טומאת כהנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טומאת כהנים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק כ"א
משנה מסכת אוהלות
שולחן ערוך יורה דעה, סימן שע"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האיסור לכהן להיטמא למת הוא מצוות לא תעשה מן התורה שלפיה אסור לכהנים בני אהרן להיטמא למת שאינו "שׁארוֹ", כלומר משבעת קרוביו[1]. במקרה של הקרובים לא זו בלבד שאין איסור אלא שיש לכהן חיוב להיטמא להם.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הציווי מופיע בפרשת אמור;

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.

מהות הדין ופרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור לכהן -זכר מבני אהרן הכהן, להיות באחד משלשת המצבים בהם ישנה טומאת מת. (מגע, משא, ואוהל). אף שדיני טומאת מת חלים על כל יהודי, אך רק לכהן יש איסור בדבר. (אין איסור לכהן בשאר טומאות כמו נבילה ושרץ אלא רק באדם מת.)

איסור זה כאמור אינו מדיני טומאה וטהרה החלים על כל כל ישראל, אלא דין מיוחד בכהנים בפעולת ההטמאות. ואכן רוב הפוסקים סוברים שאף אם הכהן טמא אסור לו שוב 'להיטמא'. אך ישנן דעות יחידות שאין איסור אלא רק לכהן טהור. שאלה זו מכרעת בימינו שכן כל הכהנים בחזקת טמאי מתים.

אף לדיעות המחמירות הנ"ל, בה בשעה שהכהן נטמא (בהיתר כמו לקרובים או באונס) אין לו איסור 'להיטמא' למת נוסף.

אשה (בת כהן או אשת כהן) אינה בכלל האיסור.

הבדלים בין דיני טומאה לאיסור הכהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא כל מקום שיש טומאת מת קיים איסור לכהנים בהכרח. ולמשל חלקי גופה שמטמאים רק במגע ומשא ולא באוהל י"א שאין הכהן מוזהר על כך.

כמו כן יש מהראשונים שסברו שיש להחמיר בכל כלי מתכת שדינו כמת עצמו[2] שלא להיכנס באוהל. אך זהו דבר בלתי ישים בעליל. וכלשונו המליצית של רבינו חיים כהן בשאלתו בעניין לרבינו תם 'אי זה בית תבנו לי' (כלומר שאין בית שאוכל להיכנס אליו). ויש הסוברים שאף שאכן מטמא כל כלי מתכת אבל לא הוזהר הכהן על כך.

הטמאות לקרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שמצווים הכוהנים לפרוש מן הטומאה, ציוותה התורה שיטמאו לשבעת קרוביהם, והם: אביו אמו אחיו אחותו הבתולה ולילדיו ואשתו. ואם לא רצה להיטמא מטמאים אותו בעל כורחו, שנאמר: 'לה יטמא' (ויקרא, כ"א ג') וכן למת מצווה. חוץ מכהן גדול שאסור ליטמא לקרוביו ורק למת מצווה מותר.

ההיתר (והציווי) להיטמא לקרובים להלכה דווקא בשעת הקבורה ולא אחר כך. אולם ישנן שיטות בראשונים שההיתר הוא 'גורף'. כמו כן אם הגופה איננה שלמה אסור להיטמא. ויש מהפוסקים שמחמירים אפילו אם נתחו את הגופה לאחר המוות והסירו איבר פנימי שאז קרובים כהנים אסורים להיטמא.

מקרים שכיחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האיסור, הכהנים נמנעים מללמוד חכמת הרפואה כי קורס הלימוד מחייב היטמאות למתים

בזמנינו נזהרים הכהנים מכניסה לבתי חולים עקב הימצאות חדר מתים בתוכו. כמו כן היו תקופות שכהנים נמנעו ללמוד רפואה מחשש זה, וכן עקב ההכרח להתנסות בנתוחי גופות מתים.[3]

ייתכן תקלת איסור היטמאות למת כשיש מת בתחתית המטוס

ישנם כהנים שנמנעים מטיסה מחשש שיש מת במדור המטען בבטן המטוס. אך יש מקילים להחשיב את תחתית המטוס כאוהל סתום החוצץ בפני הטומאה. מחשש דומה ישנם כהנים הנוהגים לברר את נתיב הטיסה, אם אינו עובר מעל בית קברות יהודי (או אפילו של נכרים).

בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמת האיסור לכהנים להיטמא, נמנע מהם מדרבנן להיכנס לבית קברות ואף להתקרב תוך ארבע אמות לקבר. לכן, נהוג שמשפחות הכהנים קוברים את מתיהם בקצה בית הקברות, כדי שיוכלו לבקר את קרובם המת בלי שיזדקקו להיכנס לבית הקברות.

גוסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השו"ע פסק להחמיר כאותן השיטות שאף לגוסס אסור 'להיטמא'. אף שאינו נטמא בפועל כיון שאינו מת, אסרה התורה לדעה זו 'להחלו' שלא יתקרב אל החילול.

טומאת אוהל במת גוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מחלוקת בין התנאים אם מת גוי מטמא באוהל. רבי שמעון סבור כי אינו מטמא באוהל וא"כ אין איסור בזה לכהן. ואילו רבן שמעון בן גמליאל אוסר[4]. אך במגע ומשא לכולי עלמא אסור ליטמא אפילו לגוי.

קטן ועֻובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור מהתורה לטמא אפילו כהן קטן שאינו חייב במצוות.[5] ואשה מעוברת שבעלה כהן (והעובר גם כן כהן) יש אוסרים לה להיכנס לאוהל המת שיש ספק אם העובר נטמא. אבל מתירים במקום שלא ידוע מין העובר. מדין ספק ספיקא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבעת הקרובים הם: אבא, אמא, אח, אחות, בן, בת, אשה\בעל
  2. ^ מדין 'חרב הרי הוא כחלל', תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ג', עמוד א' ועוד
  3. ^ למעשה הפוסקים אסרו זאת אף לישראל, משום איסור הנאה ממת, אך יש חילוקים בין הדינים, כגון מת נכרי. ראו פסקא מיוחדת
  4. ^ משנה אוהלות יח:ט
  5. ^ "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קי"ד, עמוד א')