חנוך אלבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנוך אלבק
HanokhAlbeck.jpg
לידה 7 באוגוסט 1890
לוביץ', פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בינואר 1972 (בגיל 81)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט אברהם גולדברג עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה פרס ביאליק (1969) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חנוך אלבק (17 באוגוסט 1890 - 9 בינואר 1972) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, מגדולי החוקרים של המשנה והתלמוד וממייסדי השיטות המדעיות החדשות בחקר המשנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבק נולד בי"ז באב תר"ן לר' שלום (בן יחזקאל) אלבק (אלבעק) ורחל בת אלכסנדר ברודט בעיר לוביץ'פולנית:Łowicz) שבפולין, אז חלק מן האימפריה הרוסית. אביו היה ידוע כ"חכם התלמודי", ההדיר כמה ספרי ראשונים כגון ראב"ן, ספר האשכול ועוד. חנוך אלבק הוסמך לרבנות ב-1905, למד בבית המדרש לרבנים בווינה, וב-1921 סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת וינה. בין 1926 ל-1936 לימד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין.

ב-1936 עלה לארץ ישראל, ומיד החל לשמש כפרופסור, ומאוחר יותר כראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הרצה במשך כמעט 25 שנה. עם מוריו נמנים דוד צבי מילר ואביגדור אפטוביצר. עם תלמידיו נמנו אברהם גולדברג, מנחם אלון ואברהם יהושע השל.

זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ג-תש"ד.

בשנת 1957 סירב לקבל את פרס ישראל, והסביר: "א) ריבוי הפרסים במדינה וחלוקתם לכל מיני אנשים ונשים מורידים את ערכם לפחות מכשיעור הראוי להתכבד. ב) המסים הכבדים המוטלים על הציבור אינם מצדיקים לדעתי את השימוש בהם לצרכים מפוקפקים כאלה, וחוששני ליהנות מכסף זה."[1]

ב-1959 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1969 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על ספרו "מבוא לתלמודים"[2].

חנוך אלבק נפטר בכ"ג בטבת תשל"ב בירושלים ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.

בערים ירושלים ובאר שבע נקראו רחובות על שמו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבק נשא לאישה את הנדל לבית דוב ויס, ולשניים נולדו שלושה ילדים. בניו הם פרופסורים באוניברסיטת בר-אילן: מיכאל אלבק, פרופסור לכימיה אורגנית ושלום אלבק, פרופסור למשפט עברי (נשא לאשה את עו"ד פליאה אלבק לבית נבנצל) בתם היא חוקרת הספרות רחל אלבק-גדרון. בתו לאה נישאה ליוסף אריה בכרך. בכרך נהרג במלחמת העצמאות במערכה על ירושלים, וחודש אחרי נפילתו ילדה לאה בכרך את בנם השני, שנקרא על שם אביו.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבק, שהיה יהודי אורתודוקסי, חיבר ספרים רבים בעברית ובגרמנית על ספרות חז"ל, בהם: "מבוא למשנה", "מחקרים בברייתא ובתוספתא" ו"מבוא לתלמודים". כמו כן פרסם מאמרים רבים בכתב העת "תרביץ". אלבק עסק גם בההדרה. הוא ההדיר את מדרש "בראשית רבתי" לר' משה הדרשן (ירושלים 1940) ואת "ספר האשכול" לראב"ד השני, עבודה שאביו התחיל לפניו. אלבק תרגם, ערך והשלים את חיבורו של יום-טוב ליפמן צונץ "הדרשות בישראל", וכן השלים את המהדורה המדעית לבראשית רבה של יהודה תיאודור.

מספריו של אלבק

  • בית הבחירה על מסכת יבמות לרבי מנחם המאירי, עם תיקונים והערות בשם חנוך הבית מאת חנוך אלבעק. ברלין, תרפ"ב.
  • הלכה חיצונה בתרגומי ארץ-ישראל ובאגדה, ירושלים, ת"ש 1940.
  • מבוא למשנה, מוסד ביאליק, הדפסה אחרונה בתשס"ה 2005.
  • מבוא לתלמודים, דביר, מהדורה אחרונה בתשמ"ז 1987.
  • מחקרים בברייתא ותוספתא ויחסן לתלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ל 1969.
  • ששה סדרי משנה, מפורשים בידי חנוך אלבק ומנוקדים בידי חנוך ילון, מוסד ביאליק, הדפסה אחרונה בתשס"ח 2008.
  • ספר האשכול לר' אברהם ב"ר יצחק אב בית דין מנרבונא, ערוך על ידי שלום אלבעק וחנוך אלבעק, הוצאת ח. וגשל, ירושלים, תשד"ם (1984)

פירושו למשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודעת המו"לים בפתח סדר נזיקין של מהדורת אלבק, על המחלוקת לגבי זהות מחבר הפירוש

לבקשת הוצאת דביר החל אלבק לכתוב פירוש למשנה במטרה להשלים את מפעלו של ביאליק להוצאה עממית של המשנה. העבודה על הכנת הפירוש ארכה שש שנים, וכל סדר יצא לאור עם השלמתו. סדר יציאת הכרכים היה: מועד (1952), נזיקין (1953), נשים (1954)[3], קדשים (1956)[4], זרעים וטהרות[5]. שאלת זהות מחברו של הפירוש על סדר נזיקין הגיעה לבית המשפט, כאשר ד"ר מרדכי מרגליות טען שהוא מחבר הפירוש ואלבק רק ערך אותו[6]. לאחר מספר חודשים הושגה פשרה על פיה תודפס בספר הודאה של אלבק למרגליות על עזרתו בכתיבת הפירוש[7].

הפירוש למשנה של אלבק קצר ועממי, בתוספת הערות ארוכות בסופי הכרכים. בפירוש זה אלבק מציע את הפירוש הפשוט והמתאים ביותר ללשון המשנה גם אם התלמוד נותן פירוש אחר כדי להתאים את המשנה להלכה שנהגה באותו זמן. בפירושו אלבק משתמש גם במקורות ארץ-ישראליים, כמו התוספתא, התלמוד הירושלמי ומדרשי הלכה, שנכתבו כמו המשנה בארץ ישראל[8]. ניקוד המשנה במהדורת אלבק נערך בידי חנוך ילון.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבק ביקר בחריפות את ספרי דורות הראשונים של יצחק אייזיק הלוי וכתב עליהם: "כי בספרו יש מן החדש ומן הטוב, אלא מה שהוא חידש אינו טוב ומה שהוא טוב אינו חידוש"[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]