חרוסת
 | |
חֲרוֹסֶת, הנמצאת בקערת ליל הסדר, היא מטבל מתוק שבו מטבילים את המרור הנאכל בליל הסדר.
הרכב החרוסת והכנתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוהגים להכין את החרוסת ממיני פירות שאליהם נמשלו ישראל בשיר השירים:
- תפוח – "תחת התפוח עוררתיך" (מגילת שיר השירים, פרק ח', פסוק ה')
- רימון – "כפלח הרימון רקתך" (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ג')
- תאנה – "התאנה חנטה פגיה" (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י"ג)
- תמר – "אמרתי אעלה בתמר" (מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק ט')
- אגוז – "אל גינת אגוז ירדתי" (מגילת שיר השירים, פרק ו', פסוק י"א)
- שקד – על שם ששקד הקב"ה על הקץ.
כמו כן יש הנוהגים להוסיף לתערובת הפירות יין, זכר לדם בני ישראל שנשפך במצרים. על המינים האלו יש המוסיפים פירות שונים: תאנים מיובשות, צימוקים, שומשומים, ערמונים, מיני ירקות (ויש שהתירו לעשות חרוסת רק ממיני ירקות), אגסים (כדי לצבוע את החרוסת בצבע טיט), יש שאף עירבו או גירדו חומר או לבנה, זכר לטיט (ויש שפסלו מנהג זה). החרוסת נעשית תחילה כעיסה עבה, זכר לטיט שבו נשתעבדו בני ישראל במצרים, בתוספת פיסות של התבלינים קינמון וזנגביל זכר לקש שעורב בטיט. את העיסה שורים ביין כדי שתהפוך לנוזלית יותר, ויש שנוהגים לעשות זאת דווקא על שולחן הסדר. כל עדה ומנהגיה; כך למשל יהודים בבלים מכינים את החרוסת מתמרים (סילאן) ומערבבים באגוזים.
מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה (משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה ג') מובאת מחלוקת האם אכילת חרוסת בליל הסדר היא מצווה מדברי סופרים או שכלל איננה מצווה. לדעת תנא קמא, אין אכילת החרוסת מצווה, ותפקידה רק כדי להפיג את טעמה המריר של החזרת (או כדי להרוג סוג של תולעת הקיים בחזרת). לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק אכילת החרוסת בליל הסדר היא מצווה, ומבואר במדרש ובתלמוד כי לדעת רבי לוי הוא זכר לעץ התפוח (שתחתיו לפי המדרש, היו יולדות נשות עם ישראל את ילדיהן במצרים כדי שלא יזוהו[1]), ולדעת רבי יוחנן הוא נאכל זכר לטיט שאותו היו צריכים להכין ולבנות עמו את עבודת הכפייה שהייתה מוטלת על היהודים במצרים.[2]
השימוש בליל הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחרוסת משתמשים לשם טיבול המרור בליל הסדר. בקשר לדין הטבילה קיימים מספר מנהגים: טיבול כל קלח המרור בחרוסת או רק מקצתו וכן קיימת מחלוקת במנהגים האם לנער את החרוסת באופן שיישאר רק טעמה על המרור ויש שלא הצריכו לנער. יהודי תימן נוהגים להטביל גם את הכרפס בחרוסת.
בארבע הקושיות הפותחות את ההגדה של פסח, מה נשתנה, נכללת השאלה מדוע מטבילים בליל הפסח שתי פעמים: כרפס ומרור, ואילו הטבילה בחרוסת אינה מוזכרת (כטבילה נפרדת).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מילוני בוויקימילון: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - רונית ורד, תעלומה ושמה חרוסת: מי המציא את המאכל שהפך לסמל חג הפסח?, באתר הארץ, 18 באפריל 2019
- מידע על חרוסת בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
