טומאת כלי מתכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טומאת כלי מתכת)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דלת של מתכת, אינה מקבל טומאה כי היא מחוברת לקרקע
רדיד של אלומניום
פסולת מתכת שלא ידוע אם שימשו ככלים לפני כן, בעייתי במיוחד ועל כך קיימת מחלוקת בין בית שמאי ובית בית הלל

בהלכות טומאת כלים, כלי מתכת הם כלים שסווגו בסיווג מיוחד לעניין דיני קבלת הטומאה, וקיימים הבדלים רבים בינם לבין החומרים האחרים בהלכות קבלת הטומאה.

דיני כלי מתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל החומרים הללו מקבלים טומאה רק אם הם כלי קיבול (שניתן לתת בתוכם נוזלים, למשל, ולא ישפכו), פרט למתכת, שמקבלת טומאה גם אם היא כלי שטוח ("פשוטי כלי מתכת")[1]. סיבה אפשרית לדבר: היתרון המרכזי של המתכת הוא בחוזק שלה, ולכן היא משמשת ככלי עבודה, ולאו דווקא ככלי קיבול.

לפי דעה מסוימת, לכלי מתכת יש חומרא נוספת, המבדילה אותם משאר הכלים, בכך שכאשר הם נטמאים ממת או מאדם שנטמא במת, אין טומאתם בדרגה פחותה יותר. לדוגמה: מת, נחשב ל"אבי אבות הטומאה" בעוד שאדם שנטמא ממנו על ידי נגיעה או נשיאתו נחשב כ"אב הטומאה", כלים שנגעו במת יחשבו באותה דרגה כמו המת עצמו - "אבי אבות הטומאה". מסיבה זו, סתם "כלים" בהלכות טומאה וטהרה הכוונה לכלי מתכת, שלהם חומרא מיוחדת[2]. יש אומרים שדין זה קיים גם בשאר סוגי הכלים, פרט לכלי חרס[3].

כלי מתכת נחשב לכלי רק אם משמש לצורך כל שהוא, כמובן. לפי חידושו של רבי יוחנן גם כלי הנועד להשמיע קול נחשב לכלי[4]. בתלמוד מובא כי כלי העשוי לנוי ולתכשיט נקרא גם הוא כלי[5] אך רק לנוי אדם, ולא לנוי בהמה[6].

בשונה משאר מיני הכלים, שפוטי כלי מתכת יש להם טומאה מהתורה. בגדר כלי הוא כל דבר שנגמרה מלאכתו, ויש לו שם בפני עצמו למשל פטיש, מסמר לעומת זאת חתיכת ברזל המיועדת להרכיבה בבניין או לתשמיש עראי ואין להם שם מיוחד ככלי מסוים אינה נחשבת לכלי[7]. כלים שמיועדים לקביעה בקרקע, כמו דלת ציר או צינור שיוצר לכתחילה כדי לקובעו בקרקע אינו מקבל טומאה כי דינו כקרקע.

גזירת טומאה ישנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים גזרו שכל כלי המתכת, גם אם ניתוכו ועשו מהם כלי שוב, יחזרו לטומאתם הישנה. המקור הראשוני לתקנה זו נמסר על ידי רב יהודה בשם רבו רב:

מעשה בשל ציון המלכה שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים ואמרו חכמים יחזרו לטומאתן ישנה

במשנה[8] הובאו שתי דעות הלכתיות בגדר התקנה, ופרשנויות שונות לסיבת התקנה בהתאם לגדריה:

  • דיעה אחת אומרת כי תקנה זו היא רק כאשר הטומאה הראשונה היא טומאת מת. לפי גישה זו הטעם הוא כדי שלא תתבטל תקנת מי חטאת שהיא הזאת מי פרה אדומה על כלים, שהרי על ידי תקנה קלה זו אין צורך לטרוח להשיג מי חטאת.
  • דיעה שנייה אומרת כי תקנה זו תוקנה בנוגע לכל הטומאות. לפי זה לא ניתן לומר שהתקנה היא בגלל מי חטאת (שמטהרים רק מטומאת מת), ולפי זה פירש אביי כי הטעם הוא שחכמים חשש שמא בעל הכלי יקוב בו נקב קטן שאינו מטהר אותו ויחשוב שהכלי כבר נטהר מטומאתו. לפי פרשנותו של רבא טעם התקנה הוא שמא כאשר יראה הרואה שהכלי נטמא ומשתמשים בו באותו יום עצמו - לאחר שניתך ותוקן מחדש - שטבילה מועילה לטהרת הכלי בו ביום, דבר שאינו נכון (אלא רק לאחר הערבת השמש)[9].

גדר טומאה ישנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירה למדנית מופיעה באחרונים, האם כאשר הכלים נשברו פקעה מהם הטומאה ונעשו טהורין אלא שזו חוזרת כאשר נעשו מהם כלים חדשים, או שמא התקנה הייתה שהתוצאה תשאר גם כאשר הכלים נשברו למרות שאינם כלים והטומאה אינה חלה למעשה כי אינה נוגעת לשום דבר[10]. יש שכתבו שהתקנה היא שהטומאה תחזור ותחול למרות שנפקעה בשעה שנשברה, כראיה הביאו את המשנה האומרת שכאשר שלומציון המלכה חזרה ותיקנה את כליה תיקנו חז"ל שיחזרו לטומאתם הראשונה, ולמרות שבשעה שהכלים נשברו היה זאה לפני התקנה ואז בוודאי לא חלה טומאה על כלים שנשברו[11].

דיני טומאה ישנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שכלים של מתכת חוזרים לטומאתן הישנה, נוצרת בעיה כאשר יוצרים כלי מכלים ישנים שלא ידוע אם נטמאו. ההלכה היא כי כמובן שהעושה כלי מחתיכות מתכת שלא היו כלי מעולם טהורות, וכלים שנעשו משברי כלים טמאות. נחלקו בית שמאי ובתי הלל אודות כלים שנעשו ממסמרות, ולא ידוע האם היו כלים לפני כן ונשברו ונעשו כלים או שהיו לפני כן גולמי כלי מתכת שאינם מקבלים טומאה, שבית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין[12]. ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור - הולכים לפי רוב החומר אם טמא או טהור, ואם מחצה למחצה הכלי טמא, שכן כאשר אין רוב שיבטלו מטומאתו - משפיעה הטומאה הישנה גם על הכלי החדש שנוצר מהחומר המשותף[13].

כלי שנשבר אך עדיין ראוי למלאכה אחרת, לא סרה ממנו טומאתו הראשונה. כך למשל "קוליגרפון" הוא כלי מברזל ארוך, שקצהו האחד משמש לגריפת האפר מהתנור וקצהו השני משמש כמזלג להוציא על ידו את הלחם מהתנור, ואם אחד מחלקיו אינו ראוי לשימוש עוד, נחשב עדיין הכלי לכלי שלם מכיוון שקצהו השני השלם מחשיב אותו לכלי. "מכחול" הוא כלי מתכת שקצהו האחד עגול ועשוי לחתוך בו כמו סכין וקצהו השני עשוי להוציא בו את הכחול מהכלי או לנקות בו את האוזן ונקרא "זכר", שגם אם אחד משני חלקיו לא פעיל הוא עדיין נחשב לכלי לא שבור מפני חלקו השני[14]. לעומת זאת נחלקו החכמים אודות כלי שנשבר והשבר ראוי לשמש ככלי אחר, כדוגמת מגריפה, שכאשר ניטלה חלקה הרחב הוא יכולה לשמש כפטיש, שרבי מאיר סובר שגם אז היא עדיין נחשבת לכלי שלם אך חכמים מטהרין כלי כזה[15].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה מסכת כלים פרק ב משנה א ופרק יא משנה א. לגבי פשוטי כלי עץ, יש שני סייגים לטהרתם: א. כלי המיועד לשכיבה או לישיבה - מקבל טומאה מן התורה גם אם הוא שטוח ללא דפנות, כמו כיסא (תלמוד בבלי מסכת בכורות דף לח עמוד א: "בהנך דחזו למדרסות"). ב. כלי רחב ונוח לשימוש הן לאדם עצמו והן להנחת חפצים עליו ("משמש אדם ומשמשיו"), מקבל טומאה מדרבנן (רמב"ם, משנה תורה, הלכות כלים פרק ד הלכה א).
  2. ^ ר"ש בתחילת מסכת אהלות.
  3. ^ רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ה הלכה ג, וכן דעתו של רבי יצחק מאורלייני"ש המובאת בר"ש שם.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ג, עמוד ב'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ח, עמוד ב'.
  6. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"ב, משנה א'.
  7. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ב'.
  8. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה א'.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ט"ז, עמוד ב'.
  10. ^ רבי משה פיינשטיין, דברות משה על מסכת שבת עמ' קצ"ד.
  11. ^ רבי משה פיינשטיין שם "וקצת יש להוכיח".
  12. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ג', ורמב"ם בפירוש המשניות שם בשם התוספתא בשם רבי אליעזר ברבי יוסי.
  13. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ד'.
  14. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"ג, משנה ב'.
  15. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"ג, משנה ד'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.