חציצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

בהלכה היהודית חציצה היא שכבה היוצרת הפרדה בין שני גופים, במקום בו נדרש חיבור ביניהם, לדוגמה בין גוף האדם למי מקווה בשעת טבילה.

מושג החציצה משמש במספר נושאים הלכתיים בהם קיים מעבר בין מצבים הלכתיים שונים, כדוגמת: טבילה במקווה, נטילת ידיים, טבילת כלים וקידוש ידיים ורגליים בבית המקדש, בכל נושאים אלו במידה וקיימת חציצה, פעולות המעבר השונות אינם בעלות תוקף, ונדרשת חזרה עליהם לאחר הסרת החציצה. בימינו ענייני חציצה באדם מצויים בחומרתם בעיקר באישה נדה שהסתיימו ימי נידותה וספרה שבעה ימים נקיים וצריכה לטבול במקווה להיטהר מטומאתה ולהיות מותרת לבעלה, שכן אם היה עליה דבר חוצץ בעת טבילתה מתברר שטבילתה אינה תקפה, ועדיין אסורה לבעלה באיסור נדה עד שתוריד את החציצה ותטבול שוב.

בנוסף למצבי מעבר הלכתיים ישנם מעשים מסויימים בעבודות בית המקדש שהצריכה בהן התורה שלא תהיה חציצה, ואם היתה בהם חציצה בעת העבודה עבודתו פסולה, כגון: שלא יהיה דבר חוצץ בין יד הכהן לכלי שהוא מקבל או זורק בו את הדם[1], וכן בסמיכה[2] ובתנופה[3] שלא יהיה חציצה בין היד לקרבן, כהן המקבל את הדם לא יהיה דבר חוצץ בין רגליו היחפות לרצפת העזרה[4] (ודם לח אינו חוצץ[5]), שלא יהיה חציצה בין בגדי הכהונה לבין הכהן הלובשם[6], שלא יהיה דבר חוצץ בין אימורי הקרבן למערכת העצים[7].

מקור לחציצה בטבילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד בבלי[8] דייק מן הפסוק "ורחץ במים את כל בשרו[9]", שאסור שיהיה דבר חוצץ בין בשרו למים. הגמרא שם מציינת שמדין התורה רק חציצה שנמצאת על רוב גופו של אדם, וגם הוא מקפיד עליה[10] חוצצת, וחכמים הוסיפו שגם אם רק אחד מהתנאים מתקיים[11] זו חציצה. הטעם שגזרו חכמים על רובו שאינו מקפיד הוא מפני שחששו שאנשים יטעו להתיר גם רובו המקפיד, וכן הטעם שגזרו על מיעוטו המקפיד שמא יקלו גם ברובו המקפיד, אבל אם החציצה היא רק על מיעוט גופו וגם הוא אינו מקפיד עליה לא גזרו חכמים ולכן אין זו חציצה, ואעפ"כ כבר מזמן התלמוד מוכח[12] שלכתחילה נהגו הנשים לרחוץ היטב את כל גופם במים חמים קודם הטבילה כדי להסיר מהן את כל החציצות ואפילו מיעוט שאינו מקפיד.

מהייתור של המילה "את" (ורחץ "את" כל בשרו) הגמרא לומדת שגם על השער[13] אסור שיהיה משהוא חוצץ. מן התורה מספיק שתעיין בשערותיה לראות שאין בהן קשרים או לכלוכים שעלולים לחצוץ, אך מפאת חומרת הדברים כדי למנוע תקלות תיקן עזרא שכל אשה תחפוף את שערותיה קודם טבילתה[14].

דיני חציצה בטבילה במקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש או אשה הטובלים במקווה כדי להיטהר מטומאתם צריכים לטבול את כל גופם בפעם אחת ללא דבר הדבוק לגוף או לשער המונע מן המים לגעת שם[8]. כל דבר שרוב בני האדם מקפידים עליו ורוצים לסלק אותו בטרם ילכו לאירוע חשוב, או שהטובל עצמו מקפיד עליו, נחשב חציצה. באופן זה גם אם הדבר החוצץ מכסה רק חלק קטן מגוף הטובל או שערותיו הרי זה נחשב חציצה[8]. אם הוא ורוב העולם אינם מקפידים על חציצה זו אין זה נחשב לחציצה אלא אם כן חציצה זו מכסה את רוב הגוף[8]. למרות זאת, נהגו הנשים לכתחילה להסיר אף חציצות שאינן מקפידות עליהן ואף שהחציצה מכסה רק חלק מועט מן הגוף או השערות[12].

אף חציצה שאיננה לכלוך או משהו חיצוני הדבוק על גופה נחשבת לחציצה, למשל: אשה שסגרה את ידה בחוזק באופן שאין המים יכולים ליכנס לתוך כף ידה וטבלה כך הרי זו כאילו לא טבלה[15]. וכן הכניסה לפיה אפילו קצה של שערה אחת וסגרה את פיה, כיון שאין המים מגיעים לקצה השערה שבתוך פיה הרי זו כאילו לא טבלה[15]. לגבי חציצה בשער, אם נוצר קשר באחת משערותיה וטבלה כך אין המים נכנסין שם וחוצץ[8].

חפיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן התורה האשה מעיינת בשערותיה קודם הטבילה לראות שאין בהן דברים העלולים לחצוץ, ודיה בכך. כדי למנוע תקלות עזרא התקין שתהא אשה חופפת קודם הטבילה, זהו לשון התלמוד הבבלי[14]. ואילו לשון התלמוד הירושלמי[16]: עזרא התקין שתהא אשה חופפת וסורקת קודם הטבילה. ושניהם נפסקו להלכה, כלשון הטור[17]: "לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה חופפת שער ראשה ושתהא סורקת יפה במסרק, שזו היא מתקנת עזרא". מטרת החפיפה והסירוק קודם הטבילה היא כדי שכשתטבול יכנסו המים בכל שערותיה ולא יהיה שום דבר חוצץ המונע ביאת מים אפילו לחלק מועט משערותיה, כגון: שערות שהסתבכו ונקשרו זו בזו, שערות שנדבקו זו לזו מחמת זיעה וכדו', ליכלוך או זיעה וכדו' הדבוק על השערות. שכל אלו באופן שהם מונעים כניסת המים אפילו לקצת משערה אחת הרי זו חציצה.

החפיפה צריכה להיות במים חמים דווקא[18], מפני שהחופפת את השער במים קרים בלבד המים מקשים את שערותיה והן נדבקות ומסתבכות ועלולה להיווצר חציצה.

מלבד חפיפת שער הראש, צריכה לחפוף גם את שאר מקומות קיבוץ שער שבגוף[19] (ושם אינה צריכה לסרוק, אלא מספיק שמפספסתן באצבעותיה[20]), וכן מלבד חפיפת השערות נהגו[12] הנשים לרחוץ גם את כל גופם היטב במים חמים שמא נדבק על בשרה דבר החוצץ, כמו כן מנקים היטב מתחת הציפורניים, ואם הן גדלו קצת גוזרים אותן[21], ומנקים בין השיניים[22] שמא נשאר חתיכות אוכל וכדו' (שאע"פ שאין צריך שיכנסו המים לפה, צריך שיהיה ראוי לביאת מים[23]), ואם יש פצעים על גופה מרככת אותם במים ומנקה אותם[24], הכלל הוא שצריכה לנקות כל גופה היטב שלא יהיה שום דבר חוצץ.

דיני חציצה בנטילת ידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנוטלים ידיים, אסור שתהיה הפרדה בין הידיים לבין המים. לכלוך הנמצא בין הציפורניים לבין הבשר נחשב לחציצה. צבע, סיד או טיט הדבוק ליד נחשב לחציצה, אלא אם כן מדובר באדם שעובד כצבע ורגיל בצבע הדבוק לידו, ולא אכפת לו שישאר שם. מי שעונד טבעת לאצבעו צריך להסירה בזמן הנטילה אפילו אם היא רפויה, ואם היא רפויה והוא נטל את ידיו מבלי להסיר אותה - יצא ידי חובה בדיעבד.

אם הלכלוך קבוע, ואין דרך להסירו, נוטלים ללא ברכה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד, מסכת עירובין, דף קג, עמוד ב.
  2. ^ ברייתא (מובאת בתלמוד, מסכת יומא, דף לו, עמוד א).
  3. ^ תלמוד, מסכת מנחות, דף צד, עמוד א.
  4. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ב, משנה א.
  5. ^ ברייתא (מובאת בתלמוד, מסכת פסחים, דף סה, עמוד ב).
  6. ^ תלמוד, מסכת זבחים, דף יט, עמוד א.
  7. ^ תלמוד, מסכת זבחים, דף קי, עמוד א.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 מסכת עירובין, דף ד, עמוד ב.
  9. ^ חומש ויקרא, פרק טו, פסוק טז.
  10. ^ רוצה להסירה. כך למשל אישה שיש לה לק על הציפורניים אינה רוצה להסירו, ובאופן תאורטי אדם שהוא צבע אינו מקפיד גם אם רוב גופו מלוכלך בצבע.
  11. ^ או שמקפיד גם אם זה מכסה רק את מיעוט גופו, או שזה מכסה את רובו גם אם הוא לא מקפיד
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 מהמעשה באשתו של ריש גלותא (תלמוד, מסכת נדה, דף סז).
  13. ^ שאינו חלק מגופו של האדם
  14. ^ 14.0 14.1 תלמוד, מסכת בבא קמא, דף פב.
  15. ^ 15.0 15.1 משנה, מסכת מקוואות, פרק ח, משנה ה.
  16. ^ מסכת מגילה, פרק ד, הלכה א.
  17. ^ יורה דעה, סימן קצט.
  18. ^ תלמוד, מסכת נדה, דף סו, עמוד ב.
  19. ^ כגון שערות בית השחי.
  20. ^ ש"ך, יורה דעה, סימן קצט, ס"ק א.
  21. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצח, סעיף יח וסעיף כ.
  22. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצח, סעיף כד.
  23. ^ תלמוד, מסכת קידושין, דף כה, עמוד א.
  24. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצח, סעיף ט.



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.