חרוסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צלחת חרוסת בנוסח ספרדי של מערב-אירופה המכילה תפוחים, אגסים, צימוקים, תאנים, מיץ תפוז, יין אדום, צנוברים וקינמון
קערת חרוסת אשכנזית, והחומרים מהם היא עשויה, משמאל לימין: אגוזים, יין, קינמון, דבש ותפוחים

חֲרוֹסֶת, הנמצאת בקערת ליל הסדר, היא מטבל מתוק שבו מטבילים את המרור הנאכל בליל הסדר לזכר הטיט.

הרכב החרוסת והכנתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיבים של חרוסת

נוהגים להכין את החרוסת ממיני פירות שאליהם נמשלו ישראל בשיר השירים:

כמו כן נהוג להוסיף לתערובת הפירות יין, זכר לדם בני ישראל שנשפך במצרים. על המינים האלו נתווספו פירות שונים: תאנים מיובשות, צימוקים, שומשומים, ערמונים, מיני ירקות (ויש שהתירו לעשות חרוסת רק ממיני ירקות), אגסים (כדי לצבוע את החרוסת בצבע טיט), יש שאף עירבו או גירדו חומר או לבנה, זכר לטיט (ויש שפסלו מנהג זה). החרוסת נעשית תחילה כעיסה עבה, זכר לטיט שבו נשתעבדו בני ישראל במצרים, בתוספת פיסות של התבלינים קינמון וזנגביל זכר לקש שעורב בטיט. את העיסה שורים ביין כדי שתהפוך לנוזלית יותר, ויש שנוהגים לעשות זאת דווקא על שולחן הסדר. כל עדה ומנהגיה; כך למשל יהודים בבלים מכינים את החרוסת מתמרים (סילאן) ומערבבים באגוזים.

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה (משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה ג') מובאת מחלוקת האם אכילת חרוסת בליל הסדר היא מצווה מדברי סופרים או שכלל איננה מצווה. לדעת תנא קמא, אין אכילת החרוסת מצווה, ותפקידה רק כדי להפיג את טעמה המריר של החזרת (או כדי להרוג סוג של תולעת הקיים בחזרת). לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק אכילת החרוסת בליל הסדר היא מצווה זכר לעץ התפוח (שתחתיו לפי המדרש, היו יולדות נשות עם ישראל את ילדיהן במצרים כדי שלא יזוהו).

השימוש בליל הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחרוסת משתמשים לשם טיבול המרור בליל הסדר. בקשר לדין הטבילה קיימים מספר מנהגים: טיבול כל קלח המרור בחרוסת או רק מקצתו וכן קיימת מחלוקת במנהגים האם לנער את החרוסת באופן שיישאר רק טעמה על המרור ויש שלא הצריכו לנער. יהודי תימן נוהגים להטביל גם את הכרפס בחרוסת.

בארבע הקושיות הפותחות את ההגדה של פסח, מה נשתנה, נכללת השאלה מדוע מטבילים בליל הפסח שתי פעמים: כרפס ומרור

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.