טומאת ביאה לבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טומאת ביאה לבית היא טומאה הנגרמת מנגע הצרעת על ידי הימצאות באותו מקום תחת אותו אוהל. טומאה זו נובעת מצרעת שנמצאת בין אם באדם, בבתים, או בבגדים, שהוכרזו על ידי הכהן כטמאים.

מקור הדין בפסוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. מו וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. מז וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו.

פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא.

וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.

..פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא.

פרטי הדינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם או בגד שנכנס לבית, ובית מנוגע מטמאים את כל מה שתחת אוהלם, והופכים אותם לראשון לטומאה.

אדם מצורע או בגד מנוגע או אבן (ועצים או עפר) מבית מוסגר או מוחלט, שנכנס והונח או נעמד לפחות רובו תחת אוהל כגון שהתיישב או הונח תחת עץ, טימאה את כל מה שנחשב מושבו, כלומר אם הטומאה רק עברה מתחת לעץ וישב שם אדם או כלי האדם או הכלי לא נטמא, אך אם הטומאה נעצרה שם ולא רק עברהבדרך למקום אחר, האדם והכלים ששם נטמאו, ונעשו ראשון, כיוון שזה נחשב מושב של הטומאה. דין זה נלמד מהפסוק "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא, י"ג, מ"ו) מה הוא טמא אף מושבו טמא.

אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצורע שרוצה להיכנס למקום ציבורי ולא יטמא את כל מי שנמצא שם יכול להגדיר לעצמו מושב על ידי מחיצות שגבוהות לפחות 10 טפחים (כ80 ס"מ), ורוחבה 4 אמות, כך המושב שלו הוא בלעדי לו ולא מתערבב עם מושב כולם ומטמאם[1].

בגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור הכניסה בבגד לבית צריך להיות לפחות כזית, אך כאשר כל הבגד הוא פחות מכזית עד שיעור הטומאה המינמלי של בגד שזה 3 על 3 אצבעות (כ6 ס"מ), הוא מטמאה את הבית אף שאין בו כזית. ומספיק שנכנס רובו של הבד הנגוע תחת אוהל כדי לטמא כל מה שבתוכו[2].

בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית מוסגר או מוחלט מטמא אדם או כלים שלפחות רובם נכנסו אליו, ובגד מספיק 3 על 3 אצבעות כדי להיטמא. אוהל שמאהיל על בית מנוגע גם מטמא את הבא אליו כגון חדר טמא בתוך בית. במקרה שאדם הכניס רק את ידיו לבית רק הם טמאים מדין טומאת ידיים[3].

הבדלים בין טומאת ביאה לבית לטומאת אוהל המת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שישה הבדלים עיקרים בין טומאת ביאה לבית לטומאת אוהל המת

  • במת מספיק שנכנס כזית ממנו נטמא כל מה שבבית ואילו אדם מצורע מטמא רק אם נכנס ראשו ורבו וגם שהאדם צריך להיכנס בצורה רגילה כלומר עם הפנים לפנים ולא עם הגב.
  • בטומאת מת אין הבדל אם המת האהיל על האדם או אם האדם האהיל על המת, ואילו במצורע חייב ששניהם יהיו תחת אוהל אחד.
  • כאשר יש מחיצה בין המצורע לשאר האוהל שאר האוהל טהור אפילו אם יש פתח גדול בניהם, אך במת מספיק פתח בגודל טפח כדי להעביר את הטומאה.
  • במצורע אם הלך ולא עצר בתוך האוהל לא נטמא מה שבבית, אבל במת גם אם נכנס לרגע אחד נטמא כל מה שבבית.
  • כלי שכאשר הוא צמיד פתיל הוא מציל באהל המת את הכלים שבו מלהיטמא, בבית המנוגע הוא מציל אפילו שהוא רק מכוסה ללא הדבקה (פתיל). וכל מה שבאהל המת מציל כשהוא רק מכוסה, בבית מנוגע מציל אף ללא כיסוי כלל
  • אדם שנכנס לבית עם כלים כשהם לבושים עליו כגון בגדים או טבעות, הוא נטמא מיד אך כליו טהורים עד שישהה שם זמן של אכילת 3 ביצים של לחם מחיטים עם מטבל (שכך יותר קל, וממילא גם מהיר לאוכלם), ורק אז כליו טמאים, במת אין זה אלא הכלים נטמאים מיד כמו האדם עצמו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלכות טמאת צרעת, פרק י', הלכה י"ב
  2. ^ הלכות טמאת צרעת, פרק י"ג, הלכה י"ג
  3. ^ הלכות טמאת צרעת, פרק ט"ז, הלכה ב'