חרוסת

חרוסת

קערת חרוסת אשכנזית, והחומרים מהם היא עשויה, משמאל לימין: אגוזים, יין, קינמון, דבש ותפוחים
מאכלים
סוג	מטבל
מטבח	המטבח היהודי
מרכיבים עיקריים	תפוחים, אגוזים, יין, קינמון, זנגביל
ברכתו	העץ או שהכל

צלחת חרוסת בנוסח ספרדי של מערב-אירופה המכילה תפוחים, אגסים, צימוקים, תאנים, מיץ תפוזים, יין אדום, צנוברים וקינמון

חֲרוֹסֶת, היא מטבל סמיך ומתוק שבו טובלים את המרור הנאכל בליל הסדר, והיא מובאת על השולחן בקערת ליל הסדר, זכר לשעבוד ישראל במצרים במלאכת הטיט.

החרוסת במקורה היא מטבל קדום על בסיס חומץ שהיו נוהגים לטבל בו בשר וירק כל ימות השנה, וחכמים קבעו אותו למצוה בליל הסדר למשמעויות נוספות באכילת המרור.

מצוות חרוסת
(מקורות עיקריים)

משנה	מסכת פסחים, פרק י', משנה ג'
תלמוד בבלי	מסכת פסחים, דף קט"ז, עמוד א'
משנה תורה	ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ז', הלכה י"א
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן תע"ג, סעיף ה'

הרכב החרוסת והכנתה

מרכיבים של חרוסת

הרכב החרוסת משתנה מעדה לעדה, לפי ההלכה אין חובה להכינה מדברים מסוימים, היא נעשית תחילה כעיסה עבה בעלת מרקם סמיך זכר לטיט שבו השתעבדו ישראל במצרים, בעבודת פרך של גיבול החומר ועשיית לבנים למפעלי הבניה של פרעה, ומתבלים אותה בתבלינים קינמון וזנגביל בעלי מראה הדומה לקש ותבן, זכר לתבן שנאלצו ישראל לקושש במצרים לגיבול הטיט והלבנים. לפי דעות שונות החרוסת צריכה להכיל טעם חמוץ. את העיסה מדללים ביין אדום, כדי שתהפוך לנוזלית יותר ותהיה ראויה לטיבול, ויש שנוהגים להוסיף את היין דווקא על שולחן הסדר כשמגיעים לשעת אכילת המרור זכר לדם של ישראל שנשפך במצרים.

בנוסף לכך המנהג הוא מימות הגאונים להכין את החרוסת מפירות ושאר מוצרים שאליהם נמשל עם ישראל במגילת שיר השירים:

• תפוחים – ”וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים” (פרק ז', פסוק ט')
• תמרים – ”קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר” (פרק ז', פסוק ח')
• אגוזים – ”אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי” (פרק ו', פסוק י"א)
• רימונים – ”כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ” (פרק ד', פסוק ג')
• תאנים – ”הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ” (פרק ב', פסוק י"ג)
• צימוקים – ”שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן” (פרק ז', פסוק ט')
• קינמון – ”נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן” (פרק ד', פסוק י"ד)
• יין – ”מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן” (פרק ד', פסוק י'). היין הוא גם זכר לדם בני ישראל שנשפך במצרים.

נוהגים להוסיף גם שקדים, על שם ששקד הקב"ה על הקץ, ולזכר נבואת ירמיהו כי ”כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם ה'” (ירמיהו, ל"א, כ"ז). על המינים האלו יש המוסיפים פירות שונים: ערמון, אגס (כדי לצבוע את החרוסת בצבע טיט), שומשום, מיני ירקות (ויש שהתירו לעשות חרוסת מירקות בלבד), ואף קוקוס (כמנהג יהדות סורינאם). יש שאף עירבו או גירדו חומר או לבנה, זכר לטיט, ויש שפסלו מנהג זה.

מקור המנהג

במשנה (משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה ג') מובאת מחלוקת האם אכילת חרוסת בליל הסדר היא מצווה מדברי סופרים או שכלל איננה מצווה. לדעת תנא קמא, אין אכילת החרוסת מצווה, ותפקידה רק כדי להפיג את טעמה המריר של החזרת (או כדי להרוג סוג של תולעת הקיים בחזרת). לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק אכילת החרוסת בליל הסדר היא מצווה, ומבואר בתלמוד כי לדעת רבי לוי הוא זכר לעץ התפוח (שתחתיו לפי המדרש, היו יולדות נשות עם ישראל את ילדיהן במצרים כדי שלא יזוהו), ולדעת רבי יוחנן הוא נאכל זכר לטיט שאותו היו צריכים להכין לצורך יצור הלבנים למפעלי הבניה של פרעה במסגרת עבודת הכפייה שהייתה מוטלת על היהודים במצרים. הרמב"ם פוסק כשיטה שהחרוסת היא מצווה: ”החרוסת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט שהיו עובדין בו במצרים”.

השימוש בליל הסדר

בחרוסת משתמשים לשם טיבול המרור בליל הסדר. בקשר לדין הטבילה קיימים מספר מנהגים: טיבול כל קלח המרור בחרוסת או רק מקצתו. וכן קיימת מחלוקת במנהגים האם לנער את החרוסת באופן שיישאר רק טעמה על המרור או שאין לכך הכרח. יהודי תימן נוהגים להטביל גם את הכרפס והמצה בחרוסת.

בארבע הקושיות הפותחות את ההגדה של פסח, מה נשתנה, נכללת השאלה מדוע מטבילים בליל הפסח שתי פעמים: כרפס ומרור, את הכרפס לפי המנהג טובלים במי מלח, ואת המרור בחרוסת.

יש המשתמשים בחרוסת גם ב'כורך': כורכים מצה ומרור טבול בחרוסת ביחד ("כורך"). הסיבה לדבר היא לצאת ידי חובה גם לפי דעת הלל הזקן. אלא שגם הלל מודה שבזמן שאין קרבן פסח אי אפשר לצאת ידי חובת אכילת מצה ביחד עם המרור היות שכיום המרור אינו מצווה מהתורה ועל כן טעמו מבטל את טעם המצה. על כן יש לאכול תחילה מצה לבדה - לקיים אכילת מצה (מהתורה), ולאחר מכן מרור עם מצה - לקיים אכילת מרור (מדרבנן)

קישורים חיצוניים

• רונית ורד, תעלומה ושמה חרוסת: מי המציא את המאכל שהפך לסמל חג הפסח?, באתר הארץ, 18 באפריל 2019
• מידע על חרוסת בקטלוג הספרייה הלאומית
• חרוסת - עולמות, באתר עולמות, ‏9 ביולי 2020

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.