האיסור לכהן להיטמא למת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיסור לכהן להיטמא למת
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק כ"א
משנה מסכת אוהלות
שולחן ערוך יורה דעה, סימן שע"א

האיסור לכהן להיטמא למת הוא מצוות לא תעשה מן התורה שלפיה אסור לכהנים בני אהרן להיטמא למת.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הציווי מופיע בפרשת אמור;

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.

מצווה לכוהנים להיטמא לקרוביהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שמצווים הכוהנים לפרוש מן הטומאה, ציוותה התורה שיטמאו לשבעת קרוביהם, והם: אביו אמו אחיו אחותו הבתולה ולילדיו ואשתו. ואם לא רצה להיטמא מטמאים אותו בעל כורחו, שנאמר: 'לה יטמא' (ויקרא, כ"א ג')

ויש שכתבו שלאשתו אסור אף לכהן ליטמאות,[1].

טומאה באוהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסכת אהלות
לפי האיסור, הכהנים נמנעים מללמוד חכמת הרפואה כי קורס הלימוד מחייב היטמאות למתים

אסור לכהן ליכנס ל"אהל" שבתוכו נמצא מת. למשמעת זו יש השלכות רבות בת-זמננו, בכך שהכהנים נזהרים מליכנס לבתי רפואה מטעם הימצאות חדר מתים בתוכו.

מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן תקלת איסור היטמאות למת כשיש מת בתחתית המטוס

מחמת האיסור לכהן להיטמא למת ישנם כהנים שמונעים עצמם מטיסה מחשש שיש מת בתחתית המטוס. ואילו יש מקילים מכיוון שתחתית המטוס נחשב כ"אוהל סתום", ובכך לא נתקלים בהיטמאות.

בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמת האיסור להכהנים ליטמא, נמנע מהם מלהיכנס לבית קברות ואף להתקרב תוך ארבע אמות למצבה. לכן, נהוג משפחות הכהנים קוברים את מתיהם בקצה בית הקברות, כדי שיוכלו לבקר את המת בלי שיזקקו להיכנס לבית הקברות.

טומאת גוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מחלוקת בין התנאים אם כהן מותר להיטמא לגוף מת של גוי. הרשב"י סבור כי אין איסור בכך ואילו רבן שמעון בן גמליאל אוסר[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבן עזרא לספר ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ג'
  2. ^ משנה אוהלות יח:ט