עמנואל שקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל שקד
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1930 (בן 87 בערך)
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
כינוי מנו
השתייכות Palmach.jpg הפלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1947–1974
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
מימין לשמאל, עמנואל שקד, דוד אלעזר וחיים בר-לב בסיור לאורך גדר המערכת בעמק הירדן, 1968/1967

עמנואל (מנו) שקד (נולד ב-1930) הוא תת-אלוף (מיל') בצה"ל. בתפקידו האחרון שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד נולד בירושלים, לטובה וצבי מנדלברוד, בעת שירותו הצבאי עברת את שמו ממנדלברוד (לחם שקדים) לשקד. הוא למד בגמנסיה העברית ברחביה. התגייס לפלמ"ח ב-1947 ושירת בגדוד החמישי של חטיבת הראל. לאחר המלחמה יצא לקורס קצינים ושירת בקבע זמן מה. בשנת 1952 עזב את צה"ל ולמד באוניברסיטה העברית. במהרה חזר לצבא ופיקד על פלוגה בחטיבת גבעתי. לאחר שסיים את תפקיד המ"פ ביקש לעבור לצנחנים אך שוכנע בידי חיים בר לב שהמשימה בגבעתי קשה יותר והתמנה לסמג"ד[1]. בשנת 1955 הוא זכה בעיטור המופת[2] על חלקו ב"מבצע ירקון", מבצע בדיקת צירי התעבורה בסיני שקדם למבצע קדש. על מבצע נועז זה נכתב הספר "ששה בעורף האויב".

עם פירוק חטיבה 5 הסדירה, עבר להיות קצין אג"ם בחטיבת הצנחנים, תפקיד בו שירת במלחמת סיני. בשנים 1960 עד 1961 שימש כמפקד גדוד 890 ואחר כך כמפקד גדוד הנח"ל המוצנח וקצין אג"ם בפיקוד הצפון. באפריל 1967 נתמנה למפקד חטיבה מרחבית 3, שמנתה 4 גדודי חי"ר והחזיקה בקו הגבול הסורי מצפון הכנרת ועד מטולה ובגבול עם לבנון. במלחמת ששת הימים החטיבה בפיקודו הבקיעה את המערך הסורי במרכז רמת הגולן, ולצורך המשימה צורפו אליה גדוד 17 מחטיבת גולני, גדוד צנחנים מחטיבה 80 ושתי פלוגות טנקי M4 שרמן. לאחר המלחמה פיקד על חטיבת כרמלי ונפצע באורח קשה ב-1969 במהלך היתקלות עם מחבלים.[3] באוגוסט 1972 מונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי[4] ופיקד, מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים, על המבצעים ברדס 54-55 ואביב נעורים. במלחמת יום הכיפורים יזם ותיכנן פעולות מיוחדות בעורף סוריה ובעומק מצרים[5], ובהן מבצע כותונת[6] ומבצע דוידקה בפיקוד שאול מופז. שקד אמור היה להתמנות במהלך שנת 1974-1975 לתפקיד אלוף פיקוד צפון (כך תכנן הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר), אך לאחר מלחמת יום הכיפורים ועם כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל של מרדכי (מוטה) גור, הוצע לו תפקיד נוסף בדרגת תת-אלוף - מפקד פו"מ. שקד סירב לתפקיד והחל לפקד על כוחות שריון רבים כתפקיד זמני. עם כניסתו לתפקיד, לקה מנו ב"שטף דם מוחי", אושפז בבית החולים לתקופה ממושכת והחליט בשנת 1974 לפרוש מן השירות בצה"ל.

לשקד תואר שני בהיסטוריה, ולאחר שחרורו מצה"ל הקים עם שמואל גונן חברה למכירת ציוד ביטחוני ישראלי, שלא הצליחה[7]. בהמשך שימש כסמנכ"ל שיווק בחברת "מגל - מערכות ביטחון בע'מ". בשנת 2004 פרש לגמלאות, ומאז הוא מרצה בארצות הברית בתחומי ביטחון שונים. משנת 2006, לוקח שקד חלק בלימוד פרטני של ילדים בעלי קשיי למידה, כחלק מהכנתם לבחינות בגרות באזרחות. במקביל, חבר גם במועצה לשלום וביטחון ושותף להנהלה המורחבת של המועצה. שקד הוא אב ל-5 ילדים, וגר בהרצליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב ארזקצנח"ר עמנואל שקד, מעריב, 18 באוגוסט 1972
  2. ^ ציון לשבח, דבר, 19 ביולי 1955
  3. ^ יעקב ארזקצנח"ר עמנואל שקד (חלק שני), מעריב, 18 באוגוסט 1972
  4. ^ תא"ל עמנואל שקד נתמנה, מעריב, 16 באוגוסט 1972
  5. ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, ספרית מעריב, (1978, 2004), עמודים 499-500.
  6. ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, ספרית מעריב, (1978, 2004), עמוד 507, עמנואל שקד: "הגענו לשם, ללב המדבר, והכוח התקרב אל הכביש ושם מארב. הגיעה אורחה קטנה- כמה נושאי טנקים, כמה משאיות, כמה ג'יפים. כל האורחה נפגעה - והכוח התפנה וחזר בשלום הביתה. איזה אושר היה במטה הכללי! סוף סוף משהו הלך!...".
  7. ^ דוד ליפקין, חששות בקרב היהלומנים שפעילות גונן תסכסך התעשיה הישראלית, דבר, 9 ביוני 1978

.