טומאת אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכות טומאה וטהרה, אדם יכול להיחשב לטמא אם הוא מוגדר כמצורע, זב, בעל קרי, נדה או יולדת, או אם נטמא מאב הטומאה בטומאת מגע, טומאת משא, טומאת אוהל או טומאות אחרות. אדם יכול להיחשב רק כאבי הטומאה או כראשון לטומאה, ולא בדרגות נמוכות יותר.

סוגי הטומאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מכלי, (ולדעת חלק מהראשונים בשונה מכלי מתכת), אדם אינו יכול להיחשב בדרגת אבי אבות הטומאה בחייו, אלא רק במיתתו, שאז הוא בהכרח אבי אבות.

אדם יכול להגיע לטומאת אב הטומאה בכמה אופנים:

אדם יכול להיות ראשון לטומאה באופנים הבאים:

התייחסויות אקטואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, שבית המקדש נחרב ועדיין לא נבנה, אין הטומאה נוגעת לחייו הפרטיים של כל אדם, שכן אין שום צורך להיכנס להר הבית למקומות המקודשים. אם כי על הכוהנים קיים גם כיום איסור להיטמא, כאמור בפרשת אמור "אמור אל הכוהנים בני אהרון... לנפש לא יטמא לעמיו". האופן היחיד בו מותר לכוהן לגרום לעצמו טומאה, הוא לצורך טיפול בצורכי קבורת שבעת קרוביו בדרגה ראשונה, שהם אב ואם, אח ואחות (שאינה נשואה), בן ובת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.