מא כ'בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מא כ'בר (תרגום: מה עניין, כלומר מה שונה) הוא קטע בהגדה של פסח הנאמר בקרב יהודי תימן על ידי ילד צעיר. תוכנו הוא קיצור ההגדה בשפה יהודית-תימנית, על מנת שמשתתפי הסדר שאינם דוברי עברית יוכלו להבין ולקיים את מצוות ההגדה.

ישנו נוסח מא כ'בר נוסף, ארוך יותר, בשם "מא כ'בר אלכבירה", שלא נאמר לרוב ורק יחידים אמרו אותו. נוסח זה נאמר על ידי אחד הבנים הגדולים יותר[1].

רקע הלכתי והיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדה של פסח היא יישומה של מצוות סיפור יציאת מצרים. לשם קיום המצווה, יש להבין את הנאמר, אולם לא תמיד הבינו כלל המסובים (ובפרט הנשים) את לשון הקודש שבה כתובה ההגדה.

ברבות מההגדות הקדומות בתימן פתרו את הבעיה על ידי הוספת פירוש נרחב בערבית להגדה. יתרונו של פתרון זה הוא הצמידות לנוסח ההגדה. חסרונו לעומת זאת, הוא בכך שמי שאינם מסוגלים לעקוב אחר אמירת ההגדה, כמו למשל ילדים, התקשו בהפקת תועלת מפירושה.

התפתחות הנוסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדה הראשונה שבה הופיע נוסח הבסיס של מא כ'בר נכתבה בשנת ה'תנ"ד. תוכנו של הנוסח הוא פשוט: יצאו אבותינו ממצרים, ששם היו משועבדים, וה' הציל אותם. הנוסח נערך על פי הפירושים בהגדות המוקדמות יותר. כך פתר הסופר את בעיית הקשב, מכיוון שהילדים מקבלים את הסבר ההגדה במרוכז במקום טיפין טיפין.

תוספות מאוחרות יותר כללו גם את עשר המכות ועוד.

תוכנו של מא כ'בר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטע הקצר מכיל את סיפור יציאת מצרים, בסדר הבא:

בנוסחים הארוכים השונים מובאות הרחבות כגון:

האגדה על הזקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהרחבה למכת בכורות, נוסף במא כ'בר סיפור על זקנה, שבליל המכה נכנס כלב לביתה ואכל את האליל שלה שהיה עשוי מבצק. עקב כך צעקה הזקנה בלילה. מקור הסיפור במדרש הגדול, שם נאמר:

אמרו בשעה שאמר משה והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים יצתה זקינה אחת לקראתו אמרה לו נביא של שקר אתה, זקינה שאין לה לא אב ולא אם ולא אח ולא אחות ולא בן ולא בת על מי תצעק, אמר לה העבודה תקדום צעקתך לצעקתם, אמרו בן אחד היה לה ומת ועשתה דיוקני דליש בדמות בנה ובכל יום ויום אחר שאוכלת ושותה היתה עומדת ומרקדת לפניו. באותה הלילה באו הכלבים ושמטוהו, והיתה בוכה וצועקת ומייללת עליו לקיים מה שנ׳ והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים

(מדרש הגדול שמות, פרק יא פסוק ו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף קאפח, הליכות תימן, ירושלים: הוצאת מכון בן צבי, תשס"ב (הוצאה חמישית), עמוד 44. ראו גם נוסח זה: נוסח 'מא כ'בר' הארוך ותרגומו