של חברת התעופה הלאומית של דרום אפריקה, סאות' אפריקן איירווייז כאשר הקימה את מנגו.

חברת התעופה לטיסות חסך הראשונה של הודו, אייר דקאן, נכנסה לשירות באוגוסט 2003, ופתחה במלחמת מחירים שהובילה להיווצרותן של יותר מעשר חברות חדשות. אחת מהן, אינדיגו, הזמינה 100 מטוסי איירבוס בתערוכה האווירית בפריז.

בעיות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממאבקן של חברות התעופה הוותיקות בחברות החסך, הוגשו נגדן תביעות ותלונות בבתי משפט והגופים המשפטיים האחראים לתחרות וקרטלים. במקרה אחד תבעה לופטהנזה מבית המשפט בגרמניה לאסור על ריאנאייר לקרוא לשדה התעופה האן (Hahn) המרוחק כשעתיים נסיעה מהעיר פרנקפורט בשם פרנקפורט-האן ולפרסם השוואות בין מחירי טיסות לופטהנזה מפרנקפורט למחירי ריאנאייר מפרנקפורט-האן. בית המשפט התיר לריאנאייר להשתמש בשם פרנקפורט-האן, אך חייב אותה לציין את המילה 'האן' במודעותיה.

בכמה מקרים אחרים הוגשו תלונות כנגד סבסוד חברות התעופה טיסות חסך על ידי שדות התעופה הקטנים בנימוק של פגיעה בתחרות החופשית או סבסוד לא-חוקי. במקרה אחד הצליחה אייר פראנס להביא להפסקת הסבסוד בשדה התעופה של שטרסבורג - שהוא שדה ממשלתי - בטענה שמדובר בסובסידיה לא חוקית; כתוצאה מכך נפסקו טיסות החסך לעיר. במקרה אחר עלתה טענה נגד הסובסידיות שמקבלת ריאנאייר בשדה התעופה של שרלרואה בבלגיה (שריאנאייר משווקת כשדה תעופה של בריסל), הנמצא בבעלות פרטית. על פי טענות שלא אומתו, לא נגבו מריאנאייר דמי נחיתה, ושולמו לה 100,000 אירו על כל קו טיסה חדש שנפתח בשדה. לטענת ריאנאייר מדובר בתחרות הוגנת, כיוון שאותם התנאים היו יכולים להיות מוצעים לכל חברה אחרת. לטענת התובעים (חברת סבנה, שפשטה את הרגל בינתיים) המכרז נתפר לפי מידותיה של ריאנאייר ולא איפשר הפעלת חברות אחרות משרלרואה. בית המשפט האירופי הכריע לרעת ריאנאייר, אולם השית עליהם קנס נמוך במיוחד - כמיליון אירו - והתיר להם להמשיך בהסדר עם שדה התעופה בשינויים מעטים בלבד.

טיסות מוזלות לטווח ארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת התעופה הראשונה שהציעה טיסות טרנס-אטלנטיות מוזלות הייתה לייקר איירווייז של פרדי לייקר, שהפעילה "רכבת אווירית" בין לונדון וניו יורק בסוף שנות השבעים, עד שפשטה את הרגל.

חברת התעופה הלאומית של אירלנד, אייר לינגוס, הנמיכה מאוד את המחירים כדי להתחרות בריאנאייר והחלה להציע טיסות טרנס-אטלנטיות לפי מודל טיסות החסך, החל ממאה אירו. חברת התעופה הקנדית זוּם מוכרת טיסות מבריטניה לקנדה החל ב-89 ליש"ט.

חברת נורוויג'ן מתכננת להפעיל את קו הלואו קוסט הארוך ביותר, מלונדון לסינגפור[1].

טיסות מוזלות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 הקימה חברת אל על את UP על מנת להיכנס לתחום טיסות החסך. הראשונה שהפעילה בישראל טיסות חסך הייתה חברת איזי ג'ט שנכנסה לשוק הישראלי בשנת 2009 ומציעה טיסות מטרמינל 1 של נמל התעופה בן-גוריון. בתגובה, ניסתה אל על להתחרות באיזי ג'ט, על ידי מכירה של חלק מהמושבים בטיסותיה בפורמט לואו-קוסט, אך הניסיון נכשל. חברת ארקיע השיקה אף היא טיסות חסך בשנת 2010. ויז אייר ההונגרית היא חברת החסך שטסה למספר היעדים הרב ביותר מישראל, בעיקר למזרח אירופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]