חרוסת
חֲרוֹסֶת, הנמצאת בקערת ליל הסדר, היא מטבל מתוק שבו מטבילים את המרור הנאכל בליל הסדר לזכר הטיט.
הרכב החרוסת והכנתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוהגים להכין את החרוסת ממיני פירות שאליהם נמשלו ישראל בשיר השירים:
- תפוח – "תחת התפוח עוררתיך"
- רימון – "כפלח הרימון רקתך"
- תאנה – "התאנה חנטה פגיה"
- תמר – "אמרתי אעלה בתמר"
- אגוז – "אל גינת אגוז ירדתי"
- שקד – על שם ששקד הקב"ה על הקץ.
כמו כן נהוג להוסיף לתערובת הפירות יין, זכר לדם בני ישראל שנשפך במצרים. על המינים האלו נתווספו פירות שונים: תאנים מיובשות, צימוקים, שומשומים, ערמונים, מיני ירקות (ויש שהתירו לעשות חרוסת רק ממיני ירקות), אגסים (כדי לצבוע את החרוסת בצבע טיט), יש שאף עירבו או גירדו חומר או לבנה, זכר לטיט (ויש שפסלו מנהג זה). החרוסת נעשית תחילה כעיסה עבה, זכר לטיט שבו נשתעבדו בני ישראל במצרים, בתוספת פיסות של התבלינים קינמון וזנגביל זכר לקש שעורב בטיט. את העיסה שורים ביין כדי שתהפוך לנוזלית יותר, ויש שנוהגים לעשות זאת דווקא על שולחן הסדר. כל עדה ומנהגיה; כך למשל יהודים בבלים מכינים את החרוסת מתמרים (סילאן) ומערבבים באגוזים.
מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה (משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה ג') מובאת מחלוקת האם אכילת חרוסת בליל הסדר היא מצווה מדברי סופרים או שכלל איננה מצווה. לדעת תנא קמא, אין אכילת החרוסת מצווה, ותפקידה רק כדי להפיג את טעמה המריר של החזרת (או כדי להרוג סוג של תולעת הקיים בחזרת). לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק אכילת החרוסת בליל הסדר היא מצווה, ומבואר במדרש ובתלמוד כי הוא זכר לעץ התפוח (שתחתיו לפי המדרש, היו יולדות נשות עם ישראל את ילדיהן במצרים כדי שלא יזוהו), או זכר לטיט שאותו היו צריכים להכין ולבנות עמו את עבודת הכפייה שהייתה מוטלת על היהודים במצרים.
השימוש בליל הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחרוסת משתמשים לשם טיבול המרור בליל הסדר. בקשר לדין הטבילה קיימים מספר מנהגים: טיבול כל קלח המרור בחרוסת או רק מקצתו וכן קיימת מחלוקת במנהגים האם לנער את החרוסת באופן שיישאר רק טעמה על המרור ויש שלא הצריכו לנער. יהודי תימן נוהגים להטביל גם את הכרפס בחרוסת.
בארבע הקושיות הפותחות את ההגדה של פסח, מה נשתנה, נכללת השאלה מדוע מטבילים בליל הפסח שתי פעמים: כרפס ומרור, ואילו הטבילה בחרוסת אינה מוזכרת (כטבילה נפרדת).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רונית ורד, תעלומה ושמה חרוסת: מי המציא את המאכל שהפך לסמל חג הפסח?, באתר הארץ, 18 באפריל 2019
| חג הפסח | ||
|---|---|---|
| ערב פסח | קמחא דפסחא • אפיית מצות • שבת הגדול • הגעלת כלים • בדיקת חמץ • ביטול חמץ • ביעור חמץ • מכירת חמץ | 
|
| סיפור החג | עשר מכות מצרים • יציאת מצרים • קריעת ים סוף • שירת הים | |
| ליל הסדר | קערת ליל הסדר • חרוסת • כרפס • מצה • מרור • ארבע כוסות • הסבה | |
| הגדה | סימני הסדר • הא לחמא עניא • ארבעה בנים • סיפור יציאת מצרים • מא כ'בר • ביד חזקה ובזרוע נטויה | |
| מצוות החג | איסור חמץ • קורבן פסח • סיפור יציאת מצרים • אכילת מצה • אכילת מרור • ארבע כוסות • מנחת העומר | |
| מהלך החג | קריאת הלל • ערב פסח • ליל הסדר • חול המועד • שביעי של פסח • פסח שני | |
| מנהגים | תענית בכורות • סעודת אסתר • סהרנה • אמירת שירת הים • סעודת משיח • מימונה | |
| תפילות ופיוטים | תפילת טל • והיא שעמדה • דיינו • אמונים ערכו שבח • חסל סידור פסח • לשנה הבאה בירושלים • ובכן ויהי בחצי הלילה • ובכן ואמרתם זבח פסח • אדיר במלוכה • אדיר הוא • אחד מי יודע • חד גדיא | |
| חמץ ומצה | מצה עשירה • מצה שמורה • שרויה • קטניות בפסח • חמץ נוקשה • חמץ שעבר עליו הפסח | |
| שונות | מסכת פסחים • לא בד"ו פסח | |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
