כרפס
 | |
| קערת ליל הסדר ובה סלרי - כרפס | |
כרפס (כַּרְפַּס, ביוונית עתיקה καρπός, פְּרִי הָאֲדָמָה, ובארמית סורית ܟܪܦܣܐ סלרי, או פטרוזיליה) הוא ירק הנכלל בקערת ליל הסדר. הכרפס נטבל במי-מלח ונאכל בליל הסדר - הלילה הראשון של פסח.
הכרפס נטבל במי במי-מלח, בחומץ או אף בחרוסת. השם "כרפס" הגיע מאחד מסוגי הירק המקובלים לצורך כך, כגון סלרי, פטרוזיליה, תפוח אדמה, צנון, או בצל.
הכרפס מזכיר את יציאת מצרים עקב האנגרמה "פרך ס'", רמז לשישים ריבוא בני ישראל שעבדו במצרים בפרך.
המקור לאכילת כרפס[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה (משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה ג') נאמר: "הביאו לפניו, מטבל בחזרת".
פירוש הברטנורה (שם) הביאו לפניו - הירקות. כדי שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין דרך להביא ירקות קודם סעודה.
סיבת אכילת הכרפס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיבה לאכילת הכרפס היא בעיקר כדי להתמיה את הילדים, שישאלו "מה נשתנה"[1]. אחת מארבע השאלות ב"מה נשתנה" היא למה טובלים את הכרפס:
- "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים" (פעם אחת את הכרפס במי מלח, ופעם אחת את המרור בחרוסת).
בנוסף יש שכתבו שאנו עונים לילדים שבאכילת הירק בטרם הסעודה יש סממן של חירות, כדרכם של בני מלכים האוכלים מעט ירק בטרם הסעודה כדי לעורר התיאבון[2].
זמן אכילת הירק ונטילת הידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירק נאכל לפני הסעודה, מיד לאחר הקידוש. לפני אכילתו יש הנוטלים את הידיים, אך בשונה מנטילת ידיים שלפני אכילת לחם, המנהג הרווח הוא שלא מברכים ברכה על נטילה זו[3] ויש שנוהגים ליטול ידיים בברכה[4].
מקור דין נטילה זו הוא בתקנת חכמים ליטול ידיים לפני אכילת דבר שהטבילוהו במשקה בזמן שדיני טומאה וטהרה היו נהוגים, מכיוון שבמשקים יש יותר כח לטמא מאשר במאכלים יבשים. ואף שכיום אין דיני טומאה וטהרה נוהגים, לא התבטלה התקנה. ואף שרבים אינם נוהגים זאת ביום-יום (לאור דעה המקילה בנושא), אך בפסח בכל זאת ישנם שעושים זאת; ויש הנוהגים שרק עורך הסדר נוטל את ידיו.
סוג הירק[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלכה אין הקפדה איזה ירק אוכלים (מלבד חסה, שמשמש למרור, אלא אם כן אין לו ירק אחר). עם זאת, היו שכתבו שיש לאכול דווקא כרפס - דהיינו בתרגום הלועזי סלרי, או פטרוזיליה על שם האנגרמה "פרך ס", לרמז על שישים ריבוא בני ישראל שיצאו משיעבוד הפרך של המצרים. רבים נוהגים לאכול ירקות אחרים, כגון תפוח אדמה, צנון, עלי פטרוזיליה או בצל. יש גם הנוהגים להשתמש בצמד ירקות, כגון צנון ופטרוזיליה, ולטובלם ביחד.
במה טובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי התלמוד, אין צורך לטבל דווקא בחזרת (דהיינו החסה, המרור), והנאמר במשנה הוא רק במקרה שאין לו ירק אחר.
נחלקו הראשונים מהו הטיבול האמור, ובמה טובלים. את השיטות מסכם הרב מנחם מנדל כשר בספרו "הגדה שלמה" (עמ' 103):
- הטיבול הוא בחרוסת[5].
- הטיבול הוא בחומץ או במי-מלח, שכן עדיין לא הביאו את החרוסת[6].
- אם אוכל חסה, הטיבול הוא בחרוסת; אם אוכל שאר ירקות, הטיבול הוא בחומץ או מי-מלח[7].
- אסור לטבל בחרוסת[8].
- ישנה שיטה שה"טיבול" אינה הטבלה כלל, אלא אכילה[9].
כיום מקובל לקיים את הטיבול במי-מלח או חומץ, אם כי יש הנוהגים לטבול בחרוסת.
כמות הירק שיש לאכול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמב"ם כתב שיש לאכול מהירק שיעור כזית (על גודלו יש מחלוקת - מגודל של זית בינוני כבזמן התלמוד, דרך 27 סמ"ק - חצי ביצה, ועד 50 סמ"ק). אחרים, כגון ההגהות מיימוניות, חלקו עליו, וסברו שמספיקה אכילה מועטה יותר, וכן פסקו הטור והשולחן ערוך. השולחן ערוך (סימן תעג סעיף ו') פסק שיש לאכול דווקא פחות מכזית, משום שיש ספק בשאלה אם יש צורך בברכה אחרונה על הכרפס, מכיוון שהוא נאכל לפני הסעודה. בכל אופן, להלכה נפסק שגם אם אוכל כזית, לא יברך לאחריו אבל לכתחילה יצא ידי כולי עלמא (משנה ברורה ס"ק נג). פוסקים בני זמננו קבעו כי "ביס, בכל צורה, כל עוד הוא ביס רגיל בגודלו יחסית לגודל הפה הנוגס, הינו ביס תקני למען מצוות סדר הפסח"
כרפס הנהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "כרפס של נהרות" מופיע כבר במשנה, מסכת שביעית, פרק ט', משנה א', ומפורש בירושלמי כ"פֵּיטְרוֹסֵילִינוֹן" (פטרוזיליה ביוונית).
הפטרוזיליה נקראת בשפה הבוטנית[10] "כרפס הנהרות" וכך היא קרויה גם בתרגומי ספרות. למשל בתרגום אברהם שלונסקי לטיל אוילנשפיגל
"נכנס הפונדקי ועימו ד' טבחים, והביאו לחדר האוכלים את החביתה, מיופה במקלעות של שמיר וכרפס-הנהרות שקורין פטרוסילין."
— טיל אולנשפיגל ספר ראשון פרק ל"ה, תרגום: אברהם שלונסקי
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על כרפס בקטלוג הספרייה הלאומית
- הערך "כרפס", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רש"י ורשב"ם, פסחים, קיד ע"א
- ^ מובא בספר פרי חדש על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ג, סעיף ו'
- ^ לפי רוב הפוסקים
- ^ דעת הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה א) והגר"א
- ^ כן כתבו רב עמרם גאון, רב סעדיה גאון, רש"י, רמב"ם, רמב"ן ועוד ראשונים.
- ^ כן כתב רשב"ם.
- ^ כן כתבו התוספות בשם רבנו תם.
- ^ כן כתב המנהיג. וכן כתב באור זרוע (שכתב שמי שעושה כן כאילו בועל ארוסתו, כלומר, עושה דבר בטרם עת), ועוד ראשונים.
- ^ כן כתב העיטור ועוד מעט ראשונים.
- ^ לפי רוביק רוזנטל, באתר nrg
