חנה קים

חנה קים
	חנה קים
לידה	27 באוקטובר 1957 (בת 66); חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מעסיק	על המשמר, הפטיש, העיר, הארץ
פרסים והוקרה	פרס סמי מיכאל (2021); פרס סוקולוב ;
קישורים חיצוניים
טוויטר	hkim14050017

חנה (חני) קים (נולדה ב-27 באוקטובר 1957) היא עיתונאית ופובליציסטית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בחיפה לאב יליד פולין, סבתה מיהדות גאורגיה. בוגרת בית הספר תיכון "חוגים" בחיפה. שירתה בצה"ל בשנים 1976–1978 בגדוד הקשר הארצי.

קים למדה ספרות עברית וכללית, היסטוריה של עם ישראל, היסטוריה של ארץ ישראל, היסטוריה כללית, קולנוע ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1978 החלה לעבוד כעיתונאית ב"על המשמר" – בתחילה ככתבת לענייני תל אביב ואחר כך ככתבת פוליטית. בעקבות מותו של שמעון יהושע בכפר שלם בתל אביב, שנורה על ידי שוטר, לאחר שהתבצר על גג ביתו בעקבות עבירת בנייה שביצע – פרסמה שורה של תחקירים על עבירות בנייה שבוצעו על ידי אברהם שפירא, לאון רקנאטי, רמי אונגר ורחבעם זאבי כיו"ר מוזיאון ארץ ישראל. בעקבות התחקיר האחרון נאסרה כניסתה לשטח המוזיאון על ידי זאבי, ואגודת העיתונאים גינתה זאת.

פרסמה סיפורי ילדים ב"משמר לילדים" בעריכת שלמה ניצן. אחד מסיפורי הילדים שכתבה ("ראיתי את אליהו הנביא") הומחז ושודר ב"קול ישראל."

היא חשפה מסמכים חדשים מארכיון משרד החוץ הישראלי השופכים אור על הזדמנות לשלום בין ישראל למצרים שהוחמצה, שנתיים לפני מלחמת סיני. ^[1]

ב-1986 החלה לעבוד בעיתון "העיר". באותה שנה פרסמה לראשונה את יוזמת השלום של שר החוץ משה שרת, כשנתיים לפני מבצע קדש, ששיגר שליח מטעמו לנשיא נאצר במטרה להגיע להסכם שלום עם מצרים.

חשפה את היקף הסחר בין ישראל לדרום אפריקה (הכתבה צוטטה ב"וושינגטון פוסט"). ^[2] פרסמה גילויים על הקשרים הכלכליים בין ישראל לברית המועצות, שכללו בין השאר יבוא פלדה, למרות ניתוק היחסים בין שתי המדינות. ^[3]

פרסמה פרסום ראשון על עסקת נשק בין ישראל לאירן, כשנה לפני "איראנגייט", שבה היה מעורב יו"ר התעשייה האווירית, מוטי הוד, ואנשי קשר של רפסנג'אני באירן. ^[4] כן התפרסמה כתבה שלה על הקשרים המסחריים בין ישראל למדינות ערב, שבה נחשפו עסקאות בין ישראל ללוב, עיראק, כווית, ערב הסעודית, אבו דאבי, בחריין ומרוקו. ^[5]

בשנת 1987 ערכה ריאיון עם ראש ממשלת דומיניקה, מרי איגניה צ'ארלס, שבו סיפרה על הפלישה האמריקנית לגרנדה.^[6] היא חשפה את מכתב יצחק שמיר לג'ורג' שולץ מ-14 בינואר 88', מכתב שזירז את יוזמת השלום של שולץ במזרח התיכון. ,^[7] וחשפה את המגעים והמסרים ההדדיים בין ישראל לאש"ף, זמן רב לפני ההכרה ההדדית.^[8]

בשנת 1989 הקימה את "הפטיש", ירחון לענייני חברה.^[9] הייתה פעילה בתנועת מחוסרי הדיור שהוקמה באותה שנה, שבמסגרתה קמו מאהלים ברחבי הארץ, בעיקר בשכונות. כשנה לאחר מכן התחילה לעבוד ב"חדשות" עד שנסגר ב-1993. הייתה כתבת לענייני מפלגות (דרשה לשנות את מינוח התפקיד כ"כתבת פוליטית", מונח שהושרש מאז).

הקימה ב"חדשות" את מוסף "לחץ", אותו ערכה, לענייני חברה וכלכלה שהופיע כל שבוע. במוסף "לחץ" ב"חדשות", שבעריכתה, פורסמה תחקירים על ילדים חסרי בית בישראל, תופעות של תת-תזונה בשכונות ובעיירות הפיתוח, גילויי גזענות כלפי העלייה אתיופית ועוני במגזר החרדי והערבי. על עבודתה זו זכתה בפרס צל"ש סוקולוב.

ב"חדשות" פרסמה כיצד קודם שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, על ידי אורן שחור מדרגת רב"ט לדרגת סרן וכן תחקיר מקיף ראשון על בנימין נתניהו, שבו פורסם לראשונה "מועדון המיליונרים של ביבי", עם ציון שמות תורמיו. פרסמה ריאיון עם המיליונר גבי תמן, שסיפר כי "ביבי הוא סוס המרוץ שלי".

בשנת 1994 החלה לעבוד בעיתון "הארץ". היא פרסמה טור פוליטי-חברתי-כלכלי, פרסמה מאמרים שבועיים בעמוד המאמרים. התמקדה בנושאי שלטון החוק, עצמאות מערכת המשפטית ושמירה על טוהר המידות של בכירי השלטון וכן בקשר שבין ההון לשלטון.

ב"הארץ" פרסמה גילויים על מלחמות השב"כ על אדמת קונגו, בהם היו מעורבים ראש לשכת ראש השב"כ וכמה מבכירי השב"כ בבניית צבא השליט מול צבא האופוזיציה. וכן פרסום ראשוני על הפנסיה המוגדלת של ארתור ישראלוביץ' וגיורא עיני, מבכירי ההסתדרות, והפנסיה המוגדלת של שמעון שבס. כמו כן פרסמה כי ערכות המחשב הראשונות בפרויקט "מחשב לכל ילד" שיועד לילדים נזקקים – ניתנו לשני ילדיו של ראש הממשלה, נתניהו. קים פרסמה את המאמר הראשון בעמוד הדעות של "הארץ" בעד שביתת עובדים במשק. ^[10] בשנת 2004 פרשה מעיתון "הארץ".

בנוסך, פרסמה שירים במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות". היא קיבלה את פרס אביר איכות השלטון לשנת 1999 בתחום תקשורת ועיתונות. בנימוקי הפרס נכתב:

"בעבודתה העיתונאית גילתה גברת חנה קים את התכונות הנדרשות מעיתונאי מקצועי, הגון, לוחם וערכי. איסוף קפדני של חומר מהשטח, הצלבה, אימות החומר והצגתו לקורא בצורה הבהירה והקולחת ביותר מאפיינים את עבודתה לאורך כל הקריירה המקצועית שלה. במהלך עבודתה כיסתה תחומים מגוונים של ההוויה החברתית והפוליטית הישראלית: חשיפת עסקאות נשק שהוסתרו מעין הציבור, אוולות שנגרמו לרבדים חלשים בחברה כגון עולים, מיעוטים ועובדים זרים. ראויים במיוחד לציון הישגיה העיתונאיים בביטוי וטיפול בנושאי פוליטיקה ושלטון החוק. בתחומים אלה גילתה נחישות, אומץ לב ועזרה לקהל הקוראים להבין את המציאות הישראלית בהוויתה, חרף תעתועי הפוליטיקאים".

בשנת 2009 ייסדה יחד עם קבוצת הורים את בית הספר "הרים" בגבעת עדה לתלמידים ותלמידות מהספקטרום האוטיסטי. חברה בוועדת הביקורת של העמותה לאפוטרופסות שהוקמה על ידי הורים ואנשי ציבור כדי לדאוג לעתידם של אוטיסטים חסרי-ישע.

קים פרסמה מאמרים רבים שהיו השראה למחאה החברתית בשנת 2011, שהציגו מחשבה כלכלית שנחשבה לא פופולרית אז כנגד הפרטת משאבי-המדינה ובעד המשך קיומה של מדינת רווחה. הייתה ממקימי "המשמר החברתי בכנסת" וקבוצת "ישראל יקרה לנו" הפועלת נגד יוקר המחיה בישראל.

לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה, פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה סדרה של פתקים ומסמכים של נתניהו המאירים את אופן עבודתו ואת דעתו על הסובבים אותו.^[11]

ממובילי המחאה נגד השחיתות השלטונית ובעד השוויון בפני החוק. ארגנה והובילה את ההפגנות בפתח תקווה, ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ואחר כך את ההפגנות ההמוניות והראשונות שהחלו בתל אביב. פתחה את ההפגנה הראשונה בת"א, בנאום שבו קראה לישראלים למצוא מנהיג שיהיה מגדלור, איש מופת, ולזנוח את מנהיגים החשודים בשחיתות. באותה הפגנה הצטרף למחאה הפרופ' עוזי ארד, שאותו הציגה קים כמי שהיה שותף למעבר המחאה מפתח תקווה לתל אביב, בשיחות שקיימו ביניהם כחצי שנה לפני המעבר.^[12]

ב-17 באוקטובר 2018 חשפה בריאיון לרויטל חובל ב"הארץ" כי בעבר הותקפה מינית על ידי חיים רמון,^[13] כאשר הציע לה טרמפ מהכנסת, ועל ידי דן מרגלית, שנכנס לחדרה וניסה לאנוס אותה.^[14]

לחנה קים שני בנים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי,^[15] והיא נמנית עם מייסדי ארגון ההורים הארצי למען זכויות ילדים בעלי מוגבלויות בהוסטלים ומעונות.^[16]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1999 - פרס אביר איכות השלטון מהתנועה לאיכות השלטון.
1993 - צל"ש מוועדת פרס סוקולוב על מוסף "לחץ" ב"חדשות" וכתיבה בנושאי חברה.
2021 - פרס סמי מיכאל לשוויון ולצדק חברתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה קים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
חנה קים ברשת החברתית פייסבוק
מאמרים של חנה קים באתר דה מרקר
חנה קים, שיר מחאה, שיר נחמה, באתר nrg מעריב, 29 בספטמבר 2010
חנה קים, אז כמה אתם?, באתר המאבק לצדק חברתי, 16 באוגוסט 2012
שרון שפורר, חני, אור-לי, אם ניר חפץ יוביל מחאה נגד שחיתות, תצטרפו אליו?, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 18 ביוני 2018
אלעד מן, התקשורת בינתיים משמשת ברובה כצינור. עכשיו זה "שקט חולים", באתר העין השביעית, 19 באפריל 2020

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ על המשמר, 12 ביוני 1986
^ העיר, 30 בינואר 1987
^ העיר, 4 בספטמבר 1987
^ העיר, 23 בספטמבר 1987
^ העיר, 7 באוקטובר 1987
^ העיר, 25 בדצמבר 1987
^ העיר, 19 בפברואר 1988
^ העיר, 26 בפברואר 1988
^ אפי לנדאו, בעוד שבוע: עיתון חדש לענייני שכונות המצוקה, חדשות, 26 באוקטובר 1989
^ הארץ, "כן, לשבות", 3 בדצמבר 1996
^ חנה קים, פתקים של ביבי: פרויקט עיתונאי בפייסבוק (תמונות), באתר "חורים ברשת", 2 בדצמבר 2012
^ רונית ורדי, "ליברל", פברואר 2018.
^ רויטל חובל, העיתונאית לשעבר חנה קים: חיים רמון נישק אותי ללא הסכמה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018
^ רויטל חובל, חמש עיתונאיות מעידות: דן מרגלית הטריד אותנו מינית, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018
^ ניר גונטז', "ברגע שלקחתם לילדים שלנו את אמא ואבא זה כאילו שההורים מתו. כאילו נמחקנו", באתר הארץ, 29 באפריל 2020
^ דנה ירקצי‏, בג"ץ על איסור ביקורי בעלי מוגבלויות: "חוסר התאמה להנחיות משרד הבריאות", באתר וואלה!‏, 20 במאי 2020

[1] על המשמר, 12 ביוני 1986

[2] העיר, 30 בינואר 1987

[3] העיר, 4 בספטמבר 1987

[4] העיר, 23 בספטמבר 1987

[5] העיר, 7 באוקטובר 1987

[6] העיר, 25 בדצמבר 1987

[7] העיר, 19 בפברואר 1988

[8] העיר, 26 בפברואר 1988

[חדשות-9] אפי לנדאו, בעוד שבוע: עיתון חדש לענייני שכונות המצוקה, חדשות, 26 באוקטובר 1989

[10] הארץ, "כן, לשבות", 3 בדצמבר 1996

[11] חנה קים, פתקים של ביבי: פרויקט עיתונאי בפייסבוק (תמונות), באתר "חורים ברשת", 2 בדצמבר 2012

[12] רונית ורדי, "ליברל", פברואר 2018.

[13] רויטל חובל, העיתונאית לשעבר חנה קים: חיים רמון נישק אותי ללא הסכמה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018

[14] רויטל חובל, חמש עיתונאיות מעידות: דן מרגלית הטריד אותנו מינית, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018

[15] ניר גונטז', "ברגע שלקחתם לילדים שלנו את אמא ואבא זה כאילו שההורים מתו. כאילו נמחקנו", באתר הארץ, 29 באפריל 2020

[16] דנה ירקצי‏, בג"ץ על איסור ביקורי בעלי מוגבלויות: "חוסר התאמה להנחיות משרד הבריאות", באתר וואלה!‏, 20 במאי 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]