טומאת אוהל

טומאת אוהל
(מקורות עיקריים)

מקרא	במדבר י"ט, י"ד
משנה	מסכת אהלות
משנה תורה	הלכות טומאת מת, פרק א'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"א

בהלכות טומאה, אוהל הוא מבנה או כיסוי שתחתיו נמצא מת. דינו הוא שכל האנשים והכלים הנמצאים תחת אותו כיסוי נטמאים. בנוסף, גם האוהל עצמו שמכסה את המת נטמא, וכן אדם או כלי שהיו מעל המת. אדם או כלי שנטמאו בדרך זו נחשבים "טמאי מת", שדרגתם אב הטומאה.

מקור הטומאה ופרטיה

”זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כׇּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים” (במדבר יט יד)

חלקי המת המטמאים באוהל

בטומאת אוהל ישנם כמה חלקים של המת שגורמים לטומאה:

• מת שלם – אפילו אם אין בו שיעור כזית, כגון נפל.
• כזית בשר או נוזל (נצל) מן המת.
• אבר שלם מן המת או מן החי שיש בו בשר, גידים ועצמות.
• רובע הקב של עצמות, גם בלי בשר.
• רוב מניין העצמות של האדם, או רוב מבנה הגוף.
• עצמות חוט השדרה או הגולגולת, גם אם אין בהן רוב מניין או רוב מבנה.
• רביעית דם מטמאת באוהל.

אופני ההיטמאות

הטומאה באוהל מתרחשת בשלושה מצבים:

• האהלה על הטומאה – אדם או חפץ נמצאים מעל המת או חלקיו.
• הטומאה מאהילה – המת נמצא מעל האדם או החפץ.
• הימצאות תחת קורת גג אחת – האדם או החפץ נמצאים יחד עם המת תחת אותו אוהל.

טומאת אוהל קיימת רק בטומאת מת. אבות טומאה אחרים אינם מטמאים בדרך זו, למעט מקרה דומה בטומאת מצורע, שכאשר מצורע נכנס לבית – הכלים שבו נטמאים.

גדר הטומאה: אהל כמגע

שלט על גדר בית הקברות סנהדריה מזהיר כהנים מפני טומאת אוהל

הגמרא במסכת חולין דנה בשאלה: האם טומאת אוהל היא סוג נפרד של טומאה, או שהיא בעצם דומה לטומאת מגע. לשאלה זו יש השלכות מעשיות, כגון האם ניתן לצרף חצי שיעור שנטמא במגע עם חצי שיעור שנטמא באוהל.

בעניין זה נחלקו האמוראים:

• אביי סובר שמדובר בשתי טומאות שונות, אך במקרה שההאהלה קרובה מאוד – היא נחשבת כמו מגע.
• רבא מבחין בין שני מצבים:

1. כאשר אדם נמצא מעל הטומאה או שהטומאה מעליו – זה נחשב כמו מגע.
2. כאשר האדם והטומאה נמצאים יחד באוהל – זו טומאת אוהל רגילה.

• רבי זירא סובר שכל המקרים הם טומאת אוהל, ולא מגע. יוצא מן הכלל הוא מקרה של טומאה רצוצה – כאשר אין רווח של טפח, ואז הטומאה "עולה" כלפי מעלה, ונגיעה באוהל נחשבת כנגיעה בטומאה עצמה.

הראשונים נחלקו כיצד לפסוק: הרא"ש והגר"א פסקו כרבא, ואילו הרמב"ם, הראב"ד והר"ש פסקו כרבי זירא. החזון איש מסביר שלפי הרמב"ם, גם רבי זירא מסכים שבמקרים של קרבה גדולה – הדבר נחשב כמגע.

דינים מיוחדים

צירוף שיעורים

לטומאת אוהל יש חומרה מיוחדת: האוהל יכול לצרף שני חצאי שיעור (כגון שני חצאי כזית) לשיעור שלם. הצירוף מתקיים גם אם חצי אחד נוגע באדם, והחצי השני נמצא איתו תחת אותו אוהל. לדוגמה: אדם שנוגע בחצי כזית ומאהיל על חצי כזית אחר – נטמא. עם זאת, יש דעה שנגיעה בחצי כזית אינה מצטרפת לשהייה תחת אוהל עם חצי כזית אחר.

טומאת אוהל של גוי

יש מחלוקת האם מת גוי מטמא באוהל:

• רבי שמעון בן יוחאי סובר שאינו מטמא באוהל אלא רק במגע ובמשא.
• חכמים סוברים שמטמא גם באוהל.

להלכה, הרמב"ם פסק כרשב"י, ואילו התוספות פסקו כחכמים.

האוהל עצמו נטמא

יש להבדיל בין טומאת אוהל (העברת הטומאה) לבין טומאת האוהל עצמו:

• אוהל עראי שיש בו מת – נעשה בעצמו אב הטומאה.
• בית קבוע – אינו נטמא בעצמו, אלא רק מעביר את הטומאה למה שבתוכו.

לפי המשנה: "כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן" – כלומר, מבנים מחומרים צמחיים אינם נטמאים, חוץ מפשתן.

אוהלים סמוכים

אוהל הסמוך לאוהל שבו נמצא המת אינו נטמא, אלא אם כן יש חיבור ביניהם בגודל טפח. לצורך מניעת מעבר הטומאה היו פוקקים את כל חלונות הבית לפני פטירתו של המת. כמו כן אוהל הנמצא מעל אוהל המת אינו טמא, שכן האוהל שתחתיו כבר מאהיל על המת וחוסם את הטומאה, אלא אם כן האוהל התחתון אינו בגובה טפח, שאז הטומאה נחשבת טומאה רצוצה.

בחידושי רבינו חיים הלוי, מציג שתי אפשרויות מדוע הטומאה איננה עוברת מבית לבית, אפשרות אחת משום שהטומאה אינה עוברת בין אוהל אחד לשני, אפשרות שנייה מפני שהטומאה נמצאת במקום נפרד, ואם כן אין האהלה משותפת בין הטומאה לטהרות, או מכיוון שהאוהל חוצץ בפני הטומאה.

טומאה בלועה

האמורא רבי זירא הסתפק בדינה של בהמה מפרכסת (גוססת) שבתוכה בלוע כלי. מצד אחד, היא עדיין אינה נחשבת מתה (ואינה מטמאת טומאת נבילות), ולכן הכלי שבתוכה עדיין "בלוע". מצד שני, היא כבר נחשבת "אוכל", ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. לדעת רב ששת במקרה זה הכלי אינו נחשב בלוע הכלי נשאר טמא.

להלכה, אביי פסק שיש להחמיר משני הצדדים: הבהמה אינה מצילה על מה שבתוכה מטומאת אוהל, אך היא עדיין נחשבת "חיה" לעניין איסורים אחרים.

הלכה למעשה

קברי אדמו"רי חב"ד, בתוך "אוהל" ללא תקרה

טומאת אוהל רלוונטית גם כיום, בעיקר לכהנים, שאסור להם להיטמא למת.

טומאת קבר: אדם שנכנס למבנה שמעל קבר נטמא, משום שהטומאה עולה כלפי מעלה (כמו בטומאה רצוצה).

באוהל הרבי מליובאוויטש, אזור הקברים פתוח מלמעלה. כך יכולים כהנים להיכנס לאזור הסמוך בלי להיטמא בטומאת אוהל, אך עדיין יש להיזהר מטומאת מגע.

קישורים חיצוניים

הערך "טומאת אהל", באתר ויקישיבה