לדלג לתוכן

טיטן 2 23G

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיטן 2 23G
Titan 23G, Titan II SLV
משגר בכן שיגור
משגר בכן שיגור
ייעוד שיגור חלליות
משפחה משפחת משגרי הטיטן
יצרן מרטין מריאטה
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור 4W‏ בבסיס חיל האוויר ונדנברג
שיגורים 13
הצלחות 12
כישלונות 1
שיגור ראשון 5 בספטמבר 1988
שיגור אחרון 17 באוקטובר 2003
יכולת
מטען ל־LEO 3,600 ק"ג
מידע נוסף
גובה 31.40 מטרים
קוטר 3.05 מטרים
משקל 117,020 ק"ג
שלבים 2-3
שלב ראשון טיטן 1–2
מספר מנועים 1
סוג מנוע LR-87-7
דחף 1,900 קילו ניוטון
מתקף סגולי 258 שניות
זמן בעירה 156 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4
שלב שני טיטן 2-2
מספר מנועים 1
סוג מנוע LR-91
דחף 445 קילו ניוטון
מתקף סגולי 316 שניות
זמן בעירה 180 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4
שלב שלישי Star-37XFP-ISS/ Star-37S
מספר מנועים 1
דחף 38 קילו ניוטון
דלק דלק מוצק

טיטאן 2 23Gאנגלית: Titan 23G,‏ מכונה גם Titan II SLV ‏ Space Launch Vehicle ) היה משגר שפותח מטיל בליסטי בין־יבשתי "טיטן 2". המשגר נוצל לשיגור חלליות בשנים 19882003.

תיאור המשגר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוזה להתאמה של טיל בליסטי "טיטן 2" למשגר הוענק לחברת מרטין מריאטה. הוא כלל 14 משגרים. התאמה כללה שיפורים שונים לרבות אפשרות להתקנה מנוע נוסף שפעל כשלב שלישי. כמו כן הוחלפה מערכת בקרה וניווט.

לצורכי שיגור הותאם כן שיגור 4W בבסיס חיל האוויר ונדנברג. השיגור הראשון בוצע בשנת 1988, זה היה לוויין ריגול של משרד הסיור הלאומי. השיגור האחרון בוצע בשנת 2003 עבור מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי. בסך הכול בוצעו 13 שיגורים מהם 12 הסתיימו בהצלחה. המשגר ה-14 שעבר התאמה הוצב במוזיון התעופה באורגון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיטן 2 23G בוויקישיתוף