יום-טוב לוינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יום-טוב לוינסקי

ד"ר יום-טוב לוינסקיכתיב יידי: לעווינסקי; ד' באב תרנ"ט, יולי 189923 בפברואר 1973) היה מורה וסופר ישראלי, חוקר הפולקלור היהודי, ממייסדי חברת "ידע עם" לפולקלור יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוינסקי נולד בשנת 1899 בזמברוב שבפולין למשפחה יהודית אורתודוקסית, בנם של צפורה בת ר' נחמן יעקוב מזמברוב וישראל מרדכי לוינסקי, משכיל ועסקן ציוני, מנהל בית ספר עברי בעיר. בשנת 1913 החל לוינסקי ללמוד בישיבת לומז'ה, אך לאחר שנה עבר ללמוד בגימנסיה העברית, וכן למד הוראה בסמינר למורים של "תרבות" בווילנה. בשנת 1924 נסע לבלגיה ללמוד היסטוריה ומדעי המזרח באוניברסיטאות בריסל ולייז'. בתום לימודיו קיבל תואר דוקטור. בשנת 1929 ערך את כתב העת היידי "‫דיא יידישע צייטונג", שבועון לספרות ולשאלות חברתיות, וכן נמנה עם עורכי את כתב-העת העברי שיצא לאור בבלגיה - "מאזניים". בשנים 19301931 היה עורכו הראשי של "דער בעלגישער טאג", שיצא באנטוורפן.

בשנת 1935 עלה לארץ ישראל. ב-1942 נמנה עם מקימי החברה העברית ל'ידע-עם', כשבמהרה הפך למוביל דרכה. החברה מנתה באותה עת מאות פעילים שעסקו בתעוד הפולקלור היהודי בתפוצות ישראל, וכן הפולקלור שהתהווה בארץ, כמו-גם העלתם על-נס של מנהגים יהודיים שונים. במסגרת פעילותה של החברה נהג לוינסקי להרצות בנושאי הפולקלור היהודי (מועדים, חגים ומנהגי מעגל החיים היהודי) בפני קהלים שונים בארץ, וכן ייצג את החברה בכנסים מדעיים בחוץ-לארץ. בנוסף לעריכת כתב העת "ידע-עם" שגליונו הראשון ראה אור ב-1948, לקח לוינסקי חלק בעריכת מאספי 'רשומות' - סדרה שנייה בין השנים 19451953 (יחד עם דב סדן; את הסדרה הראשונה ערכו אלתר דרויאנוב, חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי). כמו כן ערך את כרכי ספר המועדים ובהמשך את האנציקלופדיה להווי ומסורת ביהדות. בנוסף נטל חלק בחיבור מילונים מהשפה העברית לשפות רוסית, יידיש, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית וגאורגית. בנוסף לפעילותו הפולקלוריסטית לוינסקי עסק בפעילות חינוכית מגוונת שכללה הוראה בבתי ספר יהודיים בארץ ובעולם.

בשנת (תשל"ב (1972) זכה בפרס רמת גן לפולקלור ע"ש ש. אנסקי, עבור מפעל חייו וספרו "אלה מועדי ישראל".[1]

היה נשוי ליוטה בת ר' הלל לרמן מפינסק עד מותה בשנת 1959, אב לשתי בנות: שולמית חרובי ואסתר לוי, וסב לנכדים. נכדתו נירה נשואה לישראל ברטל, פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר יהדות מזרח אירופה.

יום-טוב לוינסקי נפטר בתל אביב בחורף 1973, בן 73 במותו. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כיצד הכו את המן בתפוצות ישראל: ילקוט פולקלורי לפורים, תל אביב: החברה העברית לידע עם, תש"ז (כתבי ידע עם, א).
  • הגדה של פסח: כוללת נוסחי ההגדות לכל עדות בני ישראל, מעוטרת בציורים מהגדות עתיקות; התקינה לדפוס והוסיף הארות ופירושים יום-טוב לוינסקי, תל אביב: ידיעות אחרונות, תש"ך.
  • שבתות מיוחדות בלוח השנה, תל אביב: תרבות וחינוך: משרד החינוך והתרבות – המרכז לטיפוח התודעה היהודית, תשכ"ט.
  • אנציקלופידה של הווי ומסורת ביהדות: אוצר ידיעות על ערכי יסוד, הליכות חיים, מטבעות לשון, נימוסים ומנהגי העדות בישראל, 2 כרכים, תל אביב: דביר, תש"ל.
  • אלה מועדי ישראל; איורים: א’ כרמלי, תל אביב: אחיאסף, תשל"א 1971.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק ליב ברוך ויום טוב לוינסקי (אספו וערכו), ספר המועדים: פרשת מועדי ישראל, ערכם, גילוייהם והשפעתם בחיי עם ישראל ובספרותו מימי קדם ועד היום הזה, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תש"ז 1946 – תשט"ו 1954. (התוכן: כרך א: ראש השנה ויום הכפורים, תש"ז; כרך ב: פסח, תש"ח; כרך ג שבועות, תש"י; כרך ד: סוכות, תשי"א; כרך ה: ראש חודש, חנוכה, חמשה עשר בשבט, תשי"ד; כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תשט"ו; כרך ז. סדר תעניות, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, תשעה באב; כרך ח: מחורבן לחורבן, זכר לחורבן אחרון, חג העצמאות.)
  • דניאל פרסקי, קול המועד: ילקוט פיליטונים למועדי ישראל (לוקט בידי יו"ט לוינסקי), תל אביב: דביר, 1957 (ספריית דביר לעם).
  • חנוכה: חג האורים, מקורות לבתי הספר הממלכתיים; ליקט והקדים מבואות קצרים יום טוב לוינסקי,‫ ירושלים: משרד החינוך והתרבות – המרכז לטיפוח התודעה היהודית, תשכ"ח. (חוברת; "משלים את חוברת ההדרכה למורים בבתי הספר הממלכתיים, שיצאה לאור לקראת ימי החנוכה תשכ"ז")
  • יום טוב לוינסקי (עורך), עטרת צבי: גלעד לזכר צבי בר’ בן ציון מצמן, תל אביב: בהוצאת אשתו, האחים והקרובים (דפוס המרכז), תשל"ב. (דברים משלו ולזכרו)

ספרי יזכור:

  • יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר זיכרון לקהילת לומזה,‫ תל אביב: ארגון עולי לומזה בישראל, תשי"ג 1952.[3]
  • יום טוב לוינסקי (עורך), ספר זאמברוב: זעמבראווע זיכרון לקהילת הקודש שהושמדה: צום אנדענק דער פארטיליקטער קהילה,‫ תל אביב: הארגונים של יוצאי העיר בארצות הברית, ארגנטינה וישראל, תשכ"ד 1963. (עברית, יידיש, מעט אנגלית)

ספרות יפה:

מילונים:

  • יום-טוב לוינסקי (עורך), מילון רב-לשוני: עברית, יידיש, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית, רוסית, תל אביב: עדי, תשל"ב.
  • יום-טוב לוינסקי (עורך), מילון עברי-רוסי; תרגום לרוסית: יוסף גורי, ירושלים: ברית עברית עולמית על ידי ביבלוס, תשל"ג. (עברית ורוסית עמודה מול עמודה)
  • יום טוב לוינסקי, גרשון מגרלישוילי, יצחק דוד, מלון עברי-גרוזי, תל אביב: הלשכה הכלארצית של עולי גאורגיה ע"ש יוסף טרומפלדור בארגון הבינלאומי "בני ברית", תשל"ו 1976. ‬(עברית וגרוזינית עמודה מול עמודה)

מאמריו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גצל ‬קרסל, 'שני חוקרי-פולקלור (עם הסתלקותם של ד"ר יום-טוב לוינסקי ויעקב צדקוני)', הדאר נב (תשל"ג), 279–280.
  • ישראל ברטל, 'תרבות לאומית ו"ידע עם" (לדמותו של ד"ר יום טוב לוינסקי ז"ל)', מאזנים לז (תשל"ג), 54–57.
  • 'לזכרו של ד"ר יום-טוב לוינסקי ז"ל', ידע-עם יז, 41–42 (תשל"ה), 3–16.
  • דוד דוידוביץ, 'תרומתו של ד"ר יום טוב לווינסקי לחקר הפולקלור היהודי', בצרון סו (תשל"ה), 176–178.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו:

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוחלט על פרסי רמת־גן לתשל"ב, דבר, 4 בספטמבר 1972.
  2. ^ הודעה על פטירתו, דבר, 25 בפברואר 1973 (מודעה).
  3. ^ ראו: ע. ב. ג., ערים ואמהות, דבר, 20 בפברואר 1953; עבר הדניספר זכרון לקהילת לומזה, דבר, 19 ביוני 1953.